ביאור הגר"א חושן משפט 335

ואם רוצה כו'. וכ"מ בתוספתא שהבאתי בסי' של"ג ס"ב השוכר כו' ע"ש: וי"א כו'. ע"ש בהג"ה: ודוקא כו'. וכ"כ בהג"א שם ד"ה וקש"ל מ"ש כו' י"ל כגון כו': ואין כו' וי"א כו'. כנ"ל ועסמ"ע: (ליקוט) מלמד שחלה כו' ואין בע"ה כו'. עהג"א ד"ה וגם המשכיר מלמד לבנו כו' ורפיא בידי כו'. (ע"כ): והא כו'. כנ"ל: המלמד כו' כדין כו'. בתוספתא פ"ז השוכר את הפועלים לעשות בתוך שלו וטעו ועשו בתוך של חבירו הוא נותן להם שכרם משלם וחוזר ונוטל מבע"ה מה שההנו אותו הראם בתוך שלו והלכו ועשו בתוך של חבירו הוא אינו נותן להם כלום והן הולכין ונוטלין מבע"ה מה שההנו אותו וער"ס של"ו: ויש חולקין. ממ"ש בנדרים ל"ה ב' אבל מלמד הוא כו': ואם אחד כו'. כנ"ל נוטל מה שההנהו וכמ"ש בר"פ האומנין וליחזי פועלים היכי מתגרי ואף הרשב"א מודה כאן. ד"מ: בע"ה ששכר כו'. ממ"ש בב"ב קנ"ג ב' רנ"א אם בריא הוא כו' והלכה כר"נ כמ"ש דר"נ דיינא הוא כו' וה"נ כיון תא ידע מעיקרא נמי הוה ידע ואף לפי מאי דדחי בקדושין ע"ט ב' ע"כ ל"ק ר"נ כו' ה"נ כל המשכירים עצמן בחזקת שיודעין וכ"ש זה שהתנה ומילתא דעבידא לגלויי לא משקרי אינשי ועתוס' דב"ב שם ד"ה ר"נ כו' וכ"ז כשיטת התוס' שם ד"ה כמאן כו' ומטעם כו' אבל הרי"ף וש"פ פ' דלא כר"נ וכמש"ל סי' רכ"א ס"ב: ונשבע כו'. ר"ל דבלא העד א"צ לישבע כלל כנ"ל רק כנגד העד: רב שהיה כו'. כמ"ש בפ"ק דב"מ בתקפה אחד כו' דשתיקה הוי כמחילה ואין זה מוכרח דשם משום הודאה וכמ"ש בסי' קנ"ד וקנה לענין הוצאות זיזין ושאר דברים וכמש"ש: פועל כו'. כמ"ש בגטין ע"ג א': א' ששכר כו'. כנ"ל בש"ע השוכר כו' אם יש כו' וז"ש אע"פ כו': דניחא ליה כו'. כמ"ש בע"פ קי"ג א' קבא מארעא כו' שכמה מאורעות בדרכים. וע"ש: השוכר כו'. תוספתא פ"ז: (ליקוט) דהרי כבר כו'. ב"ק ט"ז ב' א"ל מי דמי התם כו' (ע"כ): אבל כו'. עסמ"ע: שכרו כו'. לשון תוספתא שם: