ביאור הגר"א חושן משפט 171

אחד כו'. נלמד ממ"ש שם יג א' מתבי מי שחציו כו' ולרבה בגיטין מא ב' מתני' במשחרר חצי עבד: או שנים כו'. למד מדברי הגאונים שמחלקין שם י"א ד"א לכל פתח בין קנו וירשי לניתן במתנה והחזיקו מהפקר: ואם כו'. עבה"ג וכמ"ש בכתובות פ"ג ב' מגופה של קרקע כו' ה"ה כאן. שם. וכמ"ש ב"ב ג' א' שקנו מידו ברוחות: ראובן ושמעון. כמ"ש בס"ב בד"א כו' ועט"ז שם שאף דבר שאין בו היזק ראיה כופין במחיצה אבל בתשו' הרא"ש כאן כא' כיון דאין כופין צריך להכניס בתוך שלו: וכן. ע"ש שלמד ממ"ש ך"א ב' עושה חנות כו' ואע"פ שנפחת דמי חנות הראשון אין יכול למחות כיון שעושה בשלו ומסיק דיכול למחות וצ"ע: בד"א כו'. כ"כ הרי"ף שם ממ"ש ג' א' בשאין דין חלוקה בשקנו ברוחות או שהלך כו' ע"כ חולקין במחיצה וז"ש המ"מ וש"ע כדי שלא כו': מרובעות. רי"ף שם דבלא"ה לא חזו: היה כו' דלא. כמ"ש בב"מ קא ב' ואע"ג ששם ל"ה א' אמרו זבנה אורתה כו' ולא אמרי' כן שם אינו רק משום ועשית כו'. שם: היו כו' וכדי לבטל. כמ"ש בב"ב יב ב' כגון זה כופין כו' וכאן כ"ע מודי. שם: שלשה כו' אין יכול. שטוען שיתנו לו אבי מצרי שא"א בתקנת חכמים ליתן א' מצרא דלא אמרו שי"ל כן אלא במקום שחבירו רוצה להוציא מידו וליכא פסידא כגון בפ"ק דב"ק ובכתובות כמ"ש ריב"א על מ"ש בב"ק ז' ב' בע"ח דינו בבינונית ואי א"ל כו' ואמאי כיון דמדאורייתא דינו בזיבורית לימא א"א בתקנת חכמים אנא כנ"ל וכן אי"ל מהדרנא שטרא למריה דלא אמרי' ג"כ אלא שאם בא להוציא מידו כמו בטענת אי אפשי וכן אי"ל מה מכר ראשון לשני כו' דזה אינו זכות ואף שרצונו בטלה דעתו. שם: יש מי. דהטעם דפחות מכן אין ראוי לו וכמ"ש בב"ב קד ב': יש מי. כמ"ש זה הכלל כו' וכמ"ש בס"ג וכ"ש כאן: וי"א. כמ"ש שם יג ב' בשני כריכות ותרתי אמהתא דאין חולקין בע"כ: וכן אם. כמ"ש בב"מ ז' ח' ה"נ דפלגי הא אפסדוה. תשו' מיימוני הנ"ל: כל שנראה. שם בשלמא טהורה כו' ואע"ג דגם טהורה חזי לרדיא ששוה יותר מנכסתא כמ"ש בב"ק מו א' וע"כ אין החילוק ביניהם בדבר מועט מדפריך שם ונחזי אי דמי כו' ובדבר מועט א"א לומר כן כמ"ש תוס' שם ך"ז א' ד"ה ואיכא. וא"ת ונחזי כו' וי"ל וע"כ א"ל בפחות משתות שהוא מחילה וצ"ל ביותר משתות והוא מסתמא חומש ואפ"ה לא אמרי' אפסדוה: וכן אם. אבל בלא"ה לא שאפי' בכותל החולקת א"א לשנות מגויל לגזית כמ"ש בריש ב"ב. שם: ובית שיש כו' חולקין. כמ"ש בב"מ ז' א' ל"צ דמיקרב כו' קמ"ל כו': ואם כו' מעלין. כמ"ש בב"ב קכב א' ולא נתחלקה אלא כו': אבל מדעת. שם יא א' במתני': או בדבר. שם: אפי' אחר. ממ"ש מעלין אותו בדמים: אבל אם. שם שאני התם דגוד כו' ומ' שהכל בדעת התובע דכאן אמר גוד איכא כו' וברישא אמר איגוד איכא כו': והריני לווה כו'. ממ"ש שם מתבי מי כו' ואע"ג שאין לעבד מעות כמ"ש וכותבין שטר וכמ"ש הרמב"ן שם: וי"א. עסמ"ע: אמר. עב"מ קיז ב' אין לזה כו': אמר כ"א. כל ס' זה כ' מדברי רבו הרי"ם ע"ש: אם היה. שם עשאן לשכר כו': ויוכל. כמו במכירה: וכ"מ שיכולים. שם מתבי מי כי'. ואם איתא והרי א"צ לגוד אגוד שהרי עובד לרבו יום כו'. שם וז"ש במתני' עשאן לשכר כו' דלכאורה מלתא דפשיטא אלא לאשמעינן דוקא בכה"ג דל"ל גוד אגוד אבל הרשב"א לא כ' אלא אחלוקת זמנים ע"ש: ואם אין. כמ"ש שם בכור ופשוט כו' וה"ה לדידן בדבר שא"א גוד אגוד וז"ש ואם האחד יש לו כו'. כמ"ש שם עובד לזה כו': ואין אדם. כמ"ש בפ"ק דר"ה ות"ק כו' בניסן נמי שכיח קטרי ולכל השנה אגר: וי"א דבחצר. כמ"ש בתוספתא הביאו הרי"ף ורא"ש שם אין כופין לעשות דלת למבוי כו' הרי מפני פירוק משאו מעכב על כל בני מבוי מלעשות דלת כ"ש בד"א שאמרו מפני פירוק משא כמ"ש הרא"ש בשם תוספתא שיוכל לעכב. רשב"א: ודוקא כו'. ובזה אצ"ל שזה הכלל דברייתא לא קאי אחצר כמ"ש הרא"ש דאף אחצר קאי חוץ מד"א דבמתני' הד"א שאמרו חוץ מד"א אלו כמ"ש בגמ'. רשב"א שם: ואם מרחץ. עבה"ג: וכן כ"ד. ממ"ש בכור ופשוט כו' מ' דבפשוט ופשוט משתמשין שניהם כאחד: ואם הוא. כנ"ל עובד לזה כו': לא חלקו. כמ"ש בנדרים מו א' יכול כו': אחד השוכר כו'. כמ"ש בירושלמי פ"ב דב"ב תני לשכינו יכול לחזור בו משקיבל א"י לחזור בו רשבג"א אף משקיבל א"י לחזור בו ואתיא דרשב"ג כר"מ דאמר סבורה הייתי שאני יכולה לקבל ועכשיו איני יכולה לקבל וה"ה כאן אע"ג שמתחלה שכרו להשתמש ביחד ואע"ג דת"ק פליג על רשב"ג וכן על ר"מ היינו משקבל כמ"ש לשכינו יכול לחזור בו: וי"ח וס"ל כו'. מטעם הנ"ל וס"ל דכיון ששכרו הוי כאלו קיבל: אם אין כו'. ובזה אף ת"ק מודה כמ"ש גוד איכא אגוד ליכא וכמ"ש למטה: ואפי'. כרשב"ג: וי"ח. כת"ק: אבל אם כו'. וא"ת שאינך כו' כמ"ש בכולה שומעין לו ה"נ כיון שא"ל לקנות כשיעור ואני רוצה לקנות ג"כ כשיעור ואם אינך חפץ בפחות מכיר הכל ודוקא בכה"ג אבל אם אינו רוצה לקנות הכל אין שומעין דאגוד ליכא שאין פחות חזיא לחבירו. הרא"ש וע"ש: חצר כו' יכול כו'. ר"ל אם אינו רוצה בכולה לומ' גוד אגוד דבכולה פשיטא די"ל והרי היא כמ"ש טול אתה שיעור ואני פחות ואף רשב"ג ל"פ אלא משום דאמר אי בדמי נו' משא"כ כאן: דינא. במכ"ש מדבר הראוי שאין שמו עליו בחלוקה: וי"ח. עבה"ג: אפי' אם. שהרי הטעם דתרווייהו צריכי כו' שייך בין דמיהם כו'. ב"י: ואפי' אם יאמר. כ"מ שם מדקאמר לית בהו דינא דג"א ול"ק לית בהו דין חלוקה: ושני דברים כו' דהיינו כו'. כמ"ש בירושלמי ספ"ק דב"ב א"ר אושעיא כגון תלים וד"ה אבל תלים בתלים חולקין: וה"ה לאם. מדקא' תלים בתלים מ' דומיא דתלים וד"ה אע"ג שאין דמיהם שוים: ואין חילוק כו'. עסמ"ע: ויש מי. כמו טול כשיעור ואני פחות או אני כשיעור כמ"ש בס"י: שני אחים. עתוס' שם יב ב' ד"ה מעלינן. ותרתי ארעתא כו' והשתא כו': וכ"ש. כמ"ש בס"ג ושני דברים שתשמישתן כו': אבל י"א כו'. וכמ"ש בסי"ג דבר שאין כו': וכ"ש במקום. כמ"ש בס"ה וכן אם רוצים כו': אבל מדברי. עסמ"ע וכ"כ ט"ז: מיהו לענין. כמ"ש בס"ו אחד כו': י"א דאין כו'. דהא במעות אית בהו דין חלוקה הרמב"ן שם: י"א דלא. עתוס' שם ד"ה ש"מ כו' ועסי' קעה ס"ח ומ"ש שם: היכא דאין כו'. קדושין מב א' וכפי' הרמב"ם והרא"ש דמיירי בגדולים וקטנים וכמ"ש בסי' רפט ס"א וכ' תוס' שם ד"ה ובוררין דמלשון ובוררין מדקדק ר"י דמ' בלא גורל ועוד הוכיח מדיכולין למחו' ובב"ב קו ב' ז' דע"י גורל א"י למחות וע"ש בתוס' ועסי' קעה ס"ב מש"ש וא"א לומר כפי' ר"ת שם לפי פי' הרמב"ם והרא"ש כנ"ל וש"מ שיד אפוטרופסים כיד יתומים וה"ה בגוד או אגוד: וי"א דלא. ר"ת שם וכ' דבוררין ע"י גורל ע"ש ובתוס' גיטין לד א' ד"ה וב"ד והוכיח שם מדאמרי' מאי יכולין למחות ברוחות ול"ק בג"א: לא. כנ"ל ס"ח מהתוספתא: