תלמוד בבלי מסכת נדרים דף 56.

מַתְנִי׳ הַנּוֹדֵר מִן הַבַּיִת — מוּתָּר בַּעֲלִיָּיה, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: עֲלִיָּיה בִּכְלַל הַבַּיִת. הַנּוֹדֵר מִן עֲלִיָּיה — מוּתָּר בְּבַיִת. גְּמָ׳ מַאן תְּנָא ״בְּבֵית״ לְרַבּוֹת אֶת הַיָּצִיעַ, ״בְּבֵית״ לְרַבּוֹת אֶת הָעֲלִיָּיה? אָמַר רַב חִסְדָּא: רַבִּי מֵאִיר הִיא, דְּאִי רַבָּנַן, הָאָמְרִי רַבָּנַן: עֲלִיָּיה בִּכְלַל הַבַּיִת, לְמָה לִי קְרָא ״בְּבֵית״ לְרִיבּוּיָא? אַבָּיֵי אָמַר: אֲפִילּוּ תֵּימָא רַבָּנַן, בָּעֲיָא קְרָא. דְּסָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא ״בְּבֵית אֶרֶץ אֲחֻזַּתְכֶם״ כְּתִיב. דִּמְחַבַּר בְּאַרְעָא — שְׁמֵיהּ בַּיִת, עֲלִיָּיה — הָא לָא מְחַבַּר בְּאַרְעָא. כְּמַאן אָזְלָא הָא דְּאָמַר רַב הוּנָא בַּר חִיָּיא מִשְּׁמֵיהּ דְּעוּלָּא: ״בַּיִת בְּבֵיתִי אֲנִי מוֹכֵר לָךְ״ — מַרְאֵהוּ עֲלִיָּיה. טַעְמָא דַּאֲמַר לֵיהּ ״בַּיִת שֶׁבְּבֵיתִי אֲנִי מוֹכֵר לָךְ״, אֲבָל ״בַּיִת״ סְתָם — אֵינוֹ מַרְאֵהוּ עֲלִיָּיה. לֵימָא, רַבִּי מֵאִיר הִיא? אֲפִילּוּ תֵּימָא רַבָּנַן, מַאי ״עֲלִיָּיה״ — מְעוּלָּה שֶׁבַּבָּתִּים. מַתְנִי׳ הַנּוֹדֵר מִן הַמִּטָּה — מוּתָּר בַּדַּרְגֵּשׁ, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: דַּרְגֵּשׁ בִּכְלַל מִטָּה. הַנּוֹדֵר מִן הַדַּרְגֵּשׁ — מוּתָּר בַּמִּטָּה. גְּמָ׳ מַאי דַּרְגֵּשׁ? אָמַר עוּלָּא: עַרְסָא דְגַדָּא. אֲמַרוּ לֵיהּ רַבָּנַן לְעוּלָּא, הָא דִּתְנַן: כְּשֶׁהֵן מַבְרִין אוֹתוֹ, כׇּל הָעָם מְסוּבִּין עַל הָאָרֶץ וְהוּא מֵיסֵב עַל הַדַּרְגֵּשׁ. כּוּלָּהּ שַׁתָּא לָא יָתֵיב עֲלֵהּ, הָהוּא יוֹמָא יָתֵיב עֲלֵהּ? מַתְקֵיף לַהּ רָבִינָא: מִידֵּי דְּהָוֵה אַבָּשָׂר וְיַיִן, דְּכוּלַּהּ שַׁתָּא אִי בָּעֵי — אָכֵיל, וְאִי בָּעֵי — לָא אָכֵיל, הָהוּא יוֹמָא אֲנַן יָהֲבִינַן לֵיהּ! אֶלָּא הָא קַשְׁיָא, דְּתַנְיָא: דַּרְגֵּשׁ לֹא הָיָה כּוֹפֵהוּ, אֶלָּא זוֹקְפוֹ. וְאִי אָמְרַתְּ עַרְסָא דְגַדָּא הוּא, וְהָתַנְיָא: הַכּוֹפֶה אֶת מִטָּתוֹ — לֹא מִטָּתוֹ בִּלְבַד הוּא כּוֹפֶה, אֶלָּא כׇּל מִטּוֹת שֶׁיֵּשׁ לוֹ בְּתוֹךְ הַבַּיִת הוּא כּוֹפֶה! הָא לָא קַשְׁיָא,