פתחי תשובה על אבן העזר 129

שתי שמות. עיין בתשו' פרח שושן כלל א' סי' ג' שהאריך מאד בזה וביאר שם שנים עשר פרטים בענין זה: חניכתו וחניכתה כשר. עב"ש סק"א מ"ש והב"י כתב לרמב"ם לעולם לכתחילה אין כותבים החניכה וחולק על הרא"ש כו' אבל דבריו אין מוכרחים וי"ל הרמב"ם מודה בחנוכה שהכל קורין בו כו' עכ"ל וע' בס' גט מקושר בכללי השמות אות ו' שכ' דכן נ"ל עיקר דגם לרמב"ם כשר בחניכה שהכל קורין וכמ"ש תוס' פ' השולח (גיטין דף ל"ד ע"ב) וברא"ש שם וכן נראה מהרמב"ם בפי' המשנה פ' המגרש כו' ולכן כ' דמי שידוע שנקרא ליב ואין שם קודש שלו ידוע אם יהודה או אריה אין לכתוב רק הכינוי לחוד אפי' במגרש עצמו דזה חניכה שהכל קורין בו כשר לכ"ע אפי' לכתחילה ע"ש. ועיין בתשו' שיבת ציון סי' פ"ז שהביא כן הלכה למעשה מאביו הגאון בעל נו"ב ז"ל באחד שהי' נקרא בשם ליב ולא ידעו אם שם הקודש שלו הוא אריה או יהודה והורה בצירוף ב"ד מו"ש לכתוב רק שם ליב לבדו והביא ג"כ בשם הג"פ בסי' זה ס"ק קל"ב שפסק כן במי ששמו עבידי ולא היו יודעי' שם הקודש אם עובד או עובדיה ופסק לכתוב רק עבידי ע"ש (ושם האריך עוד בענין מי שנקרא בפ"כ מתת שהוא קיצור השם מן מתתיה או מתתיהו לפי דאפשר לחלק דהתם שאני ששם עבידי הוא שם בפ"ע וכן בהוראת אביו ז"ל ג"כ שם ליב הוא שם בפ"ע לכך כתבו שם הזה לבדו משא"כ בשם מתת שהוא רק קיצור השם כו' ע"ש ויובא קצת לקמן סכ"ד ס"ק נ"ו) ועיין בשו"ת תשובה מאהבה ח"א סי' נ"ב שהביא ג"כ זה בשם רבו הגאון נו"ב ז"ל והזכיר שם שאמר ששמע כן מהגאון בעל פ"י ז"ל וכ' שם דכן עשו עוד הלכה למעשה בבת אחד ששמו פייש ובבת אחד ששמו זעליג ע"ש גם בס' טיב גיטין בדיני שמות שנשתנה מ"ח ס"ק י"ד הביא כן בשם תשובת בגדי כהונה סי' כ"ט דמסיק שכדי שלא יצטרך לכתוב ב' גיטין יכתוב רק החניכה והוא ז"ל הסכים ג"כ לזה וכ' דכן מעשים בכל יום. אולם מבואר שם דאם מזדמן שבגט הזה יש ג"כ ספק בשם אביו באופן שיכולין לכתיב שם המגרש לבד (כמ"ש בבה"ט ס"ק י"ג) מ"מ כולי האי לא מקלינן לכתוב רק החניכה וגם שלא להזכיר שם האב דהרי קולי לא מקלינן ואפשר דבשעת הדחק גדול כו' ע"ש ועמ"ש לקמן סק"ה: אין לגרש בו. עבה"ט סק"א מ"ש בשם מהרי"ו אם שולחים גט למקום אחר אין כותבין וכל שים כו' ועי' בס' ג"פ לעיל סי' קכ"ו ס"ק ע"ט שתמה על זה נהי דלא יכולין לכתוב וכל שום על מקומה אמאי לא נכתבה וכל שום על אשה והניח בצ"ע ור"ל דט"ס הוא וצ"ל אין לכתוב שום וחניכה על מקום האשה ע"ש ועיין בזה בתשו' חוט השני סי' יו"ד ובתשו' חות יאיר ס"ס נ"ה ובתשו' בגדי כהונה סי' ל"א: אפי' הוא שם הטפל. עיין משכנות יעקב סי' כ"ד שכ' דנראה ראיה גדולה לדעה זו מתוספתא כו' ועיין בזה בג"פ סק"ח: וגירש בו כשר. עבה"ט מ"ש ב"ש העלה דנראה עיקר דפסול כו' ומשמע דבשם העיקר מודה למ"ש הרמ"א דכ"ש אם כתב עיקר השם לבד דכשר וכן דעת הב"ח והט"ז: אך בס' ג"פ סק"ח וי"א כתב להחמיר אפילו בעיקר השם לחוד לחוש לקצת מפרשים שפירשו כן דעת הרמב"ם וכשיטת הריא"ז בשה"ג פ' השילח דפסל להדיא בעיקר שם לחוד. אמנם סיים להכשיר בעיקר שם לחוד במקום דחק ואי אפשר להשיג גט אחר (ר"ל בקל רק ע"' טורח רב) ובשם הטפל לחוד כתב להכשיר במקום דחק ועיגון גדול ע"ש. ועיין בתשו' חמדת שלמה סי' ע"ב במעשה באשה אחת שקיבלה ג"פ מבעלה ונכתב בו שם אביה אריה המכונה ליב ובאמת שמו שנקרא בפ"כ ה"א ליב אך שם קודש שלו בילדותו היה חותם ועולה לתורה בשם יהודה עד שהיה בן י"ח שנה רק מחמת שהיה לו אח גדול שהיה שמו יהודא וכשהיו קורים לאחד לקרות בתורה לא נודע לאיזה מהם קורים ע"כ מאז שינה חתימתו אריה ליב והיה כוונתו שיקראוהו לתורה בשם אריה וזה כמו שלשים שנה ששינה חתימתו אמנם ברבות הימים היו חוזרים וקורים אותו לתורה בשם יהודה אבל הוא חותם עצמו עד עתה בשם אריה גם אומר כששואלין אותו על שמו כיצד יקראוהו לתורה אומר אריה רק בלי שאלה רגילין לקרותו בשם יהודה וכשקיבלה בתו ג"פ הנ"ל היה הגט בעיר אחרת מקום שאינו דר בו לא אבי האשה ולא האשה רק שאביה היה שם ושאלו אותו הב"ד על שמי ואמר ששמו אריה ונכתב בגט אריה והאשה הנ"ל יושבת גלמודה אחר הגט זה שלשה שנים עתה כמו חצי שנה שמתה אחותה ונתרצה בעל אחותה לקחתה וכשקרבו זמן הנישואין נפל ברעיון אביה לשאול על זאת אולי נעשה שלא כדין מה שהגיד לב"ד ששמו אריה הואיל וקורין אותו לתורה בשם יהודה. והנה להשתדל גט אחר הוא יגיעה והוצאה רבה כ' בעלה במדינה אחרת ובפרט אם נצריכנה לקבל גט אחר תהיה צריכה להמתין ג"ח מנתינת גט השני ועי"ז יש לחוש לביטול השידוכין ע"כ עמד השואל ושאל אולי אפשר להכשיר גט הזה והנה אם לא נכתב בגט רק שם ליב כמו שקורין אותו כל העולם הדבר ברור שהיה הגט כשר ולדעת התוס' והרא"ש והטור אפי' לכתחילה רשאין לכתוב חניכה כזו ואפי' במגרש עצמו ולדעת הרמב"ם עכ"פ בדיעבד כשר ולפי מה שפי' הב"ש סק"א בדעת הרמב"ם מודה בחניכה כזו דאף לכתחילה תבין (עמ"ש לעיל סק"ב) רק השאלה בנ"ד הוא מחמת שיכתב שם הקודש שלו אריה וכיון שקורין אותו לתורה יהודא יש לדמותו למי שיש לו שני שמות בכתב א' מהם: והשיב ע"ז באריכות ותורף דבריו דהגט הזה כשר דאיכא כאן צדדים טובא להתיר אפילו אם אירע כזה במגרש עצמו. חדא די"ל דשם אריה הוא העיקר כיון שחותם עצמו בו ואף שכ' הג"פ סקצ"ח היכא דחתימתו סותר לקריאתו לס"ת אזלינן בתר הרוב ובנ"ד אפשר שעלייתו לס"ת הוא הרוב נגד חתימתו מ"מ י"ל דהיינו דוקא בשני שמות חלוקין כגון שחותם עצמו יהודא ולס"ת קורין אותו משה וכדומה דליכא למיתלי בטעות הקורא אבל כאן דנקרא ליב והוא כינוי לאריה אי ליהודא איכא למתלי בשעות הקורא שלא מדעתו ויותר יש להחשיב השם שחותם היא עצמו בו וא"כ הרי בכתב עיקר השם לחוד דעת רוב הפוסקים להכשיר ואף לפמ"ש הג"פ דבעי דוקא מקום דחק גם כאן איכא מקום דחק כמבואר בהשאלה. ועוד דאף אי נימא בנ"ד שם אריה הוא הטפל הרי דעת הב"י והרמ"א גם בשם הטפל לחוד להכשיר לכל השיטות ואף דלא קיי"ל בדעת הרמב"ם כן הואיל ויש חולקים ע"ז בכוונת הרמב"ם מ"מ בשיטת הטור הסכימו הב"ח והדרישה ושאר אחרונים דשם הטפל לחוד כשר ואף שהט"ז חולק ע"ז נראה דהוא בעצמו חזר מדבריו וא"כ הוי כאן ס"ס דילמא שם אריה עיקר ואף אם הוא טפל דילמא הלכתא כשיטת הטור ודעימי' וכעין זה כתב הג"פ להתיר כמה פעמים. ועוד יש צד להתיר הואיל והגט נכתב ונמסר במקום אחר אשר לא נודע משם יהודא כלל ישם לית לן למיזל רק בתר רובא דעלמא והם אינם יודעים רק שם ליב י"ל דאינו מזיק כלל מה שקורים איתו במקומי בטעות יהודא וע"כ שם אריה שחותם בו ודאי הוא עיקר. ובפרט בנ"ד שהקלקול הוא באבי המתגרשת יש כאן עוד צדדים לפמ"ש הב"ח דבשם אביו כשר אפי' בחניכה שינה ניכרת אפי' היכא דגרע משם טפל דלא גרע מלא נכתב כלל וע"ז לא מצינו שום חולק ועוד דאפי' בשינוי ממש שם אביו הוא מחלוקת הפוסקים (עמ"ש לקמן ס"ט) דדעת העיטור להכשיר והרשב"א מספקא ליה וכתב הב"י ודלא דמי לשם הלידה דשם הלידה אינו ידוע משא"כ שם אביו המגרש לשם דירה דמי כו' וא"כ י"ל דהיינו דוקא אם השינוי הוא בעיקר השם הידוע לכל אבל אם השינוי בשם הקודש שאינו ידוע וגלוי לכל יש לדמותו למקום לידה. אלא דאם היה כך בשם המגרש עצמו לא היינו אומרים כן כיון דעכ"פ צריך לכתוב שמו כו' משא"כ בשם אביו דא"צ לכותבו כלל רק שינוי פוסל בו בדבר הגלוי לכל י"ל שפיר דבנ"ד ליכא לדמותו לשינה מקום דירה. ועוד בנ"ד אם באנו לחוש לכל החששות היינו צריכין להצריך עוד שני גיטין כיון דלא ידעינן איזה שם הוא העיקר וכבר כתבו הפוסקים דאין לותן שני גיטן רק מדוחק. ע"כ בנ"ד אין כאן מקום לעשות על צד היותר טוב להצריכה גט אחר רק הגט הזה הוא כשר ואיתתא דא שריא להתנסבא לכל גבר עכ"ד ע"ש. ועוין בתשו' מהרי"מ מבריסק סי' מ"ט בא' ששמו מעריסה אריה ליב ובהתנאים ובהכתובה שלו כתוב ג"כ אריה ליב רק עולה לס"ת בשם יהודא ליב גם מרגיל א"ע בכל הכתבים כותב תמיד יהודא ליב ועתה נצרך לגרש אשתו ונפל ספק איך לכתוב בגט אם נשתקע שם הראשון ההכרח לכתוב רק שם השני ואפשר לא נשתקע לגמרי מהראוי' לכתוב דמתקרי על שם הראשון ומחמת הספק היה ראוי לכתוב ב' גיטין אך הגט הזה צריך לשלחו ע"י שליח והחמיר בזה הגאון כ"ב ז"ל למנוע לשלוח ב' גיטין ע"י שליח (כמו שיובא לקמן ס"ט ס"ק נ"ה) והשיב דיש לנו בגט הזה שני תקנות א' שלא לכתוב כלל שם הקודש רק שם החניכה ליב לבד כמו שקורין אותו כל העולם כו' (ע' לעיל סק"ב) אמנם לדעתי נכון יותר לכתוב בגט שם השני לבד היינו יהודה המכונה ליב וטעמא דידי דהא עכ"פ שם זה עיקר נגד שם הראשון אריה ליב וכמעט כל הראשונים הסכימו בכותב שם העיקר לבד כשר אף לכתחילה והרבה מהאחרונים. מפרשים גם דעת הרמב"ם כן ואף לדעת שאר אחרונים דסוברים דרק בדיעבד כשר אבל לכתחילה ראוי לכתוב ב' השמות ולכתוב על שם הטפל דמתקרי כנהוג מ"מ בנ"ד י"ל דשם הראשון אינו נחשב אפי' לטפל כיון דבכוונה שינה שמו ואינו דומה לשאר שמות עיקר וטפל דקורין אותו ממילא מבלי כוונת האדם אמרינן דשם שקורין הרוב הוא עיקר ומה שקורין אותי המיעוט הוא הטפל אבל כאו ששינה את שמו בכוונה מאיזה כוונה שהיה לו וכל אדם יכול לשנות שמו בשם אחר כמבואר בפוסקים ועתה שם השני הוא רוב נגד שם הראשון לא חשש שם הראשון לטפל כלל כו' ועוד י"ל דשאני הכא דשם העיקר שכותבין עתה הוא יהודא ליב ושם הטפל הוא אריה ליב והכל יודעין שהפירוש של אריה בלשין לעז הוא ליב י"ל דנכלל בגט השם הראשון אריה ליב בשם השני ליב כו' ומסיים הגם דבשאר פעמים אם אירע כך טוב יותר לכתוב בפירוש שם הראשון ג"כ אבל הכא שיש לנו ספק אם נשתקע לגמרי ואסור לכותבי גם אם לא ע"י ב' גיטין וכיון שהוא ע"י שליח שכ' הגאון בעל נו"ב להחמיר יש לסמוך על הני סברות שכתבתי ולכתוב שם השני לבד עכ"ד. כתובים בפירוש. עבה"ט ובב"ש סק"ד האריך בזה. ועיין בס' ג"פ ס"ק י"ג שהביא דהראנ"ח ח"א סי' ל"ג דעתו דפסול אף בדיעבד והיינו שסובר דלפי פי' ר"ת מה דאיתא בגמ' מרים וכל שום שישנה היינו שכותב בפירוש ה"נ מה שאמרו ולא שרה וכל שום שיש לה היינו מרים בדמתקרי והוא לעיכובא דאם כתב כן פסול ודלא כהריב"ש והוא ז"ל כתב דיש סעד לדבריו מדברי הרשב"א בחידושיו דף נ"א כו' אמנם לענין הלכה מסיק שם אם אירע שכתבו כן שני השמות בפירוש ועשו הטפל עיקר כגון שרה דמתקריא מרים יש להקל בדיעבד מטעם ס"ס כו' דסוגיין דעלמא להתיר בס"ס בפלוגתא דרבוותא אף באיסור דאו' וכ"ש בזה דאף לדברי הפוסל אינו אלא משום לעז ומשום פסולא דרבנן ע"ש. ועיין בס' בית מאיר שהזכיר קצת מדברי הג"פ הנ"ל וכ' עליו דאין מדברי הרשב"א הכרח דאף הרשב"א לא קאמר אלא לענין לכתחלה ובדיעבד מודה דכשר וכדברי הריב"ש וכן נראה עיקר ע"ש. גם בס' גט מקושר בסג"ר אות י"ט סק"כ האריך בזה ומסיק דהעיקר מדברי הריב"ש ודעתו דבדיעבד אין שום קפידא בזה דאפי' אם לא ניתן הגט ינתן ודלא כריב"ש ומה שהביא הב"ש ראיה כדברי הר"פ שהצריך שני גיטין משום שהיה מסופק איזה העיקר ז"א דאדרבה מדברי הר"ב שם מוכח איפכא דבשביל הקדמ' העיקר א"צ להרבות בגיטין רק מה שהצריך שני גיטין הוא מטעמא אחרינא כו' ע"ש ועמ"ש עוד בזה לקמן ס"ד ס"ק ט'. אם עומד במקום אחד כו' כל סעיף זה מבואר יפה בס' ג"פ ס"ק ט"ז ומסקנתו לדינו' כתב שם בס"ק כ"א ע"ש ומחמת האריכות לא העתקתי ועיין בתשו' אא"ז פמ"א ח"ג סי' מ"ט וכון מענין זה וע' עוד בתשו' שב יעקב סי' ל"ג וגם בתשו' מהרי"מ מבריסק סי' ל"ד מזה: ובכ"מ מהם יש לו שם אחד. כ' הג"פ ס"ק י"ז יה"ה אם יש לאשה המתגרשת ב' שמות א' במה"כ וא' במקום הנתינה כו' כך ומתבאר מדברי המפרשים ויראה לי דה"ה בשם אבי האיש והאשה אם יש להם ב' שמות אחד במה"כ וא' במקום הנתינה עכ"ל ועמ"ש לקמן סי' ס"ק כ"ד: או כל שום פסול. עבה"ט ובב"ש סק"ז האריך בזה ע"ש שכ' וז"ל אבל מה שפוסל אם כתב דמתקרי על מ"נ קשה הא בסמוך כתב אם ב' שמות כתובי' בפירוש אין חילוק איזה ראשון אע"ג די"ל בשני מקומות שאני מ"מ ק' מנ"ל חילוק זה ואפשר דלמד דין זה משיטת ר"ת כו' ותניא בברייתא כו' עכ"ל ועיין בס' גט מקושר אות י"ט סק"כ שהאריך בדין זה וכ' דהעיקר שלא כדעת הרמ"א בכאן ומ"ש הב"ש דשני מקומות גרע טפי ז"א דאיפכא מסתברא והדברים ק"ו אם הכשירו בכתב שם שהמיעוט קורין בסתם כההיא דרובא מרים ופורתא שרה אף דשם זה אינו עיקר בשום מקום כ"ש בכתב שם של מ"כ שעכ"פ הוא עיקר במקום הכתיבה וגם מה שהוכיח הב"ש מלשון הברייתא אינו הכרח נלל כו' ומסיים ולכן נקטינן דבין במקום אחד ובין בשני מקומות כל שכותב שני השמות בפירוש אפילו כתב שם מקודם כתיבה בסתם ועל מ"נ דנתקרי כשר דהא בלא"ה לרוב קדמוני' דס"ל שכותבי' וכל שום וא"כ במזכיר בפירוש אין קפידא במוקדם ומאוחר ובדיעבד אין להחמיר בפרט שהיא מלתא דרבנן נקטי' להקל עכ"ל ע"ש. גם במל"מ פ"ג מה"ג דין י"ג כ' וז"ל ואע"ג דמור"ם החמיר בכתב דמתקרי על מ"נ הנה כל האחרוני' חלקו עליו הב"ח ומהריק"ש והלבוש והב"ש ותורת חסד סי' ק"ז ותשובת פני יהושע סי' י' ועשה מעשה להכשיר מכח ההיא דהריב"ש כו' עכ"ל. ומ"ש עוד שם דה"ה בכתב בעיקר שם שיש לו במקו' אחר כו' עמ"ש בזה לקמן סי"ב ס"ק ל"ג. ועיין בתשובת אא"ז פמ"א מ"ב סי' מ"ז. מומר. עבה"ט מ"ש וכן אם היה מקבל קדושי בתו ביהדותו כו' וע' בג"פ ס"ק כ"ב שפסק דלא תנשא בגט זה דאימור נתבטל הזכיה שזיכה רחמנא לאב בבתו בעוזב דת אך אם נשאת לא תצא ע"ש וכן הסכים התו"ג ע"ש ועיין בס' גט מקושר בקו"א אות ב' באריכות: אין לו לגרש. כתב בס' ג"פ ס"ק כ"ג דהיינו דוקא בשם מיוחד לעובדי עכו"ם אבל מי שהיה נקרא ביהדות יוחנן ואחר שהחליף דתו קראו לו הא"י יוסף מצי מגרש בו דהרואה הגט יאמר שמא ביהדות נשתנה שמו יוסף כו' ע"ש עוד (ועמ"ש לקמן סכ"ד ס"ק נ"ו) אכן בס' ישועות יעקב סק"י אין דעתו כן וכתב שאין הטעם כלל משום דזהו שמות עובדי עכו"ם דהרי מבואר בגיטין ט' דרוב ישראל שבח"ל שמותיהן כשמות כנעני' אלא דעיקר הטעם משום כיון שהעובדי עכו"ם קראו אותו בשם הזה בשעה שהחליף דתו ובטלו שם ישראל ע"י שם זה חלילה לנו להזכירו בגט וא"כ אף אם היה לו מתחילה שם של כנעני' וכעת שמו כשם ישראל אין להזכירו בשם השני וכן מבואר מדברי הט"ז כו' ומסיים וזה ברור לדינא דאף בזה פסול ע"ש וכ"כ התו"ג ע"ש: וכל שום וחניכה. ראיתי בסדר הגט דמהר"י מינץ סימן ל"ה ול"ו שיש לכתוב וכל שום וחניכה דאית לי קודם שהזכיר שם אביו ע"ש ושוב מצאתי בתשו' גאוני בתראי סימן ג' בתשובה מהב"ח דראוי