תלמוד בבלי מסכת נדרים דף 38:

פסק הדין המקורינפתח באתר המקור — din.gov.il / Sefaria
טקסט מלא של הפסק ←
נַפְשָׁהּ וְגוּפָהּ לַשָּׁמַיִם. אָמְרוּ לוֹ: אַף הַטְּמֵאָה נַפְשָׁהּ לַשָּׁמַיִם וְגוּפָהּ שֶׁלּוֹ, שֶׁאִם יִרְצֶה הֲרֵי הוּא מוֹכְרָהּ לַגּוֹיִם אוֹ מַאֲכִילָהּ לַכְּלָבִים. גְּמָ׳ אָמַר רַב יִצְחָק בַּר חֲנַנְיָה אָמַר רַב הוּנָא: הַמּוּדָּר הֲנָאָה מֵחֲבֵירוֹ — מוּתָּר לְהַשִּׂיא לוֹ בִּתּוֹ. הָוֵי בַּהּ רַבִּי זֵירָא: בְּמַאי עָסְקִינַן? אִילֵימָא בְּשֶׁנִּכְסֵי אֲבִי כַלָּה אֲסוּרִין עַל הֶחָתָן, הֲרֵי מוֹסֵר לוֹ שִׁפְחָה לְשַׁמְּשׁוֹ! אֶלָּא בְּנִכְסֵי חָתָן אֲסוּרִין עַל אֲבִי כַלָּה. גְּדוֹלָה מִזּוֹ אָמְרוּ: זָן אֶת אִשְׁתּוֹ וְאֶת בָּנָיו, וְאַף עַל פִּי שֶׁהוּא חַיָּיב בִּמְזוֹנוֹתָן, וְאַתְּ אָמְרַתְּ מוּתָּר לְהַשִּׂיא לוֹ בִּתּוֹ?! לְעוֹלָם בְּשֶׁנִּכְסֵי אֲבִי כַלָּה אֲסוּרִין עַל הֶחָתָן, וּבְבִתּוֹ בּוֹגֶרֶת, וּמִדַּעְתָּהּ. תַּנְיָא נָמֵי הָכִי: הַמּוּדָּר הֲנָאָה מֵחֲבֵירוֹ — אָסוּר לְהַשִּׂיא לוֹ בִּתּוֹ, אֲבָל מַשִּׂיאוֹ בִּתּוֹ בּוֹגֶרֶת וּמִדַּעְתָּהּ. אָמַר רַבִּי יַעֲקֹב: הַמַּדִּיר בְּנוֹ לְתַלְמוּד תּוֹרָה — מוּתָּר לְמַלּאוֹת לוֹ חָבִית שֶׁל מַיִם, וּלְהַדְלִיק לוֹ אֶת הַנֵּר. רַבִּי יִצְחָק אָמַר: לִצְלוֹת לוֹ דָּג קָטָן. אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: הַמּוּדָּר הֲנָאָה מֵחֲבֵירוֹ — מוּתָּר לְהַשְׁקוֹתוֹ כּוֹס שֶׁל שָׁלוֹם. מַאי נִיהוּ? הָכָא תַּרְגִּימוּ: כּוֹס שֶׁל בֵּית הָאֵבֶל. בְּמַעְרְבָא אָמְרִי: כּוֹס שֶׁל בֵּית הַמֶּרְחָץ. וְלֹא יָזוּן אֶת בְּהֶמְתּוֹ בֵּין כּוּ׳. תַּנְיָא, יְהוֹשֻׁעַ אִישׁ עוּזָּא אוֹמֵר: זָן עֲבָדָיו וְשִׁפְחוֹתָיו הַכְּנַעֲנִים, וְלֹא יָזוּן אֶת בְּהֶמְתּוֹ, בֵּין טְמֵאָה בֵּין טְהוֹרָה. מַאי טַעְמָא? עֲבָדָיו וְשִׁפְחוֹתָיו הַכְּנַעֲנִים — לְמַנְחֲרוּתָא עֲבִידָן, בְּהֵמָה — לְפִטּוּמָא עֲבִידָא. מַתְנִי׳ הַמּוּדָּר הֲנָאָה מֵחֲבֵירוֹ וְנִכְנַס לְבַקְּרוֹ — עוֹמֵד אֲבָל לֹא יוֹשֵׁב. וּמְרַפְּאוֹ רְפוּאַת נֶפֶשׁ, אֲבָל לֹא רְפוּאַת מָמוֹן.

פסקים קשורים