סיכום
התובע הפקיד מחשב אצל גברת ב' לשמירה זמנית לתקופה של שבוע בעת עזיבת דירתו. במקום להחזיר את המחשב, גברת ב' מסרה אותו למר ג' (בעל הבית) שהוא נושה של התובע, לשם גביית חובו. התובע תבע את משפחת ב' להשבת המחשב. בית הדין פסק כי משפחת ב' לא חטאו בשיפוטן, מכיוון שמצאו עצמם שומרים בעל כרחם לאחר תום מועד השמירה, ובעת מסירת החפץ לנושה הם פעלו כדין תוך הסתמכות על הלכה המאפשרת למפקיד להעביר פקדון לנושה צדוק במטרת גביית חוב (שעבודא דרבי נתן). לפיכך, אין לחייב את משפחת ב' בשום אחריות.
עובדות
התובע הפקיד אצל גברת ב' כמה פריטים כולל מחשב לתקופה של שבוע בקיץ תשס"א בעת עזיבת דירתו. התובע אמר שאמר לגברת ב' שיכולה להשתמש במחשב. גברת ב' טענה שאמרה לתובע שאינה צריכה להשתמש בו כיוון שיש בו תוכנה שונה. התובע לא הגיע לאחר השבוע להחזיר את המחשב. לאחר כחודשיים וחצי, גברת ב' חששה שהמחשב יהיה לה מטרד, ודעתה לחפש את בעל הפקדון. היא גילתה שמר ג' (בעל הבית) הוא אחד מנושיו של התובע. מר ג' אישר שהוא תבע את התובע בבית המשפט לדיני מדינה בגלל הפרות החוזה והשארת ציוד. גברת ב' מסרה את המחשב למר ג' לשמירה, בטענה שזה לצורך להציל את המחשב מיד הנושים. מר ג' המחזיק במחשב ביקש מהתובע להסדיר את חובו.
החלטה
בית הדין פסק כי אין לחייב את משפחת ב' בשום אחריות. הם נהגו כדין. הנימוקים: א) לא התברר כיצד קיבלה על עצמה גברת ב' את השמירה - יתכן שהיא אמרה "הנה הבית לפניך" שאינו מתחייב על שמירה. ב) אפילו אם קיבלה על עצמה שמירה, הם התכוונו שהחפץ ילקח בסוף אותו שבוע. לאחר מכן מצאו עצמם שומרים בעל כרחם. ג) לאחר מועד השמירה, השומר רשאי למסור את הפקדון לאדם נאמן או לנושה של המפקיד, מדינא דרבי נתן. ד) המסירה למר ג' הייתה לטובת המפקיד ולא במתכונת של פשיעה.
נימוקים
בית הדין בחן שלוש שאלות עיקריות: (1) איזה גדר שומר חל על משפחת ב'? - לא התברר שקיבלו על עצמם שמירה מפורשת. אם כן, היא הייתה שמירה זמנית לתקופת שבוע בלבד. (2) לאחר מועד השמירה, הם נמצאו בעמדה של שומרים בעל כרחם כשלא יכלו ליצור קשר עם התובע. (3) כשמר ג' התערב כנושה של התובע, מסירת המחשב למר ג' הייתה בתוקף הלכה המחייבת (שעבודא דרבי נתן) המאפשרת למפקיד או לשומר להעביר פקדון לנושה צדוק של המפקיד. בית הדין הסתמך על ערוך השולחן חו"מ סימנים רצ"א ורצ"ג, הרמ"א חו"מ סימן ע"ג, ותשובת מהרשד"ם, כולן מורות שלא יש בזה פשיעה.
טקסט מלא של הפסק ←
מס. סידורי:140 שומר שמסר פיקדון לנושה של המפקיד תשס"ב/2 התובע: מר א'. הנתבעים: משפחת ב'. בנושא: פיקדון שהיה בידם. טענות הצדדים: התובע: כשעזבתי את דירתי ביקשתי מגב' ב' להשאיר בביתה כמה פריטים, וביניהם מחשב, והיא אמרה שהם הולכים לשבוע ואחר כך נוכל לקחת, והיא ביקשה רשות להשתמש בו וכמובן שאמרתי - כן, והיא שמה את הדברים על הספה בחדר של התינוק. אני המשכתי להגיע לאזור ואמרתי שאני שמה. הדבר היה בקיץ תשס"א בתחילת החופש הגדול. הגעתי בחופש הגדול והתברר לי שהמחשב נמסר לג' והוא הכניסו למיקלט. ומר ב' אמר לי שאשתו השתמשה בו. אני תובע שיחזירו לי את המחשב זה פיקדון שלי. הנתבעים: מר ב' - אשתי מעולם לא בקשה להשתמש במחשב, היא הסכימה להשאיר לשבוע והוא היה אמור לקחתו ולא בא, ואני לא ידעתי היכן הוא נמצא, לא השאיר כל כתובת. המחשב היה מיטרד ופגשתי את ג' והוא אמר שיכניס אותו למיקלט. לא ידעתי שג' היה בעל חוב שלו, הוא רק אמר שיש לו הרבה נושים ושמה במקלט המחשב יהיה שמור הכוונה הייתה למטרת שמירה. כל הסיפור נמשך כחודשיים וחצי. אמרתי לג' שיחזיר והוא ענה איני מחזיר. אם יתבע אותך במחשב אז אחזיר. א' הלך לאנשים שילחצו עלי שאלחץ על ג' זה לא בסדר. גב' ב' - אמרתי למר א' כשביקש למסור את המחשב שאנו נוסעים לשבוע, ובינתיים יכול להשאיר אצלי. הוא אמר שאני יכולה להשתמש, אולם אמרתי לו שאיני צריכה כי זאת תוכנה אחרת. הדברים הפריעו לי ולא ידעתי את הטלפון שלו. אז נודע לי שג' הוא בעל הבית ויש לו את הכתובת. כוונתי היתה להציל את המחשב שלא ייקחוהו הנושים, לא ידעתי שגם ג' הוא נושה . מר ג': אני השכרתי את הדירה לא' ומההתחלה היו הפרות קשות של החוזה. כשעזב לא הודיע בדיוק והשאיר ציוד. תבעתי אותו בתביעות קטנות בבית המשפט בגלל סירובו לבא לבית הדין. הוא לא הופיע ובית המשפט פסק לחייב אותו. אשתו של מר ב' פגשה אותי ביולי או אוגוסט ואמרה לי שא' השאיר אצלה ציוד, ואמור היה לקחת אחרי שבוע ולא בא וזה מהוה מטרד אצלה. אמרתי לה שתתן לי כי יש לי חוב כלפיו, וזה יהיה אצלי למשמרת עד שיסתדר החוב שלו, וכן שיש לו עוד נושים. עד כאן עיקר הטענות. בירור הדין: הנושא העומד לפנינו לדיון: א. איזה גדר של שומר חל על משפחת ב'? ב. אם נאמר שהם שומרים, האם מסירת החפץ למישהו אחר, יש לזה דין שומר שמסר לשומר שנחשב פשיעה? א. גדר השמירה הנה בתיאור העובדות לא נתברר כיצד ובאיזה לשון , קיבלה על עצמה הגב' ב' את השמירה. שהרי מבואר ב ערוך-השלחן חו"מ סי' רצ"א סע' כ"ג , באם אדם אומר הנה הבית לפניך או חדר זה לפניך, הכוונה שאתה יכול להניח ואיני חייב לשמור. ואפילו אם נניח שהייתה כאן קבלת שמירה, היות ולפי דברי משפחת ב' הם התכוונו שבסוף אותו שבוע החפץ ילקח, ואם כן, לאחר מכן יש להם דין כאילו נסתיים מועד השמירה, ויש דעות בפוסקים שבעבור הזמן דינו אינו אפילו כשומר חינם. אמנם הכרעת הפוסקים היא שגם בעבור הזמן השומר נשאר לפחות כמו שומר חינם, עי' ערוך-השולחן חו"מ סי' רצ"א סע' כ"ו . ב. שומר שמסר לשומר כעת נשאר לנו לברר האם מסירת המחשב לשמירה וליתנו למישהו אחר יש בזה משום שומר שמסר לשומר, שאנו פוסקים שהאחריות נשארת על הראשון, מהטענה אתה נאמן לו בשבועה והאחר אינו נאמן, ע"פ ערוך-השלחן חו"מ סי' רצ"א סע' מ"ד . והנה מובא בהלכה, כשהשומר צריך לנסוע לדוגמא למדינת הים, מותר לו למסור את הפקדון ע"פ בית דין לאדם נאמן. ומוסיף ערוך-השולחן חו"מ בסימן רצ"ג סע' ד' , שאפילו תוך זמן השמירה, שאין סברא שאדם יהיה משועבד ומשליך את ענייניו אחרי גוו. הנה בנידון דידן אצל משפחת ב' זה היה בבחינת אחרי מועד השמירה, כי הם לא ידעו היכן נמצא בעל הפיקדון, והם שומרים בעל כרחם. אמנם בזמנינו אין בי"ד שמטפל בזה, אבל הסברא היא שמנהג המדינה היא שמוסרים לאדם נאמן, וככה זה היה כאן, הם מסרו את המחשב לטובת המפקיד לשמירה אצל אדם נאמן בעיניהם. ויעויין גם שו"ת מהרשד"ם חו"מ ס' תכ"ד. ובכאן ניתן להוסיף עוד נימוק , שאפילו אם ידעו שהלה ירצה לתפוס עבור עירבון כדי שישלם את החוב, הלא מובא ב רמ"א חו"מ סי' ע"ג סע' י' וב ערוך-השלחן חו"מ סי' ע"ג סעי' ט"ו , שהנפקד רשאי ליתן את הפקדון למטרת עיקול - במידה ואינו חושש להפסד עצמי - למי שבעל הפקדון חייב לו, מדינא דרבי נתן, שמוציאים מזה לנותנים לזה. ואין זה נחשב לפשיעה. מכל האמור נראה לבית הדין שאין כאן פשיעה מצד משפחת ב' ואין לחייבם באחריות. לסיכום: אין לחייב את משפחת ב' בשום אחריות, הם נהגו כדין. אנו מקווים שהצדדים יבינו את רוח הדברים והאמת והשלום אהבו בכבוד רב הרב דוב ליאור הרב אהרון אליהו הרב שלום אילוז נושאים חוב (הלוואה) - חוזה (הסכם/התחייבות) > חוב (הלוואה) > שעבודא דרבי נתן > חיובי המשועבד לחייב שעליהם חל שעבודא דרבי נתן > פקדון של החייב - כלפי הנושה שומרים - שכירות > פקדון > דרך השמירה > כשהשומר רוצה לצאת ממקומו דרך השמירה > לאחר זמן השמירה כשאי אפשר ליצור קשר עם המפקיד השבת הפקדון > מקום ההשבה > לנושה של המפקיד אחריות השומר > לאחר זמן השמירה דרך עשייתו > הצורך בקבלת השמירה על ידי השומר > באמירת "הא ביתא קמך" מקורות שולחן ערוך חושן משפט לט-עד - הלכות הלוואה סימן עג סעיף י