ביאור הגר"א אבן העזר 156

אחיו מאביו. י"ז ב' ל"ט ב' ושאר מקומות: ולא כו' כמ"ש בס"ב: מצוה כו'. ל"ט ב': בין כו'. י"ג ב' ועבה"ג: או זרע כו'. כמש"ש קט"ו א' ת"ר בן כו' וה"ה ביבום כמש"ש ק"ט א' וה"ה כאן תוס' בד"ה בן ולר"י נראה כו' וכ"כ הרא"ש בפ"ב דיבמות ס"ג: בין כו'. מתני' ספ"ט דף קי"ט ועבה"ג: אפילו כו'. שם: או מומר. דלא מפיק שם אלא בנו כו' וכמש"ש מ"ז ב' למאי הילכתא כו' ובסי' קנ"ז ס"ד: אפי' כו'. קידושין ס"ט א': וי"א כו'. ע"ל סי' ט"ו ס"י: ואם ילדה כו' שם במתניתין ובנדה מ"ג ב' ודוקא חי אבל מת ה"ה אפילו מדאורייתא כמ"ש בבכורות מ"ו א' הבא כו' וע' שבת קל"ו א': אבל מד"ס כו'. שם איפסיק הל' כרשב"ג ובסתם ולדות איירי שם כמ"ש שם בסוגיא וע' תוס' שם ובכלו חדשיו מודה כמ"ש שם ובנדה מ"ד ב' וסובר הרמב"ם דמדאורייתא מודה רשב"ג לרבנן דאזלינן בתר רובא דרוב נשים ולד מעליא ילדן וכמ"ש תוס' שם בנדה מ"ד ב' ד"ה דקים וא"ת א"כ כו' וכ"כ ביבמות ל"ו ב' ד"ה הא ואר"י כו' מחמירי ביה כו' וזה דפריך בנדה שם אאבלות כמאן דלא כרשב"ג ולא פריך אכולה מתני' משום דמתני' י"ל דמדאורייתא קאמר משא"כ באבלות דמדרבנן הוא ומתורץ בזה קושית הרא"ש בפ"ד דיבמות ס"ה ואע"ג דהשתא כו' וכיון דשניהם מדרבנן מוטב שלא לחלוץ דלא לימאסו אגברייהו כמש"ש ט"ו ה' ועמ"ש בא"ח סי' של"א ס"ג: לט' חדשים גמורים ר"ל כ"א של ל' יום כמ"ש בהג"ה מיהו כו' וכמ"ש בנדה ל"ח א' בשמוחל וכחסידי' הראשונים וכן סוגיא דיבמות מ"ב א' אבל הרמב"ן פ' כר"י בידה שם דשיפורא גרים וכמ"ש תוס' סד"ה שיפורא ונראה דלר"י כו' וכ"כ לעיל סי' ד' סי"ד בהג"ה: וכ"ה בכמה דברים כו'. כמ"ש תוס' בחולין מ"ז א' ד"ה כל. ונראה דאין ראיה כו' ובע"ז כ"ד ד"ה פרה חמור כו': מנהו כו'. כנ"ל: וי"א כו'. עב"ג וב"ש תירץ דכן ס"ל לכמה פוסקים דנ"י כ' דרשב"ג קאי אדברי רבי ותוס' ס"ל דרשב"ג בתרתי פליגי כמ"ש תוס' שבת קל"ו א' וביבמות פ' ולא דק דבנ"י ורמב"ן ורשב"א מבואר דבספק ליכא למ"ד דהא גמרו לא הוזכר אלא בודאי וט"ס שם בני וצ"ל להיפך אמת שכתבו דאפי' גמרו וסתם ולדות צריך ל' יום ממ"ש מימהל היכי מהלינן ול"ק בלא גמרו דסתם ולדות גמרו הוא אבל דרשב"ג מצריך גמרו לא אשכחן לשום מפרש שכ' כן: אפילו ביום ל' כמ"ש בבכורות במתני' מ"ט א' כת"ק וכ"ש לגי' הספרים בשבת שם ביום שלשים ועתו' ביבמות ל"ו ב' ובבכורות שם בין כו' שבת שם וכ"ז מד"ס אבל מדאורייתא בשניהם ולד מעליא הוא כנ"ל דאמר אשת כהן אינה חולצת ומדקאמר מת מ' אפילו ע"י חולי ומשם הוכיחו הפוסקים דליתא לדאביי דאפילו ע"י חולי פליגי רבנן מדקאמר כיון דלא אפשר עבדינן כרבנן ועמ"ש בא"ח של"א ס"ג: וי"א כו'. ממתני' דנזיר מ"ג א' ואף ת"ק ל"פ אלא משום דספק נזירות להקל כמש"ש מאן קתני כו': אם אין כו'. כמו שלא האמינו אותה לומר ניתן לי בן כו' כמ"ש בסי"ב ואף ע"ג דהאמינוהו לאב לומר יש לי בנים וכן לענין בכור וממזר כמ"ש בפ"ד דקידושין: יבמה כו'. דתרי ותרי ספיקא דרבנן ואוקמה אחזקה כמ"ש בפ"ד אחין וכ"ש הכא דאיכא רובא דרוב נשים ולד מעליא ילדן ורובא עדיף מחזקה כמ"ש ברפ"ו דב"ב ואמרינן באשת כהן כו' ואע"ג דספק חליצה מותרת לכהן וה"ה כאן וכמ"ש הרא"ש שם ביבמות ותוס' בשבת קל"ו ב' דלא לימרו קשרי חלוצה לכהן וכ"ש כאן דאיכא חשש לעז על בניו כמ"ש בסי' קנ"ט ס"ב וי"א כו' וכן לפי מש"ל דלא לימאסו כו' ואע"ג דבאשת ישראל חולצת בכה"ג אף רשב"ג מודה כיון שאין חוששין אלא מד"ס כנ"ל ס"ד וכאן ספיקא מדרבנן אף באיסור דאורייתא: ואם כו'. כמ"ש בסוף גיטין: או כו' מתני' בקידושין ואפי' לר' נתן נאמר להתיר אפי' מוחזק באח כמ"ש שם: וי"א כו'. כ"כ רשב"ם בב"ב קל"ד ב' ד"ה הכא כו' בלא עדים וכ"ז בקידושין שם ר' סבר מ"ל לשקר כו' מ' דוקא מרעי לחזקה כו' והתם פליגי נמי באמר יש לי בנים: או אח"כ. דבשעת קידושין רבותא קמ"ל דאע"ג די"ל מדאמרינן כדי שתתרצה בקידושין ובשעת מיתה קושטא קאמר ר"ן: ויש כו'. דמספקא ליה שמא הלכה כר' נתן מדדחוק בגמרא לאוקמי כותיה: נאמן כו'. רמב"ם ואע"ג דהיא אינה נאמנת כמו במתיבמת כמ"ש שם צ"ד א' וכשיטתו דס"ל דאיפשיט הבעיא דטעמא משום דעבידא לגלויי כמ"ש בסי' י"ז סל"ג ע"ש: וי"ח הראב"ד שם דל"ד לשם דכאן אפילו הבעל עצמו אינו נאמן אם מוחזק באחים ובלא בנים ור"ל כמש"ל סימן קנ"ז ס"ו דאינו נאמן נגד החזקה ע"ש והרז"ה ס"ל כהרמב"ם ממ"ש שם א"ל רב ששת תניתוה כו' ולכאורה הא איהי נמי מהימנא כה"ג כמ"ש ספט"ו אלא דהכי פריך מדקתני תרי בבי במתני' האשה שהלך כו' ותרווייהו בע"א כמ"ש שם ומדסיפא לאפוק' מחזקה אף שהיא אינה נאמנת בכך כמ"ש ספט"ו ה"ה ברישא אף לאפוק' מחזקתה כגון שאומר העד ניתן לבעלה במ"ה שאין האשה נאמנת כה"ג כמש"ש אפ"ה העד נאמן ואע"ג דתנן שהלך בעלה ובנה משום סיפא וכבר כתב הרי"ף שם דדיוקא דרב ששת עיקר ואיפשיט דמהימן ועתוס' שם ד"ה כי וא"ת כו' ורמב"ן ורשב"א תי' בדרך אחר ע"ש ובמלחמות: מי שזינה כו' וי"א אפי'. נ"י ספ"ז דיבמות דאין הנאמנות שלו אפי' לר"ג אלא משום חזקה כמ"ש בכתובות י"ג ב' ע"ש: כבר כתבתי בסי' ד' שכ"מ דהרמב"ם מפרש בסוגיא דספי' דמ"ש רבא מיסתברא מילתא דרב כו' היינו לענין ממזר ודאי אבל ס"ל דשתוקי הוי בכ"ע מדקא' מסתברא מילתא דרב וע"ש סק"ו פנויה כו' אפילו אם מודה לו כו' אלא דנאמן האב ליורשו כמ"ש בב"ב קל"ד ב' ליורשו פשיטא כו' וכ' שם הראיה מ"ש בפ"ק דחולין ממכה אביו ואמו כו' ודילמא כו' ועוד ראיה ממכות כ"ג ב' מנא ידע כו' ואע"ג דדחי שם דיחייא הוא ול"ל בסוגיא דיבמות שם דבמקום דמחזקינן בשתוקי תאכל בתרומה דכיון דתרומה בזה"ז דרבנן אלא דבפ"ח דתרומות פ' כלישנא קמא דרבא ואפשר דס"ל כמ"ש מהר"ם דכל היכא דאמרי א"ל הלכתא כוותיה ופי' כלישנא בתרא וכמ"ש תוס' שם ד"ה א"ד כו' וכמ"ש ברא"ש כלל פ"ב ס"א דהגי' הוא רבה והלכה כאביי לגבי רבה כמ"ש הרא"ש ריש עירובין דהא במחצה ל"פ אלא אביי ע"ש ולפ"ז מפ' כפשטיה אלא מ"ש כאן צ"ע דהוא כלישנא קמא דאביי וז"ש בהג"ה ואם היו כו' כמפ"ש אביי בלישנא קמא וע"כ בכה"ג אף לענין יבום מהני ממ"ש בפ"ב מי שיש לו כו' לפטור מן היבום מרדכי שם: וי"א כו'. הרא"ש ריש כלל פ"ב ואפי' לאביי ללישנא קמא ממ"ש בפ"ק דכתובות חדא דקא מודה כו' מ' במודה אף לר' יהושע הולד כשר וביבמות שם אמר אביי בלישנא קמא אע"ג דדיימא מיניה לבד אפ"ה הולד ממזר לרב ואף לשמואל היא שתוקי ואף לפי מה דפרשינן בקדושין ע"ה בדוקי היינו לר"ג כמש"ש אבל לר"י לא ופי' ה"ר שמשון דמ"ש בכתובות שם מיניה ר"ל שהיה רגיל אצלה תמיד ושדינן רוב בעילות אחר הבעל וההיא דיבמות שלא בא רק פ"א נמצא דכל מ"ש בסעיף זה הכל כאביי בלישנא קמא אבל הרא"ש שם פ' כלישנא בתרא דרבה דסוגיא בקידושין כוותיה ע"ש בשם ראבי"ה וכ"פ הרשב"א ומ"ש הרמב"ם בפ"ח מה' תרומות ובש"ע סי' ד' שם הוא כאביי בלישנא בתרא כנ"ל: האשה כו'. עתוס' צ"ד א' ד"ה כי וא"ת כו' וי"ל דאיהי כו' וכ"כ רש"י במתני' שם ורשב"א תי' ג"כ דאיהי מהימנא משום דאישתקה מחזקינן ליה בחזקת שהוא חי כמ"ש תוס' והביא ראיה מגיטין כ"ח אבל בע"א כיון שאומר שמתו שניהם אי אמרינן בעלמא דדייקא ומינסבא בכה"ג לא דייקא איזה מת ראשון וסמכה אעד: ואם היתה כו'. ושם וכאן לא שייך תי' השני: לאחר כו'. שם לזעירי: