סיכום
פסק דין משלים בסכסוך בין רוכשי דירה לבין מוכריה, בעניין ביצוע פסק דין קודם. הסכסוך התמקד בשאלת סדר ביצוע התחייבויות הצדדים: הסרת הערת אזהרה על ידי התובעים מול החזר כספים על ידי הנתבעים. בית הדין קבע כי הנתבעים עברו את הכספים לנאמנות באופן עניני, אך התובעים אחרו בצורה בלתי סבירה בהסרת הערת האזהרה - כשבועיים במקום ארבעה ימי עבודה. בית הדין פסק כי התובעים חייבים להשלים את הסרת רישום המשכון על הדירה, וקבע פיצוי בסך 3,500 שקלים לנתבעים בגין העיכוב.
עובדות
בתאריך 20 ביולי 2016 ניתן פסק דין ארבוטרז בו הוכרעו רוב הטענות. בפסק הדין נפסק כי על התובעים להסיר הערת אזהרה שרישמו על דירת הנתבעים, ועל הנתבעים להחזיר כספים המוחזקים אצלם. הוצאו הוראות כי שני הצדדים ישלימו את חובותיהם תוך שבועיים. בהבהרה שנתנה בית הדין נקבע כי הנתבעים יכולים להעביר את הכספים לנאמנות. הנתבעים פעלו במהירות והעבירו את הכספים לנאמנות באופן עניני. התובעים, לעומת זאת, הסיר את הערת האזהרה רק כעבור כשבועיים (בתאריך 17 באוגוסט 2016), כלומר 7 ימים איחור יחסית לתאריך הסיים הצפוי. בנוסף, התברר כי רישום משכון על הדירה לא הוסר עד היום.
החלטה
1. הנתבעים חייבים להשלים לתובעים את תשלום כל הסכומים הנמצאים בחשבון הנאמנות, למעט 3,500 שקלים בגין העיכוב בהסרת הערת האזהרה. 2. התובעים חייבים להסיר את רישום המשכון הרשום לטובתם ברשם המשכונות, או למציא לנתבעים ייפוי כח המאפשר את הסרת הרישום, תוך 14 יום ממועד פסק הדין. 3. אין צו להוצאות משפט לטובת אף אחד מהצדדים, כיוון ששני הצדדים התנהלו בנקודות מסוימות בצורה קנטרנית.
נימוקים
בית הדין מצא כי הנתבעים פעלו באופן עניני ומהיר בהעברת הכספים לנאמנות כבר למחרת הודעת בית הדין. לעומת זאת, התובעים השתהו בצורה בלתי סבירה בהסרת הערת האזהרה. בית הדין דחה את טענת התובעים לפי הצדקה של עיכוב בשל יום כיפור וימים בהם נסגר הטאבו, וקבע כי בני אדם אינם יכולים להיות צדיקים על חשבון אחרים. בית הדין קבע כי התובעים היו צריכים להשלים את ההסרה עד לתאריך 10 באוגוסט 2016 (בהסתמך על מכתב של ב"כ התובעים המצביע על צורך של ארבעה ימי עבודה), וכיוון שהסיר אותה ב-17 באוגוסט, נמצא עיכוב של שבעה ימים. בנוגע לרישום המשכון, בית הדין קבע כי אף שנקודה זו נשכחה בפסק הדין הקודם, ברור כי על התובעים לפעול להסרתו, שכן עסקת המכר בוטלה.
טקסט מלא של הפסק ←
בענין: רוכשי דירה (להלן: תובע 1) (להלן: תובעת 2) (להלן: תובע 3) (כולם ביחד: התובעים או התובע – ללא ציון מספר) מוכרי דירה (להלן: נתבע 1) (להלן: נתבעת 2) (כולם ביחד: הנתבעים או הנתבע – ללא ציון מספר) 1. רקע הצדדים קבלו את הח"מ (להלן: ביה"ד) כבוררים הן לדין והן לפשרה, וחתמו על הסכם בוררות כנדרש. בתאריך יד בתמוז תשע"ו, 20/07/16 ניתן פסק דין שהכריע ברוב טענות הצדדים. בפסק דין זה הוכרעו הנושאים שנשארו ללא הכרעה. 2. מועד הסרת הערת האזהרה א. בפסק הדין שניתן בתאריך יד בתמוז תשע"ו, 20/07/16 נפסק כי על התובעים להסיר את הערת האזהרה, וכי על הנתבעים להשיב את מרבית הכספים המוחזקים אצלם. שני הצדדים היו אמורים לבצע את המוטל עליהם תוך שבועיים מיום פסק הדין, עד לתאריך כח בתמוז, 03/08 (בהחלטות נכתב בשוגג 03/07). ב. לאחר פסק הדין נתגלעה מחלוקת בין הצדדים על אופן ביצוע פסק הדין. לאור מחלוקת זו, בתאריך כח בתמוז 03/08 ניתנה הבהרה בלשון זו: למען הסר ספק, יובהר כי סעיפים 2-3 בפרק ההחלטות בפסק הדין, הנם בכפוף לעמידה בסעיף 4. לאמור, על התובע להסיר את הערת האזהרה כאמור בסעיף 2, לאחר שיקבל מהנתבע את הכספים שהוזכרו בסעיף 4, או שכספים אלו יופקדו בידי נאמן שיעבירם לידי התובע עם הסרת הערת האזהרה. ג. למחרת הודעת בית הדין, בתאריך כט בתמוז, הודיעו הנתבעים לתובעים ולבית הדין כי העבירו את הכספים שהוחזקו אצלם לנאמנות אצל ב"כ, וב"כ אישרה כי הכספים מוחזקים אצלה בנאמנות. ד. ב"כ התובעים הסיר את הערת האזהרה רק כעבור כשבועיים, בתאריך יג באב 17/08. ה. לאחר מכן, ב"כ הנתבעים העבירה לתובעים את רוב הכסף שהוחזק אצלה בנאמנות, סה"כ 85 אש"ח. ב"כ הנתבעים הסבירה, כי אף שהתובעים דרשו לקבל בחזרה 92 אש"ח, היות שהערת האזהרה הוסרה באיחור, הרי שיש לזכות את הנתבעים בפיצוי בסך 500 ש"ח לכל יום איחור (ע"פ סעיף 3 בפרק ההחלטות). לכן היא מחזיקה בנאמנות בחלק מהכספים, וממתינה להוראות בית הדין. ו. ב"כ התובעים השיב כי: המערער וב"כ המערער משכה בכשבועיים אישור על כספי הנאמנות הנמצאת ברשותה כפי הוראת בית הדין לצורך מחיקת הערת אזהרה בנסיבות העניין שהטאבו סגור בימי ששי שבת וימי שלישי והיה תשעת הימים ותשעה באב ימים שממעטים בעסקים, ב"כ התובע הוריד את הערת אזהרה אחרי כמה ימי עסקים בודדים באישור הנ"ל כך שאין מקום לקיזוז כספים בעקבות כך ז. בנוסף, טענו התובעים, כי אם יש לקזז מהם כספים בשל העיכוב בהסרת הערת האזהרה, הרי שיש לקנוס באותו אופן את הנתבעים על העברת הכספים לנאמנות באיחור, ועל העברת הכספים מידי ב"כ הנתבעים לתובעים בעיכוב של 6 ימים. 3. הסרת רישום המשכון שעל הדירה ח. הנתבעים התלוננו כי בנוסף להערת האזהרה, נרשם משכון על הדירה אצל רשם המשכונות לטובת התובעים. לדבריהם, עד היום לא הוסר רישום המשכון. ט. ב"כ הנתבעים כתבה כי לתומה חשבה שהתובעים ביצעו רק רישום הערת אזהרה לטובתם, ופרח מזכרונה כי ביצעו גם משכון לטובתם, ולכן העבירה לתובעים את כספם עוד טרם הסרת המשכון. לדבריה, הטרוניה כלפיה על אי-העברת כל הכספים שבנאמנותה לרשות התובעים אינה במקום, שכן לא הוסרו כל השעבודים. י. ב"כ התובעים השיב כי המערער מעולם לא תבע (בדיון או בסיכום) את הסרת המשכון. לכן לא היה פסק דין בדבר, וכי "המערער הכניס זאת לעשות סיבוב על התובעים שיעשו את מה שמוטל עליו ועל ב"כ". 4. דיון יא. הבסיס לדיון הוא הבנת פסק הדין, והשאלה האם ראוי להחיל על מי מהצדדים את הקנסות שקבע בית הדין בפסק דינו. יב. בפסק הדין מתאריך יד בתמוז לא נקבע מי צריך לבצע את ההוראות המוטלות עליו ראשון. התובעים חששו לבטל את הערת האזהרה, ששימשה להם בטוחה לקבלת הכספים, והנתבעים חששו להחזיר את הכספים כל זמן שהערת האזהרה נותרת על כנה. יג. בהבהרה שהוציא בית הדין נשמרה מסגרת פסק הדין, אך הובהר כי על הנתבעים להעביר תחילה את הכסף, וכי הם יכולים להעבירו לנאמנות, ואח"כ תוסר הערת האזהרה. היות שההבהרה ניתנה בתאריך בו שני הצדדים צריכים היו לסיים את המוטל עליהם, צפוי היה ששניהם יזדרזו להשלים את החלטות בית הדין לאלתר. יד. מצד הנתבעים אכן נעשה כן, וכבר למחרת הועברו הכספים לנאמנות. אולם התובעים השתהו באופן בלתי סביר בביצוע ההחלטה. הטענה כי "היה תשעת הימים ותשעה באב ימים שממעטים בעסקים" - מוטב היה לה שלא תיטען. אסור לאדם להיות צדיק על חשבונם של אחרים. טו. לאור הנ"ל, אנו קובעים כי התובעים היו צריכים להשלים את הסרת הערת האזהרה לא יאוחר מתאריך ו באב 10/08. קביעה זו מבססת בין היתר על מכתבו של ב"כ התובעים מתאריך מוקדם יותר, בו כתב כי נדרשים ארבעה ימי עבודה לצורך הסרת הערת האזהרה. נמצא כי התובעים אחרו בשבעה ימים, ולכן הנתבעים זכאים לפיצוי בסך 3,500 ש"ח. כספים אלו מוחזקים כבר בידי ב"כ הנתבעים. טז. לגבי הרישום ברשם המשכונות - אכן נקודה זו נשכחה בפסק הדין הקודם. הנתבע הזכיר בכמה וכמה הזדמנויות שהוא מבקש ייפוי כח להסרת המשכונות (כתב ההגנה חלק ז סע' ח; סיכום כתב תביעה נגדית מתאריך 12/07), ותביעה זו לא הוכרעה במפורש בפסק הדין הקודם. לאור מסקנות פסק הדין, ברור כי על התובע לפעול להסרת המשכון. יז. טענת ב"כ התובעים כי על הנתבע לפעול בעצמו להסרת רישום המשכון אינה ברורה די צרכה. לאורך כל ההליך טען הנתבע כי אין בידו ייפוי כח המאפשר לו להסיר את הרישום, ולכן אך הגון היה אילו היה ניתן לו ייפוי כח כזה. העובדה שבית הדין לא התייחס לכך בהחלטותיו אינה גורעת מהחובה המוסרית לפעול לפי רוחו של פסק הדין, שעסקת מכר הדירה בוטלה, ולפעול באופן שישחרר את כל השעבודים שנרשמו לטובת התובעים מדירת הנתבעים. 5. הוצאות משפט יח. מנהגו של בית דין זה, שכאשר שני הצדדים נוהגים באופן הגון במהלך הדיון המשפטי, כל צד נושא בהוצאותיו. אנו סבורים כי כל אחד מהצדדים התנהג בנקודות מסויימות התנהגות קנטרנית שאינה ראוייה. על כן אין צו להוצאות לטובת אף אחד מהצדדים. 6. החלטות (א) הנתבעים ישלימו לתובעים את תשלום כל הסכומים הנמצאים בחשבון הנאמנות, או שהיו אמורים להיות בחשבון הנאמנות, לפי פסק הדין, למעט 3,500 ש"ח (שלושת אלפים וחמש מאות ש"ח) בגין העיכוב בהסרת הערת האזהרה. (ב) התובעים יסירו את רישום המשכון הרשום לטובתם ברשום המשכונות, או ימציאו לנתבעים ייפוי כח המאפשר את הסרת רישום המשכון, וזאת תוך 14 יום ממועד מתן פסק הדין. פסק הדין ניתן ביום ב' בחשוון תשע"ו, 3 בנובמבר 2016 והאמת והשלום אהבו ______________ הרב ניר ורגון ______________ הרב עקיבא כהנא ______________ הרב אליעזר שנקולבסקי, אב"ד