פתחי תשובה על חושן משפט 122
פסק הדין המקורינפתח באתר המקור — din.gov.il / Sefaria
טקסט מלא של הפסק ←
וא"צ הרשאה. עבה"ט בשם ש"ך. ובש"ך כתב עוד וגם דברי הריטב"א בלא"ה תמוהים דאי טעמא משום דידו כידה אם כן אמאי אמרינן בש"ס כו' ע"ש וע' בת' שבו"י ח"א סימן קנ"ז שכתב דאין כאן אפילו קצת קושיא כו' ע"ש:
טענות אחרות. עבה"ט עד ולענין דינא נראה עיקר כהרמב"ם כו' וע' בת' ושב הכהן סימן נ"ט שהאריך לסתור דברי הש"ך וסיים ולכן לפע"ד קשה לסתור פסק הש"ע בסימן קע"ו שכתב באין חולק כדעת הרא"ש והטור וגם הרמ"א לא הגיה כלום עש"ה:
לנתבע לעכב. עבה"ט עד דודאי הרמב"ם והטור פליגי על הסמ"ע כו' וע' בת' ח"צ סימן קס"ט אודות ג' קהלות בעיר אחת ותבעו אנשי קהל א' את קהל חבירו שיבררו להם ב"ד בזבל"א וזבל"א לדון ביניהם ואנשי קהל הנתבעים משיבים כיון שהתביעה היא בעסקי הקהלות צריך שיעמדו גם הקהל הג' עמהם לדון כי הדבר נוגע לשלשתם והתובעים מסרבים בזה. והשיב שהדין עם הנתבעים לא מבעיא לדעת הסמ"ג שכתב שאם ב' השותפים בעיר צריכים שניהם לבא וכ' הב"ח דכל הפוסקים מודים לו דפשיטא בנ"ד אין צריכים להשיב על תביעת קהל א' אם לא שיעמוד גם הקהל הג' המשותף עמהם לדין אלא אפילו לדעת הש"ך שכתב שהרמב"ם והטור וש"פ חולקין עליו מ"מ בנ"ד יודו גם הם דע"כ ל"ק אלא במידי דבר חלוקה הוא כגון קרקעות ומטלטלין אבל בעסקי הקהלות שא"א לחלק חלק א' ולהפרידו מחבירו שאם זכו זכו שניהם ואם הפסידו הפסידו שניהם אף הם ז"ל יודו שאינם צריכים להשיב על טענת הא' עד שיבא חבירו וא"ת לקתה מדת הדין וכי בשביל הא' שלא ירצה לבא יפסיד התובע הב' וכמ"ש בת' מיימוני סימן י"ג מהלכות שותפין לא קשיא דהתם כשהאחד במדה"י דאפשר שלא יבא לעולם הוא דמחוייב להשיב להב' שבכאן כדי שלא יאכל הלה וחדי אבל בששניהם כאן עד שכופין את זה הנתבע להשיב על טענת היחיד לכופנו להשותף הב' שיבא גם הוא ויטעון אלא הא מיהא כשהתובע השני [רוצה] לישאר על אשר נגזר על אותו הבא לב"ד ולא יוכל לשנות הפס"ד אז אין טעם למנוע מלהשיב על טענת הבא לב"ד בשביל חבירו שלא בא שהרי אין התובע [צ"ל הנתבע] מפסיד כלום כ"א לדעת הב"ח שכתב טעם לדברי הסמ"ע שיוכל לומר חבירך לא יעיז כנגדי ולכך לא אשיב לך דלטעם זה אפי' אם אותו שלא בא רוצה להפסיד חלקו על פי טענת הבא לב"ד אין כופין את הנתבע להשיב עד כי יבאו שניהם ואין שיהיה בנ"ד מצי הנתבעים למימר קים לן כדברי הסמ"ג וכפירושו של הב"ח וכפסקו ואינם זקוקים להשיב על טענת קהל התובע עד יעמדו הקהל הג' המשותף עמהם עכ"ד ע"ש: