שימוש בגג של שכן

מס. סידורי:41 שימוש בגג של שכן תשע"ג/7 התובע: א', שכן. הנתבע: ב', שכן. בנושא: תביעה ותביעה נגדית על עלות בניה משותפת ושימוש חורג בבניה החדשה. טענות הצדדים: התובע: א. אנו בנינו הרחבה לבתינו, כך שכיום הנתבע נהנה מהבנייה שבנינו, היינו המרפסת של הנתבע היא על התקרה של ההרחבה שבנינו. כמו כן הנתבע נהנה מהחפירה לחלון אנגלי. התובע הציג דו"ח של המהנדס (מפקח הבניה של הצדדים) מר ג' ובו הוא קובע שעלות הבניה המשותפת למרפסת של הנתבע היא סך של 8,144 ₪. כמו כן עלות החלון האנגלי (הוסכם בין הצדדים שהנתבע נהנה רק משליש עלות החלון) לפי דו"ח המהנדס, היא 12,113 ₪ לא כולל מע"מ. ב. כמו כן אנו תובעים מהנתבע להסיר את חבלי הכביסה מעל החצר שלנו הדבר מכער את הבנין, וכמו כן מדי פעם נופלים כבסים לשטח החצר שלנו. הנתבע: א. אני מסכים שמגיע לתובע כסף עבור המרפסת שלנו, אבל היות והמרפסת שלי כבר הייתה קימת, ומחמת הבנייה של התובע נאלצנו להורסה ולבנותה מחדש, כך שבעצם אין אני נהנה מכל שטח הבנייה של התובע אלא פחות מכך, ולכן צריך לחשב אחרת את העלויות. ב. כמו כן צריך לחשב חלק מהעלות יסודות וחפירה לעוד ג' קומות ותקרה חצי חצי. ג. לחלון האנגלי אין אני צריך לשלם כלל, היות ולפי המפרט הטכני שחתמתי עם הקבלן, הוא היה צריך לבצע את זה עבורי תמורת התשלום הכולל ששלמתי לו. ד. מחמת ההרחבה נהרס המקום לתליית הכביסה לכן תליתי את זה במרפסת והדבר לא מפריע כלל לתובע (הגיש לביה"ד מכתב מהאדריכל ד' שבו נכתב שזה המקום הכי מתאים לתליית כביסה בבנין). ה. תובע סך של 376 ₪ למטר כפול 10.48 מ"ר על איטום ובידוד הגג המשותף שלו ושל משפחת א'. ו. תובע להוציא את הסטודיו של הנתבע מחמת שאין לו רישוי עסקים וכן להוציא את התנור של אשתו של התובע היות והוא מוציא גזים רעילים. ז. תובע דמי שכירות על השימוש בחצר מהתובע. התובע: א. לגבי האיטום אני מסכים שמגיע לנתבע כסף. ב. לגבי הסטודיו לא נדרש אליו רישוי עסקים. והגזים הנפלטים מהתנור בכמות שהם מוציאים אינם מזיקים. וגם אני ובני משפחתי נושמים אותם והם לא יותר גרועים מהגז שנפלט מהמכוניות ברחוב. עד כאן עקרי הטענות, הצדדים הרחיבו את טענותיהם כמובא בפרוטוקול ובמכתבים ובסכומים שהגישו. הצדדים חתמו על שטר בוררים כדין. ברור הדין הערה: ביה"ד ביקר במקום נושא הסכסוך, וכמו כן ביקש חוו"ד מהמפקח מר ג'. א. התביעה לתשלום עבור המרפסת של הנתבע - היות והתובע הגיש דו"ח של המפקח, והנתבע הסתייג ממנו, כמבואר בטענות, ביה"ד פנה בשאלה אל המפקח כמה בפועל נהנה הנתבע מהבניה של התובע והמהנדס הגיש סכום כולל של 7,035 ₪. אומנם בברור טלפוני של ביה"ד עם המפקח הוברר שזהו הסכום הכולל לכל הבניה, היינו שצריך לחלק את הסכום הזה לשניים. והמנהג הרווח שיש לחלקו לפי מס' הקומות בבנין, היות וכך הוא מנהג המדינה, שהבונה מעל שכן ויתכן שיבנו מעליו משלם רק חלקו היחסי. ולפ"ז על הנתבע לשלם חלקו. אומנם היות ומנהג זה אינו כתוב בשום מקום, וכן נראה שבזמן הקרוב לא יבנו על גבי הנתבע, וגם נראה ע"פ ההלכה שיש לנהנה במקרה כזה דין שותף ממש בחלק שהוא נהנה ממנו. ועיין ב שו"ע חו"מ סי' קנ"ז סע' י' , וב קצות החושן סי' קנ"ז ס"ק ה' , בברור דעת הרמב"ם והשו"ע, דכתב שהבנייה שנעשתה ע"י השכן בחצר של שניהם (כמו שבנדון דידן), ברגע שגילה השכן שניחא ליה בנייה זו זכתה לו חצירו, והוא קונה את מחצית שווי הבנייה. לכן על הנתבע לשלם סך של 3,517.5 ₪. ב. התביעה להסרת חבלי הכביסה - יש לדחותה היות ולפי המלצת האדריכל שם מקומה, ובכלל לא ברור שיש כאן שינוי חזית אחר שכל הבנין שינה את חזיתו. ג. התביעה לתשלום לחלון אנגלי - יש לציין שהיות ובדיון הראשון תביעה זו כלל לא הועלתה, ורק אחרי שהמפקח העיר את עיני התובע הועלתה תביעה זו – ממילא רק בגלל סיבה זו יש לפטור את הנתבע, כמבואר ב רמ"א חו"מ סי' י"ז סע' י"ב . אומנם התובע בדיון האחרון תרץ את דבריו, ואמר שלא תבע היות ולא היה לו מסמך כתוב מהמפקח לכן נמנע, ויש לשקול שוב תביעה זו. ו יש לעיין האם יש לחייב מדין נהנה את הנתבע שלטענתו הוא שילם על כך גם לקבלן וממילא אין הוא נהנה מכך. אומנם יתכן היה לומר שהיות והתובע חתם ראשון חוזה עם הקבלן ממילא "כביכול" החלון הוא שלו ( כמבואר ב פתחי-תשובה חו"מ בסי' ר"א ס"ק ב' , שבסיטומתא נקנה דבר שלא בא לעולם) והנתבע נהנה ממנו. אבל יותר מסתבר שיש כאן רק התחייבות מצד הקבלן לבנות ולא ממש שהחלון נקנה לתובע, ממילא ישנה גם התחייבות של הקבלן כלפי הנתבע, וממילא אין כאן דין נהנה כלל. אומנם היות והנתבע קיבל הנחה גדולה מהקבלן כמו שהראה לדיינים בביה"ד, ולכן אולי הקבלן לקח בחשבון שיש כאן עבודה שכבר הוא התחייב אליה, יש לפשר ולחייב 10% היינו 400 ₪ מדין פשרה (המחיר המלא של העבודה הנו 12,113 ₪ אם היה הנתבע צריך לשלם הכל היה צריך לשלם רק שליש שזה 4,000 לערך). ד. תביעה עבור איטום הגג - היות ואין מח' בין הצדדים על הצורך לתשלום, ביה"ד מחייב חצי מחיר האיטום, לא כולל מחיר הריצוף - שאותו ממילא הנתבע היה צריך לעשות - 922 ₪. ה. תביעה של הוצאת התנור וסגירת הסטודיו - היות ומקובל לפתוח במקום עסקים קטנים בבתים כל עוד הם לא מפריעים וכך נראה שהסטודיו הנ"ל אינו מפריע, התביעה לסגירתו נדחית. אומנם אם יביא הנתבע ראיות מוצקות קרי - מומחה לזיהום אויר שיבדוק את התנור של הסטודיו יהיה מקום לדון בדבר. ו. תביעה לתשלום דמי שכירות - היות והנתבע לא הביא לביה"ד שום ראיה או מסמך המראה באופן מדויק מהו השטח שלו ומהו שטחו של הנתבע תביעתו נדחית. ביה"ד יאפשר לנתבע 90 יום להביא ראיות הקבילות על ביה"ד כגון מפות מדויקות ובדיקה של מודד מוסמך. לסיכום: א. על הנתבע לשלם תוך 14 יום סך של 2,995.5 ₪. ב. שאר התביעות ההדדיות נדחות. בית הדין מקווה שהצדדים יבינו את רוח הדברים והאמת והשלום אהבו. בכבוד רב הרב דוב ליאור הרב ישראל הירשנזון הרב אהרן אליהו נושאים בית דין - סדרי דין > סדרי דין > סמכויות וחובות בית הדין במהלך הדיון > בית דין כטוען לבעלי הדין > כשלא תבע את המגיע לו מהנה חברו > עשית עושר ולא במשפט > המהנה את חברו > שני משתמשים כשאחד הקדים ושילם ועקב כך השני קיבל הנחה מכר - קנין > קנין > סוגי הקניינים > סיטומתא > דרך עשייתה > חתימה על חוזה כקנין בדבר שלא בא לעולם > בסיטומתא סוגי הקניינים > סיטומתא > קנין סיטומתא מנהג > תוכן מנהגים > בשכנים > תשלום על הרחבה שנהנים ממנה מקורות שולחן ערוך חושן משפט א-כז - הלכות דיינים סימן יז סעיף יב קנז-קע - הלכות שותפות בקרקע סימן קנז סעיף י