קבלת ערעור לתשלום פיצויים כנהוג במוסדות המערערת

סכסוך חוזיאחר
פסק הדין המקורינפתח באתר המקור — din.gov.il / Sefaria

סיכום

בערעור על פסק דין בנוגע לתביעה כספית של עובדת בגן ילדים נגד מוסד החינוך המעסיק אותה. התביעה עסקה בשאלה האם יש לחייב את המעסיקה לשלם פיצויים וזכויות פנסיה לפי מנהג המדינה או לפי המנהג המקובל במוסד המערערת. בית הדין הגדול קבע כי כאשר מעסיקה בעלת מנהג אחר השונה ממנהג המדינה, לא ניתן לחייבה לפי מנהג המדינה, במיוחד כאשר החוזה מתייחס בפירוש לתנאים הסוציאליים הנהוגים ברשת המוסדות שלה. הבית הדין סבר כי ההנחה שיש התחייבות למנהג המדינה מתופסת כאשר ידוע שלמעסיקה מנהג שונה שהעובדת קבלה.

עובדות

עובדת בגן ילדים הגישה תביעה כספית נגד מוסד חינוך. התובעת טענה כי היא זכאית לפיצויים וזכויות פנסיה לפי מנהג המדינה. המוסד המערער טען כי יש לו מנהג שונה בתשלום זכויות לעובדיו, כפי שמופיע בחוזה ההעסקה. החוזה קבע כי התובעת תקבל את התנאים הסוציאליים הנהוגים ברשת הגננות של המוסד, בשיעור של 90% מטבלת השכר.

החלטה

בית הדין הגדול קיבל את הערעור וקבע כי אין לחייב את המעסיקה לשלם פיצויים ונהלי פנסיה לפי מנהג המדינה. הבית הדין הוציא חוק שכאשר יש הוכחה שלמעסיקה מנהג אחר השונה ממנהג המדינה, לא יכול להיות הסכם משתמע שהעובדת התחייבה למנהג המדינה. החוזה המפורש המתייחס לתנאים הסוציאליים של הרשת מחזק קביעה זו.

נימוקים

בית הדין נימק שהעיקרון של 'מנהג המדינה' חל רק כאשר אין הוכחה לנהוג אחר. כאשר מעסיקה בעלת מנהג מסוים המוכר לעובדת (וגם לתובעת בתיק זה), אי אפשר להניח התחייבות למנהג המדינה. בנוסף, החוזה קבע בפירוש שהתובעת תקבל את התנאים של הרשת, שממנה התחייבה לעבור. טיעון המעסיקה שהוא 'מנהג גרוע' אינו רלוונטי להוכחה שלא התכוונו למנהג המדינה. התנאי שהתובעת קבלה עולה בקנה אחד עם זכויות שאר הגננות ברשת.

טקסט מלא של הפסק ←
קבלת ערעור לתשלום פיצויים כנהוג במוסדות המערערת בית הדין הגדול בפני כבוד הדיינים: הרב עזרא בר שלום הרב זלמן נחמיה גולדברג הרב ח. ג. צימבליסט 1108-35-1/ 774452/1 כ"ה אייר תשנ"ט [...] ועד החינוך תביעה כספית / בוררות נושא הדיון: קבלת ערעור לתשלום פיצויים כנהוג במוסדות המערערת כל היסוד לחייב את הנתבעת לשלם כפי מנהג המדינה הוא משום דהוי כאילו התנו כך בפירוש וכאילו התחייבה לשלם כפי המנהג. אולם אם ידוע שנתבעת זו יש לה מנהג אחר השונה ממנהג המדינה שוב אי אפשר לומר שהתחייבה כמנהג המדינה, שהרי אינה נוהגת כמנהג המדינה לגבי יתר העובדים. ומה שטען הגר"א שרמן שליט"א שמנהגה של הנתבעת אינו ברור ופשוט ושלכן אין לו תוקף של מנהג, וכן מה שטען שהוא "מנהג גרוע" שאין הולכים אחריו, גם אם נניח שאכן כן הוא, אין זה רלוונטי לנדוננו. דמה שאנו מציינים את מנהגם לא בא אלא להוכיח שלא התכוונו למנהג המדינה, שהרי יש להם מנהג אחר (ואף אם אין לו תוקף מנהג), וממילא אי אפשר לחייבם עפ"י מנהג המדינה. ובפרט כשבחוזה עם התובעת כתוב בפירוש שהיא תקבל את התנאים הסוציאליים הנהוגים ברשת הגננות של [...]. ומה שטוענים שהכוונה היתה רק לגבי גובה המשכורת, וכפי שצויין בחוזה ("דהיינו %90 מטבלת השכר"), אפילו נניח שיש מקום להסתפק בזה, הרי זה רק לגבי הבנתה של התובעת, אבל הנתבעת בודאי התכוונה שזה כולל גם את זכויות הפנסיה, כי אין שום סיבה לומר שהתכוונה להתחייב לתובעת זו יותר מלגננות אחרות. שהרי התובעת היתה מעוניינת לעבור לרשת הגנים של [...], וגם אם היו אומרים לה בפירוש שתקבל כפי שיתר הגננות מקבלות לא היתה פורשת, ולמה שיתנו לה יותר. וכיון שכך אין מקום לחייב את הנתבעת כפי מנהג המדינה בשעה שמוכח מתוך החוזה שהנתבעת עכ"פ לא התכוונה להתחייב כמנהג המדינה. ניתן ביום כ"ה אייר תשנ"ט (11/05/1999) (-) הרב ח.ג. צימבליסט, דיין - יו"ר (-) הרב זלמן נ. גולדברג, (-) הרב עזרא בר שלום,

פסקים קשורים