תלמוד בבלי מסכת בבא מציעא דף 100:

פסק הדין המקורינפתח באתר המקור — din.gov.il / Sefaria
טקסט מלא של הפסק ←
כְּסוּת, מַה שֶּׁטְּעָנוֹ לֹא הוֹדָה לוֹ, וּמַה שֶּׁהוֹדָה לוֹ לֹא טְעָנוֹ. כִּדְאָמַר רַב פָּפָּא בִּדְלַיְיפִי – הָכָא נָמֵי בִּדְלַיְיפִי. קַשְׁיָא לֵיהּ לְרַבִּי הוֹשַׁעְיָא: מִידֵּי ״כְּסוּת״ קָתָנֵי? ״עֶבֶד״ קָתָנֵי! אֶלָּא אָמַר רַבִּי הוֹשַׁעְיָא: כְּגוֹן שֶׁטְּעָנוֹ עֶבֶד בִּכְסוּתוֹ וְשָׂדֶה בָּעוֹמָרֶיהָ. וְאַכַּתִּי כְּסוּת, מַה שֶּׁטְּעָנוֹ – לֹא הוֹדָה לוֹ, וּמַה שֶּׁהוֹדָה לוֹ – לֹא טְעָנוֹ! אָמַר רַב פָּפָּא: בִּדְלַיְיפִי. קַשְׁיָא לֵיהּ לְרַב שֵׁשֶׁת: זוֹקְקִין אֲתָא לְאַשְׁמוֹעִינַן?! תְּנֵינָא: זוֹקְקִין הַנְּכָסִים שֶׁאֵין לָהֶן אַחְרָיוּת אֶת הַנְּכָסִים שֶׁיֵּשׁ לָהֶן אַחְרָיוּת לִישָּׁבַע עֲלֵיהֶן. אֶלָּא אָמַר רַב שֵׁשֶׁת: הָא מַנִּי – רַבִּי מֵאִיר הִיא, דְּאָמַר: עַבְדָּא כְּמִטַּלְטְלִין דָּמֵי. וְאַכַּתִּי: מַה שֶּׁטְּעָנוֹ – לֹא הוֹדָה לוֹ, וּמַה שֶּׁהוֹדָה לוֹ – לֹא טְעָנוֹ! סָבַר לַהּ כְּרַבָּן גַּמְלִיאֵל. דִּתְנַן: טְעָנוֹ חִטִּים וְהוֹדָה שְׂעוֹרִים – פָּטוּר, רַבָּן גַּמְלִיאֵל מְחַיֵּיב. אַכַּתִּי הֵילָךְ הוּא! אָמַר רָבָא: עַבְדָּא דִּקְטַע לִידֵיהּ, וְשָׂדֶה שֶׁחָפַר בָּהּ בּוֹרוֹת שִׁיחִין וּמְעָרוֹת. וְהָא רַבִּי מֵאִיר אִיפְּכָא שָׁמְעִינַן לֵיהּ, דִּתְנַן: גָּזַל בְּהֵמָה וְהִזְקִינָה, עֲבָדִים וְהִזְקִינוּ – מְשַׁלֵּם כִּשְׁעַת הַגְּזֵילָה. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: בַּעֲבָדִים אוֹמֵר לוֹ ״הֲרֵי שֶׁלְּךָ לְפָנֶיךָ״! הָא לָא קַשְׁיָא, כִּדְמַחְלֵיף רַבָּה בַּר אֲבוּהּ וְתָנֵי, רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: מְשַׁלֵּם כִּשְׁעַת הַגְּזֵילָה, וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אוֹמֵר לוֹ בַּעֲבָדִים ״הֲרֵי שֶׁלְּךָ לְפָנֶיךָ״. אֶלָּא מִמַּאי דְּסָבַר רַבִּי מֵאִיר מַקְּשִׁינַן קַרְקַע לְעֶבֶד: מָה עֶבֶד נִשְׁבָּעִין – אַף קַרְקַע נִשְׁבָּעִין? דִּלְמָא אַעֶבֶד הוּא דְּנִשְׁבָּעִין, אֲבָל אַקַּרְקַע לָא! לָא סָלְקָא דַּעְתָּךְ, דְּתַנְיָא: הַמַּחְלִיף פָּרָה בַּחֲמוֹר וְיָלְדָה, וְכֵן הַמּוֹכֵר שִׁפְחָתוֹ וְיָלְדָה, זֶה אוֹמֵר: בִּרְשׁוּתִי, וְזֶה שׁוֹתֵק – זָכָה. זֶה אוֹמֵר: ״אֵינִי יוֹדֵעַ״, וְזֶה אוֹמֵר: ״אֵינִי יוֹדֵעַ״ – יַחְלוֹקוּ. זֶה אוֹמֵר: ״בִּרְשׁוּתִי״, וְזֶה אוֹמֵר: ״בִּרְשׁוּתִי״ – יִשָּׁבַע הַמּוֹכֵר שֶׁבִּרְשׁוּתוֹ יָלְדָה, לְפִי שֶׁכׇּל הַנִּשְׁבָּעִין שֶׁבַּתּוֹרָה נִשְׁבָּעִין וְלֹא מְשַׁלְּמִין, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אֵין נִשְׁבָּעִין לֹא עַל הָעֲבָדִים וְלֹא עַל הַקַּרְקָעוֹת. לָאו מִכְּלָל דְּרַבִּי מֵאִיר סָבַר נִשְׁבָּעִין! מִמַּאי? דִּלְמָא ״כְּשֵׁם״ קָאָמְרוּ לֵיהּ: כִּי הֵיכִי דְּאוֹדֵית לַן בְּקַרְקָעוֹת – אוֹדִי לַן נָמֵי בַּעֲבָדִים. תִּדַּע, דִּתְנַן, רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: יֵשׁ דְּבָרִים שֶׁהֵן כַּקַּרְקַע וְאֵינָן כַּקַּרְקַע. וְאֵין חֲכָמִים מוֹדִים לוֹ. כֵּיצַד? עֶשֶׂר גְּפָנִים טְעוּנוֹת מָסַרְתִּי לָךְ, וְהַלָּה אוֹמֵר: אֵינָן אֶלָּא חָמֵשׁ, רַבִּי מֵאִיר מְחַיֵּיב. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: כׇּל הַמְחוּבָּר לַקַּרְקַע – הֲרֵי הוּא כַּקַּרְקַע. וְאָמַר רַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא: עֲנָבִים הָעוֹמְדוֹת לִיבָּצֵר אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ. דְּמָר סָבַר: כִּבְצוּרוֹת דָּמְיָין, וּמָר סָבַר: לָאו כִּבְצוּרוֹת דָּמְיָין. אֶלָּא לְעוֹלָם כִּדְרַבִּי הוֹשַׁעְיָא, וּדְקַשְׁיָא לָךְ זוֹקְקִין? אִיצְטְרִיךְ: סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא כְּסוּת עֶבֶד כְּעֶבֶד דָּמֵי, עוֹמְרֵי שָׂדֶה כְּשָׂדֶה דָּמֵי, קָא מַשְׁמַע לַן. זֶה אוֹמֵר: ״אֵינִי יוֹדֵעַ״, וְזֶה אוֹמֵר: ״אֵינִי יוֹדֵעַ״ – יַחְלוֹקוּ. הָא מַנִּי – סוֹמְכוֹס הִיא, דְּאָמַר: מָמוֹן הַמּוּטָּל בְּסָפֵק – חוֹלְקִין. אֵימָא סֵיפָא: זֶה אוֹמֵר ״בִּרְשׁוּתִי״ וְזֶה אוֹמֵר ״בִּרְשׁוּתִי״ – יִשָּׁבַע הַמּוֹכֵר שֶׁבִּרְשׁוּתוֹ יָלְדָה, וּלְרַבָּה בַּר רַב הוּנָא, דְּאָמַר: אִין, אָמַר סוֹמְכוֹס אֲפִילּוּ בָּרִי וּבָרִי, אַמַּאי יִשָּׁבַע מוֹכֵר? ״יַחְלוֹקוּ״ מִיבַּעְיָא! מוֹדֶה סוֹמְכוֹס הֵיכָא דְּאִיכָּא שְׁבוּעָה דְּאוֹרָיְיתָא, וּדְקַטְעַהּ לִידַהּ כִּדְרָבָא. מַתְנִי׳ הַמּוֹכֵר זֵיתָיו לְעֵצִים, וְעָשׂוּ פָּחוֹת מֵרְבִיעִית לַסְּאָה – הֲרֵי אֵלּוּ שֶׁל בַּעַל הַזֵּיתִים. עָשׂוּ רְבִיעִית לַסְּאָה, זֶה אוֹמֵר: ״זֵיתַי גִּדֵּלוּ״, וְזֶה אוֹמֵר: ״אַרְצִי גִּדֵּלָה״ – יַחְלוֹקוּ. שָׁטַף נָהָר זֵיתָיו וּנְתָנָם לְתוֹךְ שְׂדֵה חֲבֵירוֹ, זֶה אוֹמֵר: ״זֵיתַי גִּדֵּלוּ״, וְזֶה אוֹמֵר: ״אַרְצִי גִּדֵּלָה״ – יַחְלוֹקוּ. גְּמָ׳ הֵיכִי דָּמֵי? אִי דַּאֲמַר לֵיהּ קוֹץ לְאַלְתַּר – אֲפִילּוּ פָּחוֹת מֵרְבִיעִית נָמֵי לְבַעַל הַקַּרְקַע. אִי דַּאֲמַר לֵיהּ כֹּל אֵימַת דְּבָעֵית קוֹץ – אֲפִילּוּ רְבִיעִית נָמֵי לְבַעַל זֵיתִים! לָא צְרִיכָא, דַּאֲמַר לֵיהּ סְתָמָא: פָּחוֹת מֵרְבִיעִית – לָא קָפְדִי אִינָשֵׁי, רְבִיעִית – קָפְדִי אִינָשֵׁי. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן פַּזִּי: וּרְבִיעִית שֶׁאָמְרוּ –

פסקים קשורים