פתחי תשובה על אבן העזר 80
פסק הדין המקורינפתח באתר המקור — din.gov.il / Sefaria
טקסט מלא של הפסק ←
מעשה ידיה לבעלה. עבה"ט מ"ש ודוקא כו' ומיהו נשים הללו גבירות כו' עד מעשה ידיהן לבעליהן. ועיין במל"מ ר"פ כ"א מה' אישות שהביא ג"כ דברי מהרי"ט בזה ושם מבואר דמהרי"ט לא החליט הדין כלל אלא שצידד בזה והמל"מ תמה עליו למה השמיט הרב דברי גדולי המחברים אשר נחלקו בזה כו' ודעתו נראה שיכולה האשה לומר קים לי כדעת הרמ"ה שהביא הטור סי' פ"ד דאם אינה ניזונית מציאתה לעצמה ולכן לא מפקינן מינה ע"ש. ועיין בתשובת גבעת שאול סי' ל"ג שנשאל ראובן השיא לבנו את בת שמעון והתחייבו עצמם בק"ס ליתן מזונות להזוג כמה שנים כנהוג במדינותינו ובתוך משך זמן המזונות שזנו אותן אביהן עסקה אשת בן ראובן במלאכ' והרויחה מעשה ידיה למי אביהן ודאי לא זכה בהן אך יש לספק אם זכה בהן הבעל דהא מ"י תקנו תחת מזונות והרי אינה ניזונת משל בעל. והשואל הביא ראיה דזכה בהן הבעל מדברי הרמב"ם פ"ג מהל' עבדים דין ב' בעבד עברי שהאדון חייב במזונות אשתו אף שנשאה אחר המכירה. ואפ"ה מ"י ומציאתה לבעלה כמבואר שם. הוא ז"ל השיב לו דאין מדברי הרמב"ם ראיה דשם מה שהאדון נותן המזונות לאשת העבד הוא מכח מ"י של בעל דהא אם מת העבד אינו נותן מזונות לאשתו משא"כ הכא דהמזונו' הוא מחמת חוב ואף אם מת הבן מחוייב ליתן לכלתו עד תשלום הזמן כמ"ש הב"ש בסי' קי"ד (עמ"ש שם סק"א) . אמנם להלכה הדין עמו דברור הוא כל היכא דמ"י שלה זכה בהן הבעל מתנאי כתובה וכן הוא להדיא בהרא"ש ר"פ הנושא בשם הירושלמי והובא בב"י סי' קי"ד בקיצור וגם המ"מ בפכ"ג מה"א דין י"ח הביא ג"כ דברי הירוש' הזה דמי שפסק לזון את כלתו זנה ומעשה ידיה של בנו. ואין לחלק בין פוסק לכלתו או לבתו דמאי שנא ע"ש: (א) שלא תעשה מלאכה. (עבה"ט בשם ב"ש מ"ש ואם היא נדרה כו' עד א"י להפר. ובגליון ש"ע דהגר"ע איגר זצ"ל נ"ב וז"ל ולענ"ד דהוי בינו לבינה דהא להרשב"א אם עשתה המ"י שלו ועכ"פ הוי נ"מ כמ"ש הב"ש סק"ב בשם תוס' עכ"ל):
כל מטות הבית. עבה"ט ועיין בספר ישועות יעקב סק"ו שכתב דהעיקר בזה כדעת הח"מ ע"ש: (ב) היא בעצמה. עבה"ט מ"ש רש"י ס"ל דמצד עצה טובה הוא כו' וע' ביו"ד סי' רל"ד סעיף ע"ג ועיין במל"מ. פכ"א מה' אישות ה"ג באריכות:
ממון כדי לקנות. עבה"ט ומ"ש בשם הרדב"ז אם הבעל יש לו ממון כו' הוא בח"א סי' שי"ח. ושם מבואר דדוקא בלא הכניסה נדוניא אבל אם הכניסה נדוני' והיא אומרת לקנות ממקצת הנדוניא כופין אותו לקנות שפחה והוי כאילו הכניס' אותה עמה ומ"ש עוד בשמו ואם הוא אומר לקנות כו' כמבואר שם דזה לא קאי אהיכ' שלא הכניסה נדוני' דזהו פשיטא רק בזה קאי באם הכניסה נדוני' ואין לו ממון אחר זולת נדונייתה אעפ"כ לו שומעין כיון שאחריות הנדוני' עליו ע"ש. ומ"ש עוד ברדב"ז שם אבל מה שיש להסתפק כו' זה פשוט ומבואר ממ"ש הטור והש"ע לקמן ס"י:
נכסים הראוים לקנות. עיין בתשו' נו"ב תניינ' סי' ל"ה הובא לעיל סי' י"ג סק"ל:
להביא ראי'. עבה"ט מ"ש ואחר שעשתה י"ל לבעלה השבע לי כו' ובגליון ש"ע דהגר"ע איגר זצ"ל נ"ב לענ"ד זה אינו דהא אם עשתה המ"י לבעלה עיין ב"ש סק"ד עכ"ל גם בספר בית מאיר תמה על הב"ש בזה):
דרך משפחתו. עבה"ט בשם ב"ש מ"ש אבל בצמר כו' ועיין בהגהת יד אפרים שכ' דאין זה מוסכם כי להרמב"ם שהביא הב"ש סק"א י"ל דכל שבני משפחתה יושבים בטל אף היא א"צ לעשות בצמר כל היום או משקל ה' סלעים רק מחמת זימה צריכה לעשות קצת מלאכה ע"ש:
דמניק' שניהם. עי' בעה"ט עד וכ"כ הרדב"ז. והוא בח"א סי' ש"ס עש"ה:
הבעל מעכב. עבה"ט מ"ש ואם אין לה בן כו' והח"מ כ' כו' ולכאורה הפך הסדר דהב"ש הביא דברי הח"מ והחליט דלא כוותי' ע"ש אך באמת יפה עשה בזה שהביא דברי הח"מ באחרונה כי דברי הח"מ נראין וגם בס' ב"מ העלה דהעיקר כדעת הח"מ דהבעל מעכב ומה דנקט הכא בש"ע עם בנה הוא להורות דעם בנה אף באקראי יכול לעכב אבל בקביעות אף באין לה בן יוכל לעכב. ומבואר עוד שם דביולדת שמת בנה ורוצית להניק בן חברתה משך ימים מועטים בשביל צער החלב אין הבעל יכול לעכב דאם תגמל עכשיו צערה מרובה:
צרכי הבית. עבה"ט מ"ש בשם ב"ש במקום פלוגתא היא פטורה ומשמע דהוא מטעם קים לי. ולפ"ז נלע"ד היכא שכבר הניק' הולד עד שמכירה כיון דלכל הדיעות היא מחוייבת להניקו מפני סכנת הולד כדלקמן סי' פ"ב ס"ה אלא שלדעת תוספת והרא"ש מחוייב הבעל ליתן לה שכר א"כ יכול הבעל לומר בהיפך קים לי כהר"ן דהיא מחוייבת להניק בלא שכר ודוגמא לזה מצינו בגמרא דב"ב דף כ"ד ע"ב ע"ש וצ"ע:
מלאכותיה. עבה"ט ועיין בתשו' מהרי"ט ח"א סי' ל' מ"ש בזה: