סיכום
בית הדין דן בבקשת אישה לביטול הסכם גירושין שקיבל תוקף פסק דין ביום 14.9.2011, בטענה לטעות בחתימת ההסכם. האישה טענה כי חתמה על ההסכם תוך אי-הבנה של ערך הדירה ותחת לחץ. בית הדין דחה את הטענות ולא מצא בסיס להטלת ספק בתוקף ההסכמה. ההסכם קנה חלוטין לאחר דיוני הוכחות בהם לא נמצאו עילות לפטור את הבעל מחיובו בכתובה. הצדדים, בייצוג משפטי, הגיעו להסכם אחרי משא ומתן ממושך שכלל התייעצויות מחוץ לבית הדין. בית הדין קבע כי הפחתה מערך הכתובה היא פשרה טבעית ולא טעות, ושהעלייה במחירי הנדלן בתקופה בין השמאות להסכם מצמצמת עוד יותר את גובה הנזק שטענה האישה. בית הדין אישר את תוקף ההסכמות ודחה את בקשת הביטול.
עובדות
הצדדים החלו בהליכים בתאריך 21.7.2008 במסגרת תביעת גירושין וכתובה של האישה. במהלך הדיונים נטענו טענות קשות כנגד הבעל. מוקד הוויכוח היה שווי הדירה וגובה הכתובה שנרשם בסך 52,000 דולר. בדיון ב-2.2.2010 האישה העריכה את הדירה בכ-350,000 ₪ והבעל בכ-550,000 ₪. בתאריך 23.2.2010 נערכה שמאות על ידי השמאי דן ברלינר שהעריך את הדירה בשווי 400,000 ₪. בדיון ההוכחות ב-14.9.2011 לא נמצאו עילות לפטור את הבעל מחיובו בכתובה. לאחר משא ומתן ממושך, הצדדים (בייצוג עורך דין) הגיעו להסכמות שקיבלו תוקף פסק דין. על פי ההסכם: (1) הבעלות על הבית תעבור לאישה בתמורה לוויתור על הכתובה; (2) האישה תעביר לבעל 90,000 ₪ במזומן עובר להעברת הדירה. לאחר כן האישה הגישה בקשה לעיכוב ביצוע וביטול ההסכם בטענה לטעות בחתימה.
החלטה
בית הדין דחה את טענת האישה לטעות בחתימת ההסכם. בית הדין קבע שאין בסיס לטענות האישה כי לא הייתה בעלת דעה צלולה או שחתמה תחת לחץ, בראיה שהיא הייתה מיוצגת על ידי עורך דין וניתן לצדדים זמן להתיעץ מחוץ לבית הדין. בית הדין קבע שהפחתה מערך הכתובה היא פשרה וליתור ולא טעות. בית הדין התחשב בעלייה במחירי הנדלן בתקופה בין השמאות להסכם (כ-18 חודשים), וקבע שרוב אזורי הארץ עברו עליה במחירים. בית הדין קבע: (1) ההסכמות שאושרו וקיבלו תוקף פסק דין ב-14.9.2011 בתוקף; (2) לפנים משורת הדין, האישה תעביר 90,000 ₪ לבעל תוך 15 ימים, עובר להעברת חלקו של הבעל בדירה; (3) אחרי תקופה זו בית הדין יבטל את עיכוב הביצוע; (4) יש לקבוע מועד לסדור גט.
נימוקים
בית הדין פירט את הטיעונים: (1) הטענות של האישה בדבר חוסר דעה צלולה וחתימה תחת לחץ עלו כבר בעבר ולא שינו את עמדתה אפילו לאחר שניתן לה זמן להתיעץ. (2) האישה הייתה מיוצגת על ידי עורך דין בעת חתימת ההסכם, דבר המחזק את תוקף ההסכם. (3) לא הוצגו אסמכתאות כראוי לתיאור הטעות, ואף לאחר שניתנה ארכה של 30 יום הם לא הוצגו. (4) העלייה במחירי הנדלן בין השמאות (23.2.2010) להסכם (14.9.2011) היא גורם קובע: מכתב השמאי עצמו שהגישה האישה מעיד שיתכן סטייה של עד 15% בשמאות, וגם בו עולה שכיום המחירים גבוהים. (5) חישוב כלכלי: היתרה לחלוקה לאחר הפחתת המשכנתא (180,019 ₪ יתרה + 7,776 ₪ עמלה = 172,243 ₪) היא 227,757 ₪. חלקו של כל צד הוא 113,878 ₪. בהסכם האישה משלמת רק 90,000 ₪, בהנחה בסך 23,878 ₪ בגין הכתובה, שזו פשרה וליתור טבעי. (6) בית הדין קבע שאם יתברר כי הייתה הטעיה או טעות יסודית בבסיס המידע, הוא יבטל את ההסכמות, אך לא קרה כן.