לכתוב וכל שום אחר שהזכיר שם אביו וכן עשה מעשה והיה מי שערער ע"ז והוא ז"ל השיב בארוכה וכתב הגם דבתשובת מהר"ם פאדוה סימן ל"ח כתב בגט וכל שום וחניכה מקודם שהזכיר שם אביו וכך מצאתי בסוף סדר גיטין מ"מ נסמכתי על מעשה רב דמהר"י מרגליות בגיטין הניתנין סימן כ"ב דאי' התם וכל שום אחר שהזכיר שם אביו ובסימן כ"ד שם בהגה כתב דכשהבן והאב שניהם עוזבי' דת כותבין וכל שום וחניכה דאית לי ולאהבתי העומד כו' וכשהבן לבדו עוזב דת כותבין וכל שום וחניכה דאית לי העומד כו' אבל בין כך ובין כך כותבין וכל שום לאחר שהזכיר שם אביו ונ"ל שכן עיקר מכמה טעמי' כו' ע"ש ובסוף התשובה שם נדפס תשובת הגאון בעל מג"ש שנחלק על הב"ח בענין גט הנ"ל במה שציוה לכתוב דמתקרי לובא (כמו שיובא לקמן סעיף ט"ז) ובהא שתק ליה משמע שגם הוא ז"ל מסכי' לזה. שום וחניכה. עב"ש ס"ק י"א שכתב ובן עוזב דת כתב בט"ז דאין לכתוב וכל שום שלא לבייש אותו. וכן לקמן ס"ק ל"ב הביא ג"כ דברי הט"ז אלו שחולק על מהרש"ל בזה. גם בס' בית מאיר כתב דסתימת הרמ"א בסעיף י' בהגה משמע כהט"ז. אכן בתשובת מהר"ם פאדוה סימן ל"ח מבואר שסובר כמהרש"ל וכ"כ להדיא בסדר מהר"ם אות כ"ג ע"ש ועיין בתשובת אא"ז פמ"א ח"ב סימן מ"ה שכתב דהעיקר לדינא שיש לכתוב וכל שום ויש להודיע זה להמגרש שכותבין על אביו וכל שום ע"ש ועיין בה"ט לקמן ס"ק כ"ט בשם ח' שבו"י מזה. פסול. עבה"ט מ"ש ועוזב דת שמגרש ויש שם עוד אחד ששמו כשמו צריך לשלש כו' ובב"ש מסיים בה אע"ג דכותבי' בעוזב דת וכל שום מ"מ צריך סימן אחר כ"כ בחידושי מ"ב וטעמו משום בכמה מקומות כותבין לכל מגרש וכל שום. ועיין בספר דגול מרבבה שכ' דטעם זה תמוה כיון דבמקום הכתיבה והנתינה יודעים מנהג מקומם וכאן מוכח מתוכו מי הוא המגרש ואולי מיירי המ"ב בשלוח גט ע"י שליח כו' ואעפ"כ אני תמה שהרי במקום שכותבין וכל שום כותבין לי ולאהבתי ולאתרי כמבואר בסעיף ח' ובגט הזה שכתוב וכל שום על המגרש לחוד (עמ"ש לעיל סקי"ב) א"כ ידעו שאין זה מצד המנהג רק מצד שהוא מומר וראיתי במ"ב שם שכ' עוד טעם לפי שאין הכל יודעים איזה מהם מומר וגם טעם זה הוא קלוש וג"כ נראה דמיירי שהחליף דתו ביום הגירושין או בקרוב איזה ימים ולא נתפרסם בעיר או דג"כ מיירי בגט הנשלח למקום אחר דשם במקום הנתינה לא ידעו איזה מהם החליף דתו ובפרט שהמ"ב כתב זה בגליון סימן ק"ך ס"ג דשם מיירי באין אשתו עמו. אבל במומר זה כמה שנים ונתפרסם זאת ומגרש בעירו והאשה ג"כ היא שם אין סברא להחמיר עכ"ד שם: הכהן או הלוי. כתב בס' ג"פ סקל"ה משמע דכותבין בה"א הכהן או הלוי מיהו אם כתבו כהן או לוי בלא ה"א ליכא קפידא בזה ולכתחילה נכון לכתוב כמנהג חתימתו ועלייתו לס"ת. ויש מן הלוים שחותמין לבית הלוי אם כתבו כך בגט כשר בדיעבד אך לכתחלה יכתבו הלוי אף שחותם עצמו לבית הלוי ע"ש. ואם לא כתב כהן כו'. עיין בספר ג"פ סקל"ו מ"ש בזה והביא שם תשובת האחרונים ז"ל מהר"א ששון סי' כ"ב ומהרי"ט בס' שמות ומהרש"ך ח"ג סי' צ"ג והראנ"ח ח"א סי' י"א שנחלק בדין זה. ועיין בס' ישועות יעקב מ"ש בזה ומסיק וז"ל ולענין הלכה בדיעבד לפי מנהגינו שכותבין בגט כהן נחלקו הרבנים האחרונים בדבר אם כבר ניתן הגט ולעד"נ להכשיר דלא יהא עיקר שם רק כחניכה מפורסמת דכשר וגם כיון דהמנהג בכל א"י שלא לכתוב אפי' לכתחילה שייך לומר אינהו מיכל אכלי כו' וכן עשיתי מעשה בגט כזה הבא לידי ממדינת וואלחיי והכשרתי בשעת הדחק משמע שהכשיר אפי' ליתן לכתחילה כיון שהיה שעה"ד) וכנ"ל ברור לדינא עכ"ל: אם הוא כהן או לא. עיין בט"ז סקי"א שכ' נראה דמיירי שיש עדות קצת שהוא כהן אלא שאינו ברור אבל מן הסתם אין חשש בכך דילמא כהן הוא דסתם אדם ישראל בפרט דאפילו בכהן ודאי יש להקל אם לא כתב כהן עכ"ל וע' בתשו' גלי' מסכת ס"ס ד' שכ' דראה בתשו' מהר"י מינץ מקור דין זה דהספק היה אם הוא כהן או לוי והובא זאת גם בספר נחלת שבעה כל לשון מהר"י מינץ ע"כ בלי ספק שט"ס כאן ברמ"א תיבת לא וצ"ל לוי וטעה המדפיס בזה לתיבת לא ע"ש (וכ"מ בד"מ סקכ"ד) ועמ"ש בזה בביאורי לסדר גיטין בסג"ר אות ך"ד: פלוני בר פלוני. עבה"ט בשם ב"ש דבדיעבד כשר. וכ"כ הרמ"א גופיה לעיל סי' קכ"ו ס"ל בהגה. ועיין בתשו' שבו"י ח"ג סי' ק"ל שנשאל בגט שסדר רב אחד עם ב"ד ועד א' טעה וחתם עצמו פלוני בר פלוני עד וכשהרגיש הרב שהיה לו לכתוב בן פלוני צוה לעד לתקן הדבר בזה האופן למלאות כל האות של הרי"ש בדיו עד שנעשה כמו גולמי מרובעת ואח"כ צוה לו לעשות קו אמצעי כמו נון פשוטה. אם יפה עשה הרב בזה. והשיב דלא יפה עשה כי שב ואל תעשה עדיף דמן הדין כשר בלא תיקון כלל כמבואר בש"ע ובב"ש ואין לומר דדוקא היכא ששני עדים כתבו בר אין קפידא דיעבד אבל היכא שאחד כתב בן וא' בר פסול זה אינו דהא אפי' בגוף הגט קי"ל בר"ס קכ"ו מקצתו בלשון ארמי ומקצתו בלה"ק כשר וכ"ש בעדים כו' וכן מבואר להדיא בתשו' מהר"י בי רב ס"ס מ"ז וא"כ לא היה מן הצורך כלל לתקן ומה שתיקן תקנתו קלקלתו כיון שמסתמא משך הרגל של ר' גדולה כמו בית וכשמלא הרי"ש בדיו הוי כמו נפל טפת דיו על אות אחר שכבר נכתב ונחתם הגט ואם עשה אח"כ קו אמצעית הוי כמו מתקן הגט אחר שנכתב ונחתם והסכמת כל האחרונים דאין להכשיר לתקן הגט כזה אחר החתימה אא"כ במקום עיגון ושעת הדחק (כפי הנראה כוונתו על מה שמבואר בסי' קכ"ה סט"ז בהגה ובסדר גיטין סג"ר אות פ"ט ע"ש וא"כ אינו מובן דלכאורה אין הנדון דומה דשם איירי היכא שצריך לתקן בגוף הגט ומטעם כיון דהעדים חתמו בפסול משא"כ הכא בחתימת עדים לא שייך זה וצ"ע וע' לקמן סי' ק"ל סי"א בהגה ומ"ש שם) ואף דכ' הרמ"א בסי' ק"ל סי"א י"א מאחר דסגי אם כתב יוסף עד כו' ואם טעה או שינה בו אין לפסול כו' מ"מ הרי מסיים שם דאין לסמוך ע"ז רק בשעת הדחק ובמקום עיגון. ולכן בנ"ד אם הגט עדיין ביד השליח מאחר שהשינוי הוא גדול שראש של הנון יהיה גדול ועב כמו בית אפשר לסדר הגט אחר ואין כאן זילותא של הרב כי יכולין לתלות שנפסל ביד השליח וכה"ג אבל אם כבר שלח הגט למקום אחר אז הוי כשעת הדחק כי יש לחוש לזילותא דרב וב"ד ולא מהדרינן עובדא ע"ש. שם אבי האיש כו'. ז"ל הטור כתב א"א הרא"ש ז"ל בתשובה שאם לא הזכיר שם אבי האשה אלא כנויו או לא הזכירו כלל שהוא כשר וכתב הב"י ומשמע דה"ה שם אבי הבעל דכשר וכ"כ הרשב"א בתשובה כו' ע"ש. וע' בתשו' נו"ב תניינא סי' קי"ג על דבר האשה דביש גדא דידה כי אישה עזבה וברח למקום רחוק ובקושי שע"י שליח שלח גט ושוב הלך למקום רחוק יותר ובגט זה שהובא לא נכתב בו שם אבי המגרש אמנם בהרשאה שביד השליח נזכרגם שם אביו (ועוד היה בו ריעותות אחרות הובא אצלינו כ"א במקומו) והאריך בזה לבאר שהדין המוזכר בש"ע דאם נא הזכיר שם אבי האיש כשר אינו פשוט כי מ"ש הב"י בשם ת' הרשב"א זה הלשון שהביא הב"י לא נמצא בתשו' הרשב"א המודפסת ולפי הנמצא אצלינו אין ראיה ולהכשיר בלא נזכר שם אבי המגרש (וטעם החילוק בזה ביאר שם בארוכה) אך לא ראינו שלנו אינו ראיה ונאמן עלינו הרב"י בעדותו שהרשב"א כתב כן. אבל יש לנו חשש אחר כי יש לחלק בין גט הניתן מיד הבעל ליד האשה ובין גט המובא ע"י שליח דגט הניתן במקומו שנכתב בו מקום עמידת הבעל ומקום עמידת האשה בזה הכשיר הרא"ש בלא הזכיר שם אבי האשה כיון שכאן לא הוחזקה אשה אחרת בשם זה מהני שמה לחוד ושם עירה הוא במקום שם אביה אבל בגט המובא ע"י שליח שלא נזכר בו מקום עמידת האשה גם להרא"ש פסול בלא הזכיר שם אביה ובזה תבין דברי הרא"ש בכלל מ"ה סי' ך"ה דלא הכשיר שם רק מטעם שהזכיר שם החניכה ומיד אח"ז בסי' ך"ז מכשיר בלא הזכירו כלל והיינו טעמא כי בסי' ך"ז מיירי בגט הניתן במקומו אבל בסי' ך"ה דמיירי בגט ע"י שליח לא הכשיר רק מטעם החניכה. וגם באבי המגרש יש לחלק בזה דאולי הרשב"א שהכשירו מיירי בידוע שאין במקום זה אחר בשם זה אבל גט המובא וחין אנו יודעים כו' וחשש זה מתחלק לשני חששות האחד חמור מאד דשמא באמת גט זה נכתב מאיש אחר ששמו כשם בעלה כי אף דלשני יוב"ש לא חיישי' כל שלא הוחזק אבל לשני יוסף חיישי מן הסתם. ואמנם לחשש זה מועיל ההרשאה שבידו ששם נזכר גם שם אבי הבעל. ולמיחש אולי באמת היה בידו שני גיטין כו' זהו חששא רחוקה לחוש לאבידה ולחשוד השליח לגרש זו בגט של איש אחר במזיד וגם שיזדמן שיהיה עכ"פ לשני יוסף לכל אחד אשה ששמה ושם אביה שוים כל זה חשש רחוק. אך יש חשש שני אם בעינן מוכח מתוכו שמו לבד לא מקרי מוכח מתוכו ואף שכתב התוס' בגיטין דף ך"ד דגם לר"מ בלא הוחזקו מקרי מוכח מתוכו ואף היינו בשמו ושם אביו אבל בשמו לחוד ודאי אף בלא הוחזקו לא מקרי מוכח מתוכו ולחשש זה לא מהני ההרשאה ועוד דעל גוף דין זה שהביא בש"ע יש לתמוה כי אין ראיה מגיטין שבזמנה לגיטין שבזמן רבינו המחבר ובזמנינו שהרי בזמן הרשב"א והרא"ש והטור עדיין היו נוהגין לכתוב שם מקום דירת הבעל ודירת האשה בגט כמבואר בטור וב"י סימן קכ"ה ולכך לא בעי' שם אבי האיש ואבי האשה ושם מקום הדירה ושמם מהני אבל בימי המחבר שכבר פסקו מלכתוב שם מקום הדירה כמבואר בסי' קכ"ח ס"ב ואף שכותבין מקום העמידה אין זה חשוב כמו מקום הדירה כי העמידה מקרה היא ואיך יליף הרב"י מדברי הרשב"א והרא"ש והטור לגיטין שלנו וזה דומה למ"ש הרמ"א לעיל סי' י"ז סי"ח בהגה דבמקום שמזכיר שמו לבד בעינן שיזכיר עירו כו' ודברי הכנה"ג בשם הרדב"ז ח"ב ק"א שדימה מקום עמידה למקום דירה (הוא מה שהביא הבה"ט סקי"ד) לדעתי אין הנדון דומה באופן שלדעתי אם לא כתב שם האב יש מקום עיון אם להכשירו. ואמנם אחר שביארנו כי הקפידה בזה הוא רק מטעם מוכח מתוכו ולר"א דאמר ע"מ כרתי בנזכר שמם אף שלא נזכר שם האבות ודאי מהני כיון דלר"א מהני ע"מ בשני יוב"ש אף שהוחזקו רק לר"מ לפי סברת התוספת דבעי מוכח מתוכו יש לנו לומר דלא מיחשב מוכח מתוכו ע"י מקום העמידה והרי בסי' ק"ל מבואר דבדיעבד כשר בע"מ לחוד אפילו ליכא ע"ח כלל ואם כן סמכינן על הפוסקים דהל' כר"א וכתב הב"ש שם סק"ד דה"ה באינו מוכח מתוכו ואפילו בלא נשאת מתיר להנשא ואם כן ק"ו במקום עיגין אפילו עדיין לא ניתן שינתן כיון שהוא שעת הדחק ובפרט שהש"ע מתיר לגמרי בדילג שם האב ואף שכתבתי לחלק בין ניתן מיד הבעל ליד האשה ובין ניתן ע"י שליח מ"מ נ"ל להקל במקום עיגון כזה עכת"ד ע"ש. ועיין בספר ט"ג בדיני שני שמות סקי"א: אבי האיש. עבה"ט מ"ש והיכא דאנו מסופקים כו' וכ"כ בתשובת אא"ז פמ"א ח"א בשם הגאון מוהר"ר גבריאל ז"ל ע"ש. ועיין בתשו' בגדי כהונה סי' ל"א שנשאל דאפשר שז"א אלא במדינות שנוהגין שאין כותבין וכל שום וחניכה כו' אבל למנהג אשכנז איך שייך לבל לכתוב שם אביו ולכתוב אח"כ וכל שום וחניכה דאית לי ולאהבתי ולמקומי ולמקום אהבתי דלא שייך כינוי רק כשנזכר עיקר השם ולשנות מסדר גיטין הראשונים עשה הדבר. והשיב דנראה היכא דהכרח ליתן גט בלא שם אביו כותבין וכל שום וחניכה דאית לי ולמקומי ואין כותבין כלל ולאהבתי ולמקום אהבתי וכן מצאתי בס' ג"פ סי' קכ"ו סקל"ח (הבאתי שם סקט"ז וע"ש עוד) וכן עיקר ע"ש. ועמ"ש לעיל סק"ב: או שם אבי האשה כשר. עב"ש סקי"ז שכתב מיהו שינוי פוסל בו (וכמ"ש בש"ע בסעיף שאחר זה) ול"ד לשינוי מקום עמידה דשם מחמת השינוי לא אתי למימר דאין זה המגרש כו' ועיין בתשו' עה"ג סימן נ"ה בגט שבא ע"י שליח ממרחקי' ונכתב בו שם אבי האשה יצחק ובאמת שמו נתן והיה בדבר חשש עיגון. ומצדד שם להקל גם בשינוי וראייתו מדברי התוס' גיטין דף פ' בד"ה ושם עירו שכתבו אומר ר"י דוקא עיר שדרים בה אבל עיר שנולד אפילו שינה כשר כיון שא"צ לכותבו כלל שהקדמוני' שהרגילו לכותבו משום שאם יארע שיש שם יב"ש אחר יהיה בו סימן ע"י מקום לידה ותדע כי כמה פעמי' כותבין מקום הלידה ע"פ הבעל או האשה ואם שינה פסול לא היה נכון לכותבו אלא ע"פ עדים כו' וא"כ הרי הרמ"א ז"ל כתב לעיל סימן ק"כ ס"ג דשם אביהם כותבין ע"פ עצמם ואם איתא ששינה פסול לא היה נכון לכותבו ע"פ עצמם א"ו אף שינה כשר עכ"ד ע"ש. אכן בת' צ"צ סימן פ"ג נשאל על שאלה זו ממש. וכתב שחקר וחיפש על כל צדי צדדי' ולא מצא הכשר לגט זה דבכה"ג ליכא מאן דשרי ואפילו אותן כת המקילין דמייתי מהרא"י בפסקיו סימן קפ"ד קל"ח קצ"ז מודי' בנ"ד דכולהו טעמי דידהו ליתא בנ"ד (והאריך שם לבאר ששה חילוקי' בזה. ובחילוק הד' שם כתב וז"ל בפסקי מהרא"י סימן קל"ח דס"ל למקילין כיון דשם אבי האיש ואבי האשה א"צ בגט ה"ה נמי גם השינוי אינו פוסלתו דומיא לשם הלידה הנה אפילו אי יהבינן להו טעותייהו דהוי דומיא לשם לידה מ"מ אין נ"ד דומה לדהתם דשאני התם דגירש לאשתו שלא ע"י שליח ואמר לה הרי את מגורשת ממני הרי נתגרשה באמת מבעלה אלא דאיכא למטעי כו' אבל בנ"ד דשלח הבעל הגט ע"י שליח ועשה שליח לגרש את האשה פלונית בת יצחק והאיך ישנה השליח וימסור ליד האשה פ' בת נתן מה שלא צוה הבעל וטובא איכא למיחש דלא נתכוין לגרש לאשתו כלל ולכך שינה שם אביה והרי אין כאן גירושין כלל לאשתו בת נתן שהיא אשתו באמת לכך ודאי דבכה"ג ליכא מאן דפליג דאין כאן גט כלל לאשה זאת וכיוצא בזה מצאתי אח"כ בתשו' הרא"ם סימן ס"ו כו' עכ"ל) ומכ"ש דלהמסקנא כל דברי המקילין ההם בטילי' הם ואין להם יסוד ועיקר לכך נראה פשוט שהגט הזה הוא פסול לגמרי ונכון הוא להוציא הגט הזה מיד השליח ולשורפו כדי שלא יצא תקלה ח"ו מב"ד טועין עכ"ד ע"ש. ועיין בתשובה כנ"י סימן ע' ג"כ על נדון כזה בגט ששלח עוזב דת לאשתו ונכתב שם אבי האשה חזקיה והאשה אומרת ששמו יחזקאל. והביא שם דברי תשובת עבודת הגרשוני הנ"ל והשיג עליו דהא מדברי הרא"ש והטור וב"י וכל שאחרוני' בסעיף שאח"ז מבואר להדיא דשינה פסול וראיית עה"ג מדברי התוס' לאו כלום הוא כי לא כיון יפה בפירוש דברי התוס' שם דודאי אין כוונת התוס' דשינה שוה ללח כתבו כלל דא"כ יהיה דבריהם סותרין למ"ש בדף כ' ע"א ד"ה הא בעינן שמו ושמה כו' רק כוונת התוס' במ"ש ותדע כי' הכי פירושו דאם איתא דשינה פסול איך תקנו הקדמוני' לכתוב פן ע"י כך יבא לפסול אם הגיד שקר כו' (דבריו סתומי' קצת אבל כוונתו פשוט וברור דאין כוונת התוס' דלא היה ראוי לכתוב ע"פ עצמו דזהו מוכרח כיון שהוא מקום עיגון וא"א להביא לעולם עדים ע"ז רק ר"ל שהיה נכון שלעולם לא יכתבו מקום הלידה כיון שאינו הכרחי לכתוב וכן עי"ז יבא פסול באם שיגיד שקר א"ו שינה ג"כ כשר. משא"כ בשם האב שהוא הכרחי לכתוב כי פן יש אחר ששמו כשמו ופן יש אשה ששמה כשמה בודאי שינה פסול ואף שכותבים שם האב ע"פ עצמה היינו משום עיגין כי א"א שיביא תמיד עדים על זה והרי גם בשם עצמם בשעת הסכנה כותבין אע"פ שאין מכירין וה"ה בשעת הדחק ועיגין כמ"ש בסי' ק"כ ס"ק ט"ו כנלע"ד כוונת דברי הכנ"י בזה) והאריך בזה ומסיק דח"ו לסמוך על עה"ג בזה ואף הוא לא כתב להתיר כ"א לצדד וסיים שלא יועיל עד שיסכי' חותנו הרב בעל צ"צ והרי בצ"צ סימן פ"ג כתב לשרוף הגט זה ולכן גם בנדון השאלה הנ"ל הגט זה פסול. ובסוף התשובה שם כתב דהאשה הנ"ל היתה עגונה ערך שבעה שנים והיה הגט מונח לחקור פן יש לאביה שני שמות עד שאח"כ בא אביה וחקרו על הדבר ונמצא שחתם א"ע חזקיה וגם עלה לתורה חזקיה רק העולם קראו אותו יחזקאל כמנהג בני פיהם שמשני' לפעמי' השמות ועפ"ז נמסר הגט לידה ע"ש: גם בתשובה רבינו עקיבא איגר ז"ל סימן קט"ז השיג על עה"ג הנ"ל ומסיק דאין מקום לדבריו בזה ובסי' קי"ז שם הסכי' עמו הגאון בעל בית מאיר ז"ל (ושם הזכיר דברי הצ"צ הנ"ל מ"ש בחילוק הד' דאפילו אי יהביה להו טעותייהו דהוי דומיא לשם לידה מ"מ ש"ה דגירשה שלא ע"י שליח כו' אבל בנ"ד דשלח הגט ע"י שליח לגרש את בת יצחק והאיך ישנה השליח כו' וכ' עליו שדבריו קשים מאד תינח אם היה אמירת הבעל לשליח הולך גט לאשה פלונית בת יצחק אבל כיון שאמר לאשתי בת יצחק מה שינה איכא בזה דשינה מקרי היכא דאפשר לשליח למיעבד כמו שציוה המשלח אבל באומר הולך גט זה לאשתי שרה אף אנן ידעינן שהיא אשתו וזולתה אין לו אשה בגבולינו שאין לשום אדם ב' נשים וגם ידעינן שזאת היא אשתו שמה שרה אטו משום דאמר נמי בת יצחק והיא בת נתן אפשר להשליח לקיים מה שצוה כו' ובסי' קי"ח שם כתב לו הגאון רע"ק ז"ל אף דכ"ת יפה דחה לדברי הצ"צ מ"מ נ"ל מטעם אחר יש לדון דאולי מכח ריעותא דשינה יש לחוש מדאורייתא דלא נשלח הגט מבעלה של זו אלא מאחר ששמו כשמו כו' ואף דהשליח מעיד שהוא שליח הגט מבעלה של זו מ"מ י"ל דאינו נאמן כיון דבגט היוצא מת"י מוכח דלא זהו בעלה כו' ובס"ס קי"ט חזר והשיב לו הגאון בעל ב"מ דחששא זו אינו נוח לי מהיכי תיתי לחוש לזה הא נאמנות דהשליח לא איתרע במידי מה"ת לדון מכח הוכחה קלה לפסול נאמנות השליח ולחוש חששא רחוקה כזו כו' ע"ש): שוב ראיתי בת' תולדות יצחק אה"ע סי' ד' במעשה בגט שהובא ע"י שליח ונכתב שם אבי האשה שרגא המכונה פייווש ואח"כ נודע ששמו משולם פייווש ואבי האשה אמר דבאמת הוא נקרא משולם פייווש אבל כמה פעמי' קראוהו לתורה בשם שרגא כי לא היה לו שם מובהק שבו עולה לס"ת וגם לא היה חותם כתבי' ושטרות מעולם והבעל הלך אח"כ למ' חקי' לא נודע מקומו. וכ' שבמקום עיגון כזה יש לסמוך על תשו' עה"ג שצידד להקל אם שינה שם אבי האשה כמו אם לא נכתב כלל וראייתו מהתוס' פ' הזורק (גיטין דף פ') כו' ואע"פ דבתשו' כנ"י סו' ע' דחה דבריו כו' לא ידעתי ולא הבנתי את דבריו כי אע"פ שיש לחלק בין מקום לידה לשינוי שם האב מ"מ הא ראיית ת' עה"ג ע"פ סברת התוס' הוא ראיה גמורה כו' ומ"ש הב"ש ס"ק י"ז דלא דמי לשינה מקים עמידה דשם לא אתי למימר דאין זה המגרש כו' ז"א מאחר שכ' הרמ"א לעיל ס"א דאם לא כתב אלא שם האחד אפילו הוא שם הטפל וגירש בו כשר א"כ גם בשינוי שם האב לא יאמרו לא זה הוא רק יאמרו שמא האב יש בו ג"כ שם טפל ונכתב בגט רק שם הטפל וכשר בדיעבד. ומטעם זה לא הגיה הרמ"א כאן עמ"ש המחבר אם לא הזכיר שם אבי האיש או אבי האשה כשר והיה לי להגיה אבל אם שינה פס ל משום דהרמ"א סמך עמ"ש בסימן ק"כ ס"ג דשם אביהם כותבין ע"פ עצמם וע"כ מוכרח דשינה ג"כ כשר כו' והאריך עוד בזה ומסיים ולית דין צריך בשש שהגט זה כשר לכ"ע עכ"ד ע"ש. ולע"ד תמוהי' דבריו ומאד נפלאתי עליו אחרי שכבר ראה דברי הכנ"י שדחה דברי עה"ג איך ערב לבו לחזור ולסמוך על עה"ג נגד כל הפוסקי'. ומ"ש שלא הבין דברי הכנ"י במחכ"ת אמת הוא שלא ירד לכוונתו כנראה מכותלי כתבו בהעתקתן דברי הכנ"י אבל וכי בשביל שלא הבין דבריו ידחה אותם ובפרט כי לפי הבנתו דמדברי הרמ"א דסי' ק"כ דכותבין שם האב ע"פ עצמם מוכרח דשינה כשר א"כ איפכא הו"ל לתמוה על דברי הרמ"א בסי' ק"כ שאין לו מקור מדברי הרמב"ם משמע להיפך כמ"ש הב"י בסי' זה ולא לדחות דין דהכא בשינה שם האב שמפרש להדיא בתשו' הרא"ש ובש"ע סעיף שאח"ז לפסול. ומ"ש דמטעם זה לא הגיה הרמ"א כאן כו' משום שסמך עצמו עמ"ש בסי' ק"כ כו' יותר הו"ל לומר שסמך עצמי עמ"ש המחבר בהדיא בסעיף שאח"ז דפסול. אבל האמת הוא דאין מדברי הרמ"א דסי' ק"כ הנ"ל שום הכרח לומר דשינה כשר כאשר ביארתי לעיל בכוונת דברי הכנ"י הנ"ל. ומ"ש לדחות דברי הב"ש כי לא יאמרו לא זה הוא רק יאמרו שזהו שם טפל כו' אין מהצורך להשיב ע"ז כלל. ובמחכ"ת כל דבריו בזה אינן מחוורי' ואין לסמוך עליו להקל בשינה שם האב אפילו במקים דוחק ועיגון (איברא דבנדון השאלה דידיה אפשר לצדד קצת מטעם אחר מאחר שהשינוי אינו בשם שקורין אותו כל העולם רק בשם שעולה לס"ת אפשר לא שייך כ"כ שיאמרו לא זה הוא ודמי לשינוי מקום לידה וכמ"ש לעיל סק"ה בשם ת' חמדת שלמה ומ"מ צ"ע): וגדולה מזו מבואר בתשובת נו"ב סי' פ"ט בגט שנכתב גם שם אביהם כראוי אלא שכתבו על המתגרשת בת פלוני הכהן ואביה לא היה כהן ופסק דהגט פסיל ודברי ר"ח בתוס' גיטין דף פ' ע"א (דמבואר שם דאפילו אינו כהן השטר כשר) קאי אשאר שטרות וכ"כ בס' גט פשוט. וסיים שאם הבעל עדיין בחיי' צריך לגרש בגט אחר ואם ח"ו כבר הוא בעלמא דקשוט אזי עוד חזון למועד בהאי דינא ע"ש. ועיין בנו"ב תניינא סי' ק"ט על שאלה כזו ממש וכתב וז"ל כבר כתבתי בנו"ב סי' פ"ט להחמיר ואשר כתבתי שם בסוף התשובה שאם הבעל שבק חיים עוד חזון למועד. לא מחמת שנסתפקתי בזה כתבתי כן רק מפני כבוד המורה אבל לדינא הגט פסול. ומה שהביא השואל דברי הפני יהושע בפ' הזורק במעשה שבא לידו ששינו מקום עמידת האשה והכשירו בשעת הדחק. הנה אילו היה בא מעשה כזה לידי הייתי מתיישב בדבר (עמ"ש לעיל סימן קנ"ח סק"ח) . אמנם הגאון הנ"ל כחו רב ואמרינן כבר הורה זקן אבל אין זה ענין לנ"ד מג' טעמי' חדא שאין שינוי מקום עמידת האשה ניכר כ"כ כמו שינוי של בת כהן שהכל יודעי' ששקר הוא אבל מקים עמידתה מי יזכיר אחר זמן באיזה מקום היתה בשעת כתיבת הגט. ועוד שם מיירי באיש קבוע במקומו ואין לחוש שמא באמת יש לו גם אשה אחרת ששמה כשם זו ועומדת באותו יום במקום ההוא כו' אבל זה (בעובדא דידיה) שנתחבר עם פוחזי' וריקים ועזב אשתו ימים רבים שמא באמת לקח באיזה מקום אשה אחרת ששמה ושם אביה כראשונה והשניה באמת היא בת כהן ועוד שמקום עמידת האשה אין הבעל אומר להסופר כתוב גט לאשתי פב"פ העומדת היום כאן רק הבעל אומר כתוב גט לאשתי. והעומדת היום הסופר והעדי' כותבין וא"כ אין כאן חשש שהבעל הערים לשנות מקו' עמידתה כדי לפסול הגט אבל אמירת פב"פ הכהן הבעל אומר כן להסופר והעדי' וכיון שאינה בת כהן יש לחוש שהבעל במכוון עשה זה כדי שיהיה נכתב שלא לשם אשתו כדי לפסול הגט. ולכן האשה הזאת צריכה להשיג גט אחר מבעלה עכ"ד. וע' בתשובת רבינו עקיבא איגר מסי' קט"ז עד אחר סי' ק"כ על מעשה כזה בגט שנכתב שם אבי המתגרשת שהוא לוי ובאמת אינו לוי מה שפלפל בזה עם הגאון בעל בית מאיר ז"ל ודעת הגאון בעל ב"מ שם נוטה להכשיר שזה דמי למקום לידה ובפרט כיון שהשינוי היה רק בשם האב והגאון רע"ק ז"ל דעתו להחמיר ובפרט הגט שבא ע"י שליח ע"ש באריכות. וע' עוד בתשו' גליא מסכת סי' ד' באורך: ועיין בתשו' שבו"י ח"ג סי' קל"א שנשאל מרב אחד על דבר המגורשת שאמרה תחילה ששם אביה הוא אברהם הלוי וכן אמר המגרש ועכשיו חוזרת ואומרת ששמעה מאמה בקטנותה שאביה נתברך בשם אחר בחליו והוא מכחישה מה דינו. והשיב הנה בודאי קודם שנעשה המעשה אם אפשר לברר הדבר בקל לעמוד על החקירה ע"י הבי דואר צריכין אנו לברר אבל אם א"א לברר בקל אין לחוש לדבריה כיון שהגידה כבר סתמא שוב אינה נאמנת ובפרט כיון שאומרת ששמעה כן בקטנותה ואין זה מהדברים שנאמנים לומר בגידלן כו' ועוד דמבואר בש"ע דאם לא הזכיר שם אבי האשה בגט כשר וכ"ש היכא שהזכיר שם האחד ובפרט שכותבין במדינות אלו וכל שום וחניכה ועוד דאפשר לתרץ דברי' שבתחילה היה נק' אברהם ואח"כ נתברך בשם אברהם וכה"ג מבואר בח"מ סי' כ"ט ס"א. ומ"מ על צד היותר טוב יש לאיים עליהם לומר שישכור שליח מיוחד למקום האשה לחקור הדבר ימי שישקר יתן הוצאות השליח מכיסו ואז בודאי יבא על אמיתת הדבר ע"ש: כשר. עבה"ט בשם כנה"ג. ושם כתב זה בשם הרדב"ז ח"ב ק"א (לא מצאתי שם רק בח"א סי' תמ"א) ועיין בת' נו"ב תניינא סי' קי"ג הובא לעיל ס"ק "ט: או שתוקי. כ' בס' דגול מרבבה וז"ל ולענ"ד היה נראה לכתוב שם אמו כדאשכחן רב מרי בר רחל ואפשר דשאני התם שבשעה שנתעברה היה איסר אינו יהודי א"כ אינו אביי כלל ולא היה לרב מרי שום אב אבל שתוקי יש לו אב אלא שאין אנו יודעים מה שמו לכן אין לכתוב שם אמו עכ"ל. וע' בס' ג"פ ס"ק מ"ח ונ"א ועמ"ש לקמן ס"ק כ"ו: יוסף בן שמעון ששינה כו'. עיין בג"פ ס"ק מ"ט ובב"ש סק"כ שכתבו שם מהרא"י סי' קל"ח דאפי' החזיק עצמו בבן שמואל זה שלשי' יום הגט פסול דאי אפשר לשנות שם אביו. ובב"ש מבואר עוד בשם מהרא"י שם דאפי' לא איתחזק במקו' כו"נ השם האחר שיש לאביו ובכה"ג בשמו של עצמו ס"ל להרא"ש גופיה דאם כתבו השם שיש לו כאן כשר (עמ"ש הב"ש לעיל סק"ו) מ"מ בשם של אביו גרע טפי דפסול גם בכה"ג ע"ש. אכן בתשו' הרדב"ז ח"א סי' שע"ו מבואר שאין דעתו כן שכ' שם על נדון דידיה וז"ל וא"ת שהרי כ' הרא"ש ז"ל בתשובה על א' ששמו יוסף בן שמעון כו' צריך שתדע שאין הנדון דומה כלל מכמה טעמים חדא התם היו מכירים אותו ביוסף בן שמעון ולא ביוסף בן שמואל והרואה יאמר כו' אבל בנ"ד אדרבה כיון שהכל מכירין אותו בראובן הידוע ולא בראובן בן שמואל לא יאמרו אחר מגרשה עכ"ל מבואר להדיא שהבין דברי הרא"ש ז"ל דמיירי דאתחזק במקום כתיבה שמו האמיתי של אביו שהיה לו מכבר וצ"ע. וע' בס' גט מקושר בסג"ר אות כ"ג האריך לתמוה על גוף דברי הרח"ש ומהרא"י הנ"ל והביח כמה ראיות דגם לשם אביו מהנ' החזקה שהחזיק לאביו שם זה והניח בצ"ע ע"ש: ועיין בשו"ת בית דוד סי' ך' אודות הגט שניתן בשווערזנע ונכתב בו שם אבי המגרש זאב המכונה ואלף ואחר נתינת הגט נתוודע שאביו הי' מנישוועז ונקרא שם בנימין זאב ובגט נכתב רק שם זאב לבד וגבו ב"ד עדות כי מעת שבא המגרש לשווערזנא זה שתי שנים הי' מוחזק בשם אביו כך כאשר נכתב בגט בעלותו לתורה ובחתימתו ובהזכירו נשמת אביו ליום יאר צייט רק בשם זאב לבד והשינוי בא מפני שהי' קטן כשמת אביו ויען כי הי' נקרא בפ"כ ר' וועלוויל וסתם כינוי וואלף שם הקודש שלו הוא זאב כי שם בנימן זאב אינו מצוי כ"כ לכך החזיקו אותו אנסי שווערזנא בשם זה וגם הוא הי' סבור כן ולכך החזיק שם אביו כך ולא היו יודעין בשווערזנא שום שם אחר לאביו ונשאל מה יהא משפט הגט הנ"ל: והשיב ע"ז באריכות דיש להכשיר גט זה והביא שם דברי הגט מקושר הנ"ל וכת' דמצד זה אין שום קולא בנ"ד כי כל דברי הג"מ בזה תמוהים ונפרכים ואינם כדאי לדחות דברי הרא"ש ומהרא"י ולזוז ממקומם אפי' כמלא נימא אך מצד אחר יש להקל דנראה דבנ"ד גם הרא"ש מודה כיון שבנ"ד לא הוחזק בעירו שהוא מקום כו"נ רק בשם זאב לבדו ולשם שיש לו במקו' אחר לא חיישי' כלל אפי' בשמו ומכ"ש בשם אביו דודאי אין סברא לומר להחמיר בשם אביו יותר מבשמו דהא שם אביו לא מעכב כלל כו' וההיא דתשו' הרא"ש מיירי שהוחזק שם אביו במקו' כו"נ בשמו האמיתי שהיה נקרא שמעון ובמה שבנו החליף שמו לקרוא עצמו בן שמואל בשביל זה לא נשתנה שם האב דהא הכל מכירים במקו' כו"נ דשם אביו הוא שמעון ואיכא למיחש ללעז דמקו' כו"נ כו' והאריך בזה והביא ג"כ דברי הרדב"ז ח"א סי' שע"ו הנ"ל שכ' סברא זו וכתב דאף שהרדב"ז לא סמך ע"ז כ"א בצירוף עוד טעמי' מ"מ נראה דסברא ברורה היא ובדאי לסמוך ע"ז לחוד להלכה ולמעשה ובפרט שגם בתשו' הרלב"ח ס ' נ"ב כתב להדיא כן וגם בהגהת הרב בעל תוס' י"ט (הנדפס בחידושי הרשב"א ה' שיטות) כ' דאין לחלק בהוחזק בין שינה שמו לשם אביו כו' ואף דמהרא"י בסי' קל"ח נראה שהבין בדברי הרא"ש כפשוטו דאפי' לא אתחזק במקום כו"נ השם האחר שיש לאביו י"ל בנדון דמהרא"י שם שאני דמיירי שמתחילה בכתובה העלה שם אחר לאביו ובגט כ' שם אחר ועוד י"ל דמהרא"י לשיטתו שם דס"ל דבלא נכתב שם אביו פסול כו' והב"ש שנמשך אחריו גם לדידן הוא שלא בדיוק ועוד י"ל דהב"ש מיירי דעכ"פ יודעים במקום כו"נ שיש שם אחר במק"א לאביו כו' ועכ"פ איך שיהי' כוונת מהרא"י והב"ש לענין דיכא נראה עיקר להלכה ולמעשה כדכתיבנא עכ"ד ומסיים שם שלא לסמוך עליו כ"א כאשר יסכימו עוד שני רבנים מובהקים להכשיר ע"ש. ולעד"נ דבנד"ז בלא"ה יש להכשיר דאין זה מקרי שינוי כלל מטעם הב"ח ומטע' תשיבת חמדת שלמה שהבאתי לעיל סק"ה ומטעם תשובת מהרי"מ סי' ל"ה שיובא לקמן ס"ק כ"ח. ומ"ש הב"ש עוד דבפסקי מהרא"י מבואר אפי' אם עד אחד מעיד על שינה שם אביו פסול. הנה כבוד ידידי הרב הג' מוה' ברוך מרדכי נ"י הגאב"ד דק"ק וואלקאוויסק כתב לי דנראה טעם הדבר דמהימן עד א' אפי' אחר הנתינה אף דיש לה חזקת היתר שנתגרשה משום דהוי מלתא דעביד לגלויי וכמו דסמכינן מתחילה לכתוב שמו ע"פ עד א' ואשה וקרוב משום מלתא דעל"ג (כדלעיל סי' ק"כ ס"ג) ה"נ יכול לפסול מטעם זה וכ"ש הכא דאתחזקה כבר בא"א ולפ"ז נראה דאפי' אשה וקרוב יכולין לפסול הגט אם אומרי' ששינה שם אביו עכ"ד: ששינה עיין בתשו' ב"ח החדשות סי' פ"ו תשיבת גדול אחד להגאון בעל הב"ח וז"ל הנה באו לפני הבעל והשליח לסדר להם גט כריתות וכאשר אמרתי לדייק בשמיה ראיתי שערוריה במאיר המגרש דשינה שם אביו בקראקא שכתב שם בכתובה שנתן לאשתו בן אברהם ולא כן שם אביו באמת אלא יהושע שכן העידו עדים והנה הא מלתא פשיטא לי שאין לכתוב בגט בן אברהם אע"פ שהוחזק בקראקא ע"פ שם זה לאו כל כמיניה לשנות שם אביו וכן כתב הרא"ש בתשובה כו' וגם לכתוב בגט בן יהושע כמו שהוא שם אביו באמת ודאי אם היתה האשה עמו במקום הכתיבה שפיר לכתוב שם אביו יהושע אבל לשלוח גט זה לקראקא מקום שהוחזק בשם בן אברהם ואין מכירין כלל שם יהושע ודאי דגט פסול הוא אפי' בדיעבד ודברים ברורים הם ופשוטי' מסוגיא דהשולח דף ל"ד כו' ואל תשיבני ממ"ש הרמ"א סי' קכ"ט ס"י על בן עוזב דת כשכותבין לו גט והוא עולה לס"ת וחותם בשטרות על שם אבי אביו אעפ"כ בגט כותבין על שם אביו ההוא ודאי מיירי כשידוע לכל ולא נשתקע שם אביו עדיין אבל אם נשתקע שם אביו העוזב דת ואין מכירין בו דודאי דאינה מגורשת בגט זה וכדאמרן. ולכן לא מצאתי להם תיקון כ"א שלא להזכיר שם אביו כלל ומשפטי חרוץ כדין שתוקי ואסופי שאין כותבין אלא שמותיהן לבד (כבסעיף ט') וכ"ז ברור בעיני בזה וכיוצא בזה להלכה ולא למעשה אלא מיהא מסתפינא מחבריא כו' (עמ"ש לעיל ס"ק י"ט) ובטלתי דעתי וסדרתי עוד גט שני שמפורש בו שם יהושע אבי המגרש. או אולי ירצה האדון (הגאון בעל ב"ח שהיה אב"ד בקראקא) ויסכים לשלוח את האשה עם השליח למקום אחר במקום שאין מכירין את המגרש שהי' מוחזק בשם בן אברהם וכההיא דתנא בסיפא דבריית' יצאו למקום אחר פירש"י שאינו יהודא וגליל וגירש באחד מהם מגורשת ולכן זה מאיר המגרש לא הוחזק במקום אחר בשם בן אברהם יכול לגרש בגט זה שנכתב בו יהושע אפי' לכתחילה ואין צריך לגט שני כלל שלא נזכר בו שם אביו עכ"ל ע"ש ועיין מזה בתשו' פני יהושע סי' י' הובא קצת בט"ג בדיני שמות שנשתנה מ"ח אות ב' ויבואר לקמן סעיף י"ב ס"ק ל"ד: יוסף בן שמואל. כ' בספר ג"פ סקנ"א אם המגרש לא כתב שם אביו רק שם אמו ובמקום דה"ל לכתוב יצחק בן אברהם כתב יצחק בן שרה יראה לי לצדד דהגט כשר כיון דידוע דשם שרה הוא משמות הנשים אמנם אם שם אמו שמחה וכה"ג דנקראים גם אנשים בשם זה אפשר דאיכא לעז ועוד אפשר דאפי' בכותב יצחק בן שרה איכא לעז דהרואה יחשוב דגט זה הוא משתוקי או אסופי דלא נודע שם אביו ולכן כתבו שם אמו אמנם במי שהוא מפורסם על שם אמו כמו יואב בן צרויה ורב מרי בר רחל פשיטא לי דאם כתב כן הגט השר ואפשר דלכתחלה נמי יכול לכתוב כן ע"ש וע' מ"ש לעיל ס"ק ך"ג: ויש מי שאומר כו'. הנה מתוך דברי מרן ז"ל שכתב סברא זו בשם יש מי שאומר משמע לכאורה דלסברא קמייתא והיא סברת הרא"ש ז"ל הגט פסול ותצא וכן תופס עיקר כידוע שכן דרך מרן בש"ע כמ"ש הש"ך ביו"ד ס"ס רמ"ב בכללי היראה. אך בתשו' מרן הב"י דף ע"ו פוסק שם כסברת היש מי שאומר והיא סברת רש"י ז"ל. ובתשו' מהריב"ל סוף ח"ב ובח"ג סי' ך"ז פסק דתצא ע"ש. ועיין בג"פ סקמ"ט האריך בזה ומבואר בדבריו שם דאפילו למ"ד דתצא מ"מ אינו אלא פיסולא דרבנן והא דתצא אף דקיי"ל בכל פיסולי דרבנן אם נשאת לא תצא כמ"ש לקמן סי' ק"נ דהך כללא הוא בפיסולי דרבנן דאיתנייהו בתלמודא בסתמא זו היא משפטן אבל יש פסולין דרבנן דראו חז"ל להחמיר בהם דתצא דהרי תנן בפרק הזורק שינה שמו ושמה כו' ופי' רוב המפרשיס דלא מיירי בשינוי ממש אלא כעין תקנת ר"ג כו' ואפ"ה תצא והיינו משום דחששא דלעז החמירו חכמים טפי. וע' בזה בתשו' רבינו עקיבא איגר ז"ל סי' קי"ח קי"ט ק"ך) ובסוף כתב וז"ל סוף דבר הנה ראשונים גם אחרונים נחלקו בדין זה דשינה שם אביו והוחזק בשם השינוי ועמדה ונשאת אם תצא ולענין הל' יראה לי דאין כח בידינו לכוף אותו שיוציא כיון די"א דלא תצא ויגלו לבעל דנחלקו הפוסקים בדין זה דאיכא דס"ל דתצא ואם בעל נפש הוא יחוש לעצמו ואם לא רצה להוציאה וסמך על המכשירין נכון הדבר דבעל הראשון יכתוב לה גט שני בשם אביו האמיתי וחשב תחת בעלה השני (ע' לקמן סי' ק"נ) עכ"ל: ול' עוד ואי לאו דמסתפינא הו"א דאפי' מהריב"ל לא קאמר דתצא אלא בשינוי שם אבי המגרש משום דדמי לשינה מקום דירתו יען אדם נק' ע"ש אביו פב"פ כמו שכותבין בשטרות וכן קורין אותו לס"ת אבל האשה בעודה בבית אביה קטנה או נערה אינה חותמת שום שטר ומשנשאת אינה נקראת על שם אביה כ"א על שם בעלה אשת פ' או אלמנת פ' וכיון שכן דמיא לשינוי שם הלידה דכשר משום שאין אדם נקרא על שם לידת' אבל מה אעשה דבתשו' הרא"ם סי' ס"ו והרח"ש סי' ג' לא חילקו כה"ג בין אבי האיש לאבי האשה אך מצאתי רמז סיוע מתוך דברי הראנ"ח ח"א סימן י"א דכתב לחלק בין אבי החיש לאבי האשה דאפי' מהרי"א דכתב דשם אביו צריך לכתוב בגט אבל שם אביה יודה לשאר הפוסקי' כו' ע"ש: וכ' עוד בסק"ן דאפי' לדעת מהריב"ל וסייעתו דס"ל דאם שינה שם אביו בגט דתצא היינו דוקא היכא דהדבר ברור דשינה שם אביו אבל אם מספקא לן אם שינה לא תצא כן מבואר במהריב"ל שם. והטעם בזה משום דאפי' למ"ד תצא אינו אלא מדרבנן משום לעז א"כ לא החמירו אלא בודאי שינה אבל לא בספק בו'. וכ' עוד דבתשו' לחם רב סי' ל' כתב דאם אבי המגרש נקרא בשעת לידה שמואל ואח"כ נקרא בפי הכל מולי וכן קורין אותו לס"ת וכן חותם עצמו מולי וכתב בגט בן שמואל הגט פסול יעו"ש. ולי יראה דכיון דבשינה שם האב יש מכשירין והכא אינו שינוי גמור דמשעת הלידה היה נקרא שמואל והכל יודעים דמולי הוא קיצור השם של שמואל יש להכשיר עכ"ל וע' עוד בדבריו ס"ק ס"ז וס"ח מענין זה: ודוקא אם הוחזק. עיין בג"פ ס"ק נ"ג שהביא דבתשו' מבי"ט ח"ב סי' נ"ב האריך לברר באיזה אופן יחזיק שם אח"כ לאביו וקאמר דבעי שלשים יום שיקראו אותו פב"פ בשם השינוי ולפחות שיקראו אותו כן ג' פעמים בתוך ל' יום או חתם עצמו בשינוי שם זה ג"פ בתוך ל' יום ואם גירש אשה אחת בתוך ל' יום ואשה ב' אחר חזקה דל' יום גט הראשון פסיל וגט השני כשר דבעינן חזקה דל' יום קודם נתינת הגט יע"ש באריכות. וכ' עוד הג"פ שם ויראה לי דאפילו למ"ד דלא מהני (צ"ל דמהני) חזקה לשם אביו היינו היכא דמת אביו אבל אם אביו בחיים ואינו רוצה שיקראו אותו אלא בשמו האמתי יראה לי דלכ"ע לא מהני חזקה. ואם אביו שינה שמו מחמת חולי והוחזק בשם השני ונשתקע ממנו שם ראשון אך הבן לא סר ממנהגו וחותם בשטרות וקורין אותו לתורה פב"פ בשם הראשון שהיה לאביו וגירש אשה ג"כ פב"פ בשם הא' שהיה לאביו מספקא לי אם אותו גט כשר שתנשא בו לכתחלה ובמקום עיגון ושעת הדחק יראה לי להכשיר דלא חשיב דנשתקע לאביו שם ראשון כיון דבנו קורא לאביו בשם ראשון וליכא לעז לרואה גט זה דהכל יודעין דזה היה שמו של אביו בראשונה אך לכתחילה יכתוב פב"פ שם שני דמתקרי פ' שם ראשון דשם שינוי מחמת חולי הוא עיקר כמו שיתבאר לקמן סי"ח עכ"ל וע' בבה"ט שם ס"ק ל"ב ומ"ש שם: ועיין בתשו' מהרי"מ מבריסק סי' ל"ה במעשה בא' שבא ליתן גט בעירו ושם נקרא שם אבי המגרש שמואל אח"ז נתוודע שכמה שנים היה דר בכפר ונשתנה שמו מחמת חולי. יצחק שמואל וכן חותם עצמו בשטרות והיה בדעתם שהמגרש יתן שני גיטין א' בשם שמואל וא' בשם יצחק שמואל וכאשר נתן הגט בשם שמואל למדוהו אנשי מרמה לחזור מהגירושין אם לא שתתן לו סך מסויים מה שאינה אמוד' בכך. והשיב דיש להקל בזה בפשיטות דהנה זה ברור דהך פס לא דשינוי שם אביו הוא רק מדרבנן דחיישי' ללעז דהרואים יאמרו דאין זה המגרש וכ"כ מהרח"ש ובס' ג"פ כו' (ע' בזה בתשו' רע"ק איגר ס ' קי"ט ק"כ) מעתה נראה פשוט דזה דוקא בשינה ממש אבל היכא דכתב שם אביו רק שם הטפל אף דבשם הטפל מהמגרש הסכימו האחרוני' דפסול היינו כיון דצריך לכתוב שמו ושמה מדאורייתא כו' אבל בשם אביו דמדינא א"צ לכתוב כלל אלא דשינוי פוסל בו וכיון שנכתב שם הטפל עכ"פ אינו שינוי ולא גרע מלא כתב כלל דכשר ושוב מצא סברא זו בב"ח עמ"ש הטור בשם הרא"ש שאם לא הזכיר שם אבי האשה אלא בכינוי כשר כ' הב"ח פי' כינוי שאין ידוע וניכר לכל אפ"ה כשר דלא גרע מאילו לא נכתב שם אביה כלל כו' (כבר הובא דברי הב"ח הללו בת' חמדת שלמה סי' ע"ב ושם צירף זה לסניף לשאר צדדי' בנדון דידיה הבאתיו לעיל סק"ה) ועוד י"ל דנ"ד עדיף טפי דאף אם אירע כן בשם המגרש עצמו היה נראה להכשיר בדיעבד כיון שבמקום הכתיבה ונתינה הוא נקרא רק בשם שמואל לבד לא גרע הך שם שמואל מחניכה שהכל קורין בו דלרוב הפוסקים כשר אפי' לכתחילה ועכ"פ בדיעבד כשר לכ"ע וכן מוכח בהדיא מדברי הב"ש בס"ק ל"ה כו' ואין לדחות דהב"ש מיירי שנשתקע לגמרי שם השני כו' בודאי לא מסתבר לחלק כן כיון דהכל קוראים אותו בשם הראשון רק לפעמי' נקרא בשם השני הוי שם הא' ככינוי עכ"פ כו' ומכ"ש בשם אביו דאין לחוש לזה ובפשיטות להתיר בנ"ד אם יסכימו עוד רבנים לזה ע"ש: כותבים לא על שם אביו. כתב הג"פ ס"ק נ"ה ומיהו יראה לי דאם יכתוב בגט פ' נכדו של פ' או פ' בן בנו של פ' ליכא למיחש למידי ואפשר דלכתחילה נמי מצי למיכתב הכי עכ"ל: בן. עבה"ט בשם מהריב"ל ועיין בג"פ ס"ק כ"ו הביא דברי מהריב"ל אלו בביאור יותר. וכ' עוד הג"פ שם ויראה לי דאע"ג דפסק הריב"ל במגרש ששינה שם אביו ונתגרשה באותו גט ועמדה ונשאת דתצא (כמו שהובא בשמו לעיל ס"ק כ"ז) אם אירע זה בעד החתום דשינה שם אביו ונתגרשה באותו גט ונשאת יודה הריב"ל דלא תצא דיש לחלק בין אבי המגרש לאבי העד כו' עכ"ל וע' בזה בש"ע לקמן סי' ק"ל סי"א בהגה ומ"ש שם: פסול. עבה"ט מ"ש דהב"ש העלה דאינו פסול אלא מדרבנן כו' ועיין בג"פ לעיל סי' קכ"ח סק"י שהאריך לתרץ דברי המרדכי בשם רבינו יואל בזה (שהובא בב"י ובב"ש כאן) ומ"מ מסיק דנקטינן לענין דינא דאם לא כתב שמו ושמה הויא ספק מגורשת מן התורה כיון דפלוגתא דרבוותא היא והדבר שקול ע"ש וכ"כ עוד בסי' זה סק"א וס"ק נ"ז ועיין בס' בית מאיר ובתשו' נו"ב תניינא סי' קי"ג ובביאור החסיד הגר"א ז"ל: מי שיש לו שם אחד כו' עיין בתשו' אא"ז פנים מאירות ח"ב סימן מ"ו שהאריך בביאור דברי הפוסקים בדין זה: כל השמות שיש לו. כ' בס' ג"פ וז"ל ויקדים שם שיש לו שם ויכתוב אנא פ' דמתקרי פ' ודמתקרי פ' ואם הקדי' השם שיש לו במקום אחר יראה לכאורה דכשר דהא כ' הריב"ש כו' ופסקו מרן לעיל ס"ב אמנם כבר כתבתי שם דיש חולקין (הובא בדברינו שם סק"ו וע"ש) ועוד יראה דאפילו הריב"ש לא הכשיר אלא במי שיש לו ב' שמות במקום א' אז אין הפרש אם הקדים שם הטפל לעיקר כו' ואפילו לדעת הב"ח שחולק על מור"ם ס"ד וס"ל דה"ה בכתב שם מ"כ עיקר ודמתקרי על מ"נ כשר בדיעבד י"ל דשאני התם דשם שהקדי' הוא של מקום כתיבה אבל היכא דהקדים שם מקום אחר לשם של מקום כו"נ כ"ע יודו דהגט פסול ואפילו אם נתגרשה לא תנשא אך אם נשאת ל"ת כיון דכל השמות כתובין בפירוש כן נ"ל עכ"ל ועיין בהגהת מל"מ פ"ג מה"ג דין י"ג שהביא דברי הג"פ הנ"ל בקצרה ע"ש דאפילו מאן דמכשיר בכותב שם מ"כ לעיקר יודה לעיקר שם דמקום אחר דגרע טפי. והוא ז"ל כתב דחילוק זה אין לו רמז בשום מקום ולכאורה נראה דאידי ואידי חד שיעורא הוא ויש ראיה להכשיר מדברי ה"ה בפרקין כו' ומטעם זה העלה להכשיר הגט בעובדא דידיה בצירוף עוד צדדים ובפרט כיון דהוי מקום עיגון ושעת הדחק ע"ש: שהוא ואשתו שם כשר. עבה"ט יעיין בס' טיב גיטין בדיני שמות שנשתנה מ"ח אות ב' הביא שם בשם תשו' פני יהושע חאה"ע סי' י' שכ' וז"ל ובזה נסתלק מה ששמעתי מפי למדן אחד שיש תקנה בנ"ד שתלך האשה למקום אחר ושם תקבל הגט ולא יהיה מקום נתינה זו שבוש גדול והבל הבלים כי מה בזה שתקבל במקום אחר אין הנתינה גורמת אלא הלעז של מקום דירתה מה שהוחזק שמו כאן וכשתבא לינשא במקום דירתה איכא לעז כו' (גם הגאון בעל ט"ז שם בתשובתו ס"ס י"א הסכים לדבריו ע"ש) והרב בעל ט"ז שם תמה ע"ז דמשמעות הפוסקים דמקום הנתינה הוא מקום שמקבלת הגט ולא איכפת לן כלל במה שתלך האשה אח"כ למקום דירתה ומ"מ סיים דלענין מעשה צ"ע להקל בזה נגד דעת הגאון בעל פ"י שסובר דחשש לעז מועיל לפסול הגט אף אם אין חשש על שעת הנתינה עצמה רק אח"כ ע"ש. ולכאורה מדברי תשובת גדול אחד בתשו' הב"ח סי' פ"ו שהעתקתי לעיל ס"ק ך"ה שכתב שם אולי ירצה האדון ויסכים לשלוח את האשה עם השליח למקום אחר כו' מבואר להדיא דלא כדעת הגאון כנ"י הנ"ל. שוב נדפס תשובת מהרי"ם מבריסק ראיתי שם בסי' ל"ד תמה ג"כ על הפ"י הנ"ל והביא ראיה ברורה דלא כדבריו רק דעיקר מקום הנתינה הוא מקום שתקבל הגט ולא איכפת לן מה שאח"כ תלך למקום דירתה ובפרט האידנא שקורעין הגט לא שייך חשש לעז כלל. ומה"ט השיב בת' מהרי"מ שם אודות אשה אחת ששמה אסתר דוואשא ונשלח לה גט מבעלה ממדינת וואלין ונכתב בגט שם האשה אסתר דוואסיא והיה בדבר מקום עיגון גדול והעלה דיש למצוא צד להתירה באופן שהאשה תיסע למדינת וואלין ותקבע שם דירתה שלשים יום ותהיה נקראת שם בשם המורגל בוואלין לקרוא שמה אסתר דוואסיא ככתוב בגט ואחר כך תקבל הגט. וכתב דנראה שגם הפ"י והט"ז בתשובתו שם שהסכימו דלא כהחכם הנ"ל היינו משום דהיה שינוי בשם הבעל אבל בנ"ד דאיכא שינוי בשם האשה בין מקום הכתיבה למקום הנתינה גם הם מודים דמועיל אם תלך האשה למקום הכ' ותשהה שם שלשים יום עד שתהיה מוחזקת בשם מקום הכתיבה דכיון שהוחזק השם שלשים יום הוי כמקום דירתה וכמ"ש בב"ב דף ח' המודר הנאה מיושבי העיר כל שנשתהא שם שלשים יום אסור ליהנות ממנו כו' ומסיים כ"ז נראה לצדד במקום עיגון גדול אם בלתי אפשר להשיג גט אחר ובאופן שיסכימו לזה עוד חכמים וגם ראוי לשהות ערך חצי שנה אולי ישיגו גט אחר כאשר גם הפ"י צוה בעובדא דידיה ג"כ לשהות חצי שנה ע"ש. גם בס' גט מקושר בסוף קונט' השמות השיב כיוצא בזה בענין אשה ששמה פעשא ונשלח לה גט שבמקום הכתיבה נקראת פעשא בשין ימנית ובמקום נתינה שהיתה שם האשה נקראת פעסא בסמ"ך והשיב דיש תקנה שתלך האשה עם השליח למקום שאין מכירין שם זה ויסודר הגט שם ע"פ השליח ששמה כשם הכתוב בגט וכ' דבכה"ג לא בעי' חזקה ל' יום כו' ע"ש באריכות וגם בסג"ר אות י"ט ס"ק ך"ג האריך בזה ע"ש ועמ"ש לקמן סעיף ל"ד ס"ק נ"ט ועמ"ש בהוף הסי' בש"נ אות ד': בטל. עבה"ט וע' בג"פ ס"ק ס"א שכ' דמסתברא דאף אם אחר הנתינה הלכה אשתו למקים אחר שמכירין השם הכתוב בגט לא הוכשר כיון דבשעה שבא הגט לידה באותו מקום לא היו מכירין אותו שם הכתוב בגט הו"ל נתינת אותו הגט כחספא בעלמא ותדע שכן הוא מדהחליטו הדבר לומר דהגט בטל אמנם אם הלך הבעל והאשה למקום שמכירין בשם הכתוב בגט וחזר הבעל ומסר אותו הגט ביד האשה מידו לידה והוא באופן דלית ביה פסול מוקדם כגון שכתוב בו שבוע שנה או לדעת האומרים דבעל עצמו שהביא גיטו לית ביה פיסול מוקדם (הובא לעיל סי' קכ"ז סק"ה וסק"ח ע"ש) אפשר דהגט כשר וה"ל כמי שעומד במקום א' ושולח הגט למקום אחר דאם כ' שם מקום הנתינה וכלל מקום הכתיבה בכל שום דהגט כשר כמ"ש בש"ע לעיל ס"ד אמנם איכא למדחי דשאני הכא דנכתב הגט מעיקרא אדעתא דפיסולא כו' מ"מ אין דיחוי זה מספיק לומר דהוי גט בטל והדבר מסופק בידי עכ"ד וע' בס' גט מקושר בסוף קונט' השמות: שני שמות. עבה"ט וכל דבריו בזה הוא דברי הב"ש. ומ"ש היינו דיש לי במקום כתיבה כו' מש"ה אם כתב ראובן שמעון יש פוסלין כו' הנה כן מבואר מדברי הב"י במ"ש דאפשר לומר דמהרא"י ומהרי"ק לא פליגי דמהרי"א מיירי כשנקרא בב' השמות במקום א' ומש"ה מכשר ומהר"ק מיירי כשנקרא במקום הנתינה בשם א' ובמה"כ בשם אחר ומש"ה פסול ע"ש אמנם הג"פ ס"ק ס"ב כ' דסתימת דברי הש"ע משמע דבכל גווני יש דיש שאומר שהוא פסיל אף במי שנקרא בב' השמות במקום א' דיש קורין אותו ראובן ויש קורין רוחו שמעון וסביר מרן כאן בש"ע דאף דאפשר לומר דלא פליגי מ"מ פשט דברי מהרי"ק יראה דבכל גוונא פסול וכן משמע מסוף דברי מהרי"ק שם כו' ע"ש (ושם בס"ק ע"ב מבואר דלאו דוקא בראובן ושמעון שהם שני שמות העצם ואין להם צירוף אלא דה"ה בשני שמות שהאי הוא קיצור השם מהב' כגון יצחק חקין אם כתב יצחק חקין ולא כתב דמתקרי ול' המכונה כיון דאינו נקרא בשניהם ביחד אלא דאיכא דקרו ליה יצחק ואיכא דקרו ליה חקין פסול לדעת היש מי שאומר ע"ש וע' בזה בשו"ת מאמר מרדכי סי' נו"ן בענין שם מנחם מענדיל ע"ש: ומ"ש ואם נקרא בשני שמות אז הוא להיפוך כו' הנה גם הג"פ ס"ק ס"ג כ' כן שיש הרבה בני אדם ששמם כפולים כגון שם טוב' אע"ג דמצינו ב"א שנקראים שם ע"ש שם בן נח ויש ב"א ששמם טוב ע"ש הגואל האמור ברות מ"מ אם כתב שם דמתקרי טוב פסול וכן מי ששמו ראובן שמעון אם יכתוב ראובן דמתקרי שמעון פסיל. אמנם הג"פ מחלק בזה דדוקא אם נקרא כך משעת לידה בשני שמות יחד אבל מי שנקרא משעת לידה בשם א' ואח"כ נשתנה שמו לשם שני אף שנק' עתה בשני השמות יחד יש לכתוב לכתחלה ראובן דמתקרי שמעון ומפרש בזה דברי הרמ"א מ"ש בשר דמשמע לכתחלה אין כותבין כן מיירי בכה"ג ע"ש ומסתימת דברי הב"ש הנ"ל משמע דס"ל דגם בכה"ג אין לכתוב דמתקרי ביניהם כיון דעכ"פ נקרא עתה בשני השמות יחד וכן מבואר מדברי הב"י לקמן במ"ש ואם עולה לס"ת בשניהם ונקרא בשם א' כגון דנשתנה שמו כו' משמע דדוקא בנקרא בשם א' אבל אם נקרא בב' השמות אף דשם א' נתוסף אח"כ אין כותבין דמתקרי ביניהם וכן מבואר להדיא מדברי הב"ש בש"יי' אות ס' גבי אהרן סעדיה ע"ש ויבואר דין זה לקמן י' ועכ"פ באם נקרא בב' שמות שניתן לו משעת לידה גם הג"פ ס"ל דאם יכתוב ראובן דמתקרי שמעון פסול וכ"כ בס' טיב גיטין בדיני שני שמות ס"א וז"ל מי שניתן לו שני שמות מעריסה ונקרא בהם ועולה לס"ת וחותם בהם כגון אברהם יצחק או שרה רבקה וכיוצא בו אין לכתוב דמתקרי ביניהם ואם כתב אברהם דמתקרי יצחק או שרה דמתקריא רבקה פסול עכ"ל ובביאורו שם הביא דברי הג"פ הנ"ל בקצרה ומסיים ולא ראיתי מי שיחלוק בזה רק בס' פרח שישן רוצה לחלוק על הג"פ וכתב דיש לפרש דמתקרי שמעון היינו שנקרא שמעון ג"כ ע"ש וחלילה נסמוך ע"ז אפי' בדיעבד ומקום עיגון דפשיטא שאין לפרש כך עכ"ל. וכ"כ בשו"ת הגאון החסיד מהר"ש זלמן ז"כ מלאדי בעובדא באשה ששמה שרה לאה והמורה המסדר צוה לכתוב בגט שרה דמתקריא לאה וכתב הוא ז"ל דשגגה היא דבכה"ג צריך לכתוב ב' השמות ביחד ומ"ש רמ"א בהגה סי"ד להכשיר בדיעבד דוקא פי' הג"פ דמיירי במי שנשתנה שמו מ"ח וכה"ג ומתחילה היה נקרא בשם א' לבד וכ"מ בד"מ מקור הגה זו וכ"מ מלשון הט"ז ס"ס זה שפי' כן כוונת רמ"א דמיירי בנשתנה שמו וחלק שם על הלבוש שחולק בזה בין שינוי ע"י חולי לשינוי אחר ולהט"ז אין חילוק. ומ"ש הב"ש דלשין רמ"א אינו מדוקדק היינו משום דסתם רמ"א ולא פי' דדוקא בנשתנה שמו אח"כ אך באמת לק"מ למ"ש בס"ג ס"ס י"ט דאף שנקרא בפ"כ בב' השמות יחד אם עולה לס"ת בא' לבד צריך לכתוב דמתקרי וא"כ הרי רמ"א כאן כתב או שעולה כן לס"ת מכלל דברישא מיירי שאינו עולה כן לס"ת כו' (ועפ"ז צריך לפרש מ"ש רמ"א או שעולם כן לס"ת היינו שעולה לתורה בשניהם ונק' בפ"כ רק בא' ועמ"ש לקמן מזה] אבל אם נק' בשניהם יחד וגם עולה כן לס"ת מודה רמ"א דצריך לכתוב שניהם יחד בלא מתקרי ואפי' בדיעבד פסול אם כתב דמתקרי על הב' שזהו שינוי גמור וכו'. הב"ש כו' וכ"פ בהדיא בס' ג"פ ובס' בית מאיר לפסול בדיעבד וה"ה באשה שאינה עולה לס"ת כלל ולזאת החיוב מוטל על אלופי הקהל לצוות על הבעל שלא ישא אחרת עד שישלח גט כשר לאשתו בבל ישונה ובבל יאוחר עכ"ד שם. והנה אם עולה לתורה וחותם בשני השמות ונקרא בפ"כ רק באחד יש בזה חילוקי דיעות. דבסדר מהר"ם אות י"ט משמע דבכה"ג יש לכתוב דמתקרי ע"ש במה שכ' ובכל הדרכים הנ"ל כו' ומי שנקרא בפ"כ ועולה בתורה וחותם בשני השמות יחד כותבים שניהם בלא מתקרי אבל אם נקרא כו' או שעולה לתורה וחותם בשניהם יחד ונקרא בפ"כ בא' כותבין דמתקרי. משמעות דבריו דזה הכלל חוזר אף למי שיש לו שני שמות מלידה מ"מ בכה"ג כותבים דמתקרי בין שני השמות. וכן כתוב בספר תורת גיטין סעיף קטן ט"ז דדוקא כשנקרא בפ"כ בשני השמות כמו שם העריס' אז אין לכתוב ביניהם דמתקרי הואיל ושניהם שם אחד הוא ממש נחשב אך אם נקרא בפ"כ רק באחד מהן הרי יש כאן גילוי מלתא דלאו שם א' הן כותבין בין שני השמות דמתקרי וכמ"ש בס"ג אות י"ט עכ"ד (וכן מבואר מדברי הגאון מהר"ש זלמן ז"ל שהובא למעלה וכמ"ש לעיל) גם בס' בית מאיר מפרש כן דברי המסדר מהר"ם הנ"ל אך מסיק שם דיש לנהוג לכתחילה לכתוב שניהם בלא מתקרי ובדיעבד אם בכה"ג כתב דמתקרי בין ב' השמות כשר והביא שם עובדא בגט א' שהו' שם עריסה יעקב ישראל וכך חותם ועולה לתורה ובפ"כ נקרא רק ישראל סידר עורה א' יעקב ישראל דמתקרי ישראל ולא קבלו גט זה הרבנים ביריד פפד"א וכתב שם דאפי' בדיעבד יש לפסיל דמלשון זה משמע דבשם ישראל עצמי יש שינוי בקריאתו והוי דומיא דשינה השם ע"ש. אמנם דעת הגאון מהר"ז מרגליות הוא להיפך והאריך בזה בתשובתו סי' פ"ו ובספרו ט"ג בדיני שני שמות סק"ג ודעתו דאף בנקרא בא' משני השמות מ"מ כיון ששניהם שמות לידה ועולה לתורה וחותם בשניהם כגון ראובן שמעון ונקרא בפ"כ רק ראובן אם יכתוב ראובן דמתקרי שמעון פסול דהא לא נקרא שמעון לחוד מעולם רק כשנקרא שמעון נקרא ראובן שמעון ולפרש דמתקרי גם שמעון בצירוף עם ראובן אין הל' סובל כן. רק יש לכתוב ראובן שמעון דמתקרי ראובן והחשש שחשש בעל ב"מ לאו חששא היא ע"ש. וגם בס' גט מקושר דף כ"ט האריך לחליק על סדר מהר"ם הנ"ל הכל כדברי הרב בעל ט"ס הנ"ל ומסיק ג"כ דיש לכתוב ראובן שמעין דמתקרי ראובן וכתב שם דבעל ס"ג לשיטתו שסובר במי שהי' שהי' שמו משה ונשתנה ע"י חולי לשם יעקב כותבין יעקב דמתקרי משה אף שעולה לתורה וחותם בשניהם וכבר נתבאר דזה ליתא עכ"ל. הנה מ"ש וכבר נתבאר הוא בדף הקודם דשם האריך להשיג על האי סברא ומביא שם דמדברי תה"ד שהביא הב"י משמע ומפרש דאפי' עולה לתורה וחותם בשניהם כותבין יעקב דמתקרי משה ואחריו נמשך הרמ"א בתשו' סי' פ"ד (הובא בב"ש ס"ק ל"ג ובש"א אות ס') במי ששמו סעדיה ונשתנה מחולי לאהרן כו' ותמה הגאון בעל ג"מ על זה כמו שתמה הב"ש בש"א שם על זה רק דהב"ש לא החליט לפסול) איך נכתוב עליו יעקב דמתקרי משה דמשמע דנקרא בשם יעקב לבדו הואיל והחתימה וקריאה לתורה עיקר ואינו נקרא כלל בשם יעקב לחוד ואם לא הי' נקרא לתורה וחתימה אלא בשם יעקב לבדו ונקרא בפ"כ משה היו כותבין כך א"כ אין להבחין אם נקרא לתורה וחותם בשניהם אי בא' לבדו ומסיק שם דיש לפסול בשניה' בין בחולי ובין שמות מלידה וחותם בשניהם ונקרא בפ"כ באחד אם כתב יעקב דמתקרי משה פסול אלא צריך לכתוב יעקב משה דמתקרי משה ובעובדא דהרמ"א צריך לכתוב אהרן סעדיה דמתקרי ישעה והביא שם ג"כ עובדא דהבית מאיר הנ"ל וכתב עליו דיפה כח המורה שאמר כהלכה והחשש של הב"מ ליתא ועוד לדבריו מי שנקרא בפ"כ יהודא ליב איך נכתוב בגט וע"כ לכתוב יהודא דמתקרי יהודא ליב (ועמ"ש בזה לקמן סט"ז ס"ק מ"ה) ולא חיישינן שיהודה יהי' נקרא בענין אחר ע"ש באריכות (גם בתשו' ברית אברהם סי' קי"ז האריך בענין זה הרבה) . ועיין בתשו' גליא מסכת סי' ו' שהאריך בזה בעובדא באשה בשם עריסה שלה פעלטא יענטא וחותמת כך רק בפ"כ נקראת פעלטא לבד ונשלח לה ג"פ ונכתב בו פעלטא דמתקרי' יענטא: המורה המסדר נתן טעם לדבריו באיגרתו לב"ד שכן המנהג אצלם לכתוב כך כפי משמעות בט"ג אות י"ט והטעם כי דמתקרי כולל שני דברים או דמתקרי בשם השני לבד או דמתקרי גם בשם השני. וכבוא הגט לעיר האשה לא רצו הב"ד למסור גט זה מפני שראו בס' טיב גיטין שחוכך לפוסלו. והוא ז"ל האריך בזה ומסיק דראוי למנקט קולא דכולהו בזה. דבענין מתקרי לא קפדינן לבאר ולפרש משמעותו דהא מצינו דלשון דמתקרי כלול בי' ד' ענינים חלוקים דעל שם כיבוי שצריך לכתוב המכונה אם כותב מתקרי שפיר דמי כמ"ש הב"ש סק"ל ובנשתנה שמו ע"י חולי כותבין ומתקרי וכשיש הפר' בשמו ממקום נתינה למקום כתיבה התם יוסי והכא יוחנן כותבין דמתקרי וגם בנקרא במקום א' רובא שרה ופורתא מרים כותבין דמתקרי' וא"כ כשאנו רואין בגט סתמא דמתקרי אינו ידוע אם מחמת חולי או נקרא במקום נתינה בשם אחר או כאן גופיה פורתא קרי ליה בשם אחר או הכינוי שלו הוא כך אלא ודאי דלא קפדינן בזה כו' מעתה בנ"ד בין שכותב פעלטא דמתקרי' יענטא כשר דהא אנן חזינן שדעת הבית מאיר ורבנים הנ"ל מספיק לפניהם לפרש דמתקרי גם יענטא וכן מתפרש בעיני מהר"ם בעל ס"ג אות י"ט ובעיני בעל תה"ד שהביא הב"י ובעיני המורה המסדר גט הנז ממילא לית לן למיחש למידי ואינו נקרא שינוי כלל הואיל ואנן חזינן דמשמע לאינשי לפרש הענין בדרך זה ואף גם זאת שאם כותב הנוסח של ב"א וג"מ פעלטא יענטא דמתקרי' פעלט' ג"כ אין לחוש לפקפוק של הב"מ דמלשון זה משמע דיש איזה שינוי בקריאה בתיבת פעלטא די"ל ג"כ הואיל ואנן חזינן שלדעת ב"א וג"מ ושאר רבנים שנמנו עמהם משתמע לפניהם כו': וכ' עוד דאין להקשות דא"כ גם באם נקרא בפ"כ ג"כ בשני השמות כמו שניתנו מעריסה הוי לן להכשיר אם כותב מתקרי בין שני השמות מהאי סברא גופא דנפרש דמתקרי שמעון היינו שמעון ג"כ בצירוף עם ראובן ואנן חזינן הסכמת הפוסקים דפסלו בכה"ג כו' ז"א דבאמת אין הטעם בזה לפסול כמו שסובר הב"א (הובא לעיל רס"ק זה) דאין הלשון סובל לפרש דמתקרי שמעון ג"כ ולפ"ז אם הי' פורט ומפרש ראובן דמתקרי גם כן שמעון הי' כשר וזה ליתא דודאי הלשון אינו רחוק לפרש כן אלא הטעם בזה משום דכשנותן לו ב' שמות מעריסה וגם נקרא בפ"כ בשניהם יחד נעשה משניהם מלה מורכבת שם ארוך ואין לעשות פירוד ביניהם כמו דמצינו דאין לכותבן בשני שיטין כו' ודומה אם הי' כותב שם ראובן ראו דמתקרי כן דפסול בלי ספק (כנלע"ד יש מקום עיון על סברא זו מתוספתא הובאה בר"ן פ"ב דקידושין וברמב"ם פ"ח מה"א ובטור וש"ע לעיל סי' ל"ח סל"ג ע"מ ששמי יוסף ונמצא שמו יוסף ושמעון ה"ז מקודשת כו' ופשטא דמלתא הוא שנקרא בשניהם יוסף שמעון ואפילו הכי לא הוי שינוי ולא אמרינן דשניהם מלה חדא והא ודאי שאם היה אומר ע"מ ששמי ראו ונמצא שמו ראובן או ע"מ ששמו גד ונמצא שמו גדיאל דהוי שינוי רק דהכא הטעם דשני שמות הם והרי נקרא גם כן בשם יוסף וליכא למימר דהפי' בתוספתא ונמצא שמו יוסף ושמעון היינו דאיכא דקרו ליה יוסף ואיכא דקרו ליה שמעון אבל בנקרא בשניהם יחד באמת הוי שינוי דא"כ קשה אדתני סיפא ע"מ שאין שמי אלא יוסף כו' דזהו פשיטא כיון שאמר אלא. ליפלוג וליתני בדידיה א"ו דאין חילוק ויש לדחות) אבל כשנקרא בפ"כ רק באחד שנעשה גילוי מלתא שלא חיברו מתחילתן להיות מורכב למלה אחת שפיר יכולין לכתוב דמתקרי בין שני השמות ומתפרש שנקרא ג"כ ואף פשיטא דמותר לכתוב שמות הללו בשני שיטין בלי שום קפידא כלל. וכ' עוד שם דה"ה אם נקרא בפ"כ ג"כ בשני השמות אלא שלא ניתנה לו מעריסה שניהם יחד רק ע"י חולי וכה"ג נתוסף לו שם הב' שפיר דמי לכתוב מתקרי ביניהם (וכן מבואר בדברי הט"ז והג"פ שהובא לעיל) ועפ"ז אזדא לה כל ערעורים על תה"ד שהביא. הב"י ועל הרמ"א בתשובה גבי אהרן ספרוה כו' ואף נכון יותר לכתוב בין ב' השמות דמתקרי להורות ששמות נפרדים המה ואף בשני שיטין אין קפידא עש"ב. ומ"ש עוד הבה"ט ואם עולה לס"ת בשניהם ונקרא בשם א' כגון כו' ג"ז מדברי הב"ש. וכבר נתבאר דלדעת הט"ז והג"פ ותשובת ג"מ שהובא לעיל בסמוך בכהאי גוונא שנשתנה שמ"ח ולא ניתנו לו ב' השמות מעריסה אף אם נקרא ג"כ בפ"כ בשניהם נכון לכתוב דמתקרי ביניהם ויש לעיין בזה. ומ"ש עוד הבה"ט ואם עולה לס"ת שניהם ונקרא בשם א' כגון כו' ג"ז מדברי הב"ש וכבר נתבאר דלדעת הט"ז והג"פ ותשו' ג"מ שהובא לעיל בסמוך בכה"ג שנשתנה שמ"ח ולא ניתנו לו ב' השמות מעריסה אף אם נקרא ג"כ בפ"ב בשניהם נכון לכתוב דמתקרי ביניהם ויש לעיין בזה: ומ"ש עוד הבה"ט ואם נקרא בשני שמות ואחד מהם הוא שם לעז כו' כותבין משה יהודה המכונה ליב כו' ג"ז מדברי הב"ש וע' בת' נו"ב תניינא סי' קי"ט שהשיג עליו כי מדברי הב"ש (במ"ש כי מסתמא קאי אדסמיך ליה) נראה שכוונת המכונה קאי על השם שהשם זה הוא מכונה בך ולא כן הוא אלא קאי על האדם שהאדם מכונה כן והראיה דהיכא שכותבין דמתקרי כותבין לאיש דמתקרי ולאשה דמתקריא או דמתקרית וכן כשכותבין המכונה אז כשהמסדר קורא הגט קורא לאיש המכונה בסגול ולאשה המכונה בקמץ ואם קאי על השם לא שייך לחלק בין איש לאשה א"ו שקאי על האדם וא"כ החשש שדחה הב"ש חוזר וניעור שמשמעות הדבר שהאיש הזה אינו מכונה רק ליב ובאמת קורין אותו משה ליב לכן יש לכתוב גם בכינוי שני השמות ולפי שיש בכינוי הזה שם קודש דהיינו משה ואין לכתוב המכונה רק דמתקרי לכן יש לכתוב אנא משה יהודה דמתקרי משה ליב ואף ששם ליב הוא לעז הואיל ושם משה הוא עברי וכיון דלכתוב מתקרי במקום מכונה ודאי אין חשש אבל איפכא מכונה במקום מתקרי יש חשש לכן טוב לכתוב כנזכר (ושם כתב כל הנ"ל על שם מאיר ליב) וכן כיוצא בזה עכ"ד. גם בתשובת בית אפרים סימן פ"א השיג על הב"ש בזה והעלה גם כן שיש לכתוב דמתקרי משה ליב ע"ש. ועי' סספר תורת גיטין שכתב דאף שיותר טוב לכתוב כן מ"מ הואיל ויצא מפי הב"ש ונהגו כן העולם אין לשנות ע"ש. וע' בס' טיב גיטין בליקוטי שמות סק"ז שכ' עליו דנראה שלא יצא כן מפי הב"ש שדוקא צריך לכתוב כן רק שרשאים לכתוב כן ועיקר דבריו רק לאפוקי שלא ינתבו דמתקרי בין משה ליהודה אבל מ"מ גם הוא מודה דבכפילות השמות אין חשש ומה שכתב שכן נהגו העולם אין ראיה מזה שנמשכו אחר פשיטות דברי הב"ש ולא דקדקו אי איכא קפידא במלתא. ונראה פשוט דל"ש בזה הוצאת לעז על גיטין הראשונים כ"א בדבר שהוא נוהג בכל גיטין הניתנין שם נגון בשם הטור או בנוסח גופו של גט כו' וכבר הורה זקן מופת הדור בעל נו"ב ז"ל וכן שאר גדולים וכבר החזיקו לנהוג כן בהרבה מקומו' כשאירע כזה כגון יעקב צבי ונקרא יעקב הירש כותבין יעקב צבי דמתקרי יעקב הירש עכ"ד ע"ש. ועיין בס' ישועות יעקב ס"ק ט"ז שגם הוא ז"ל השיג על הב"ש בענין שם משה ליב וכדברי הנו"ב ותשו' ב"א הנ"ל אלא שהוא הסכים לכתוב משה יהודה המכונה משה ליב ולא דמתקרי וכתב שהסכימו עמו כל חכמי הזמן ע"ש. והנה כאן לא פי' הטעם בזה למה צוה דוקא לכתוב המכונה ולא דמתקרי אף בספרו ס"ס קנ"ד בס"ק י"ט ביאר טעמו משום שמצא בתשו' גאוני בתראי בשם הגאון בעל מג"ש דאם כתבו דמתקרי במקום שצריך לכתוב המכונה כגון בשם לעז אפילו אם ניסת תצא דהוי משנה ממטבע שטבעו חכמים כו' ע"ש. ולכאורה כפי מה שראיתי אני בתשו' ג"פ סי' ג' וכמו שיובא בשמו לקמן סט"ז ס"ק מ"ב לאו כללא כייל הגאון בעל מג"ש לפסול בדיעבד באם כתב דמתקרי על שם לעז רק בנדון דידיה שנכתב בן יצחק המכונה אייזיק דמתקרי לובא ומשום דבשם לובא איכא למטעי דהוא שם קודש כמו שפירש"י בפ' במה בהמה אהא דאמר רבינא חמרא לובא כמו הכושיים והלוביים בדברי הימים והתוס' כתבו שם דלובא היינו מצרי דכתיב ביחזקאל פוט וליב יהיה בעזרתך ויאמרו שנשתנה שמו מחמת חולי לשם יצחק כו' (ועמ"ש לקמן סי"ח ס"ח מ"ז) ועוד דהתרי לשונו' סתרי אהדדי המכונה אייזק דמתקרי לובא. אבל בשם לעז הברור בפי כל שהוא לעז ולא נמצא תיבה זו לא בתנ"כ ולא בתורה שבע"פ משמע שם דאין קפידא בדיעבד לפי דא"א למטעי וכתב דסברא זו יש לה יסוד בגמ' בהא דאמרי בשמות מובהקין דלא אתי למסמך עלייהו ע"ש היטב. ולפ"ז בנ"ד דשם ליב וכן שם הירש הוא לעז הברור ליכא חשש זה באם יכתוב דמתקרי. אמנם מדיוקא איכא למידק מדברי התשובה הנ"ל דהיכא דשם א' הוא שם קודש ושם השני הוא לעז כמו בנ"ד ראוי לכתוב המכונ' ולא דמתקרי (ומכ"ש היכא דשם הראשון הוא לעז והשני קודש כמו יהודא משה ובפ"כ ליב משה) דכתב שם הא דמצינו בתלמוד אחא בר הדיא דמתקרי איה מרי ולא כתבו המכונה היינו משום דאיה הוא שם קודש בפ' וישלח ואיה וענה והוי"ו של איה יתיר' ומרי הוא כמו אדוני בלשון תרגום וחלקו לו כבוד בלה"ק כו' יעו"ש ומדהוצרך לפרש השני שמות דשניהם לשון הקודש ולא סגי ליה בחד ש"מ דאפילו בכה"ג היה ראוי לכתוב המנונ' וצ"ע: ועיין בתשו' מנחת עני סי' נ"ז שהאריך ג"כ בענין זה במעשה שבא לפניו בשם אבי המתגרשת שמעון צבי ונקרא שמעון הירש והביא שם דברי הנו"ב ודברי ישועות יעקב הנ"ל וכתב שלפי דעתו מחמת ספק זה אם לכתוב המכונ' או דמתקרי יותר נכון שלא לכתוב הכינוי כלל אך לגודל החומר יראתי לחדש דבר כו' ואולם כ"ז בשם הבעל והאשה שהוא מדינא אבל בשם אבי הבעל ואבי האש' שאפילו לא הוזכר שמותם לגמרי נמי כשר ומכ"ש כשלא הוזכר הכינוי כמבואר בסעיף ט' ודאי נראה שלכתחילה עדיף טפי שלא להזכיר הכינוי כלל: ובפרט בכינוי כהך דנ"ד צבי המכונ' הירש דצבי אין לו כינוי אחר רק הירש והירש אין לו שם קודש אחר ע"פ רוב רק צבי ובכה"ג מבואר בשמות אנשים אות י' שא"צ כלל לכתוב הכינוי רק כותבין משום מהיות טוב כו' נראה דבכה"ג אפילו בשם הבעל והאש' אי' לכתוב הכינוי עכ"ד וע"ש עוד בסי' ס"א אות ג' מענין זה. ועיין בס' בגדי ישע שנדפס שם כמה תשובו' מגדולי דורינו בענין זה ובדבריהם מבואר דאף דלכתחילה יותר נכון לכתוב כדברי הגאון נו"ב הנ"ל אך בדיעבד אם נכתב כדעת הב"ש אין לפוסלו ע"ש וגם הגאון מור"ז מרגליו בליקוטי שמות סעיף ו' כתב וז"ל ואם כתב משה יהודה המכונ' ליב ג"כ כשר. וע"ש בטיב גיטין סק"ז דלדעת הב"ש והמחזיקים במנהגו אם אירע שאינו נקרא רק בכינוי אחד לבד כגון ליב לבד יותר נכון לכתוב אנא ליב דמתקרי משה יהוד' וכן כל' דכוותי' ע"ש ועיין בתשו' חמדת שלמה סי' ס"ה: ועיין בתשו' גליא מסכת ס"ס ו' כ' שם דבנקרא יהודה משה מעריסה ובפ"כ ליב משה בכה"ג הכל מודים (ר"ל גם הב"ש וגם הבית מאיר שפקפק בכפילת השם) שיש לכתו' יהודה משה דמתקרי או המכונה ליב משה דא"א באופן אחר ע"ש. גם בס' ישועו' יעקב בסדר הגט ס"ק י"ט כתב כן והור' שם שיש לכתוב יהודה משה המכונ' ליב משה ולא דמתקרי (וביאר הטעם לפי שמצא בתשו' גאוני בתראי כו' וכבר כתבתי בזה למעל') אלא דאם כ' דמתקרי ליב משה אין חשש בדיעבד ע"ש. וכ' עוד שם דאם הפך השמו' והקדים שם משה לשם יהוד' וכת' משה יהודה המכונ' ליב אני מסתפק אף בדיעבד כיון שהוא נקרא יהוד' משה ולא כשהוא נקרא הוא נכתב ומ"מ נראה דכשר בדיעבד אף בזה דכן דרך בני אדם להפך השמות למי שנקרא בשני שמות וזה מצוי לרוב גלל כן נראה דאין חשש בזה כ"כ בדיעבד עכ"ד ע"ש. ודברים אלו צ"ע. ושוב מצאתי בס' ג"פ ס"ק ס"ג שכ' בהדיא דמי שנקרא משעת ליד' בשני שמות ביחד כגון ראובן שמעון אם הפך השמו' וכתב שמעון ראובן הגט פסול וכ"כ עוד בס"ק צ"ט ע"ש: יצחק חקין. עבה"ט מ"ש וא"צ לכתוב אא"כ לסימן כו' ועב"ש ס"ק כ"ו מה דסיים ואף שכ' הסימן מ"מ צריך לגרש במעמד כו' ועיין בס' דגול מרבבה שתמ' עליו בזה ע"ש ועמ"ש לקמן סי' קל"ו סק"ד: כמו אלחנן חנן כותבין עיין בג"פ ס"ק ע"ה שכ' דהיינו לכתחיל' אבל אם לא כ' אלא אלחנן לחוד כשר כו' ע"ש ועוין בס' ט"ג בש"א אות מ' סק"ה: כותבין המכונ' עבה"ט מ"ש בשם מהר"ם מינץ היכא שיש לאדם שני שמות ושני כינויים כותבין כינוי של חול גבי שם הקודש שלו כו' ונראה דמיירי באופן הנזכר לעיל בסעיף י"ד דיש לו במקום כתיב' שם א' ובמקום נתינ' שם אחר או דמיירי באופן שכ' הרמ"א בסעיף י"ח מי שנשתנה שמו מחמת חולי ויש לו כינוי מחמת שם השני כו' אבל אם יש לאדם שני שמות שנקרא בהם ביחד וכן בהכנויים נקרא בשניהם יחד בזה לא מבעיא דאין לכתוב ביניהם דמתקרי כמ"ש הב"ש הובא בבה"ט ס"ק כ"א דאם כתב מתקרי הוי שינוי ע"ש אלא דאף בלא מתקרי ג"כ אין לכתוב כן רק יש לכתוב מקוד' שני השמות בלשון הקודש ואח"כ המכונה בשני הכינויים. וכ"כ בתשו' נו"ב תניינא סי' קי"ט באחד שהיה שם הקודש שלו מאיר יהודה ובפ"כ נקרא מייאר ליב שיש לכתוב מאיר יהודה המכונה מייאר ליב ע"ש. וגם בתשו' ברית אברהם ס"ס קט"ז מסיק לכתוב אריה צבי דמתקרי ליב הירש וכן צבי אליעזר דמתקרי הירש לאזר והסכימו עמו הרבני' דגליל (ושם מסיק דיותר טוב לכתוב דמתקרי ליב הירש מלכתוב המכונה. וע"ש עוד שגם הוא ז"ל עמד ע"ד מהר"ם מינץ הנ"ל וכתב דנראה ברור דמהרמ"מ ע"כ ס"ל כפשטות דברי הרמ"א דלעיל סי"ד משא"כ לפ"ד הב"ש שם כו' והנה לפמ"ש הוא ז"ל בעצמו בסי' קי"ז אות ד' לחלק בדברי הב"ש באם כותבין מתקרי בינתים פסול היינו אם כל המעלות הקריאה בפי העולם ולס"ת וחתימה הכל בשניהם יחד אבל אם חסר מעלה אחת דאינו אך בשם א' לבד אז כותבין בינתים דמתקרי כו' אפשר לפרש דברי מהר"ם מינץ בכה"ג. אמנם אין חילוקו ברור כ"כ עמ"ש לעיל סי"ד ס"ק ל"ו. שוב הגיע לידי תשובת מהר"ם מינץ וראיתי בסי' ל"ו מפורש בו דמיירי שנשתנה שמו ע"י חולי ע"ש. ובחנם טרחו בזה) וכן ברמב"ם דפוס ברדיטשוב סוף ח"ג נדפס שם כמה דינים בשם הרב מהרי"ש שפירא כ' שם במי ששמו אריה זאב והכינוי ליב וואלף יש לכתוב אריה זאב המכונה ליב וואלף ואין כאן בית מיחוש כי ממילא כל חד תיקום אדוכתיה וזכר לדבר אבני שוהם ואבני מלואי' לאפוד ולחושן ע"ש (נראה שהוצרך לראיה זאת ע"פ דברי הב"ש הנ"ל סעיף י"ד שהבאתי לעיל ס"ק ל"ו דהמכונה קאי על השם ולא על האדם א"כ היה הו"א דצריך לכתו' שם של חול גבי שם של קודש שלו לכן הביא ראיה דכל חד תיקום אדוכתיה אבל לדעת הנו"ב ושאר גדולי' שהוזכר שם דהמכונה קאי על האדם א"כ ממילא צריך לכתו' כן שהאדם הזה מכונה באלו השני שמות יחד) . ובס' טיב גיטין הוסיף בזה לפסול אף דיעבד באם כתב כינוי של חול גבי שם קודש שלו ע"ש בליקוטי שמות ס"ד שכ' וז"ל מי ששמו מלידה אליעזר זאב וכנויו ליברמן וואלף יש לכתוב אליעזר זאב המכונה ליברמן וואלף ואם כת' אליעזר המכונה ליברמן זאב המכונה וואלף פסול. ועוד שם בסעיף מ"ב וז"ל מי ששמו צבי דוב וכך נקרא לתורה וכנויו בפ"כ הירש בער ונכתב בגט צבי המכונה הירש דוב המכונה בער הגט פסול ובטל ואפילו במקו' עיגון צריך לחזור אחר גט אחר ולכתוב צבי דוב המכונה הירש בער ע"ש: והנה מה שהחמיר הגאון בעל ט"ג הנ"ל לפסול אף דיעבד ואפילו במקו' עיגון לע"ד הפריז על המדה דלכאורה נראה דזה תלוי במחלוקת שבין הב"ש ובין הנו"ב בענין שם משה ליב שהזכרתי לעיל סוס"ק ל"ו דלדברי הב"ש שם דהמכונה קאי על השם ולא על האדם אין בזה חשש כ"כ. וא"כ תימה על הט"ג שהרי בענין משה ליב דעתו שלא לפסול דיעבד אם כ' כדעת הב"ש וכמו שהבאתי שם בשמו וכאן גזר אומר לפסול אף דיעבד במקו' עיגון. שוב ראיתי בתשו' בגדי ישע נדפס שם כמה תשובות גדולי הדור בענין זה ומבואר בדבריהם שלא לפסול דיעבד באם כ' שם הקודש עם הכינוי שלו סמוך ליה ואח"כ שם הקודש השני בלא דמתקרי ושם הכינוי שלו סמוך ליה ע"ש. וכן מבואר בדברי תשו' ברית אברהם סי' הנ"ל דכל הקפידא והפלפול בזה הוא רק לכתחילה ע"ש וכן מבואר בס' ישועות יעקב סוף ס"ק ט"ז ע"ש וכן ראיתי בתשו' כ"י מהרב הגאון מהר"י אייזיק ז"ל מטיקטין שדעתו להכשיר בכיוצא בזה בדיעבד בשעת הדחק. והביא שם בשם שו"ת טורי אבן באחד שהיה שם הקודש שלו צבי יצחק ובפי העולה היה נקרא הירש לבד ונכת' בגט צבי המכונה הירש דמתקרי יצחק והכשיר הגט אע"ג דכ' דמתקרי באמצע בין שני השמות שהיה נקרא ביחד מ"מ הכשיר כיון ששני השמות נזכרי' בגט וחלק שם על הגאון מור"ז מרגליות וכ' שכן הסכימו הלכה למעשה גאוני הדור ע"ש: ומ"ש הבה"ט עוד בשם מהר"ם מינץ סימן ס"ד כינוי שנשתקע לגמרי א"צ לכותבו ולרווחא דמלתא יכתו' ב' גיטין כו' הנה לא העתק יפה כי בגוף התשו' שם לא נזכר מענין כינוי כלום רק מענין שם העצם. וזה תורף המעשה שם. באשה שבאה להתגרש ושמה רחל בפ"כ רק האשה ואחיה אמרו שכבר היה שמה צפורה וכשהיתה בת ח' או ט' שנים נשתנה שמה לשם רחל וזה שם רחל ידוע לכ"ע ושם צפורה נשתכח מרוב העולם רק דאפשר למצא מקצת בני אדם שזוכרין שהיה שמה צפורה אח"כ אמר אחיה שהיא נולדה במדינה אחרת ונתן לה מעריסה שם אחר היינו שם בריבא וזה ניתן לה מעריסה לשם העצם וכשהיתה בערך ז' שנים ע"י שהיתה חולה אז נשתנה שמה לצפורה כדלעיל וזה השם בריבא נשתכח לגמרי דאפי' היא עצמה אינה זוכרת מזה. וע"ז כ' הר"ם מינץ שדעתו נוטה לכתוב רחל דמתקריא צפורה כיון דשם צפורה היה לה בזו המדינה ואפשר למצא מקצת ב"א שזוכרין זה אבל שם בריבא א"צ לכתו' כלל כיון שנשתכח לגמרי דאפי' היא עצמה א"י זה ובפרט דבשם בריבא יש קצת ספיקא אם לכתו' בב' או בפ' פריבא. אך היה לבו נוקפו ושאל מהחכם ר' זעליקמן והשיב לו גם דעתי נוטה לכתו' חד גט רחל דמתקריא צפורה ואם לבו נוקפו יכיל ליתן עוד גט אחד לרווחא דמלתא ולכתו' רחל דמתקריא צפורה המכונה בריבא. ועשה כן הר"מ מינץ ונתן ב' גיטין זה תורף הדברי' המבואר שם הרי להדיא דמיירי בשם העצם בזה כ' לרווחא דמלתא ליתן ב' גיטין ואפילו בזה לא קיי"ל כן רק דא"צ ב' גיטין כלל כמ"ש הב"ש ס"ק ל"ז והבה"ט עצמו לקמן ס"ק ל"ג. וגם במ"ש הר"ם מינץ לכתו' רחל דמתקריא צפורה כיון דאפשר למצא מקצת ב"א שזוכרין כו' כבר חלק עליו הב"ש בש"נ ריש אות ב' ע"ש ועמ"ש לקמן סי"ח ס"ק נ"ד: וכן נוהגים במדינות אלו. עיין בג"פ סס"ק מ"ד שכ' דאם שולחים גט מספרד לאשכנז דבמקום כתיבה רגילין לכתו' יהודה דמתקרי ליאון ובמקום נתינה כותבין המכונה אף דלענין שינוי השמות שם מקום נתינה עיקר מ"מ בענין המכונה כיון דמתקרי הוא לשון כולל יותר כמ"ש הרמ"א בתשוב' סי' פ"ד טפי עדיף לכתו' דמתקרי כמנהג מקום הכתיבה וכ"ש דאם במקום הכתיבה כותבין המכונה ובמקום הנתינה דמתקרי דודאי דכותבין דמתקרי כו'. וע"ש עוד בס"ק ע"ו בענין אם המגרש והמתגרשת הם מבני ספרד והרב המסדר הוא מרבני אשכנז או איפכא וגם באם המגרש ספרדי ואבי המתגרשת הוא אשכנזי ע"ש: וכל כנוי משפחה. ע' בס' גט מקושר בכללי השמות אות ו' שכ' דאפי' אם נקרא רק בשם הכינוי כמו שמצוי במדינות אלו שיש לרוב שם כינוי כמו רוזין פייגין ורבים מעמי הארץ מפרסמין עצמן רק בשם זה אין לחוש לכתו' בגט שם זה מאחר שידוע לכל שאין זה עיקר שמו ואין עולה לס"ת רק בשם ישראל ואפילו חותם עצמו ג"כ בשם זה ידוע שאינו אלא בדרך כינוי וא"צ להמציא לכתו' כל שום בשביל זה כו' ע"ש: דמתקרי עבה"ט שכ' לכאור' סותר למ"ש לעיל כו' ועמ"ש בזה לקמן סי"ח ס"ק מ"ז. ומ"ש הבה"ט והיכא דספק הוא כותבין דמתקרי כו' ע' בתשו' גאוני בתראי סי' ג' בגט א' שסידר הגאון בעל הב"ח ונכת' בו מרדכי המכונה מרדוש בן יצחק המכונה אייזק דמתקרי לובא והי' מי שהרהר והתרעם ע"ז כי הי' ראוי לכתו' המכונה לובא למנהגינו דכל שהוא לעז כותבין המכונה והשיב הב"ח על זה תשובה ארוכה ופירש טעמו ונימוקו דכן ראוי לכתו' ובנה יסודו על ה' עמודים והגאון בעל מג"ש נחלק עליו ומסיק דהגט הזה הוא פסול ואפי' אם ניסת תצא ואפשר שהולד נמי ממזר כי הוא שינוי השם (כי הרואה בגט זה יטעה לומר שלובא שם קודש הוא מעריסתו ונשתנה שמו בחליו לשם יצחק וניתן לו כנוי אייזק כן מבואר שם ועמ"ש לעיל ס"ק ל"ו) וצריך לסדר גט אחר ולכתו' יצחק המכונה אייזק והמכונה לובא ע"ש וע' עוד מזה בתשו' הב"ח ובתשו' בית אפרים חאה"ע כמה תשובות בזה. ומ"ש עוד הבה"ט אצל הזכר כותבין דמתקרי כו' עיין בשו"ת תשובה מאהבה ח"א סימן נ"ב דפעם אחת בא לידו גט על ידי שליח שני והיה כתו' בו שם המגרש דמתקריא באל"ף והכשירו בשעת הדחק ועיגון והסכים לזה הרב מו"ה דוד לאנדויא מדרעזין ע"ש: העברי עיקר עבה"ט ועיין ב"ש שעמד בצ"ע על הרב רמ"א דסבירא ליה לעולם מקדימים שם העברי דהא כתב הוא עצמו בתשובה גבי פעמליין אסתר דמקדימים שם פעסליין הואיל והרוב היו קורין אות' פעסליין ואע"ג דהוא שם לעז ע"ש ועי' בס' תו"ג שכ' לתרץ דיש לחלק דלא כתב רמ"א כאן דמקדימים שם העברי רק בשם לעז שהוא פירוש שם העברי כגון יהוד' ליאון מש"ה אף אם רובא קרו לי' ליאון מקדימין שם העברי כיון דהוא יוצא משם העברי וכן בשמח' פריידיל שם פריידיל הוא לשון אשכנז של שמח' אבל בשני שמות שכל אחד הוא שם בפ"ע מקדימים בשם שקורין רובא אף שהוא שם לעז ושפיר כתב רמ"א בפעסליין אסתר שמקדימים שם בפסליין הואיל וקורין לה רובא וכן מסתבר דמהיכא תיתי לן להוציא מלבינו בדבר המפורש בש"ס לילך בתר הרוב וכן בס' ג"פ הכריע לילך אחר הרוב וכן עיקר עכ"ד. גם בס' גט מקושר בסג"ר אות י"ט כתב לתרץ כן קושיית הב"ש הנ"ל ומסיים דכן נ"ל עיקר לדינא ע"ש. ועיין בשו"ת תשוב' מאהב' ח"א סי' נ"ב אות ה' שכ' וז"ל אשה אחת אשר שמה עלקה (בה' בסוף כי חותמת עצמה כך) מעולם וכן הוא נקרא' במ"פ ובכתב אצל יהודים וא"י אך אחרי שבאה הפקוד' מהמלכות יר"ה לשנות השמות היא חותמת עצמה עלקה נון אסתר וכך נכתבת בערכאות שלהם אמנם נקראת בפ"כ גם עתה בשם עלק' זולת בח"כ כותבין שמה אסתר והוו' רבינו הגדול (בעל נו"ב ז"ל) בהסכמת ב"ד חו"ש הלכה למעשה כדעת הב"י ולבוש לכתוב עלקה דמתקריא אסתר וכן נעשה הלכה למעשה אחריו באשה ששמה גיטל דמתקריא שרה עכ"ל. והנה מ"ש שהורה כדעת הב"י ולבוש משמע דר"ל לאפוקי מדעת הרמ"א דמקדימין שם הקודש לעולם. אמנם לדברי התו"ג והג"מ דלעיל גם הרמ"א מודה בכה"ג דהא שם עלקה הוא שם בפני עצמו ואינו יוצא משם אסתר. וקרוב לומר שגם הגאון בעל נו"ב ז"ל הי' מחלק בכך והרב בעל ת"מ במחכ"ת לא עמד על דעת רבו בזה כי הוא שמע מרבו סתם שהורה בכה"ג לכתוב עלקה דמתקרי אסתר וסבור שדעתו להכריע כדעת הב"י ולבוש ולא כרמ"א ובאמת י"א שכוונת הגאון ז"ל הי' דבזה גם הרמ"א מודה ואילו הוה עובדא שהי' שם הלעז יוצא משם העברי כגון פריידיל שמחה אפשר הי' מורה כדעת הרמ"א ז"ל לכתוב שם העברי קודם וכדעת הגאוני' האחרוני' בעל תו"ג ובעל נ"מ הנ"ל. וכתב עוד בתו"ג דאם עולה לתורה וחותם עצמו בשם הלעז לבד אז בודאי שם הלעז עיקר ומקדימין אותו דהא מה"ט חשבינן אותו לעיקר אפילו נגד שם החולי כמבואר בסעי' י"ח ומכ"ש נגד שם עברי. והג"פ כתב דאפילו בחתימה לחוד או בעליית תורה לחוד מקדימין שם הלעז עכ"ל. ונראה דר"ל אפי' אם שם הלעז יוצא משם העברי דבזה לא מהני קריאת רוב העולם וכמ"ש לעיל מ"מ החתימה או עלי' לתורה משוי לי' לעיקר להקדימו וצ"ע. והנה זה איזה שנים בהיותי בק"ק הורודנא בא לידינו גט א' מבריסק דליטא ונכתב בו שם הבעל ישראל ליפה בן זיסקינד ליב דמתקרי אלכסנדר יהודה. ובהרשאה שביד השליח מעבר השני היה כתוב בכת"י הרב הגאון מהרי"מ נ"י האב"ד דשם וז"ל לדעת מאתנו בד"צ טעמי כתיבת השמות כו' כי הטעם מה שלא נכתב שם הקודש משם ליפה כי לא נתוודע לנו ולא נודע להבעל מעולם איך הוא שם הקודש משמו ליפה אם אליעזר או יום טוב ולא נקבע שם קודש בקריאתו לתורה על שמו ליפה. והטעם שנכתב שם ליפה בה"א ולא בא"לף כמו שאר שמות החול כי הבעל חותם כן שמו ליפה בה"א בכל חתימותו והטעם שנכתב שם החול זיסקינד ליב קודם שם הקודש אלכסנדר יהודה שיש להקודש קדימה לכנוי הוא מחמת שחותם כן זיסקינד ליב בכתביו תמיד ונקרא כן בפי כל הבריות לכן הוקדם שם החול לקודש עכ"ל. ומשמע דאילו לא היה חותם כן זיסקינד ליב בכתביו תמיד היה צריך להקדים שם הקודש אף שנקרא בפ"כ בשם הלעז והיינו משום דשם זיסקינד ליב אינו שם בפ"ע רק יוצא משם אלכסנדר יהודה ואפשר דאפילו היה שם בפ"ע ג"כ הי' צריך להקדים שם הקודש דשאני הכא שהיה עולה לתורה בשם הקודש ע' בג"פ ס"ק צ"ח ודוק. ועיין עוד בס' גט מקושר שה שכ' דנראה דגם הרמ"א ז"ל לא קאמר אלא לענין קדימה שיש להקדי' שם העברי אף דרובא קרו לי' בשם לעז דכיון דשני השמות כתובין בפירו' אין קפידא כ"כ איזה ראשון אבל אם לא כתב רק א' מהם אם גירש בשם שקורין הרוב הוא כשר אבל אם גירש בשם שקורין המיעוט אפי' דיעבד יש לפסול דהוה ככתב השם שאין יודעי' בו ביותר כמ"ש לעיל ס"ב ומסברא בלי ראי' אין בנו כח להקל ע"ש: שעשה תשובה. עבה"ט ועמ"ש מזה לעיל ס"ה ס"ק י"ג: עם עיקר השם. עיין בס' בינת אדם שער ב"ה סי' ל"ג באחד שנקרא בפי כל יהודה ליב. וכתב דודאי דצריך להזכיר גם שם ליב דמ"ש הרמ"א בסעי' ט"ז בשם תה"ד כל' שם כינוי שקורין אותו עם עיקר השם א"צ לכתוב הכינוי מיירי בכינוי שאינו שם בפני עצמו כו' גם לכתוב יהודה המכונה ליב אינו נכון דא"כ במה ניכר לבין אחר שקורין אותו רק ליב ולכן נ"ל דיכתוב אלא יהודה ליב בלא דמתקרי ובלא המכונה כמו אסתר פעסליין שכ' רמ"א בתשובה סי' כ"ד וב"ש ס"ק כ"ד דדוקא אם קורין אותו בשם הכינוי לבד כגון ליב לבד ובס"ת עולה בשם יהודה שפיר כותבין יהודה המכונה ליב אבל כשנקרא בשניהם ל"ש המכונה ע"ש. ועיין בס' גט מקושר בסג"ר אות י"ט סק"ט שהאריך ג"כ בדין זה ומסיק שם דבכה"ג שנקרא בפ"כ יהודה ליב וחותם ועולה לתורה בשם יהודה לבד יש לכתוב יהודה דמתקרי יהודה ליב ע"ש. ועיין בס' טיב גיטין בליקוטי שמות ס"ח ובביאירו סק"ט שדעתו בדין זה דלכתחילה יש לכתוב יהודה דמתקרי יהודה ליב. ובדיעבד שכתב יהודה לבד והוא שעת הדחק או שכבר ניתן הגט יש להכשיר ואם כתב יהודה ליב דמתקרי יהודה יש להכשיר בנכתב כבר אף שלא בשעת הדחק. וכן אם כתב יהודה ליב לבד פשיטא דכשר דהוא חניכה שהכל קורין בו וגם החתימה מסייע לו. אבל אם כתב יהודה המכונה ליב פסול כיון דמעולם לא נקרא ליב לבד. אם לא היכא שמעריסה ניתן לו שם יהודה לעיקר ושם ליב כינוי כנהוג ועדיין קורין קצת ליב לבד אף דרובא קרו ליה יהודה ליב וליב זה שקורין אותו המקצת הוא כקיצור השם מ"מ יש להכשיר בדיעבד כיון דאיכא דקרו ליה ליב לבד שפיר כתבו המכונה ליב שהרי לא נשתקע לגמרי ע"ש. ועיין בתשו' גליא מסכת סימן ו' שהאריך ג"כ בזה וכתב דאף שהאחרוני' בעל בית אפרים ובעל גט מקושר דחו את דעת הרמ"א בזה והעלו דמי שעולה לתורה בשם יהודה אף שחותם ג"כ יהודה לבד אם נקרא בפ"כ יהודה ליב צריך לכתוב יהודה דמתקרי יהודה ליב וכן נדפס בס' חכמת אדם בעובדא שאירע בפ"ק ווילנא ופסק שלא כדעת תה"ד ורמ"א ובעל סדר גיטין אלא צריך לכתוב יהודה דמתקרי יהודה ליב (אגב שיטפיה לא ראם יפה בס' חכמת אדם שלא פסק כלל הכי אלא כמו שכתבתי למעלה בשמו) מ"מ לדעתי נראה עיקר כדעת תה"ד ורמ"א של איש כזה אשר שם עיקר שלו מפורסם די לכתוב עיקר לבדו כו' ואף גם זאת פשוט וברור שאם כותב עליו יהודה המכונה ליב שפיר דמי דהא הרמ"א נקט ואמר שא"צ אבל אס כותב ליכא קפידא כלל כו' ואדרבה על נוסח שרוצים לכתוב יהודה דמתקרי יהודה ליב יש לפקפק פקפוק של הבית מאיר שהרואה יאמר שיש איזה שינוי במבטא וקריאת שם יהודה עצמו לכן כופל אותו (כבר נתבאר לעיל ס"ק ל"ו בשם כמה גדולים בענין משה ליב דלא חיישינן לזה) וגם איך נעשה תערובת קודש עם חול עיקר עם טפל מובהק עם כינוי לכן ברור כהרמ"א או שיכתוב רק יהודה לבד או שיכתוב יהודה המכונה ליב ע"ש. ולע"ד אין בדברים אלו כדאי לדחות דברי הגדולים בעל בית אפרים ובעל גט מקושר הנ"ל ומעולם לא רצו הגדולים הנ"ל לפסוק בהיפוך מדעת התה"ד והרמ"א והס"ג רק שכתבו לפרש דבריהם דהיינו דוקא בכינוי שאינו שם כלל בפ"ע אלא בדרך סימן בעלמא כעין עובד' דהתה"ד שם שנקרא ראובן רייזה וכן שמעון בויך שכינויים אלו אינם שמות כלל אבל מי שנקרא יהודה ליב או ישכר בער דליב או בער הוא שם באמת רק שהוא שם חול הוי כנקר' בשני שמות כו' עיין בדבריהם ותראה שהמה נכונים מאד: מחמת חולי. עבה"ט מ"ש בת' מהרי"ק ומהר"ם מינץ משמע דוקא כשנשתנה שמו מחמת חולי כו' אבל בת' רמ"א כו' ועיין בג"פ ס"ק צ"ב שכ' יראה לי דלאו דוקא שינוי השם הבא מחמת חולי אלא ה"ה אם שינה שמו מחמת סבה חזקה כגון שברח מחמת ממון וכה"ג ושינה שלא יכירוהו וכיוצא בזה דכוונתו לעקור שמו הראשון להקרא בשם שני. אבל אם שינה שמו לסבה קלה ואינו מכווין לעקור שמו הראשין ואיכא דקרו ליה בשם א' ואיכא דקרו ליה בשם ב' בכה"ג לא אמרו דשם שני עיקר וגם אין לומר דשם א' עיקר אלא דנין אותי כמי שיש לו ב' שמו' והשם דקרי ליה רובא הוא עיקר כו' ע"ש עוד. ומ"ש בשם ת' רמ"א מי ששמו הוא ישעיה כו' הוא מדברי הב"ש. ושם בתשו' רמ"א איתא דאחר שנשתנה שמ"ח אהרן הי' קורין אותו לס"ת אהרן סעדיה ואפ"ה כ' הרמ"א דיש לכתוב אהרן דמתקרי סעדיה כו' וכן העתיקו הב"ש בקונ' השמות בש"א אות ס' ושם תמה עליו הב"ש בזה דבכה"ג ראוי לכתוב אהרן סעדיה דמתקרי ישעיה ולא לכתוב מתקרי בין אהרן לסעדי' הואיל ועולה לתורה בשניהם ובפ"כ נקרא בשם אחר לגמרי ע"ש ועמ"ש בזה לעיל ס"ק ל"ו והבאתי שמה דברי הס' גט מקושר וטוב גיטין ותשו' גליא מסכת בזה וע' עוד לקמן ס"ק נ"ב: שם השינוי עיקר. עיין בתשו' נו"ב תניינ' סי' קי"ט באשה ששמה הינדל ונשתנה שמה בחולי' שרה ובפי העולם נקראת הינדל לחוד אבל היא חותמת שרה הינדל. וכתב מתחלה דיכתוב שרה המכונה הינדל אף כי קשה בעיני לכתוב המכונה על שם שנקראת בעצם וראשונה לעיקר השם הגם שנשתנה שמה ע"י חולי ונעשה השני עיקר יותר מ"מ לא שייך על הראשון ל' כינוי יהי' יותר נכון לכתוב שרה דמתקרי' הינדל אבל מצאתי בת' מהר"ם מינץ סי' ס"ד בשם אשה שהי' שם העריסה פריבא ואח"כ נשתנ' שמה רחל לכתוב רחל המכונ' פריב' (עב"ש בש"נ אות ב' ומ"ש שם) ואף ששם נשתקע שם פריב' לגמרי מ"מ כשנמלך מהר"ם מינץ לכותבו (ר"ל שנמלך ליתן שני גיטין ובגט השני כתב המכונה פריבא ע' בגוף התשובה שם והעתקתיו לעיל ס"ק ט"ל) היה לו לכתוב דמתקריא ש"מ דגם על שם שהיה כבר עיקר מ"מ כשנשתנה ע"י חולי שוב כותבין על הראשון אם הוא לעז המכונה. ושוב כתב פעם שנית להרב השואל דמ"ש לכתוב שרה המכונה הינדל עכשיו הדרנא בי ובתשו' מהרמ"מ אולי לפי שהיה עיקר בדעתו שא"צ לכתוב פריבא כלל לכן לא דקדק בי ועוד כיון שנשתקע שם פריבא לגמרי בטל עיקרו וחשיבותו אבל בנ"ד יכתוב בהגט שרה דמתקריא הינדל ומינה לא יזוע עכ"ד ע"ש. וכיוונה דעתו בזה לדעת מהרח"ש סי' ך"ו הובא בג"פ ס"ק פ"ב שכתב כן דמי שנקרא משעת לידה בשם לעז לחוד ואח"כ נשתנה שמ"ח לשם עברי כותבין שם עברי דמתקרי פ' שם לעז כיון דשהילעז היה שם העצם שלו מיום לידתו והג"פ כתב דע"פ חילוק זה יש לתרץ דברי הרמ"ח ז"ל לעיל סט"ז במ"ש עושין שם העברי עיקר ועל השני כותבין דמתקרי ע"ש. אמנם מדברי הגאון בעל מג"ש שהובא בתשו' גאוני בתראי סי' ג' גבי דמתקרי ליבא הבאתיו לעיל ס"ק מ"ב קצת לא משמע כן מדהוצרך לומר שם דיטעו לותר דליבא שם קידש וכו' ע"ש ודו"ק: וכותבין אותו קודם. עבה"ט שכתב דוקא כשמגרש במקומו כו' וע' בט"ז לעיל סק"ה שחולק על מהרי"ק בזה וע' בט"ז כאן ס"ק ל"א וגם בט"ז בדיני שמ"ח ס"ק י"ב מה דמסיק להלכה בענין זה ועמ"ש בביאורי לס"ג אות י"ט. ומ"ש הבה"ט ואפי' אם ידיע כו' צריך להיות מנהגם כו' ר"ל אם כותב שני השמות בלא דמתקרי מבואר לעיל סי"ד בהגה דכשר אז אם שולח הגט למקום אחר צריך להיות שמנהג מקום הנתינה הוא ג"כ לקרות לס"ת ב' השמות בלא דמתקרי דאל"כ אף שיודעין מקום הנתינה דנשתנה שמ"ח מ"מ יסברו שאין זה המגרש כיון שנכתב שניהם בלא דמתקרי ולא יעלו על לב שהוא מחמת שעולה לס"ת בפניהם כיון ששם אין המנהג כן. וכ"כ בהגהות יד אפרים. ועיין בס' ט"ג בדיני שמות מ"ח סעיף י"ג שכ' דבמקומות שנהגו בשמ"ח לברך דרך צירוף דהיינו לחבר שם השני לשם הראשון אין לכתוב דמתקרי בין שני השמות רק יש לכתוב שניהם רצופים ועל שם שקודם החולי דמתקרי כגון שהי' שמו משה ונשתנה בחולי לשם יעקב משה וכן עולה לתורה כותבין יעקב משה דמתקרי משה ובאשה שאינה עולה לתורה אם חותמת בשתיהן כגון לאה ונשתנה לרחל לאה וחותמת כן יש לכתוב רחל לאה דמתקרי' לאה ואם אינה חותמת ונקראת לאה בפי כל כמקדם הרי נשתקע שם רחל שנתוסף מ"ח ואין לכתוב רק לאה לבד עכ"ל. ובביאורו שם האריך בזה וכתב דאף שזה דבר חדש לא העירו בי האחרונים לפע"ד דבר ברור הוא דכל שבא לצרף אין כאן שייכות דמתקרי ויש חשש פסול בזה אפי' בדיעבד כו' ע"ש: ודוקא כשקורין אותו לפעמים. עיי' בג"פ ס"ק צ"ג שהביא בשם הרדב"ז בתשובות כ"י סי' תל"ט (כעת הוא במודפסות ח"ג) שכתב דמ"ש הסמ"ג אף על פי שקורין אותו תדיר בשם הראשון כו' לאו למימרא שהרוב קורין אותן בשם הראשון ולא בשם הב' והמעט בשם הב' ולא בשם הא' דבזה בודאי שם שקורין לו רובא הוא עיקר אלא הכי קאמר שכולם קורין אותו בשני השמות אלא שהשם הא' קורין לו תדיר ושם הב' לפעמי שם ב' הוא עיקר כיון ששינו שמו לסיבה וניכר הוא בכל אחד מב' השמות עכ"ד ושוב הביא הג"פ דברי המבי"ט ח"א קכ"ה שמפרש דברי הסמ"ק דר"ל שנקרא תדיר היינו בכל יום נקרא בשם הא' אבל מ"מ רוב הפעמים ביום נקרא בשם השינוי כו' והאריך בזה ומסיים דסוגיין דעלמא כיון דהוחזק בשם השינוי דמחמת חולי או סיבה חזקה אע"ג דרובא קרי ליה בשם ראשון ופורתא בשם ב' כותבין בשם ב' לעיקר וכן עיקר ע"ש גם בחמ"ח בתשובה הזכיר דברי המבי"ט הנ"ל וכ' עליו שאין דבריו מוסכמים ונוחים דבאמת שם השינוי הוא עיקר אף דברוב קורין אותו בשם הא' כו' ע"ש: בשם ב'. עבה"ט. מ"ש ואם לא נקרא בשם ב' כלל כגון שמת בחליו כו' אין צריך להזכיר השם כשמגרש בנו את אשתו כו' ועיין בתשובות חוט השני סימן' ט' וי' וי"א אודות הגט שהובא ע"י שליש ממקום קרוב מהלך יום א' שסידר אותו הגאון מהר"י הורוויץ (נכד השל"ה ז"ל) ונכתב בו שם האשה ירימט בת אליעזר המכונה זוסמן והיו שם אנשים קרובים שאמרו שנשתנה שמו של אביה בחליו ונקרא ישראל ומת באותו החולי. ופקפק הרב המחבר לתתו ליד האשה מאחר שלא הוזכר שם השני שהוא העיקר ומקדימין אותו בגיטין ואפילו את"ל דשאני הכא שלא הוחזק באותו שם לפי שמת ביום המחר מ"מ הרי איכא מ"ד דבעי ב' גיטין ועוד שאף ע"פ שלא הוחזק בשטרו' ולא בקריאת ס"ת לפי שלא היה לו בן מ"מ הוא נכתב כן בספר הזכרת נשמות ישראל אליעזר וגם בקצת שטרו' וכתובו' שנ בנותיו שנעשו לאחר מיכן וכן חרות על המצבה בבית עלמין וא"כ מהראוי היה לכתוב ישראל דמתקרי אליעזר המכונה זושמן מאחר שהוחזק שם השני קצת ושוב נמלך הרב המחבר ז"ל וציוה ליתן גט זה מאחר שהוא נשלח לכאן ממקום אחר חשוב דיעבד קצת אף דשכיחי שיירו' יש להכשירו דלא גרע מחניכה הידוע וניכרת כו' והשיב לו ע"ז הגאון מוהר"ר ישעיה הנ"ל דאין כאן שום פקפוק במה שלא הוזכר שם השני כי דברי הר"פ דבעי ב' גיטין אינם ענין לכאן כמ"ש הב"י אח"כ שטעמו משום שהיה עתיד לבא לידי בירור ע"י קריאתו בתורה או חתימתו בשטרו' והגט ניתן קודם לזה בחליו מבואר דאם לא הי' חשש זה דעתיד להתברר לא הי' צריך לכתוב שם זה אף שהוא שם המגרש מכ"ש בנ"ד שבתי היא המתגרשת דשם אב קיל טפי משמו ושמה ובנ"ד שם השני לא הי' עתיד להתברר כי מת גם בן אין לו כו' ומה שצידד מכ"ת להכשירו בדיעבד אני אומר אף לכתחלה לא יזכר ולא יפקד שם השני בנדון כזה וכמ"ש הב"י בשם הקונטרסין באשה ששמה רבקה ונשתנה שמ"ח לחנה וכל העולם קראו אותה רבקה כמקדם שאין לכתוב חנה בגט כלל הרי בשם עצמה הדין כך מכ"ש בשם אביה ואף שהביא ב"י הקונט' שכ' ע"ז דדין זה בנשים לבד אבל לא באנשים זהו מטעמא שכ' ששמה מובהק ע"פ קריאת ס"ת או חתימה אבל בנד"ז שמת וגם בן אין לו דין אחד להם. ומה שמוזכר בס' זכרונו' גם על המצבה זה אינו כלום דאל"כ נמצא אף בנשים כו' א"ו לא איכפת בזה כי אף הקורא בס' זכרונו' ובמצבה לא שם לבו ולא ידע מי הוא מאחר שנתעלם השם הזה ולא נודע בחייו. ומ"ש מכ"ת שאילו אירע לפניו היה מסדר לכתוב ישראל דמתקרי אליעזר תמיהני איך יעלה על הדעת להקדים שם השני אשר מעולם לא היה בו כו' וקרוב בעיני לפסול אותו כו' רק הנכון שלא להזכיר כלל שם שני הנעלם וכן נראה להורות לכתחלה עכ"ד והרב המחבר ז"ל חזר וכת' לו שבענין לכתחלה יש פנים לכאן ולכאן אך בדיעבד ודאי אין לפוסלו (ר"ל אפילו אם כ' ישראל דמתקרי אליעזר) שגם שם השני הוחזק קצת כאשר כתבתי ע"ש. מ"ש ואם הוא מגרש את אשתו בחליו אז צריך שני גיטין כו' עיין בס' גט מקושר אות י"ט ס"ק ט"ו דמסיק שאפילו גירש אחר שהבריא כל שלא הוחזק בשם השינוי שלשים יום צריך שני גיטין א' בשם השינוי וא' בשם הקדים ואין שם השינוי אפילו בצירוף שם הקדום כו' ע"ש באריכו' וכן מבואר מדברי הג"פ סוף ס"ק צ"ג ע"ש: ויש מי שמצריך עבה"ט ס"ק ל"ב וע' בתשו' ברית אברהם ס"ס קי"ז שכ' וז"ל ומה שבא במכתבם ובמקום נתינה קודם החתונה נשתנה בחליו לשם יעקב ונשתקע לגמרי ולא יזכר ולא יפקד כלום כבר הסכימו הפוסקים דלא כיש מי שמצריך ב' גיטין בש"וע סי"ח וא"צ להזכיר שם יעקב כלל כו' עכ"ל. וקצת אינו מדוקדק הלשין דא"צ דבאמת אם הי' מזכיר הי' פסול כמ"ש הלבוש בדאם כ' גם שם הנשתקע פסול ע' לקמן ס"ק נ"ד ועמ"ש בביאור לסג"ר אות י"ט ס"ק ט"ו: ואם עולה לס"ת בשניהם כו'. עב"ש לעיל ס"ק כ"ד והובא בבה"ט ס"ק כ"א מבואר שמפרש דברי רמ"א בכאן דמיירי שעולה לס"ת בשניהם ובפ"כ נקרא רק בשם א' אז כותבין לכתחלה דמתקרי בין שני השמו' אבל אם היה נקרא ג"כ בשניהם אין לכתוב דמתקרי ביניהם אף דשם א' נתוסף אח"כ אמנם מדברי הרמ"א עצמו בתשובה גבי אהרן סעדיה שהבאתי לעיל ס"ק מ"ו מבואר דלית ליה להאי חילוקא ועמ"ש בזה לעיל ס"ק ל"ו. בס' ג"פ ס"ק צ"ט כ' בזה וז"ל ואם עולה כו' כלומר דלפעמים עולה בשם א' ופעמים בשם ב' בכה"ג כותבין שם הב' עיקר א"נ ה"ק דאם נקרא בשעת הלידה יצחק ושוב נשתנה שת"ח חיים ועולה לס"ת בב' השמות יחד לא מיבעיא היכא דקרו ליה לס"ת חיים יצחק דודאי מקדימין בגט שם חיים ליצחק אלא אפילו קרו ליה לס"ת יצחק חיים דמקדימין שם הא' לשם הב' אפ"ה בגט שם הב' עיקר וכותבין חיים דמתקרי יצחק כו' וכן מצאתי בתשובת מהרי"ו סי' קפ"ב מי שהיה שמו יוסף ונשתנה שמו ישראל ע"י חולי והכל קורין אותו ישראל רק עולה לתורה וחותם יוסף ישראל כותבין ישראל דמתקרי יוסף שם החולי עיקר ע"כ. ומ"מ הדבר תמוה בעיני לענין הלכה לומר כן דביון דהוא רגיל בעליית ס"ת ובחתימתו להקדי' שם הא' איך יהפוך סדרן של שמות כו' ואפשר דיש חילוק דמי שנקרא מיום הלידה בב' השמות יחד יש להקפיד שלא להפיך השמות אבל מי שנשתנה שמ"ח וקרו ליה השתא' בשני שמות יחד בעליית ס"ת וכן חותם בב' השמות כיון דמן הדין שם שני עיקר אין משגיחין בעליית ס"ת ובחתימה שהוא להיפך דהדבר ידוע דהם טועים בכך להקדי' שם ראשון ימ"מ יראה דלא מפני שאנו מדמין נעשה מעשה והנכון יותר דאם מקדימין שם א' בעליית ס"ת ובחתימתו דכן יכתבו בגט פ' שם ראשון דמתקרי בשם שני ומ"ש החיבורי' דמי שנשתנה שמ"ח שם ב' עיקר היינו היכא דאיכא דקרן ליה בשם א' ופעמי' קרי ליה בשם ב' וכן בס"ת פעמי' עולה בשם א' לחוד ופעמי' בשם ב' לחוד אי נמי דעולה לס"ת בב' השמות יחד אלא דלפעמי' מקייימין שם א' לשם ב' ופעמי' מקדימין שם ב' לשם א' וכן בחתימה באופן דאין ראיה מעליית ס"ת והחתימה איזה שם עיקר בכה"ג הוא דאמרו דשם שני עיקר ואם בס"ת עולה בב' השמות ומקדימין שם ב' לשם א' אך בחתימתו עושה בהיפך ומקדי' שם א' לשם ב' או איפכא באופן דעליית ס"ת והחתימה סתרי אהדדי בכה"ג יש להכריע דשם שני הוא עיקר עכ"ל: ועיין בסדר מהר"ם אות י"ט כ' כדברי מהרי"ו הנ"ל דאפילו אם עולה לתורה וחותם בשם א' ואח"כ שם הב' יש לכתוב תחלה שם הב' ודמתקרי על שם הא'. ובדבריו מבואר רבותא יותר מבדברי מהרי"ו דאילו מהרי"ו. מיירי דבפ"כ נקרא ישראל דהקריאה בפ"כ מסייע לשם השנוי מ"ח ומהר"ם כ' שם בהדיא דאפילו אם נקרא בפ"כ בשם ראשון לבד ע"ש. גם בס' ט"ג בדיני שמות מ"ח סק"ו הזכיר דברי הג"פ הנ"ל בקצרה וכ' דודאי החילוק שכ' הג"פ בדרך אפשר הוא חילוק ברור דמי שנקרא מלידה בב' שמות הם שם א' ממש ואם יהפוך הרי הוא שינוי השם גמור אם לא שגם העולם אין מקפידין כו' משא"כ כשמ"ח דמעיקרא לא נצטרפו יחד כו' ולכן כ' בפני' שם סעיף ט' דמי שהיה שמו בנימין ונשתנה מ"ח לישראל נק' בפ"כ בנימין ועולה לתורה וחותם בנימין ישראל יש לכתו' לכתחלה ישראל דמתקרי בנימן אך אם כ' בנימן דמתקרי ישר' יש להכשיר בדיעבד שכבר ניתן או שהוא שעת הדחק קצת כגון שהובא ע"י שליח וכה"ג ע"ש. אמנם בס' תו"ג חולק על סדר מהר"ם הנ"ל והסכים להג"פ דבכה"ג יכתו' שם הא' שעולה בו לס"ת וחותם עצמו לראשינה בראשון ועל שם הב' דמתקרי אע"פ שהוא שם החולי ומסיים דכן עיקר ע"ש (ודברי הגט מקושר בענין זה כתבתי למעלה ס"ק ל"ו) מיהו כל זה בנשתנה מ"ח לשם שני לבד אבל במקומות שנהגו בשמ"ח לברך דרך צירוף שם הב' לשם הא' כתבתי בזה לעיל ס"ק מ"ח: כותבין אותו ג"כ לבסוף. ולפ"ז אם דרך משל שם הראשון צבי וכינויו הירש ושם השני אריה וכינויו ליב יש לכתוב אריה המכונה ליב דמתקרי צבי המכונה הירש וכן כיוצא בזה. ויראה פשיט דהיינו דוקא אם גם אחר השינוי נקרא לפעמי' ג"כ בשם הקודש דשם הראשון אבל אם שוב לא נקרא כלל בשם הקודש הראשון אף שנקרא בהכינוי הירש דהוא לעז של שם הראשון מ"מ חשיב שם צבי בנשתקע ואין להזכירו כלל רק יש לכתוב אנא פ' שם השני (ואם ניתן לו שם הב' בצירוף לשם האי יכתיב שניהם יחד כמ"ש לעיל ס"ק מ"ח) המכונה פ' לעז של שם הא' כמבואר בהדיא בב"י גבי חיים ואח"כ קורין אותו ביבאנט (דהוא לעז של חיים) דאם אין קורין אותו כלל בשה חיים אין כותבין אלא ביבאנט לחוד ואם כתב ג"כ שם חיים משמע מתוך הקונדרס גבי אשה ששמה רבקה ונשתנה לחנה דאינה מגורשת ע"ש משמע להדיא דאין חילוק) וכן מצאתי בס' ט"ג בדיני שני שמות ס"ק ל"ד גבי שם בונם צבי שאם שם צבי נשתקע אע"פ שנקרא בכינוי הירש אין זה מועיל לכותבו משום דאפילו בכה"ג חשיב נשתקע וכן הביא שם בשם ס' מכתב מאליהו דכל שנשתקע בקריאה אע"פ שלא נשתקע בידיע' הוי נשתקע כו' אך סיים שם דמ"מ במקום עיגין אפשר לצדד להכשיר ע"ש. אמנם נלע"ד דזה דוקא אם נקרא בפ"כ רק בכינוי אבל אם נקרא בקיצור השם שפיר מועיל דלא חשיב שם העיקר נשתקע (כעת מצאתי חילוק זה בס' ג"פ ס"ק ס"ח וס"ק פ"ז בענין שמואל מולי ע"ש) וכן מבואר מדברי הב"ש בשמות נשים אות ב' בשם ס"ש גבי שרה שערלייין שכ' שם ובשמות אלו אין חילוק בין אם נשתקע שם הראשין או לא נשתקע כו' ע"ש הגם שבס' גט מקושר שם חולק על הב"ש בזה ודעתו דיש לכתוב רק כמו שנקראת היינו דוקא היכא שהנקודות משתנות באופן שנראה לרוב כשם אחר כמבואר בדבריו שם אבל בקיצור השם כגון ליזר וכדומה גם הוא מודה דזה דמי ליצחק חקין וצפורה פורה שהזכיר שם דהכל יודעין דחד שמא הוא. והגם דלכאורה יש לפקפק ולומר דשאני הכא בנ"ד שכותב על שם הראשון לשון דמתקרי והך דמתקרי הוא על קריאת העולם ממילא צריך לכתוב ממש בלשון שנקרא בפי העולם אך באמת אין לחוש לזה דאף דסברא זו משמע ומבואר בב"ש בש"א אות ס' בשם רש"ל גבי ישעיה ובפ"כ נקרא שעיה דאם עולה לתורה בשם אחר כגון סעדיה כותבין סעדיה דמתקרי שעיה כמו שנקרא בפי העולם וכ"כ עוד הב"ש בכללים אות י"א אך כבר חולק בזה הגאון בעל גט מקושר שם ובסג"ר אות י"ט ס"ק י"ג ומסיק דלעולם יש לכתוב עיקר השם כראוי לכותבו ולשון דמתקרי אינו אלא לומר שנקרא בשם זה כו' ע"ש (וע' בט"ג בדיני שני שמות ס"ק כ"א בשם איצק הירש ודוק) ולכן גם בנדון זה אם דרך משל היה שם הראשון יצחק ובפ"כ איצק ונשתנה שמ"ח שמואל לבד או בצירוף לשם יצחק וכל העולם חורין אותו גם עתה איצק כמקדם יש לכתוב אנא שמואל או אנא שמואל יצחק דמתקרי יצחק. ואין לפקפק עוד ולומר דבכה"ג דניתן לו שם הב' דרך צירוף שכותב אנא שמואל יצחק יותר טוב מחמת ספק זה שלא להזכיר כלל דמיתקרי יצחק ולסמוך דזה הוי כקיצור השם ז"א דדוקא אם היו אלו הב' שמות מלידה היה מקום לומר כן מאחר דבכה"ג אין חיוב להזכיר שם הא' אבל בנד"ז דשם יצחק הוא שם הראשון דחיוב להזכירו עד שדעת הב"י בשם הקונדרס דאפילו בנשתקע צריך לכתוב ב' גיטין וכ"כ מהר"ם מינץ סימן ס"ד גבי שם כריבא והגם דאנן לא קיי"ל כן כמ"ש הב"ש ס"ק ל"ז עכ"פ בלא נשתקע לגמרי בודאי דחייב להזכירו כדי להורות דאלו הב' שמות לא ניתנו כך מלידה וגם בס' טיב גיטין מבואר כן דגבי ב' שמות מעריסה ונקרא בפ"כ באחד כ' בסעיף ב' דיש די לכתוב אברהם יצחק כי מה שנקרא אברהם או יצחק אינו רק קיצור השם אלא דטוב לכתוב ג"כ השם הזה וגבי ב' שמות נ"ח נח נפתלי ונקרא בפ"כ נפתלי כמקדם כתב דיש לכתוב נח נפתלי דמתקרי נפתלי אלא דבדיעבד אם לא כתב דמתקרי נפתלי כשר יעי"ש פשיטא דבכה"ג אין זו דרך היותר טוב שלא לכתוב כלל דמתקרי יצחק אלא דשפיר יש לכתוב ואין לחוש לפקפוק הנ"ל כנלע"ד ברור ובתשיב' הארכתי יותר: שני פעמים. עבה"ט מ"ש יכתב הלבוש אם כ' שם הנשתקע פסול כו' והוא ל' הב"ש ומשמעות ל' זה שכתב שם הנשתקע לבד ולא הזכיר כלל שם השני שנשתנה אח"כ אך ראיתי בלבוש סעיף י"ח כ' שם דאם הזכיר גם שניהם פסול שכיון שנשתקע ממנה הרי הוא שם אחר לגבי דידה שאינה ניכרת בו ע"ש וכן הביא בשמו הב"ש עצמו בש"נ אות' ב' וכן מבואר מדברי הב"י גבי חיים ביבאנט שהבאתי לעיל. ואפשר שגם בב"ש כאן ט"ס חסר תיבת גם וצ"ל אם כ' גם שם הנשתקע פסול. ועיין בג"פ ס"ק צ"ו דשקיל וטרי בדין זה ומסיק דאם כ' גם שם דנשתקע אין להתיר אפילו במקום עיגון ושעת הדחק אלא דאם נשאת לא תצא ומיהו אם הדבר מפורסם ידיע למקצת בני העיר דהי' לו שם זה שנשתקע בכה"ג אם כ' גם שם דנשתקע יש להתיר במקום עיגין ושעת הדחק ע"ש עמ"ש לעיל שע"ז סוף ס"ק ט"ז: בכל א' מן הגיטין. עיין בתשו' נו"ב סי' צ' שכ' וז"ל כשאני נותן ב' גיטין אין דרכי לעשות כמבואר בסדר גיטין אות ר"ן כי חושש אני שבדאורייתא קיי"ל לחומרא אין ברירה לכן מנהגי שאין אני מגלה כלל להבעל שיש ספק בגט זה ואני מסור הגט הראשון ואין אני מגלה כלל להבעל ולהסופר ולהעדים שצריך עוד גט כשהבעל כבר נתן הגט ליד האשה אז אני אומר לו שצריך גט אחר וזה שכבר נתן לחנם נתן שטעיתי בו ואני מסדר הגט השני. ואז בכל פעם הבעל נותן הגט מוחלט ואין חשש ברירה. אך זה אפשר לעשות בגט הניתן מיד הבעל להאשה. אבל על יד שליח (והמקום רחוק קצת) א"א בזה שאף שכבר נתן לשליח עדיין לא נגמר כל זמן שלא בא ליד האשה וצריך להגיד להבעל שיכווין לפטור בגט שיועיל ע"פ הדין ושעל זה יחול השליחות וכמו כן להגיד להשליח שיכווין בזה במסירה ליד האשה וחוזר חשש ברירה למקומו לכן אני מונע עצמי לסדר גט כזה ע"י שליח ואני בוחר יותר להכריע הספק ולהסתפק בגט אחד עכ"ל. וכבר קדמוהו בתקנ' זו בספר ג"פ ס"ק ק"ז והובא דבריו בס' ישועות יעקב בסה"ג ס"ק ח' וכתב עליו דכמה מעליא הא שמעתתא ע"ש. גם בס' חו"ג הזכיר ג"כ דברי הנו"ב הנ"ל והסכים עמו ומסיים דכן עיקר ע"ש. ועמ"ש בביאורי לסג"ר אות ר"ן. ועיין בתשו' נו"ב תניינ' סי' ק"כ וקכ"א וקכ"ב מה שפלפל בזה הגאון מהר"ש בן המחבר עם ב"א הגאון מו"ה אלעזר לנדא ז"ל. וגם בשו"ת תשובה אהבה ח"ג סי' תט"ז מזה: שם מתתיה. עבה"ט ועיין בתשו' שיבת ציון סימן פ"ז אודות אחד שהי' נקרא שמו בהיותו יהודי מתת והוא ספק אם לכתוב מתתיהו בוי"ו או מתתיה בלא ו"ו ולדעת מהרש"ל צריך בזה שני גיטין א' בשם מתתיהו מלא והב' בשם מתתיה חסר וכ"כ הב"ש ס"ק מ"ג ובסדר שמות אנשים אך שהוא קשה כעת לכתוב ב' גיטין וגם לא יתרצה הבעל להתעכב בפני ב"ד משך זמן בכדי לכתוב ב' גיטין ויש כאן מקום עיגון. ונחלקו בדבר זה הרב מו"ה אלעזר פלעקלש וחתנו הרב מו"ה איצק שדעת הרב ר' איצק לכתוב רק שם מתת וכל שום וחניכה דאית לי' וחותנו הרב מהרא"פ מפקפק בזה וחשש בדבר באשר ששם מתת הוא גם שם לא"י ואולי גם שמו אחר המרתו הוא כך ויש לחוש למה שמבואר לעיל ס"ה בהגה לכן בחר לכתוב מתתיהו בוי"ו והרב המחבר ז"ל הסכים לדעת הרב ר' איצק לכתוב רק מתת וכל שום וחניכה דאית לי' והחשש של מהרא"פ אינו כלום חדא ששם של א"י הוא מאטיים או מאטיאם ואינו דומה לשם יהודי מתת לא בכתיבה ולא במבטא ועוד דמה שאין כותבין שם א"י בגט היינו אם השמות נפרדים ואינן דומין זה לזה אבל היכא ששם ישראל ושם א"י שוין אין בו קפידא כלל דלא אמרו אלא בשם המורגל רק בא"י לבד ולא מסקי ישראל בשמייהו אבל אם השם הורגל גם לישראל מה חסרון יש בזה שגם הא"י נקראים בשם הזה וגדולה מזו כ' הג"פ ח"ק כ"ג באחד שהי' נקרא ביהדות יוחנן כו' (הובא לעיל ס"ה ס"ק י"א וע"ש) ע"ש באורך: לכותבו מלא. וכ"כ בתשו' ב"ח החדשות סימן פ"ז ע"ש אבל בשאילת יעב"ץ ח"א סי' קי"ח מסיק שיותר טוב בלא פקפוק לכתוב חסר ע"ש וכ"כ בס' ג"פ ס"ק קכ"ד אלא דאם בכתב מלא כשר ע"ש ועיין בסדר השמות: רק רחל עבה"ט ועיין בזה בב"ש בשמות נשים אות ב' ובאות ר' וממ"ש שם: שנותנין בו הגט. עבה"ט ועיין בתשו' כנסת יחזקאל ר"ס ס"ט אודות הגט שנשלח מק"ק פ"פ דמיין לק"ק פינטשוב וכתב וראדי בואו כדעת רש"ל ולבוש וקונט' גיטין שבכ"מ שתחלת התיבה פ"א רפה כותבין בוי"ו ופקפק ע"ז הרב דק"ק פינטשוב דהא המ"ז וש"פ חולקין מטעם דבפולין לשון גסה וצריך לכתוב פראדי פריידא בפ' והוא ז"ל כתב שדעתו מסכמת להגאון המסדר מטעם מאחר שבכל מדינת אשכנז כותבין בוי"ו וכן בכל ארץ ישמעאל כמ"ש האבן עזרא וכאשר יש כמה דיעות וס"ל מקום הכתיבה עיקר ואף שמסקנת רוב הפוסקים דמקום הנתינה עיקר אולי לא דברו כי אם בידעינן בודאי שהשליח ימצאנה במקומה משא"כ עתה כותבין בהרשאה בכל מקום שתמצאנה ופן ימצאנה השליח באשכנז אי בתוגרמה ודאי כדעת הרש"ל ולבוש וכת דילהון לכתוב בוי"ו עכ"ד. ועיין בתשו' מהרי"מ מבריסק סימן ל"ד שכ' דדברי הכנ"י הנ"ל לכאורה תמוהים לו יהי כדבריו דבזה"ז שכותבין בהרשאה בכ"מ שתמצאנה מקום הכתיבה עיקר מ"מ מי עדיף ממקום הנתינה לדינא דגמ' דהי' מקום הנתינה עיקר ומ"מ בעינן דיכתוב גם מקום הכתיבה ואם כתב שם מקום הנתינה בלחוד בלא וכל שום הי' פסול לרוב הפוסקים וכ"כ הר"ש בהדיא וכן נראה שהיא דעת הטור וכן מסיק הג"פ (וכן מבואר בב"ש לעיל סק"י) א"כ נהי בזה"ז שם מקום הכתיבה עיקר מ"מ בעינן שיכתוב גם שם מקום הנתינה ואולי י"ל דדעת הכנ"י כיון דאין כאן שינוי גמור רק השינוי בהברת לשון המדינות דבזה בלא"ה בדיעבד כשר כמ"ש הרמ"א ז"ל רק דלכתחלה יש לכתוב כפי לשון מקום הנתינה בזה הוא דקאמר הכנ"י דבזה"ז אין להקפיד אפילו לכתחלה ויש לכתוב כפיל' מקום הכתיבה ע"ש. ועיין בס' גט מקושר בתשוב' שבסוף קונט' השמות וגם בביאורו בסג"ר סוף אות י"ט באריכות ועמ"ש עוד מענין זה לקמן בש"א אות ו' גבי שם ואלק וגם בש"נ אות ד' גבי שם דוואסא: והוא קצת הגהות והוספות דינים מחודשים. על סדר שמות אנשים ונשים. המסודר וערוך לעיני כל ישראל בספר הנחמד בית שמואל. קונטרס הלז סדרתי בעזה"י אספתי ולקטתי שושנים. משו"ת גדולי אחרונים. וגם מהרבה ספרים יקרים אהובים וברורים. וצור ישראל יצילני משגיאות. גל עיני ואביטה נפלאות.