ביאור הגר"א חושן משפט 30
פסק הדין המקורינפתח באתר המקור — din.gov.il / Sefaria
טקסט מלא של הפסק ←
חוץ מחבלות. ערא"ש ריש סנה': (ליקוט) חוץ מעידי חבלות ע' ריש סנה' ב' ב' ובדין הוא כו' ומשמע דגזילות וחבלות דבעינן מומחין בעינן דרישה וחקירה וכ"כ בתוס' שם ד"ה שלא ועי"ל כו' וא"ת והא כו' ותי' הרא"ש שם דסמכינן אמסקנא דפ' החובל דמילתא דשכיחא כו' וא"כ ה"ה לגזילות רק חבלות ע"ש וכ"כ לעיל סי' א' ס"ג ע"ש (ע"כ): (ליקוט) חוץ מעידי כו' אבל גזילות לא כמסקנא דב"ק פ' החובל שלא הזכיר רק חבלות וערא"ש (ע"כ): (ליקוט) חוץ מחבלות ואף גזילות כמסקנא דרפ"ח דב"ק. הרא"ש ריש סנה' וכ"כ רש"י י"ג ב' ד"ה למודן כו' וה"ה לענין דו"ח כמ"ש תוס' ג' א' ד"ה שלא יועיל כו': (ע"כ)
אע"פ. ר"ל שאין יודעין:
החדש. כולל כל ששה החקירות התלויין בזמן:
ולא המקום. החקירה הז':
ולא המנה. זהו דרישה כמ"ש בס"ב והוא מ"ש במתנ' דסנה' מ"א מכירין אתם כו' וכמ"ש הרמב"ם בפי"ב דלא כרש"י שם:
כיצד אחד. כולל כל החקירות ודרישות באלו ג' כנ"ל:
לא כי. דוקא הלא"ה לא. שם ל"ב: (ליקוט) לא כי אלא כו'. דוקא לא כי אבל בסתמא כשרין דקי"ל כריב"ק כמש"ל וה"ה במקום דמסתמא על זמנים מיוחדים מעידין משא"כ במוכחשין בגוף הדבר דסתמא כמכחישין וראיה ממש"ש נהרדעי כו' כמאן כריב"ק אימור כו' וכי האיך ס"ד לומר דריב"ק אף במכחיש א"כ אמאי א"ר יהודה בבדיקות אף בחקירות נמי אלא בסתם איירי רב יהודה וכיון דבגוף הדבר סתם הוי כמכחיש ואמר כמאן כריב"ק דהתם נמי בסתם כשר אימור דאריב"ק כו' דהתם הוי סתם כאין מכחישין והשתא ניחא לס"ד דמש"ה קא' בבדיקות דאף דכאן הוי כמכחיש אפ"ה כשר (ע"כ):
הא' בירושלים. כ"מ שם ל"א א':
וכן אם אמר. בכ"ז אפי' תובעו שניהם כיון שהוכחשו בדו"ח:
של שמן. אפי' לא אמר לא כי ועסמ"ע וכ"מ שם בגמ': (ליקוט) וכן אם אמר הא' חבית כו'. אע"ג דלא אמר לא כי דסתמא בזמן א' מסהדי וכמ"ש בס"ג וכן אם העידי סתם כו' משא"כ בזמן דסתמא לא מכחשי אהדדי וכמ"ש שם נהרדעי אמרי אפי' הלואות כו' ושם אימור דאריב"ק היכא דלא מכחשי כו' ומשמע אפי' בסתמא ושם חבית של שמן מ' אפי' בסתמא הוי הכחשה וכן מקום סתמא הוי כמו זמן סתמא (ע"כ):
שהמעו' הושחרו. כן מ' שם מרש"י ועב"י. ור"ל דאל"כ ה"ל הכחשה בדרישה:
וזה תובעו. דאל"כ אין כאן אלא ע"א וכמ"ש בס"ז: (ליקוט) וזה תובעו שניהם. טור ולמד מדברי רמ"ה וכמ"ש בס"ז אבל צ"ע דהא כאן אמנה אחד קא מסהדי וכאן הטעם משום דטעי אינשי וכמ"ש בפ"ג דב"ב בין חטי כו' ועבה"ג (ע"כ): (ליקוט) וזה תובעו שניהם. וכ"מ ברש"י שם ד"ה וצירף כו' כריב"ק כו' כדר"י וריב"ק ל"פ עם ת"ק אלא במקום שתובעו שניהם כמ"ש בס"ז אבל אם אומר טעמו של רב יהודה משום דטעי בין מנה שחור ללבן ל"ש בדריב"ק דאפשר שאף ת"ק מודה וכפי' שם בדיוטא ג"כ לאו משום טעותא אלא משום הזמה כמו בא"י בד"נ כמש"ש מ"א ב' וה"ה בהכחשה בד"מ וז"ש הטור והג"ה אם המקומות כו' אבל ריב"ש מפ' שם ג"כ משום דבין דיוטא כו' לא דכירי אינשי והכל משום טעות ולכן א"צ תבע שניהם וכמ"ש בס"ז חזינן כו' וזה דעת ש"ע שהשמיט אלו ב' הגהות (ע"כ): (ליקוט) וזה תובעו כו'. ורי"ו חולק ע"ז וכ"ד המחבר ועב"י ובה"ג (ע"כ):
אם המקומות. כנ"ל:
(ליקוט) והוא תבעו כו'. וכן בדיוטא כו' לפי שיטתו כנ"ל (ע"כ):
ראובן. שם ל"ב:
ויגלגל. הלא"ה אינו נשבע כיון שנצטרפו עד לעד. כתובות פ"ח היכי סמיך כו' ומתו' קו' תוס' דשם ד"ה היכי. דאם נצרף לא תשבע: (ליקוט) ויגלגל כו'. צ"ע הלא"ה משתבע משום דר' חייא קמייתא וכמ"ש בס"ה ועש"ך (ע"כ):
(ליקוט) אבל אם העידו כו' שם ל"א א' לא נחלקו ב"ש וב"ה כו' (ע"כ): (ליקוט) אבל אם כו'. כמש"ש אימור דאריב"ק כו' (ע"כ):
אינו משלם אלא. שבועות מ"ב א' וע"א בהכחשה אינו כלום. שבועות מ"ח א'. יבמות פט"ז סוטה פ"ו ופ"ט:
וכן אם. סנה' ל"ב הודאה אחר הודאה נמי אמנה כו' ושם ל"א א' חבית כו': (ליקוט) וכן אם כו'. י"ל דהא בס"א בהגה כ' כ"מ שנוכל כו' ובס"ז חזינן כו' וכן הקשה ט"ז ונ"ל דאין תולין ומיישבין אלא בדבר המצוי וכמ"ש בס"א דבהכחישו בזמן צ"ל לא כי אבל בסתם אמרי' דאין מכחישין זא"ז ובחבית יין ושמן אפי' בסתם דנין כמכחישין וכמו שמוכח מגמ' שם דאמר אימור כו' והטעם דכל בשני זמנים הדבר מצוי ששני הלואות נינהו אבל בחבית כו' הדבר שקול ולכן דנין להקל וז"ש שם מ"ש הלואה אחר כו' הודאה אחר הודאה נמי כו' וערש"י שם ד"ה הודאה אחר כו' דשמא כו' וז"ש בפסחים י"ב א' ומה אלו דייקינן כו' אלא כו' ואפ"ה תלינן דטעו ולא אמרי' דלא טעו אלא שמכחישין והטעם דהטעות מצויה משא"כ בפי' דבריהם בתחלת שעה או בסופה הדבר שקול והס' שכ' דברוב תלינן אבל בשקול לא גמ' ערוכה היא בסנה' ס"ט א' א"ל ובד"נ לא אזלי' כו' נימא הני דוקא כו' ורובא דאינשי כו' הא שקול לא ובזה מתי' קו' תוס' שם מ"א ב' ד"ה שזה כו' ובלא"ה דברי תוס' שם צ"ע דאכתי א' אומר בשתי שעות וא' אומר בשלשה מא"ל וצ"ל דתוס' ס"ל לטעות בעיבורו של חדש רחוק אם לא דכוונו באיזה יום ע"ש (ע"כ):
