ביאור הגר"א חושן משפט 287

ואפי' שכר כו'. עתוס' שם ד"ה והשביחו כו': והוא כו'. גי' בגמ' ל"ש כו' אבל כו' לאמצע ואסיפא דמתני' קאי ובזה ניחא מ"ש בב"מ לט ב' שפיר קא"ל דתנן כו' וערש"י שם ותוס': אפי' בחלק כו'. עתוס' ד"ה ואם אמר כו': ואם האחים כו'. נלמד ממעשה דרב ספרא לפי' הריב"ם דגדולים היו האחין כמ"ש הרא"ש בשמו אף שדחאן ועתוס' ד"ה בתוספתא כו'. ורב ספרא כו' ולפמ"ש א"צ לזה: אבל אם כו'. כגי' הירו' אם אמרו בפני ב"ד כו' וערא"ש: וכ"ז כו'. כמ"ש בב"מ מ"א מי דמי התם כו' אלמא אפי' כאריס לא יהבינן ליה אלא כיורד שלא ברשות ואע"ג דרב אמי אמר לא סיימוה קמי כו' לא חשש אלא לטעם האחרון דקטן הוה התם משום דלא ידע שיש לו אח וכמ"ש בס"ג ואם היו כו' הואיל כו' וכן אח כו' וכ"ש בקטנים שאפי' בעובדא דשם אין נוטל כאריס כנ"ל ועתוס' דב"ב שם בד"ה והשביחו כו' וד"ה השביחו כו' וענ"י בב"מ שם בשם הראב"ד: (ליקוט) וכ"ז באחין כו'. הרא"ש פ"ג דב"מ סי"ד והראב"ד כו' ע"ש (ע"כ): אחד כו'. תוספתא פ"י דב"ב האחין שהניח להן אביהן נכסים ולא' מהן יש לו בנים ועמדו בניו של זה והשביחו את הנכסים והביאום לבית הריבוי לא יאמר לו תנו לי מה שהשביחו בני את הנכסים וכן הן לא יאמרו לו תן לנו מה שאכלו בניך אלא מה שאכלו אכלו מן האמצע ומה שהשביחו השביחו לאמצע: א' מן כו'. ממ"ש בב"ק יא מה שעל בניהם כו' והטעם כיון דחזו ושתק ומחלו דא"א לומר דשתקו דלאח"כ בשעת חלוקה יהב להו דהא איהו גופיה ל"ל זכותא בגווייהו כמ"ש בערכין ובפ"ט דב"ק המקדיש נכסיו אין לו בכסות אשתו ובניו כו' ובמתנה יהיב להו וכ' בנ"י ומינה שמעינן בא' מן האחין שנתן מתנה כו': ואם היו גדולים כו'. מדאמר ר"א לא סיימוה כו' מ' דוקא משום דקטן ולא חשש לקושיא הראשונה דר"ח וכמ"ש אביי שם מי דמי התם כו' ידעי כו' וז"ש הואיל ולא נודע כו': וכן אח כו'. ה"ה שירד לנכסי אחיו גדול כנ"ל כיון דידע אלא דבגדול נוטל כדין היורד שלא ברשות כמ"ש ס"א בהג"ה: