תובע, שהוא מתווך, טוען כי מצא לנתבע (רופא) נכס מתאים להקמת מרפאת עיניים. הנתבע סירב לקחת את הנכס משיקולים כלכליים, אך הציע אותו לאופטיקאי אחר שכן החתם חוזה השכרה ישירות עם בעל הנכס. התובע תבע את הנתבע בדמי תיווך. בית הדין קבע כי למעשה לא הייתה עסקה שהסתיימה בשל שיקולים כלכליים של הנתבע, ובנוסף, הנתבע לא היה שותף בהוצאות השכירות. לפיכך, החייב את הנתבע בדמי תיווך רק אם יחתום על חוזה שותפות רשמי המבטא בעלות עסקית משותפת. את המידע שהעביר התובע למידע הנתבע אינו בעל קניין מוגן, וההעברה של מידע זה לאדם אחר על ידי הנתבע אינה מהווה הפרה.
עובדות
התובע, מתווך, פנה אליו נתבע (מר ב', רופא) בבקשה למצוא עבורו נכס מתאים להקמת מרפאת עיניים. התובע מצא נכס משום שבין הצדדים לא נחתם הסכם בכתב בנוגע לעמלות. הנתבע לא לקח לעצמו את המקום משיקולים כלכליים אך הציע אותו לאופטיקאי אחר. האופטיקאי סגר עסקה ישירות עם בעל הנכס ללא עמלת תיווך לתובע. הנתבע טוען כי אמר למשכיר שיש מתווך מעורב, אך המשכיר סירב להכיר בתובע. כיום הנתבע עובד במתחם המושכר מטעם המשכיר, ועל השלט מופיע שהמקום בהנהלתו. הצדדים סרבו להגיע לפשרה.
החלטה
בית הדין קבע: (1) לא הוכח בראיה ברורה קיום חוזה שותפות בכתב או בעל פה בין הנתבע לבין מנהל המקום, לפיכך אין לחייבו בדמי תיווך. (2) אם בעתיד יערך חוזה בכתב או בעל פה המבטא שותפות בהחזקת המקום וקבלת אחוזי רווח מתפעול במקום, תמורת השתתפות בהוצאות השכירות, אזי יחשב הנתבע לשותף ברכישת הנכס וחייב לשלם את דמי התיווך כמקובל. (3) שאר התביעות נדחו.
נימוקים
בית הדין פסק על בסיס ההלכה הקובעת כי מתווך המתחיל לפעול במציאת נכס עבור קליינט מחייב את הקליינט בתשלום אך רק בתנאי שהמתווך אכן מצא נכס המתאים ללקוח. בנידון זה, למרות שהתובע מצא נכס משום שהנכס היה יקר מדי מבחינה כלכלית, הנתבע לא קנה אותו. לפיכך, אין חיוב כספי למתווך. בנוסף, בית הדין פסק כי המידע שהתקבל מן המתווך אינו חסוי של המתווך לאחר מסירתו ללקוח, ולכן הלקוח רשאי להעביר את המידע לאדם אחר. המעמד של הנתבע כיום הוא כ'שכיר' במקום הנהנה משכירות בחינם, ולא כ'בעלים' או 'שותף' בהעדר חוזה שותפות מחייב או השתתפות בהוצאות. רק במקרה בו יחתום חוזה שותפות רשמי יהיה חייב לשלם דמי תיווך.
טקסט מלא של הפסק ←
מס. סידורי:1165 דמי תיווך עבור מידע שעבר מלקוח לאדם אחר על פסק זה הוגש ערעור, לערעור לחץ כאן . תיק מס': 131-07 פסק דין בדין ודברים בין הצדדים: מר א', ובין מר ב'. בענין תשלום דמי תיווך. תאור העובדות הצדדים קיבלו קנין וחתמו על שטר בוררות. הנתבע פנה לתובע שהינו מתווך, למצוא עבורו נכס מתאים לצורך הקמת מרפאת עיניים. התובע מצא לנתבע מקום מתאים (להלן ה"מושכר"), אך הנתבע לא לקח לעצמו את המקום משיקולים כלכליים. יצויין כי בין הצדדים לא נחתם הסכם כלשהו בנוגע לעמלות או כיוצ"ב. הנתבע הציע את הנכס לאופטיקאי אחר, שאכן הנכס מצא חן בעיניו והוא סגר ישירות מול בעל הנכס ללא עמלת תיווך לתובע. הנתבע טוען כי אמר למשכיר כי יש כאן מתווך, אך המשכיר ענה, כי אין לו כל עסק עם התובע. כיום הנתבע עובד במתחם המושכר מטעם המשכיר האחרון, ועל שלט המושכר מופיע כי המקום בהנהלת הנתבע. התובע תובע דמי תיווך כמקובל. הצדדים סרבו להגיע לפשרה. החלטה: 1. היות ולא הוכח בראיה ברורה שבין ד"ר ב' ובין מנהל המקום קיים חוזה שותפות בכתב או בעל פה, אין לחייבו בדמי התיווך למר א'. 2. יחד עם זאת במידה ויערך בין ד"ר ב' ובין מנהל המקום חוזה בכתב או בעל פה שעניינו שותפות בהחזקת המקום דהיינו קבלת אחוזי רווח מתפעול המקום – תמורת השתתפות בהוצאות השכירות, אזי נחשב הדבר שד"ר ב' שותף ברכישת הנכס ואז יתחייב מן הדין לשלם למר א' כפי שמקובל לשלם על עסקת תיווך למציאת עסק. 3. שאר התביעות נדחו. הרב יצחק חיים שרבאני שליט"א הרב אייל גיאת שליט"א הרב רחמים פרשה שליט"א אב"ד דיין דיין נמוקים: 1. הדבר ברור שכאשר מתווך מתחיל לפעול במציאת נכס עבור הקליינט שלו – שבכך מתחייב אותו קליינט בתשלום על עבודתו של המתווך. וכן מבואר בשו"ע בהל' פועלים שתחילת המלאכה של הפועל מחייבת את המעסיק לשלם לו את שכרו במידה ואכן יעבוד לשביעות רצונו. 2. במה דברים אמורים, כאשר אכן המתווך מצא ללקוח שלו נכס אשר מתאים לו. בנידון שלפנינו הנכס היה יקר מבחינה כספית ללקוח ולא היה באפשרותו לרוכשו. ממילא אין לו שום חיוב ממוני למתווך אשר הפנה אותו לאותו נכס. 3. המידע שהתקבל מן המתווך אינו חסוי שכן המידע אינו "רכושו" של המתווך לאחר שמסר אותו ללקוח. (במאמר מוסגר יודגש שישנם אופנים מסויימים בהם ניתן למנוע את העברת המידע, ואכמ"ל) ולכן הלקוח שיידע את חבירו על אותו מקום נהג כשורה ומעשים בכל יום שמידע שהתקבל על ידי מתווך נשמע לאנשים נוספים על ידי לקוחותיהם. 4. ד"ר ב' אינו נחשב "בעלים על המקום" אף לא בתורת "שותפות" כל זמן שאינו משתתף בהוצאות השכירות שכן אם היה דבר זה כך היה מתחייב לשלם למר א' את מלא הסכום שסוכם ביניהם או לחילופין במידה ויש הכחשות אודות הסכום, את המחיר המקובל לשלם באותה עיסקה. מתוך כך אין לחייבו בתשלום דמי התיווך אלא במידה ויחתם חוזה שותפות המבטא בעלות עסקית משותפת לו ולמנהל המקום אז יתחייב לשלם למר א' את מלא הסכום. (כפי שנאמר בדיון שאף אם ישכור ד"ר ב' את המקום בשותפות עם גורם נוסף יתחייב הוא לשלם באופן ישיר את עמלת התיווך למר א'). 5. נכון להיום המעמד של ד"ר ב' הוא כ"שכיר" באותו מקום הנהנה משכירות בחינם עבור עצם המצאותו במקום אשר אמורה למשוך את הקהל הרחב. על אופי עבודה כזה אין לחייבו בתשלום למר א' וכדנתב'. על פסק זה הוגש ערעור, לערעור לחץ כאן . נושאים מנהג > תקפו של מנהג > קובע את גובה התשלום בתיווך ללא הסכם תיווך תיווך - סרסור > תיווך > דמי תיווך > בעסקה שלא יצאה לפועל > בעסקה שבוטלה מחמת התנאים דמי תיווך > כשלא נחתם חוזה תיווך > לפי המנהג דמי תיווך > מועד חיוב לקוח בדמי התיווך היתר ללקוח להעביר לאחר מידע שהתקבל ממתווך דמי תיווך > כשהשתנו פרטי העסקה > לקוח שעובד בנכס אך אינו מוגדר בעלים על המקום דמי תיווך > כשהשתנו פרטי העסקה > כשהלקוח שכר את הנכס בשותפות