סיכום
בתיק זה דנה בית הדין בשיעור ההפרשות לקרן פנסיה ופיצויים המגיעים לעובד מעל לעמלודו כחוקה. התובע טען שמגיע לו הפרשה בשיעור 12.5% מהשכר הממוצע, בעוד שהנתבעת (המעסיק) חישבה התחייבות בשיעור נמוך יותר. בית הדין קבע כי על המעסיק להפריש 12% מהשכר בו היה חייב להשלם לעובד, עד לתקרת השכר הממוצע במשק, בהתאם לצו ההרחבה לפנסיה חובה 2011. כמו כן, חילק בית הדין את הפיצוי הכללי בסך 78,000 ₪ באופן שווה על כל חודשי התקופה המחויבת (ינואר 2014 - ינואר 2016), מה שהביא להוספת 3,120 ₪ לכל חודש. בסופו של דבר, קבע בית הדין כי המעסיק חייב בסך 13,140 ₪ עבור הפרשות לפנסיה ופיצויים, בנוסף לסכומים שנקבעו בפסק דין קודם.
עובדות
התובע היה עובד שנפטר מעבודתו. בתקופת עבודתו, המעסיק לא שילם הפרשות מלאות לקרן פנסיה בהתאם לחוקים. הסכום ששולם לתובע בגין שכר חודשי ופיצוי כללי היה 55,000 ₪ ו-78,000 ₪ בהתאמה. התקופה המחויבת לחישוב הפרשות היא מינואר 2014 עד ינואר 2016. לא היה ניכוי של הפרשות שבוצעו על ידי מעסיקים אחרים. שני הצדדים הגישו תחשיבים משלהם לבית הדין.
החלטה
בית הדין קבע כי: (1) על המעסיק להפריש 12% משכר העובד או מהשכר הממוצע במשק (הנמוך מבניהם) לקרן פנסיה ופיצויים; (2) יש לחלק את הפיצוי הכללי של 78,000 ₪ באופן שווה על כל חודשי התקופה (24 חודשים), בהוספת 3,120 ₪ לכל חודש; (3) סך ההפרשות החייבות הן 13,140 ₪ (12% מ-109,508 ₪); (4) על המעסיק לשלם את הסכום תוך 60 יום, ישירות לקרן הפנסיה או לעובד; (5) דחה בית הדין את טענת התובע לשיעור של 12.5%.
נימוקים
בית הדין נימק את החלטתו כך: צו ההרחבה לפנסיה חובה 2011 קובע בסעיף 6 כי עובד זכאי לפנסיה על 'השכר המשולם לעובד, או השכר הממוצע במשק, הנמוך מבין השניים', ובשיעור של 12% (6% הפרשה + 6% פיצויים) החל מינואר 2014. טענת התובע לשיעור של 12.5% נדחתה מכיוון שהחוק קובע 12% ולא קיים בסיס לחישוב שונה. לגבי הפיצוי, בית הדין מצא שצודק לחלקו באופן שווה על כל חודשי התקופה המחויבת, מאחר שזוהי תקופה שבה המעסיק היה חייב בהפרשות ופיצויים.
טקסט מלא של הפסק ←
חוקים שהוזכרו בהחלטה זו צו הרחבה [נוסח משולב] לפנסיה חובה 2011 בס"ד, י"ז חשון תשפ"א 04 נובמבר 2020 תיק 79027 בעניין שבין התובע: ובין הנתבעת: מעסיק – נתבעת 1 א. רקע בתאריך כ"ח אב תש"פ ניתנה החלטה, שאלה עיקריה: 1. אנו מקבלים את טענת הנתבעת שהתובע זכאי להפרשות לקרן פנסיה ופיצויים בשיעור שנקבע בצו ההרחבה. זאת, מתחילת חודש פברואר 2013 ועד סוף חודש ינואר 2016, בניכוי הפרשות שבוצעו על ידי מעסיקים חלופיים של התובע. 2. שני הצדדים מתבקשים להגיש חישוב של הסכום לו זכאי התובע לאור האמור בסעיף 1. 3. לאחר ההכרעה הסופית תינתן ארכה להגשת בקשת רשות ערעור על ההחלטות בעניין ההפרשות לפנסיה בלבד. בתאריך א' חשוון תשפ"א הבהיר בית הדין כי התברר לו שאין לנכות את ההפרשות שבוצעו על ידי מעסיקים אחרים. שני הצדדים הגישו את התחשיבים שלהם, ולהלן הכרעת בית הדין. ב. דיון בסעיף 6 לצו הרחבה [נוסח משולב] לפנסיה חובה 2011 (להלן, צו ההרחבה) נקבע כי עובד זכאי לפנסיה עבור "על השכר המשולם לעובד, או השכר הממוצע במשק כפי שיעודכן מזמן לזמן, הנמוך מבין השניים". באותו סעיף נקבע כי החל מינואר 2014 שיעור ההפרשות המעסיק לפנסיה יהיה 6% ועבור פיצויים יהיה 6% נוספים. לפיכך, הנתבעת חייבת לתובע הפרשה של 12% משכרו או מהשכר הממוצע, הנמוך מבין שניהם. בנוסף, שני הצדדים הסכימו בחישובים כי יש לבחון את ההפרשות רק מינואר 2014, לאחר שהתובע פוטר מעבודתו, וכך נעשה גם אנחנו. בפסק הדין מתאריך כ"ג אדר תש"פ נקבע כמה צריכה הנתבעת לשלם לתובע עבור כל חודש, סה"כ 55,000 ₪. בנוסף, נקבע פיצוי כללי בסך 78,000 ₪. התובע טען כי מגיע לו הפרשות בשיעור 12.5% מתוך השכר הממוצע ללא קשר לסכומים בהם חויבה הנתבעת. אנו דוחים את טענתו. מעסיק חייב לשלם פנסיה עבור השכר ששילם בלבד, בנוסף, לא ברור מדוע חשב התובע שמגיע לו לקבל 12.5% מהשכר ולא 12% כפי שקובעות התקנות. הנתבעת טענה שמתוך סך 55,000 ₪ עליה לשלם על השכר החודשי (הנמוך מהשכר הממוצע) 12% עבור הפרשות. בנוסף, עליה לשלם 12% מתוך 78,000 ₪ שנקבעו כפיצוי כללי. סה"כ הנתבעת חישבה ומצאה כי עליה לשלם 14,263 ₪. אנו סבורים שהנתבעת החמירה עם עצמה מעט יותר מדי. לדעת בית הדין יש לחלק את הפיצוי הכללי בסך 78,000 ₪ באופן שווה על כל חודשי החיוב מחודש ינואר 2014 ועד חודש ינואר 2016. משמעות הדברים היא שהנתבעת חויבה בתוספת של 3,120 ₪ לכל אחד מהחודשים הנ"ל. כאמור מהשכר בו חויבה הנתבעת לכל חודש, עד תקרת השכר הממוצע, יש להפריש 12%. נציג את הדברים בטבלה: //ראו בקובץ המצורף// נמצא שהשכר החייב בהפרשות הוא 109,508 ₪. הפרשה בשיעור 12%, מגיעה לסך 13,140 ₪. ג. החלטה 1. הנתבעת חייבת לתובע סך 13,140 ₪ עבור הפרשות לפנסיה ופיצויים. זאת בנוסף, לסכומים שנקבעו בפסק הדין מתאריך כ"ג אדר תש"פ. 2. את התשלום יש לבצע תוך 60 יום מהתאריך הנקוב על פסק הדין, יש להעביר את התשלום לקרן הפנסיה או ישירות לתובע, על פי החלטת הנתבעת. 3. על החלטה זו ועל ההחלטה מתאריך כ"ח אב תש"פ ניתן להגיש בקשת רשות ערעור בתוך 30 יום מהתאריך הנקוב על פסק הדין. פסק הדין ניתן ביום י"ז חשון תשפ"א, 04 נובמבר 2020. בזאת באנו על החתום הרב דניאל לונצר הרב עדו רכניץ, אב"ד הרב יורם קאפח