תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף 61.

הַמּוֹכֵר אֶת הַבַּיִת – לֹא מָכַר יָצִיעַ, וְאַף עַל פִּי שֶׁהִיא פְּתוּחָה לְתוֹכוֹ; וְלֹא אֶת הַחֶדֶר שֶׁלְּפָנִים הֵימֶנּוּ; וְלֹא אֶת הַגָּג – בִּזְמַן שֶׁיֵּשׁ לוֹ מַעֲקֶה גָּבוֹהַּ עֲשָׂרָה טְפָחִים. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אִם יֵשׁ לוֹ צוּרַת פֶּתַח, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ גָּבוֹהַּ עֲשָׂרָה טְפָחִים – אֵינוֹ מָכוּר. גְּמָ׳ מַאי ״יָצִיעַ״? הָכָא תַּרְגִּימוּ: אַפְּתָא. רַב יוֹסֵף אָמַר: בַּדְקָא חֲלִילָה. לְמַאן דְּאָמַר אַפְּתָא לָא מִזְדַּבְּנָא – כׇּל שֶׁכֵּן בַּדְקָא חֲלִילָה לָא מִזְדַּבְּנָא; לְמַאן דְּאָמַר בַּדְקָא חֲלִילָה – אֲבָל אַפְּתָא מִזְדַּבְּנָא. תָּאנֵי רַב יוֹסֵף: שָׁלֹשׁ שֵׁמוֹת יֵשׁ לוֹ – יָצִיעַ, צֵלָע, תָּא. יָצִיעַ – דִּכְתִיב: ״הַיָּצִיעַ הַתַּחְתֹּנָה חָמֵשׁ בָּאַמָּה רׇחְבָּהּ״. צֵלָע – דִּכְתִיב: ״וְהַצְּלָעוֹת צֵלָע אֶל צֵלָע שָׁלֹשׁ וּשְׁלֹשִׁים פְּעָמִים״. תָּא – דִּכְתִיב: ״וְהַתָּא קָנֶה אֶחָד אֹרֶךְ וְקָנֶה אֶחָד רֹחַב, וּבֵין הַתָּאִים חָמֵשׁ אַמּוֹת״. וְאִי בָּעֵית אֵימָא, מֵהָכָא: ״כּוֹתֶל הַהֵיכָל שֵׁשׁ, וְהַתָּא שֵׁשׁ, כּוֹתֶל הַתָּא חָמֵשׁ״. אָמַר מָר זוּטְרָא: וְהוּא דְּהָוֵי אַרְבַּע אַמּוֹת. אֲמַר לֵיהּ רָבִינָא לְמָר זוּטְרָא: לְדִידָךְ דְּאָמְרַתְּ עַד דְּהָוֵי אַרְבַּע אַמּוֹת; אֶלָּא מֵעַתָּה, גַּבֵּי בוֹר דִּתְנַן: לֹא אֶת הַבּוֹר וְלֹא אֶת הַדּוּת – אַף עַל פִּי שֶׁכָּתַב לוֹ עוּמְקָא וְרוּמָא; הָכִי נָמֵי אִי הָווּ אַרְבַּע אַמּוֹת – אִין, אִי לָא – לָא? הָכִי הַשְׁתָּא?! הָתָם – הָא תַּשְׁמִישְׁתָּא לְחוּד, וְהָא תַּשְׁמִישְׁתָּא לְחוּד; הָכָא – אִידֵּי וְאִידֵּי חֲדָא תַּשְׁמִישְׁתָּא הִיא; אִי הָוֵי אַרְבַּע אַמּוֹת – חֲשִׁיב, וְאִי לָא – לָא חֲשִׁיב. וְלֹא אֶת הַחֶדֶר שֶׁלִּפְנִים הֵימֶנּוּ. הַשְׁתָּא יָצִיעַ לָא מִיזְדַּבַּן, חֶדֶר מִיבַּעְיָא?!