טקסט מלא של הפסק ←
בית הדין אישר הסכמות בין הצדדים וניתן להן תוקף פסק דין ביום ט"ו באלול התשע"א (14/09/2011). הצדדים עדיין לא התגרשו היות שהאשה הגישה בקשה לעיכוב ביצוע ולביטול ההסכמות שאושרו בבית הדין. מנגד הבעל טוען שההסכמות אשר קבלו תוקף פסק דין שרירות וקיימות. התקיים דיון ולאחריו התקבלו סיכומי האשה ולאחר מכן סיכומי הבעל ובית הדין בא להשלים מלאכתו. נפרט להלן את השתלשלות העניינים בקצרה ואת הכרעת הדין. ההליכים בין הצדדים נפתחו בתאריך 21/07/2008 בתיק תביעת הגירושין וכתובה של האשה. התנהלו כמה דיונים אשר במסגרתם נטענו טענות קשות כנגד הבעל. מתחילת התנהלות הצדדים הייתה הסכמה להתגרש והצדדים בסיוע בית הדין ניהלו משא ומתן וזמן רב הוא לא נשא פרי. מוקד הוויכוח היה הדירה ופיצוי בגין הכתובה שנרשם בה סך 52,000 דולר. בדיון שהתקיים בתאריך 02/02/2010 טענה האשה שערך הדירה כ350,000 ₪ והבעל העריכה בסך 550,00 ש"ח. בין היתר בגין איהסכמה באשר לשווי הדירה לא הגיעו הצדדים להסכמה כוללת. ביום 23/02/2010 נערכה שמאות לדירה על ידי השמאי דן ברלינר אשר העריך את הדירה בשווי 400,000 ₪. ביום ט"ו באלול התשע"א (14/09/2011) התנהל דיון הוכחות ולא נמצאו עילות לפטור את הבעל מחיובו בכתובה. לאחר משא ומתן ממושך אשר כלל אף התייעצות מחוץ לכותלי בית הדין, ולקראת סיום דיון זה הגיעו הצדדים – אשר אף היו מיוצגים – בסיוע בית הדין להסכמות המפורטות להלן בהחלטת בית הדין בזו הלשון: "בית הדין נותן תוקף פס"ד לעקרונות וההסכמות שהושגו בבית הדין כדלהלן: א. הבעלות על הבית תעבור לידי האשה בתמורה לוויתור האשה על כתובתה. ב. האשה תעביר לידי הבעל עובר להעברת הדירה סך 90,000 ₪ במזומן. ג. במועד סידור הגט וקודם לו, על הצדדים להציג הסכם ערוך וחתום וביה"ד יאשרו." מאז האשה לא קיימה את פסק הדין בתואנות שונות. בתחילה ביקשה פריסת החוב והבעל סירב לה. עת פנה הבעל להוצל"פ, פנתה האשה לבית הדין לעכב הביצוע בטענה לטעות בחתימת ההסכם. בית הדין נעתר לבקשת האשה בצר לה ונתן לה יומה בבית הדין למרות התנגדות הבעל. בדיון שהתקיים בתאריך י"ז בשבט התשע"ג (28/01/2013) מיקד בית הדין את טיעוני הצדדים סביב טענת הטעות באשר לשווי הדירה. בית הדין לא מצא מקום לקבל את טענת האשה לשלוםבית, שנטענה בדיון האחרון, ובלשון המעטה ניתן לומר שהיא מוטלת בספק ומחווירה למקרא טענות האשה במהלך הדיונים שהתקיימו בבית הדין. עוד קבע בית הדין כי הוא דוחה את טיעוני האישה כי לא הייתה בדעה צלולה וכי חתמה תחת לחץ. נושאים אלו עלו כבר בעבר, וכן – כמצוין לעיל – האשה הייתה מיוצגת על ידי עו"ד, וניתנה לצדדים שהות לצאת מחוץ לכותלי אולם בית הדין כדי לשקול את ההצעות שעלו בדיון. אולם, בית הדין קבע שאם יתברר כי הייתה הטעיה או טעות יסודית בבסיס המידע עליו התבססה ההסכמה יבטל בית הדין את ההסכמות. באותו דיון היה מוטל על הטוענת לבטלות ההסכם להציג אסמכתאות לבית הדין, אולם אסמכתאות אלו לא הוצגו. לפנים משורת הדין – היות שלאישה הייתה מייצגת חדשה – ניתנה ארכה בת שלושים יום להשלמת פרטים, ואף לאחר תקופה זו נתבקש בית הדין להאריכה. בהתאם לאמור לעיל בהחלטת בית הדין נקבע: "א. בית הדין דוחה את חזרתה של האישה מתביעת הגירושין. ב. על האישה להציג לבית הדין את גובה יתרת המשכנתא לסילוק ביום 14.9.2011, תוך 30 יום. ג. על האישה להציג לבית הדין שומה עדכנית על ערך הנכס ביום 14.9.2011, תוך 30 יום." האשה הציגה מסמך ובו פירוט יתרת המשכנתא לתאריך 31/08/2011 העומדת על סך 180,019 ₪ ועמלת פירעון מוקדם היא 7,776 ₪. משמעות הדבר שיתרת החוב היא כ 172,243 ₪. האשה לא הציגה שומה עדכנית, כך שלא הרימה את נטל הראיה שנדרשה. האשה צירפה מכתב משמאי ובו נטען שלגבי דירות ידשניה יכולה להיות סטייה של 15% בשמאות. יצוין שגם מתוך המכתב שצורף עולה שכיום המחירים גבוהים, אלא שיש מקום לצפות להוזלה עתידית. כאמור לעיל, בתאריך 23/02/2010 נערכה שמאות לדירה על ידי השמאי דן ברלינר, והוא העריך את הדירה בשווי 400,000 ₪. לאחר הפחתת המשכנתא היתרה לחלוקה היא 227,757 ₪. כך שבחלקו של כל אחד מהצדדים יוותרו 113,878 ₪. לפי מה שנקבע בהסכם על האשה להעביר לבעל סך 90,000 ₪ עבור חלקו – דהיינו, כ 24,000 ₪ פחות מחלקו. הפחתה זו בסך של כ24,000 ₪ נקבעה כפשרה בגין הכתובה. אמנם נכון שהאשה לא קיבלה את כל הערך הנקוב בכתובה, אבל אין מדובר בטעות אלא בפשרה שמטבעה יש בה ויתור מסוים. יתרה מזו, מאז עריכת השמאות עד קבלת ההסכמות עברה כשנה ומחצה ובתקופה זו, כידוע, וכפי שנטען על ידי הבעל בדיון שנקבעו בו ההסכמות, ברוב אזורי הארץ הייתה עליה במחירי הדירות. הדברים באים לידי ביטוי גם בהערכות שניתנו על יד מתווכים שצורפו על יד הבעל. אף לפי מכתב השמאי שהגישה האשה, שבו נטען שלגבי דירות יד שנייה יכולה להיות סטיה בשמאות של 15% – יתכן שהשמאות שנערכה על ידי השמאי ברלינר נמוכה ב15% מערך הדירה. אם כן, ויתור האשה מהסך הנקוב בכתובתה מצטמצם. מכל האמור לעיל עולה שאין כל בסיס לטענות האשה בדבר טעות או הטעיה בחתימת ההסכם שניתן לו תוקף פסק דין על ידי בית הדין. לאור האמור מחליט בית הדין: א. הסכמות הצדדים שאושרו בבית הדין וניתן להם תוקף פסק דין ביום ט"ו באלול התשע"א (14/09/2011) בתוקף, ויש לכבדם. ב. לפנים משורת הדין בית הדין מאפשר לאשה להעביר לבעל את סך 90,000 ₪ בתוך חמישה עשר יום ממועד חתימת החלטה זו, עובר להעברת חלקו של הבעל בדירה על שם האשה. ג. לאחר תקופה זו יבטל בית הדין את עיכוב הביצוע על הליכי גביית החוב כנגד האשה. ד. יש לקבוע מועד לסדור גט. ניתן לפרסם בהשמטת פרטים מזהים. ניתן ביום י"א באייר התשע"ג (21/04/2013). הרב מימון נהרי – אב"ד הרב יוסף יגודה – דיין הרב יצחק רפפורט – דיין