הוחזק כפרן. ר"ל חשוד מדין כופר בפקדון. ב"מ ה' ח' וא"צ כאן למ"ש שם ע"ב כגון דאתי סהדי כו' כיון שאין כאן חפץ מבורר רק שוה כסף. תשו' הרח"ש:
לאותו ממון. ל"ד:
ומשלם. ע"י שבועות תובע: (ליקוט) הוחזק כפרן כו' ומשלם ק"ק ע"י שבועת שכנגדו כמ"ש בריש ב"מ גבי ההוא רעיא (ע"כ):
וכן דיני עדות. ירו' ריש פ"א דסוטה: (ליקוט) וכן כו'. ירו' ריש סוטה נסתרה בעד אחד בשחרית ובע"א בין הערביים זה היה מעשה ושאל ר"א בן תדאי לחכמים אם זה ייחוד ואמרו אין מקבלין עדות אא"כ ראו שניהם כאחד ריב"ק אומר אפי' ראו שניהם זא"ז וקי"ל כריב"ק כנ"ל (ע"כ): (ליקוט) וכן דיני כו'. עמ"ש בא"ע סי"א סס"א בהג"ה (ע"כ):
(ליקוט) הא כו' כנ"ל אימור דאריב"ק כו' וכ"ש שהבע"ד מכחישו דהודאת בע"ד כמאה עדים ועב"ב קכ"ח ב' (ע"כ): (ליקוט) הא דהלואה כו'. כן ל' הרא"ש בשם הרמ"ה שם וכ"כ בנ"י שם דוקא בהלואה אחר הלואה והודאה דלא כהטור שלא חילק (ע"כ):
(ליקוט) הא ודאי חד כו'. עפ"ג דב"ב ל"ב תוס' ד"ה עביד כו' (ע"כ):
(ליקוט) דהוי כהודאה כו' משום שאינו תובעו אלא אחד ועסמ"ע ס"ק כ"א וכמ"ש בגמ' לרב הודאה כו' (ע"כ):
(ליקוט) ולא יוכל המלוה. כתובות פ"ה א' שבועות מ"ב א' (ע"כ): (ליקוט) ולא יוכל כו'. ע"ל סי' כ"ח סס"ב בהג"ה (ע"כ):
(ליקוט) בד"מ כו'. שם לזה הוצרכתי כו' וכיון דקי"ל כריב"ק כ"ש כה"ג (ע"כ):
(ליקוט) ואם אמר כו'. ער"ס כ"א (ע"כ):
אבל אחרים. ב"ב מ"ם א' קיום שטרות כו' וע"ש רשב"ם ותוס' ד"ה קיום: (ליקוט) אבל אחרים כו'. שלכן קיום שטרות בג' כמ"ש רשב"ם בב"ב מ"ם א' ותוס' בכתובות כ"א ב' ד"ה וש"מ כו' (ע"כ):
(ליקוט) כיצד באו כו'. ב"ק ע' ב' ב"ב כ"ו ב' סנהדרין ל' ב' (ע"כ):
(ליקוט) אפילו העידו שנים כו'. ב"ק שם ב"ב שם (ע"כ):
(ליקוט) אבל אם העיד כו'. שהוא דבר שלם וכריב"ק כנ"ל (ע"כ): (ליקוט) אבל אם כו'. סנהדרין שם (ע"כ):
עדות בידיעה שבועות ל"ג ב':
בסי' צ'. ס"ו ע"ש:
אין חילוק. דע"א נאמן באשה דהקילו בה משום דעבידא לגלויי כמ"ש הרמב"ם בפי"ב מ"ה גרושין סל"ג וכמ"ש ביבמות קי"ו ב' ואע"ג דשם איבעיא להו פי' בשם תוס' דאיבעיא להו איזה טעם עיקר ומ"מ ודאי עביד לאיגלויי. ואמרו שם קיז א' שאין האחין כו' ובכתובות ק"ז א' כששמעה בו שמת בע"א כו' בניו כו' וא"ל דמיירי בקול בעלמא דא"כ אפי' בב' עדים ועריב"ש: (ליקוט) אין חילוק כו'. ר"ל אע"ג דבדבר איסור ע"א נאמן במילתא דעבידא לגלויי כמ"ש בפ"ב דר"ה כ"ב ב' כאן אין חילוק מדאיבעיא להו ביבמות קט"ז ב' ולא פשיט ממתני' שאין האחים נכנסין על פיה (ע"כ):