פתחי תשובה על חושן משפט 388
פסק הדין המקורינפתח באתר המקור — din.gov.il / Sefaria
טקסט מלא של הפסק ←
ויש חולקין. עבה"ט סק"ו עד אבל בלא עדים פשיטא דנאמן ועיין בדגמ"ר שכתב וז"ל הדבר צ"ע דכאן אין הספק מחמת נאמנות אלא הספק אם חייב ונ"ל דהש"ך כתב זה לשיטתו בסק"ו שהכריע דלא כר"י עכ"ל:
הנזק לאחר. עבה"ט דאם כבר בא הנזק עליו אסור לסלקו כו' ובדגמ"ר נרשם על זה ע"ל סי' קס"ג בש"ך ס"ק י"ח. ועמ"ש שם ס"ח כ"ז. וע' בת' חות יאיר סי' רי"ג:
ונתנו לאנס חייב. עבה"ט ועיין בתשובת אא"ז פמ"א ח"א סי' מט במעשה שאירע כעין זה עש"ה:
מ"מ יוכל זה שכנגדו כו' עיין בת' עבודת הגרשוני סימן מ"ח בענין זה באריכות:
וכן אם הודה עבה"ט עד ולא כדמשמע מדברי מהרש"ל כו' וע' בקצה"ח שכתב דבשיטה מקובצת לב"ק דף צ"א משמע כדעת מהרש"ל דגם בקנס דרבנן מודה פטור ע"ש. וע' בת' שיבת ציון סימן ק"ט שכתב דבראב"ן סי' צ"ב מפורש כמהרש"ל דגם בקנס דרבנן מודה פטור גם נראה להוכיח דהרמב"ם פ"ז מהלכות חובל ומזיק הלכה ד' גם כן ס"ל כו' וגם בתשובת מעיל צדקה ס"ס ס"א דעתו כן בפשיטות. ומה"ט כתב שם בנידון קהלה אחת שיש להם תקנה שמי שיעבור על אחת מתקנותיהם יתן קנס ח"י זהו' לקופת הקהלה ואירע שבעה"ב אחד נחשד שעבר על איזה תקנה וכאשר חקרו מנהיגי הקהלה העיז נגד המנהיגים והתפאר עצמו שכמה פעמים עבר על תקנה ועתה רוצים המנהיגים לענוש אותו על הודאת עצמו שיתן קנס הקבוע ונשאל אם נימא בזה מודה בקנס פטור אחר שאין עדים בדבר. והשיב הנה קנס זה שהוא מתקנת הקהלה הוא כמו קנס דרבנן וכבר הכריע הש"ך בסימן שפ"ח דבקנס דרבנן לא אמרינן מודה בקנס פטור ודלא כמהרש"ל אמנם נלע"ד להכריע נגד הכרעת הש"ך כו' ומעתה כיון שהרמב"ם והראב"ן ומהרש"ל ס"ל דגם בקנס דרבנן מודה פטור וגם בת' מ"צ פשוט ליה כן בודאי דהכי הלכתא ולכל הפחות אין להוציא ממון מיד העובר על התקנה כי מצי לטעון קים לי כהך רבוותא דס"ל דפטור במודה מעצמו ואין לומר דאף שפטור מצד הדין מ"מ חייב בקנס מצד תקנת הקהל וקבלת המנהג כמבואר ביו"ד סי' רי"ד זה אינו כי דבר זה אינו מפורש בתקנה שיתחייב קנס ע"פ הודאת עצמו וסתמא דמלתא משמעות התקנה לחייב קנס על פי דין היינו שיבורר בעדים שעבר על התקנה ואפילו אם יש ספק במשמעות התקנה מ"מ אין להוציא ממון מספק סיומא דהך פיסקא שאין ביד הקהל לתבוע הקנס הנכתב בפנקס אמנם יש ביד ראשי העדה לקונסו מפני העזה שהיה לזה נגד הפרנסים להיות כמתפאר עצמו ונקל בעיניו לפרוץ נגד התקנות אך יהיו מתונים בדין כו' עכ"ד ע"ש:
דמותר ליטול. עבה"ט שכתבו הרי"ף וסייעתו בע"כ לא ס"ל הכי כו' וע' בת' חתם סופר חח"מ סימן קנ"ד שכתב שדברי רבי' ברוך שבמרדכי שהוא הי"א אלו נכונים בטעמם וכוונתו דק"ו מעליא הוא השתא גופו ממונו לכ"ש ורק משום דכתיב וצדיק ילבש והא לא כתיב בקרא איזה צדיק ילבש והרי זה המעכב הוא הצדיק הראשון ולמה יוציאנו מידו לתתו לצדיק אחר אפי' כבר ה"ל בנין דמעלי ובזה נדחו דברי הש"ך שכתב דהרי"ף וסייעתו חולקים כו' וגם מתשובת רש"י אין ראיה כו' ומסיים יהיה איך שיהיה ואין כאן מי שחולק על רבי' ברוך וסברתו נכונה ורמ"א קבע דעתו בש"ע א"כ מי יוציא מהלוה והנפקד נגד זה ע"ש ועמ"ש לעיל סימן רפ"ג ס"ב סק"א:
והוחזק בכך. עבה"ט שכתב והש"ך השיג ע"ז כו' וכ"כ בקצ"ח משום דהא דאין שלד"ע כתב הריטב"א בקדושין דעיקר הטעם אינו משום דברי הרב כו' אלא דכן הוא גזרת הכ' וא"כ אפי' בהוחזק השליח נמי אין שליח לד"ע ע"ש אכן בתשו' שבות יעקב ח"א סימן קס"ד דעתו כהרמ"א ז"ל בזה וכתב על הש"ך שאין דבריו מוכרחים. וע"ש עוד אודות א' ששלח לעכו"ם לבייש חבירו ברבים וכן עשה אם קונסין אותו כאילו בייש בעצמו או אין שליח לדב"ע. והעלה דחייב המשלח חדא כיון דהשליח לאו בר חיובא הוא דאע"ג דהלבנת פנים כאילו שופך דמים כדאיתא בב"מ דף נח וב"נ מצוה על ש"ד מ"מ לא הוי ש"ד ממש לחייב עלה ב"נ כדמוכח בסנהדרין דף נז ע"א ועוד דעכו"ם הוי מוחזק בכך והיכא דמוחזק לעשות אף שהוא בר חיובא חייב שולחו ובר מן דין הוא בכלל מוסר יחשב שמוסר גופו של חבירו ואף אם העכו"ם עושה הדבר מאליו מצוה להצילו מהלבנת פנים דהוא בכלל לא תעמוד על דם רעך מכ"ש לצוות על זה דהוי בכלל מסור שמסור גופו לצערו לביישו ברבים ודינו חמור ויש לב"ד לקנסו כפי מגדר מלתא ויקר פדיון נפשו ע"ש. ועיין בתשוב' ח"ס חח"מ סי' קפ"ה שכתב ג"כ דנ"ל דברי הרמ"א אמתיים להלכה אך לא מטעמיה של תשב"ץ אלא הוא גופיה מסור שהרי מסר חבירו ביד אנס מה לי אנס ישראל מה לי אנס עכו"ם כו' אלא דמלשון לעכו"ם אנס חייב אפי' לא מסר אלא ממונו דממילא ה"ל נפשות כתוא מכמר משא"כ מלשון לישראל דוקא מוסר גופו לאנס והכא שמסר לישראל המוסר לעכו"ם ומפילו לתוא מכמר הראשון עצמו מסור הוא אפי' יעשה נ"י גרמא דגרמא ושליח שליח ורוב מוסרים לשלטון עכו"ם אין השלטון בעצמו עושה מעשה אלא ע"י זה מסתעף וע"י שלוחו מ"מ ה"ל מסור וה"ה הכא ודברי רמ"א נכונים עכ"ל. ותימא שלא הזכיר דסברא זו כתב הרשב"ץ עצמו והובא בש"ך ס"ק ס"ה שכ' וז"ל. ועוד יש לחייבו כאילו מסרו אל האנס עצמו ואין אנו צריכין לבא עליו מדין שליח שכיון שהוחזק הזקן מסור המוסר בידו כמוסר ביד האנס כו' ע"כ והנראה שגם הש"ך לא השיג עליו בזה רק בנדון דידיה דמיירי במסר שטרות ע"ש וצ"ע:
שליח חייב לשלם. עבה"ט וע' בת' בית אפרים חח"מ סי' ו' מה שכתב בזה עש"ב: