ביאור הגר"א חושן משפט 300

ישבע כו'. כמו חנוני ופועלים ושני מלוים בפ' הנשבעין אף שכ"א לבדו ח"צ לישבע כמ"ש בסי' צא: שהל"ל כו'. רי"ף ורמב"ם: ואי אינהו כו'. וכ"כ תוס' ורא"ש מדל"ק שם אלא התם דקתבעי כו' ש"מ דלא הדר מתי הראשון ועוד דקאמר שם ב' ומי א"ר כל בשתי כו' כ' הרא"ש אלא ש"מ דבכרך אחד אף לצאת י"ש א"צ ובשתי כריכות חייב אף בדיני אדם אי תבעי ליה ואוקימתא דסיפא בכרך א' הא בשתי כריכות חייב וז"ש לעיל ישבע ואי לא תבעי כו' כמ"ש הכא בבא כו' דיקא כו' וה"ה בסיפא בכה"ג בשתי כריכות: לפיכך אם כו'. גי' בגמ' סיפא שהפקידו לו בכרך א' דלא ה"ל למידק דא"ל אכתי כו': מונח אצלו. רמב"ם וערש"י שם ב' ד"ה אם נטל כו' ודברי המ"מ וש"ע בסי' רכ"ב ס"ב צ"ע שכ' מונחים בב"ד: וי"א כו'. וכ"כ תוס' ק"ג א' ד"ה אבל כו' ע"ש: ואפי' בבא כו'. מ"מ וכפי' תוס' שם ד"ה התם כו': וי"א כו'. הרא"ש דס"ל דמתני' בדיני אדם דרישא לחוד בדיני שמים אבל בדיני שמים חייב אף בסיפא כיון שהוא טוען שמא וכמ"ש במנה לי בידך והלה אומר א"י בב"ק קי"ח א': ודמי הגדול כו'. רמב"ם דלא כרש"י ומש"ש וצריכא כו' היינו פסידא וכמש"ש דאדם רוצה בשלו ואמרו חיישינן שמא עיניו נתן בה אע"ג שמשלם לו: וכן מי כו'. מתני' שם וכס"ד בתבעוהו דלא אוקמי בהודה ולצאת י"ש אלא לר"ט ואנן קי"ל כר"ע: ואי אינהו כו' אבל כו'. שם למסקנא הכא כו' וכ' הרא"ש דוקא אביו מדל"ק אחד מכם ועבה"ג ועס"ס ע"ז די"ח וכ"מ בתוס' הנ"ל ד"ה התם כו': וכן כו'. כשיטתו דוקא בכרך א' ובזה א"נ לכל הדחוקים של תוס' ד"ה והאמר: