תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף 105.

בִּטֵּל ״מִדָּה בְּחֶבֶל״ ״הֵן חָסֵר הֵן יָתֵר״; דִּבְרֵי בֶּן נַנָּס. גְּמָ׳ אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר מֶמֶל אָמַר רַב: חוֹלְקִין עָלָיו חֲבֵירָיו עַל בֶּן נַנָּס. מַאי קָא מַשְׁמַע לַן? תְּנֵינָא: מַעֲשֶׂה בְּצִיפּוֹרִי, בְּאֶחָד שֶׁשָּׂכַר מֶרְחָץ מֵחֲבֵירוֹ בִּשְׁנֵים עָשָׂר זְהוּבִים לְשָׁנָה – דִּינַר זָהָב לְחֹדֶשׁ; וּבָא מַעֲשֶׂה לִפְנֵי רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל וְלִפְנֵי רַבִּי יוֹסֵי, וְאָמְרוּ: יַחְלוֹקוּ אֶת חֹדֶשׁ הָעִיבּוּר! אִי מֵהָתָם, הֲוָה אָמֵינָא: הָתָם הוּא דְּאִיכָּא לְמֵימַר מִיהְדָּר קָא הָדַר בֵּיהּ, וְאִיכָּא לְמֵימַר פָּרוֹשֵׁי קָא מְפָרֵשׁ. אֲבָל הָכָא, דְּוַדַּאי קָא הָדַר בֵּיהּ, אֵימָא לָא; קָא מַשְׁמַע לַן. אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: זוֹ דִּבְרֵי בֶּן נַנָּס, אֲבָל חֲכָמִים אוֹמְרִים: הַלֵּךְ אַחַר פָּחוֹת שֶׁבַּלְּשׁוֹנוֹת. ״זוֹ״ – וְלָא סְבִירָא לֵיהּ?! וְהָא רַב וּשְׁמוּאֵל דְּאָמְרִי תַּרְוַיְיהוּ: ״כּוֹר בִּשְׁלֹשִׁים אֲנִי מוֹכֵר לָךְ״ – יָכוֹל לַחֲזוֹר בּוֹ אֲפִילּוּ בַּסְּאָה הָאַחֲרוֹנָה. ״כּוֹר בִּשְׁלֹשִׁים – סְאָה בְּסֶלַע אֲנִי מוֹכֵר לָךְ״ – רִאשׁוֹן רִאשׁוֹן קָנָה. אֶלָּא ״זוֹ״ – וּסְבִירָא לֵיהּ. וּמִי סְבִירָא לֵיהּ?! וְהָאָמַר שְׁמוּאֵל: בְּבָא בָּאֶמְצַע הַחֹדֶשׁ עָסְקִינַן; אֲבָל בָּא בִּתְחִלַּת הַחֹדֶשׁ – כּוּלּוֹ לַמַּשְׂכִּיר. בְּסוֹף הַחֹדֶשׁ – כּוּלּוֹ לַשּׂוֹכֵר!