סיכום
התובע משכיר דירה תבע את הנתבע שוכר על חוב שכירות שנצבר במהלך כשלוש שנים. הנתבע התחיל לגור בדירה באוגוסט 2015 בחוזה להשכרה בסכום 4000 ש"ח חודשי, אך החל מינואר 2016 הפסיק לשלם את דמי השכירות באופן סדיר. התובע תבע הן לגביית החוב והן לפינוי מיידי של הנתבע. בית הדין מצא כי אי תשלום השכירות מהווה הפרה חמורה של ההסכם. בית הדין העניק לנתבע ארכה להשלים כמחצית מחובו (12,500 ש"ח) עד 13 ביוני 2016, כתנאי להישארותו בדירה, ודחה את הבקשה לפינוי מיידי תוך כדי ביקורת על התנהלות התובע בהגשת תביעה מקבילה בבית משפט ללא שהודיע לבית הדין.
עובדות
התובע הוא סוכן של בעלי הדירה, חותנו של התובע. הנתבע שכר את הדירה מהתובע החל מאוגוסט 2015 לתקופה של 12 חודשים בדמי שכירות של 4000 ש"ח לחודש. הסכם השכירות כלל תנאי בוררות בבית דין רבני. לאחר תום התקופה (ספטמבר 2015), הנתבע המשיך לגור בדירה. החל מינואר 2016, הנתבע הפסיק לשלם את דמי השכירות באופן סדיר. השוכר שילם 2600 ש"ח בלבד לפני פסח תשע"ו. בנוסף להליך בבית הדין, התובע הגיש תביעה למפנוי מושכר בבית משפט, וקיבל פסק דין לפינוי בהעדר הנתבע ב-2 ביוני 2016.
החלטה
בית הדין קבע כי אי תשלום דמי השכירות מהווה הפרה חמורה של ההסכם וקמה עילה לפנות את הנתבע מהדירה. בית הדין העניק לנתבע ארכה עד 13 ביוני 2016 לשלם כמחצית מסכום החוב המוסכם בסך 12,500 ש"ח. אם ישלם סכום זה, יקבל ארכה נוספת של שבועיים (עד 27 ביוני 2016) לשלם את המחצית השנייה של החוב. אם לא ישלם ב-13 ביוני, יצטרך לפנות את הדירה מיידית ב-14 ביוני. בית הדין קבע כי הוא אינו מוסמך להתערב בהליך המקביל בבית המשפט, אך הביע ביקורת חמורה על התנהלות התובע.
נימוקים
בית הדין קבע שאי תשלום השכירות הינו הפרה חמורה של ההסכם בהסתמך על דברי המהרי"ט. בית הדין שקל את הצעת הפשרה של התובע (שהלך בחצי מהחוב) וסבר שיתכן היתה אי הבנה לגבי תאריך הסיום של ההצעה, לכן הוא הציע ארכה בחזקת טובה כלפי הנתבע. בית הדין ביקר בחומרה בהתנהלות התובע שהגיש תביעה מקבילה בבית משפט ללא הודעה לבית הדין, וראה בכך "בא עליו בעקיפין" שאינה הגונה או מוסרית, וכזאת שאינה מקובלת בהלכה (חושן משפט סימן כו סעיף א; נתיבות).
טקסט מלא של הפסק ←
בעניין שבין משכיר דירה שוכר הדירה א. רקע ועובדות מוסכמות חותנו של התובע, הינו בעלים של דירה (להלן: הדירה), והוא ייפה את כוחו של התובע להשכיר את הדירה, לשאת ולתת בשמו על השכרתה, ולדון בערכאות משפטיות בתביעות הקשורות לדירה זו. באוגוסט 2015 הנתבע שכר את הדירה מהתובע, ונחתם ביניהם הסכם שכירות ל12 חודשים דמי השכירות נקבעו בחוזה ע"ס 4000 ש"ח. בין התובע לנתבע תניית בוררות בחוזה השכירות, בה הצדדים ממנים את הרב סטבסקי מבית שמש לדון במחלוקות שביניהם. לאחר שהרב סטבסקי משך את ידו מהטיפול בתיק, הצדדים חתמו על הסכם בוררות "ארץ חמדה גזית", וחזרו וחתמו על הסכם זה בדיון שהתקיים בבית הדין בתאריך בתאריך ח' באייר 16.05.16. ב. עובדות מוסכמות מוסכם על שני הצדדים כי הנתבע גר בדירה במשך כשלוש שנים, עד לסוף יולי 2015, אז החוזה הסתיים, אך הנתבע המשיך לגור בדירה, ולשלם את השכירות. בחודש ינואר 2016 הנתבע הפסיק לשלם את דמי השכירות באופן סדיר, ומאז ועד היום הוא לא משלם באופן מלא את דמי השכירות. לטענת השוכר הוא שילם 2600 ש"ח לפני חג הפסח תשע"ו. במכתב שהתובע שלח לבית הדין, הוא כתב שאין בינו לבין הנתבע מחלוקת על הסכום ששולמו, ומכאן שהוא מודה שסכום זה שולם. בין הצדדים התגלעה מחלוקת לגבי הסכם המדוייק שאותו הנתבע צריך לשלם. ג. טענות התובע ותביעותיו התובע תובע שתי תביעות האחת כספית, והשנייה בקשה לפינוי הנתבע מדירתו באופן מיידי. התובע הגיש מכתב לבית הדין ביום 17.5 בו הוא הביע את הסכמתו להשאיר את הנתבע בדירה באם ישלם מחצית מחובו (שהוא הסכים אף להפחיתו) תוך שבועיים. ביום 29.5 ביקש התובע להזדרז עם פסק הדין זאת מחמת ונגרם לו נזק מכל שהות של הנתבע בדירה. ד. חוב השכירות הנתבע גר בדירתו של התובע מבלי לשלם את מלא דמי השכירות. זוהי הפרה חמורה של ההסכם ביניהם (ועיין מהרי"ט א, קיג), ולתובע קמה עילה לפנות את הנתבע מהדירה. עבר כמעט חודש מהצעת הפשרה שהציע התובע, והנתבע טרם שילם את חובו. בית הדין סבור שיתכן שהיתה אי הבנה מצד הנתבע באשר לתאריך האחרון שעד אליו הצעת הפשרה תקיפה, ולכן בית הדין נותן לנתבע ארכה לממש את הצעת הפשרה. בשלב זה בית הדין לא נותן החלטה סופית לגבי חובות הנתבע, והחלטה זו תצא בפסק דין נפרד. לטענת התובע כפי שהופיעה בכתב התביעה ובתיקון במכתבו מיום 29.5 החודשים שלא שולמו הם: מאי 2015 מדצמבר 2015 ועד היום, פרט ל 2600 ש"ח שהנתבע שילם לפני פסח, לחודשים ספט' - נוב' חסרים סך הכל 3300 ש"ח . לכן חישוב החוב עומד על: (מאי =4000, ספט'-נוב'=3300, דצמבר = 4000, ינואר עד מאי = 3500*5=17500) סך הכל: 24800 ש"ח. לטענת הנתבע הוא חייב לתובע עבור חודש מאי 2015 4000 ש"ח, ועבור חודשים יולי 2015-יוני 2016 24050 ש"ח. בשלב זה בית אינו מכריע באופן סופי במחלוקת על גובה החוב, החלטה בעניין זה תצא בהמשך. ה. הליכים מקבילים הנתבע הביא לידיעת בית הדין כי התובע המשיך לנהל הליך מקביל בבית משפט לפינוי מושכר, ובתאריך 2.6 ניתן פסק דין בהעדר הגנה של כבוד השופטת דורית פיינשטיין המורה על פינוי המושכר, ומחייב את הנתבע בהוצאות. בית הדין אינו רואה בעין יפה קיום הליך מקביל, שבמהלכו קיבל התובע מבית המשפט סעד לפינוי הנתבע, שניתן לו בהעדר הגנה. זוהי התנהלות של 'בא עליו בעקיפין' שאינה הגונה או מוסרית. בוודאי שלפי ההלכה דבר זה אינו מקובל (חושן משפט סימן כו סעיף א; נתיבות ס"ק ב), ואף נקבעו סנקציות בהלכה על כך. על פי חוק הבוררות, בית הדין אינו מוסמך להתערב בהליך המקביל המתקיים בבית המשפט, ועל הנתבע לפנות לבית המשפט אם ברצונו לעכב את ההליכים המתקיימים שם. ו. הוצאות משפט החלטה בעניין הוצאות ההליך תנתן בפסק הדין הסופי. ז. החלטה בית הדין אינו רואה בעין יפה קיום הליך מקביל בבית המשפט, אך הוא אינו מוסמך להתערב בהליך זה. הנתבע יכול להגיש בקשה לעיכוב הליכים בעצמו. ניתנת לנתבע ארכה עד יום שני 13.6, ז' בסיון התשע"ו לשלם כמחצית מסכום החוב המוסכם בסך 12,500 ש"ח. במידה והנתבע ישלם סכום זה, תינתן לו ארכה של שבועיים לשלם את המחצית השניה של החוב, עד ליום שני 27.6 כ"א בסיון התשע"ו, בסכום שיקבע בפסק הדין הסופי. במידה וביום שני 13.6 הנתבע לא ישלם את הסכום שנקבע לעיל בסעיף 2, על הנתבע יהיה לפנות את דירת התובע מיידית ביום 14.6. פסק הדין ניתן היום א בסיוון תשע"ו, 07 ביוני 2016 בזאת באנו על החתום ______________________ ______________________ ______________________ הרב דורון אלון הרב משה ארנרייך, אב"ד הרב עקיבא כהנא