פתחי תשובה על חושן משפט 30
פסק הדין המקורינפתח באתר המקור — din.gov.il / Sefaria
טקסט מלא של הפסק ←
שהדין מרומה צריך דו"ח. כ' בס' בר"י וז"ל אם הוא לעיכובא הוי פלוגתא דרבוותא ובס' סדר אליהו בקונ' עיגונא דף קי"ו האריך בזה ע"ש וע' בכנה"ג ובתומים סק"א:
כיצד אחד בניסן. עי' בנ"צ בענין אם שני כתי עדים המכחישים זא"ז בכה"ג ע"ש:
של שמן היתה. עבה"ט שכ' אפי' לא אמר השני לא כי כו' ובגליון הסמ"ע דהגאון מהר"מ בעל תפל"מ כ' דנ"ל דלא כהסמ"ע אלא איירי הכא באומר לא כי וכמו שכ' בפרישה בשם מהרש"ל עי' שם:
עדותן בטלה. עבה"ט מ"ש ואפי' שבועה נגד העד א"צ כו' וע' באה"ע סי' י"ז ס"ט בב"ש ס"ק כ"ה וע' בתשו' נו"ב חלק אה"ע סי' ע"א וסי' מ"ז מ"ש בזה:
וזה תובעו שניהם. עבה"ט ובגש"ע דהגאון מהר"מ נ"ב וז"ל עמ"ש בגליון ב"י דה"ה אם תבעו מנה סתם וא"י אם שחור אם לבן דמצטרפין וכן במנה מאתים אם אמר המלוה שא"י אם מנה או מאתים או בדמי חבית א"י אם דמי חביית יין או שמן דמצטרפין ובהכי איירי הנ"י עם הרי"ו ול"פ עם הטור עכ"ל וע' סמ"ע לקמן סעיף קטן כ"ב ודו"ק ובגש"ע דהגר"ע איגר זצ"ל עמ"ש הרמ"א וזה תובעו שניהם נ"ב עי' בקצות החושן סי' ע"א סק"ה:
והוא תבעו שניהם. בגליון ש"ע דהגאון מהר"מ נ"ב וז"ל נ"ל דבמנה ומאתים בתבעו מאתים סגי ומצטרפים לכ"ע ובתבעו מנה י"ל דאין מצטרפין לכולי עלמא דהעד שאומר מאתים מוכחש מפיו דאין בכלל מנה מאתים וכמ"ש בגליון ב"י מיהו בההיא דפ' י"נ דאם הלוה טוען על שט"ח שפרע מחצה והעדים מעידים שפרעו כולו דנשבע הלוה וגובה מחצה ע"ל ס"ס פ"ב סי"ג הרי דמאמינים לעדים במה שמעידים כדבריו וי"ל דהתם ע"י העדים נתבטל השטר והוי תביעה ע"פ ולכן צריך לישבע שבועה דאוריית' אף שהעדים מסייעים אותו במה שאומר שפרע עסמ"ע שם ודו"ק עכ"ל ועי' בנה"מ:
וישבע. עבה"ט בשם סמ"ע מ"ש אבל אי לא היה נשאר כו' דעד המביאו לידי חיוב ממון כו' ועי' בש"ך סק"י שכ' דזה צ"ע לדינא כו' ע"ש ועי' בת' נו"ב חלק אה"ע סי' מ"ז מ"ש בזה:
עדותן מצטרפת כ' בס' שער משפט יש לי מקום עיון בשני עידי צירוף כגון לענין פרעון שטר המבואר בס"ח או בשני עידי צירוף המעידין לפסול איש אחד שאחד העיד שגנב והשני העיד שהלוה ברבית דמצטרפין לפסלו כמבואר בסי' ל"ד סכ"ח בהגה ויש שני עדים המכחישים שני המעשים ואומרים להד"מ אי דיינינן להו כתרי ותרי וא"כ לענין פרעון שטר לא מפקינן מיד המוחזק ולענין לפסול הוי זה האיש ספק פסול כדאיתא בסי' ל"ד סכ"ח או דלמא כיון ששניהם האחרונים מסייעים זה לזה ומכחישים את שני המעשים הוי כחד לגבי תרי כיון שכל א' מעיד על מעשה מיוחדת ואין השני מסייעו ושני עדים אומרי' שכל אחד מהמעשים הוא שקר אין דבריו של א' במקום שנים והאחרונים מהימני כו' עש"ב:
הרי אלו מצטרפין עי' בתשו' זכרון יוסף חאה"ע ס"ס ז' שכ' דנ"ל דבהלואה אחר הלואה לא מצטרף עד השני להראשון אלא כשעדיין לא נשבע הנתבע על פיו להכחישו אבל אם כבר נשבע להכחיש העד הא' ונפטר ממנו שוב אין העד הבא אחריו ומעיד על הלואה אחרת מצטרף עמו לחייב את הנתבע מנה אלא נשבע גם נגדו ונפטר וכן נ"ל להורות כו' וכן משמע בהדיא מדברי הרמב"ן שהובא בהגהת רמ"א סי' ל"ד סכ"ז וסמ"ע שם סעיף קטן ס"ז ואף שדעת מהרש"ל ביש"ש פ"ט דב"ק סי' מ"ו (והביאו הש"ך שם) שאפי' אחר שנשבע כגדי שני עדים של שני בעלי דינים מצטרפין לפוסלו מ"מ הרי דעת הרשב"א שהביא שם והרמב"ן הנ"ל שאין מצטרפין עוד לפוסלו ומידי ספיקא לא יצאנו כו' עש"ב והבאתיו בקצרה בפ"ת לאה"ע סי' קט"ו ס"ק ל"ג. וכעת ראיתי בס' שער משפט סק"ה שמביאו והשיג עליו ומסיק דברור לדינא בעידי צירוף בין לענין איסור היכא שהכחישו הבעל דבר או בד"מ לאחר שנשבע להכחיש העד מ"מ כשאח"כ בא העד השני חוזר וניעור העדות של הראשון ומצטרפינן להו בין לענין איסור בין להוציא ממון עש"ה:
וסי' קמ"ג ס"י. עב"ש שם ס"ק כ"ו שתמה על הרמ"א כאן דמה ענין הך דהתם להכא דשם כל תנאי תנאי אחר הוא כו' ע"ש וע' בס' בר"י שמיישב קצת ע"ש וע' בס' שער משפט סק"ה:
ואי הוברר הדבר כו'. עבה"ט שכ' כגון כו' או שהוא אחר חצי החודש כו' ובגש"ע דהגר"ע איגר זצ"ל נ"ב וז"ל ואם אחר חצי החודש מעידים על מה שנעשה בתחלת חודש שזה אומר בב' וזה אומר בג' אמרי' דטעו בעיבורא דירחא כיון דכבר נקט בליבא זכרון שהוא סבור שהוא ג' בחודש ועי' בתשו' שב יעקב חאה"ע ס"ס ט"ו עכ"ל:
מחזיקים בפרוע ממנה. עסמ"ע ס"ק כ"ז שכ' דמיירי שהוא טוען שפרעו ק"ק כדברי שני העדים וכמ"ש בס"ו כו' אבל אם הלוה בעצמו אינו אומר שפרעו שני מנים אלא מנה א' אין מצטרפין ויכול המלוה לישבע שד"א נגד העד אחד וגובה בשטרו כל הק"ק ע"ש ובתומי' ס"ק ט"ו כתב עליו דצ"ל דמיירי באם מתחלה קודם שידע שעדותן של עדים הודה דלא פרעו רק מנה דאי לאחר עדותן הא יש לו מגו דפרעתיך ק"ק והא סהדי וא"כ במודה נאמן על מנה בשלמא בתובעו (לעיל ס"ז) דבעינן תבעו שנים משום דהוה מגו ליה להוציא אבל כאן הלוה מוחזק כו' ע"ש ובנתיבות המשפט מפקפק בזה ע"ש. ועי' בס' שער משפט שכ' דבכה"ג שטוען הלוה שפרעו ק"ק כמשמעות לשון הטור וש"ע. נראה לכאורה דהתובע צריך לישבע על המותר מדין פוגם שטרו דחייב שבועה אף בפוגם שטרו בעדים כדאיתא בסי' פ"ד ס"א כו' אך די"ל כיון דהוחזק כפרן במה שתבע כל השטר א"כ נעשה חשוד על השבועה כמו כופר בפקדון דכאן לא שייך אשתמוטי כו' אך לפי זה לשיטת הרמב"ם והובא בסי' פ"ב דאם היה המלוה חשוד נשבע הלוה היסת ונפטר א"כ ה"נ כיון דצריך המלוה שבועה מדין פוגם שטרו והוא חשוד כל השטר בטל וא"כ קשה למה סתמו הבעה"ת והט"ו בזה כיון דתליא בפלוגתא דרבוותא כו' וצ"ע ע"ש. ולכאורה אין זו קושיא כ"כ דהא באמת הבעה"ת והט"ו בסי' פ"ב ס"ח הכריעו דלא כהרמב"ם אלא כדעת הרמ"ה דהמלוה נוטל בלא שבועה דלא תקנו חז"ל שיפסיד ממון בשביל כן ובש"ך שם סקי"ט מבואר דאין חילוק בין אם חיוב השבועה על המלוה משום דטוען אשתבע לי ובין שבועת פוגם ודכוותיה ע"ש ולפי זה שפיר סתמו הבעה"ת והט"ו כאן דמחזיקים השטר בפרוע מנה אבל מנה השניה כיון דנעשה חשוד באמת נוטל בלא שבועה. מיהו אכתי יקשה לפ"ז הט"ז שם והסכים עמו בתומים שם דהכריעו הט"ו דנוטל בל"ש דוקא בזה דטוען השבע לי אבל בפוגם ודכוותיה שבועות הנאמרים להדיא במשנה אם הוא חשוד מפסיד שטרו וביותר קשה לפי מה שהוכיח בס' בית מאיר באה"ע סי' צ"ו ס"ב דגם הש"ע בח"מ סי' פ"ב הנ"ל לא הכריע בהחלט כהרמ"ה אלא שכתב דהכי מסתבר אבל למעשה חושש להוציא ע"ש אם כן ודאי קשה למה סתם כאן וצ"ע לדינא ועמ"ש בפ"ת לאה"ע סי' קט"ו סק"ג:
ובא א' מכל ב"ד. בגש"ע דהגאון מהר"ם ז"ל בעל תפל"מ נ"ב וז"ל וה"ה אם באו ב' דיינים משני ב"ד מכל ב"ד א' ומעידים שבפני כ"א כשהיה יושב בב"ד של ג' העידו לפניו ב' עדים שפלוני חייב מנה לפלוני דמהני ודנין ע"פ ולא הוי עד מפ"ע כיון שהם בעצמם הדיינים ובפניהם העידו ל"ד לאחרים ששמעו הענין וכ"מ מדאמר אבל עד ודיין אין מצטרפין דאמאי דמסהיד כו' משמע דב' דיינים מצטרפין ולא גרע מקיום שטרות דכתבינן במותב תלתא וחד ליתוהי ע' סי' מ"ו ס"ל עכ"ל וע' בנה"מ:
אלא על חצי דבר. עבה"ט ועיין באה"ע סי' קס"ב סעי' י"ב ובט"ז וב"ש שם וע' בתשובת חתם סופר חח"מ סי' קמ"ח ויובא דבריו לקמן סי' רע"ז סי"ג סק"ו: