בקשת ארכה שנימוקיה – תירוצים קלושים והגשתה בידי בעל דין מיוצג בעצמו ולא באמצעות בא כוחו

לפני בקשת המשיב למתן ארכה להגשת טיעוניו והסימוכין להם בהתאם להחלטתי מט' בכסלו התשפ"א (25.11.2020) שבה הוריתי לו להגישם בתוך שלושים יום. שלושים הימים (מלבד יום ההחלטה) הסתיימו ביום ו', י' בטבת (25.12), והבקשה הוגשה ביום א', י"ב בטבת (27.12).לו היו מוגשיםאזהטיעונים עצמם היה מקום להחשות ולקבלםלמרות האיחור, במיוחד משכלה המועד בסוף בשבוע (אף שעל פי החוק והתקנות רק שבת אינה עולה למניין הימים כשהיא חלה ביום האחרון להם, לא יום ו' – ראה תקנה רד(2) לתקנות הדיון). משבמועדזההוגשה רק בקשה למתן ארכה, אין אנו רשאים להחשות ושלא להביע מורת רוחמהתנהלות המשיב. הוסף לכךגםשהנימוקלבקשת הארכהמזכיר את תירוציו של ילד הנשאל על אודות שיעורי הבית ומתרץ "הכלב אכל לי את המחברת"… המשיב, נזכיר, גם מיוצג ולכאורה מתבקש היה שתגובתו תוגש בידי מרשו (מה שגם היה פותר את הבעיה שמתאר המשיב ומתרץ בה את האיחור). אומנםמורגלים אנו בתיק זה לתופעה של בקשות המוגשות לסירוגין בידי המשיבעצמוובידי בא כוחו, אולםאין זאת אומרת כי אנושווי נפשלכךומסכימים עם התנהלות משונה זו, שכמדומה שכבר הערנו עליה בעבר. נזכיר כי ברע"א 4716/18 כתב בית המשפט העליון: נקודת המוצא היא שבעל דין המיוצג על ידי עורך דין, הריהו מייפה את כוחו לייצג אותו בבית המשפט כפי שהוא מוצא לנכון. מרגע שהודיע בעל דין לבית המשפט על ייצוגו, התקשורת עם בעל הדין נעשית ככלל דרך ב"כ המייצג, ולא באופן ישיר […] ובהעדר טעם משכנע לנהוג אחרת, מצופה שבעל הדין ימסור את המושכות לידי מייצגו. אכן שם גם נאמר "על אחת כמה וכמה" בנוגע לבעל דין המיוצג על ידי הסיוע המשפטי, אולם הדברים אמורים טרם אמירת "על אחת כמה וכמה" בכל בעל דין מיוצג. אכןבדין תורההייצוג באמצעות'מורשה' הוא 'בדיעבד' ולכאורהלא נאות להגביל אתבעל הדין מלהגיש את תעצומותיו בעצמו. אךעם זאת כשמדוברכאמורבבעל דיןמיוצג (ומי שאינו כזה – גם בית המשפט אינו מגבילו כאמור)המבקש לאחוז בזה– בייצוג,וגם מזה– מהגשה עצמאית של בקשות וכתבי בי דין אחרים –לא להניח ידו,יש מקום שלא לקבל זאתובמיוחד במקום שהדבר מקשה על ניהול התיקאומעלה חשש כי בכוונת מכוון מתזז בעל הדיןביןשתיהאפשרויות– מגישבעצמואת שבא כוחו מתנגד לו או אינו רוצה להגיש פן יתגלה כנוהג שלא בדרך המצופה מעורך דין והתואמת את כללי האתיקה אוכשההגשה העצמאיתמסייעת בבדיית תירוציםלאיחור בהגשה וכדומה,ומגיש באמצעות בא כוחו את שנוח יותרלהגיש באמצעות מייצגולאפשר הסתתרות מאוחרת מאחורי תירוציםשל אידיוק בשל כתיבת הדברים לא בידי מי שמכיר את העובדות מקרוב וכיוצא בזה. עם האמור ולפנים משורת הדין אני מחליט ליתן למשיב את הארכההמבוקשת – ארכה בת עשרה ימים מהמועד שבו היה אמור להגיש את טיעוניו לכתחילה.אולםיובהר כיאםנקבע כי הטיעונים – שווא המה, ואם נתרשם כי אפשרשבקשה זו לא נועדה אלא לדחותעוד את הקץ, את תשלום חובו של המשיב למערערת,יובא גם איחור זהשבהגשת הטיעוניםבחשבון בבואנו לחייב בהוצאות משפט. החלטה זו מותרת בפרסום בכפוף להשמטת פרטיהם המזהים של הצדדים. ניתן ביום י"ג בטבת התשפ"א (28.12.2020). הרב שלמה שפירא