תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף 144:

מַתְנִי׳ אַחִין הַשּׁוּתָּפִין שֶׁנָּפַל אֶחָד מֵהֶן לְאוּמָּנוּת – נָפַל לָאֶמְצַע. חָלָה וְנִתְרַפֵּא – נִתְרַפֵּא מִשֶּׁל עַצְמוֹ. גְּמָ׳ תָּנָא: הַאי אוּמָּנוּת – לְאוּמָּנוּת הַמֶּלֶךְ. תָּנוּ רַבָּנַן: אֶחָד מִן הָאַחִין שֶׁמִּינּוּהוּ גַּבַּאי אוֹ פּוּלְמוֹסְטוּס; אִם מֵחֲמַת הָאַחִין – לָאַחִין, אִם מֵחֲמַת עַצְמוֹ – לְעַצְמוֹ. אִם מֵחֲמַת אַחִין לָאַחִין – פְּשִׁיטָא! לָא צְרִיכָא, דְּחָרִיף טְפֵי; מַהוּ דְּתֵימָא: חוּרְפֵּיהּ גָּרֵים לֵיהּ, קָא מַשְׁמַע לַן. תָּנוּ רַבָּנַן: אֶחָד מִן הָאַחִין שֶׁנָּטַל מָאתַיִם זוּז לִלְמוֹד תּוֹרָה אוֹ לִלְמוֹד אוּמָּנוּת – יְכוֹלִין הָאַחִין לוֹמַר לוֹ: אִם אַתָּה אֶצְלֵנוּ – יֵשׁ לְךָ מְזוֹנוֹת, אִם אֵין אַתָּה אֶצְלֵנוּ – אֵין לְךָ מְזוֹנוֹת. וְלִיתְּבוּ לֵיהּ כֹּל הֵיכָא דְּאִיתֵיהּ! מְסַיַּיע לֵיהּ לְרַב הוּנָא, דְּאָמַר רַב הוּנָא: בִּרְכַּת הַבַּיִת בְּרוּבָּה. וְלִיתְּבוּ לֵיהּ לְפִי בִּרְכַּת הַבַּיִת! הָכִי נָמֵי. חָלָה וְנִתְרַפֵּא – נִתְרַפֵּא מִשֶּׁל עַצְמוֹ. שְׁלַח רָבִין מִשְּׁמֵיהּ דְּרַבִּי אִלְעָא: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא שֶׁחָלָה בִּפְשִׁיעָה, אֲבָל בְּאוֹנֶס – נִתְרַפֵּא מִן הָאֶמְצַע. הֵיכִי דָּמֵי בִּפְשִׁיעָה? כִּדְרַבִּי חֲנִינָא – דְּאָמַר רַבִּי חֲנִינָא: הַכֹּל בִּידֵי שָׁמַיִם, חוּץ מִצִּנִּים פַּחִים; שֶׁנֶּאֱמַר: ״צִנִּים פַּחִים בְּדֶרֶךְ עִקֵּשׁ, שׁוֹמֵר נַפְשׁוֹ יִרְחַק מֵהֶם״. מַתְנִי׳ הָאַחִין שֶׁעָשׂוּ מִקְצָתָן שׁוֹשְׁבִינוּת בְּחַיֵּי הָאָב, חָזְרָה שׁוֹשְׁבִינוּת – חָזְרָה לָאֶמְצַע; שֶׁהַשּׁוֹשְׁבִינוּת נִגְבֵּית בְּבֵית דִּין. אֲבָל הַשּׁוֹלֵחַ לַחֲבֵירוֹ כַּדֵּי יַיִן וְכַדֵּי שֶׁמֶן – אֵין נִגְבִּין בְּבֵית דִּין, מִפְּנֵי שֶׁהֵן גְּמִילוּת חֲסָדִים. גְּמָ׳ וּרְמִינְהִי: שָׁלַח לוֹ אָבִיו שׁוֹשְׁבִינוּת, כְּשֶׁהִיא חוֹזֶרֶת – חוֹזֶרֶת לוֹ. נִשְׁתַּלְּחָה לְאָבִיו שׁוֹשְׁבִינוּת, כְּשֶׁהִיא חוֹזֶרֶת – חוֹזֶרֶת מִן הָאֶמְצַע. אָמַר רַבִּי אַסִּי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: כִּי תְּנַן נָמֵי מַתְנִיתִין, נִשְׁתַּלְּחָה לְאָבִיו תְּנַן. וְהָא ״אַחִין שֶׁעָשׂוּ מִקְצָתָן שׁוֹשְׁבִינוּת״ קָתָנֵי! תְּנִי: ״לְמִקְצָתָן״. וְהָא ״חָזְרָה שׁוֹשְׁבִינוּת״ קָתָנֵי! הָכִי קָאָמַר: חָזְרָה לִגְבּוֹת – נִגְבֵּית מֵאֶמְצַע. רַבִּי אַסִּי אָמַר: לָא קַשְׁיָא; כָּאן בִּסְתָם, כָּאן בִּמְפָרֵשׁ – כִּדְתַנְיָא: שָׁלַח לוֹ אָבִיו שׁוֹשְׁבִינוּת, כְּשֶׁהִיא חוֹזֶרֶת – חוֹזֶרֶת לוֹ. שָׁלַח אָבִיו שׁוֹשְׁבִינוּת סְתָם, כְּשֶׁהִיא חוֹזֶרֶת – חוֹזֶרֶת לָאֶמְצַע. וּשְׁמוּאֵל אָמַר: הָכָא בְּיָבָם עָסְקִינַן, שֶׁאֵינוֹ נוֹטֵל בָּרָאוּי כִּבְמוּחְזָק. מִכְּלָל דְּאִידַּךְ – מְשַׁלֵּם? לֵימָא: ״תְּנוּ לִי שׁוֹשְׁבִינִי וְאֶשְׂמַח עִמּוֹ״! מִי לָא תַּנְיָא: מָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לְהַחְזִיר קִדּוּשִׁין – מַחְזִירִין, מָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ שֶׁלֹּא לְהַחְזִיר – אֵין מַחְזִירִין. וְאָמַר רַב יוֹסֵף בַּר אַבָּא אָמַר מָר עוּקְבָא אָמַר שְׁמוּאֵל: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא שֶׁמֵּתָה הִיא, אֲבָל מֵת הוּא – אֵין מַחְזִירִין, מַאי טַעְמָא? יְכוֹלָה הִיא שֶׁתֹּאמַר: