תשלום ללא סיכום מראש
סיכום
מקרה של חוסר הסכמה על שכר עבור שירותי רואה חשבון. התובע (רואה חשבון) סיפק שירותי הכנת דוח שנתי למס הכנסה לנתבע (ראובן) במשך שלוש שנים. בשנתיים הראשונות שילם הנתבע 500 דולר בכל שנה, אך בשנה השלישית סירב לשלם יותר מ-250 דולר. טענות הנתבע: העבודה בשנים האחרונות הייתה פחותה, מחזור הכספים שלו הוא נמוך (20,000 שקל), וגם שכנים אחרים שילמו 250 דולר בלבד. בית הדין קבע שללא הסכמה מראש, החיוב נקבע על פי חוקי הנהנה, והתשלום צריך להיות לפי הפחות שברואי החשבון. עם זאת, בית הדין הכריע שהסכום של 500 דולר משנים קודמות יוצר מסגרת מחייבת, וממילא חייב הנתבע לשלם 500 דולר. בית הדין המליץ לתובע לשקול הנחה בהתחשב בנסיבות שכנות וההנחות שניתנו לשכנים אחרים.
סכומים כספיים
עובדות
התובע, רואה חשבון, סיפק שירותי הכנת דוח שנתי למס הכנסה לנתבע (ראובן) במשך שלוש שנים ברציפות ללא הסכמה מוקדמת על גובה התשלום. בשנה הראשונה והשנייה שילם הנתבע 500 דולר בכל שנה. בשנה השלישית הודיע הנתבע כי אינו מוכן לשלם יותר מ-250 דולר. נתבע טוען שהעבודה בשנים האחרונות הייתה פחותה בהיקפה, כי מחזור הכספים שלו הוא כ-20,000 שקל בלבד, ושכנים אחרים קיבלו הנחה משכן 250 דולר. התובע הביא חוות דעת של יועץ מס שמחיריו הם 200 דולר, אך הסביר שאין השוואה בין שירותיו לשירותי יועץ מס רגיל.
החלטה
בית הדין קבע שנתבע חייב לשלם 500 דולר לתובע עבור שנת העבודה השלישית. הנימוקים: (1) למרות היעדר הסכמה מוקדמת, הנתבע חייב לשלם על הנהנה; (2) הסכום של 500 דולר משנים קודמות משמש כסכום מחייב עבור השנה השלישית, כיוון שלא התנה הנתבע תנאי אחר במפורש; (3) הסכום של 500 דולר אינו מופקע ואינו מהווה הונאה; (4) בית הדין המליץ (ולא הכריע בחובה) לתובע לשקול הנחה בהתחשב בנסיבות שכנות והנחות שניתנו לשכנים אחרים.
נימוקים
בית הדין בחן שתי גישות משפטיות: (1) גישה ראשונה - ללא סיכום מראש, החיוב נקבע על פי חוקי הנהנה, והתשלום צריך להיות לפי הפחות שברואי החשבון (קצות החושן סימן של"ב סק"ג); (2) גישה שנייה - הסכום משנים קודמות משמש כנקודת ייחוס מחייבת כל עוד לא דובר אחרת (רמ"א סימן של"ג סעיף ח). בית הדין אימץ את הגישה השנייה, וקבע שנתבע השכיר את עצמו על סך 500 דולר בשנים קודמות, וממילא מחויב בסכום זהה לשנה השלישית. בנוגע לטענת הונאה ופיקוח על מחירים: בית הדין קבע שאף שלפועל אין דין הונאה, לקבלן (כמו רואה חשבון) יש דין הונאה. עם זאת, בית הדין בדק וקבע שהסכום של 500 דולר אינו מופקע וסביר. טענת הנתבע כי שכנים אחרים שילמו 250 דולר לא נקבלה בנימוק שאין השוואה תקפה בין איכות השירות שניתנה.