תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף 19.

לָא מַשְׁכַּחַתְּ לֵיהּ, אִי בְּטַרְפָּא – הָדַר פָּארֵי. וְלֹא נִבְרֶכֶת הַכּוֹבְסִין וְכוּ׳. אָמַר רַב נַחְמָן אָמַר רַבָּה בַּר אֲבוּהּ: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא מִן הַמַּחְמְצָן, אֲבָל מִן הַנַּדְיָין – אַרְבַּע אַמּוֹת. תַּנְיָא נָמֵי הָכִי: נִבְרֶכֶת הַכּוֹבְסִין – אַרְבַּע אַמּוֹת. וְהָא אֲנַן תְּנַן שְׁלֹשָׁה טְפָחִים! אֶלָּא לָאו – שְׁמַע מִינַּהּ כִּדְרַב נַחְמָן. וְאִיכָּא דְּרָמֵי לְהוּ מִירְמֵי, תְּנַן: נִבְרֶכֶת הַכּוֹבְסִין שְׁלֹשָׁה טְפָחִים. וְהָתַנְיָא אַרְבַּע אַמּוֹת! אָמַר רַב נַחְמָן אָמַר רַבָּה בַּר אֲבוּהּ, לָא קַשְׁיָא: כָּאן מִן הַמַּחְמְצָן, כָּאן מִן הַנַּדְיָין. רַב חִיָּיא בְּרֵיהּ דְּרַב אַוְיָא מַתְנֵי לַהּ בְּהֶדְיָא: אֶלָּא אִם כֵּן הִרְחִיק מִשְּׂפַת מַחְמְצָן וְלַכּוֹתֶל שְׁלֹשָׁה טְפָחִים. וְסָד בְּסִיד. אִיבַּעְיָא לְהוּ: ״וְסָד בְּסִיד״ תְּנַן, אוֹ דִילְמָא ״אוֹ סָד בְּסִיד״ תְּנַן? פְּשִׁיטָא דִּ״וְסָד בְּסִיד״ תְּנַן, דְּאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ דְּ״אוֹ סָד בְּסִיד״ תְּנַן, אִם כֵּן לִיעָרְבִינְהוּ וְלִיתְנִינְהוּ! דִּילְמָא מִשּׁוּם דְּלָא דָּמֵי הַאי הֶיזֵּיקָא לְהַאי הֶיזֵּיקָא – רֵישָׁא הֶיזֵּיקָא דִמְתוּנָא, סֵיפָא הֶיזֵּיקָא דְהַבְלָא. תָּא שְׁמַע, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: סֶלַע הַבָּא בְּיָדַיִם – זֶה חוֹפֵר בּוֹרוֹ מִכָּאן, וְזֶה חוֹפֵר בּוֹרוֹ מִכָּאן; זֶה מַרְחִיק שְׁלֹשָׁה טְפָחִים וְסָד בְּסִיד, וָזֶה מַרְחִיק שְׁלֹשָׁה טְפָחִים וְסָד בְּסִיד. טַעְמָא דְּבָא בְּיָדַיִם, הָא לֹא בָּא בְּיָדַיִם – לֹא! הוּא הַדִּין דְּאַף עַל גַּב דְּלֹא בָּא בְּיָדַיִם נָמֵי סָד בְּסִיד, וּבָא בְּיָדַיִם אִיצְטְרִיכָא לֵיהּ – סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא: כֵּיוָן דְּבָא בְּיָדַיִם, לִיבְעֵי רַוְוחָא טְפֵי; קָא מַשְׁמַע לַן:. מַרְחִיקִין אֶת הַגֶּפֶת וְאֶת הַזֶּבֶל וְאֶת הַמֶּלַח וְאֶת הַסְּלָעִים וְכוּ׳. תְּנַן הָתָם: בַּמֶּה טוֹמְנִין וּבַמָּה אֵין טוֹמְנִין? אֵין טוֹמְנִין לֹא בַּגֶּפֶת, וְלֹא בַּזֶּבֶל, וְלֹא בַּמֶּלַח, וְלֹא בַּסִּיד, וְלֹא בַּחוֹל – בֵּין לַחִין בֵּין יְבֵשִׁין. מַאי שְׁנָא הָכָא דְּקָתָנֵי סְלָעִים וְלָא קָתָנֵי חוֹל, וּמַאי שְׁנָא הָתָם דְּקָתָנֵי חוֹל וְלָא קָתָנֵי סְלָעִים? אָמַר רַב יוֹסֵף: לְפִי שֶׁאֵין דַּרְכָּן שֶׁל בְּנֵי אָדָם לְהַטְמִין בִּסְלָעִים. אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: וְכִי דַּרְכָּן שֶׁל בְּנֵי אָדָם לְהַטְמִין בְּגִיזֵּי צֶמֶר וּלְשׁוֹנוֹת שֶׁל אַרְגָּמָן?! דְּתַנְיָא: טוֹמְנִין בְּגִיזֵּי צֶמֶר, וּבְצִיפֵּי צֶמֶר, וּבִלְשׁוֹנוֹת שֶׁל אַרְגָּמָן, וּבְמוֹכִין, וְאֵין מְטַלְטְלִין אוֹתָן! אֶלָּא אָמַר אַבָּיֵי: ״יַגִּיד עָלָיו רֵעוֹ״; תְּנָא הָכָא סְלָעִים – וְהוּא הַדִּין לְחוֹל, תְּנָא הָתָם חוֹל – וְהוּא הַדִּין לִסְלָעִים. אֲמַר לֵיהּ רָבָא: אִי ״יַגִּיד עָלָיו רֵעוֹ״, לִיתְנִינְהוּ לְכוּלְּהוּ בַּחֲדָא, וְלִיתְנֵי חֲדָא מִנַּיְיהוּ בְּאִידַּךְ – וְהוּא הַדִּין לְאִידַּךְ! אֶלָּא אָמַר רָבָא: הָתָם הַיְינוּ טַעְמָא דְּלָא קָתָנֵי סְלָעִים – מִשּׁוּם דִּמְשַׁתְּכִי לַהּ לִקְדֵרָה; הָכָא הַיְינוּ טַעְמָא דְּלָא קָתָנֵי חוֹל – מִשּׁוּם דְּמֵחַמִּימֵי חָיֵים וּמִקָּרִירֵי קָרֵיר. וְהָא תָּנֵי רַבִּי אוֹשַׁעְיָא: חוֹל! הָתָם בִּמְתוּנָא. תַּנָּא דִּידַן נָמֵי לִיתְנֵי, וְלוֹקְמֵיהּ בִּמְתוּנָא! הָא תְּנָא לֵיהּ אַמַּת הַמַּיִם. אַטּוּ מִי לָא קָתָנֵי אַמַּת הַמַּיִם – וְקָתָנֵי נִבְרֶכֶת הַכּוֹבְסִין? הָנְהוּ צְרִיכִי; דְּאִי תְּנָא אַמַּת הַמַּיִם – מִשּׁוּם דִּקְבִיעָא, אֲבָל נִבְרֶכֶת הַכּוֹבְסִין, דְּלָא קְבִיעָא – אֵימָא לָא. וְאִי תְּנָא נִבְרֶכֶת הַכּוֹבְסִין – מִשּׁוּם דִּקְווּ וְקָיְימִי, אֲבָל אַמַּת הַמַּיִם – לָא; צְרִיכָא. מַרְחִיקִין אֶת הַזְּרָעִים וְאֶת הַמַּחֲרֵישָׁה וְכוּ׳. זְרָעִים – תִּיפּוֹק לֵיהּ מִשּׁוּם מַחֲרֵישָׁה! בְּמַפּוֹלֶת יָד. מַחֲרֵישָׁה – וְתִיפּוֹק לֵיהּ מִשּׁוּם זְרָעִים! בְּחוֹרֵשׁ לְאִילָנוֹת. וְתִיפּוֹק לֵיהּ מִשּׁוּם מַיָּא! תַּנָּא בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל קָאֵי, דִּכְתִיב: ״לִמְטַר הַשָּׁמַיִם תִּשְׁתֶּה מָּיִם״. לְמֵימְרָא דִּזְרָעִים