ביאור הגר"א אבן העזר 126

אבל אם כו'. בתוספתא גט שכ' בה' לשונות וחתמו עליו העדים בה' לשונות פסול כ"ה גי' הרמב"ם והראב"ד וגי' שלנו הוא כשר וכ"כ בר"נ על מתני' גט שכ' עברית כו' והראב"ד השיגו דדוקא משום שחתמו העדים בה' לשונות והר"נ יישבו דחתמו עדים בה' לשונות לרבותא נקטה ע"ש בר"נ והרשב"א ג"כ השיגו מ"ש מע"א עברי וע"א יוני וכמש"ל סי' ק"ל סט"ז ובכ"מ יישבו ע"ש: ויש מכשירין הראב"ד והרשב"א וכנ"ל וכ"ש לגי' הר"נ: בשלישי כו'. הכלל בזה דאזלינן שנמצא במקרא כמ"ש הפוסקים וכ"ה הכלל בבעלי הלשון ובמס"ג פ' נשא ה"ז כל ראשון מלא במ"א וכל שני חסר וכל שלישי מלא במ"ג וכל ד"ה דכוו' במ"ז וכל רביעי מלא במ"ג וכל חמישי מלא במ"ג כל ששי חסר וכל שביעי מלא במ"ח וכל שמיני מלא וכל תשיעי מלא במ"ג: יום כו'. כמ"ש ויהי ערב כו' וא"מ יוצא מידי פשוטו ומכח זה"ל פי' מהרמ"פ סי' נ': בשני כו' דימים הוא לשון זכר ושנה הוא ל' נקיבה וכ"כ במקרא: ויכתוב ימים כו'. כמ"ש ושלשים יום ושלשת ימים וששים יום וש"מ: או שכ' כו'. כמ"ש בח"מ סי' ס"ד בהג"ה: ויכתוב כו' שכ"ה במקרא וכ"ה הכלל לכל הסימן: ואם כ' מנין כו'. דעבד כר"מ עבד וכר"י עבד דפלוגתא הוא בפ"ה דיומא אחת כו'. מהרמ"פ סימן נ"ג: אם יכתוב כו' עהג"א דפרק היו בודקין ועהרמ"מ הביא ראיה דשייך ביום א' לחודש פלוני וכמ"ש בטור בשם המ"פ ממ"ש בפ' מי שהיה נשוי אימא בר כ"ט בניסן ול"ק בר שלשים את וכ"כ ש"פ והרא"ש בפסקיו אבל הרשב"א והר"נ בנדרים כ' להיפך וע"ס סי' ב' ד"ה ומהא שמעינן כו' מיהו כו' וכ"כ הרא"ש שם וכמ"ש כאן: וביום ב' כו' כי כו'. כמ"ש במתני' דסנהדרין מ"ז א' שזה יודע בעיבורו כו': אם השנה כו' ואם כו' כמ"ש ובח"מ סי' מ"ג סכ"ח ועי"ד סי' ר"כ ס"ח: ומלת ראשון כו'. כנ"ל כמס"ג: ניסן מלא אסתר ג': אייר כו'. שכ"ה בתרגום שם. וכן כל החדשים בתרגום שם: סימן כו'. שם ח': כסלו כו'. זכריה ז' ונחמיה ח': יש כו'. הרא"ש בסדר הגט ראיתי בטופס כו' עבה"ג אבל הרמב"ם כתב בנוסח שלו איך וכ"ה בגמ' פ"ה ב' וכן כתב הרי"ף והרא"ש שם וש"פ: וכן יש כו'. ג"כ שם בסדר הגט של הרא"ש אבל הרמ"ה כתב בנוסחא שלו: ונהגו כו'. תוס' שם ד"ה דתהויין כו'. אבל מדינא אין להיות יו"ד אחר הצ' (צ"ל אחר התי"ו) של תצביין וכן אחר תי"ו של תהויין וכידוע לבעלי הלשון וכ"כ המרדכי שם בשם הריצב"א שבדק בכל התרגומין והוא בלא יו"ד וכ"כ הרשב"א אחיו וכ"ה בטופס הגט שכ' הרי"ף והרמב"ם. ועוד כ' הרא"ש והמרדכי וש"פ שגם כל היו"ד שאחר הד' דיתצביין דיתהוייין דהוי כמו ש' המשמשת ע"ש: אבל אם כו'. א"י טעם לזה דהא בה' יודי"ן ב' תיבות הן כמ"ש תוס' והרא"ש שם וכן בכ"מ בתרגום כתיב די לבד ול"ד לכדרלעומר שהוא שם א' לגמרי וכן כיוצא בזה: נהגו כו'. הרא"ש שם והטור ומ"מ וש"פ: יכתוב כו' דאל"כ לא היה צריך להאריך בהוו"ין שלהם דליכא למיטעי הרא"ש שם: אבל כו'. כלשון ראשון שבר"ש. ס"ה ב' ד"ה ר' נתן כו' ולכן לא אמרו בגמרא ו' דפטורין ואינו מוכרח בדעת שרש"י פי' להיפוך שם ובלא"ה לא שייך כאן יו"ד דבגמרא כתב יו"ד לסימן הנקודה וע"ל סק"ז וסי' מ"ד והוא משקל פעולין בדגש הע' ולכן בתרוכין וערוכין הת' והע' בצרי וכ"ה בתרגום פ' תצא פטורין בלא יוד ודגש ומ"ש ולכן ל"ק ו' דפטורין משום דל"ק במתני' שם וע"תוס שם ד"ה ר"י כו' וז"ש בהג"ה וי"א כו' וכ"כ בסמ"ג וכל בו ומהרי"ל: ולכן כו'. וכ"ה במרדכי: ונהגו כו'. עי' מהרא"י סי' רכ"ח ע"ש: וכן בכל כו'. כמ"ש בפ"ג דמנחות: ואנש כו' דניאל ו': דלג כו'. כמ"ש ר"ה גאון ולקמן בסכ"ב כ"ש בכה"ג שאפילו חסר כל התיבה אין בזה שום פסול שהרי יש בו הרי את מותרת לכ"א כשאמרו ושם ך"ו א' צריך לשייר הרי כו' לא אמרו לשייר להתנסבא לכל כו' ולא הקפידו אלא שלא לכתוב א' במקום ה' דמ' לא תנשא ואפ"ה אינו פסול אלא כשבא הבעל וערער כנ"ל שם: לא ימחא כו' מחלוקת גדולה בנוסחא זו וכתב ב"י וד"מ דנהוג עלמא בא' וכ"כ בדניאל ד': ואם כ' ימחו כו' בכל כה"ג שכתב הרב פסול הוא תמוה מ"ש מה' דלהתנסבא שכתב הרשב"א הואיל והוא בטופס אין קפידא וכמש"ל סימן מ"ט וכ"כ בד"מ כאן בשם תיקון ישן אלא שתמה עליו דהא לא נמצא במקרא ביו"ד משא"כ בה"א דפ"א הוא ג"כ בה"א אבל לפי מ"ש אין קושיתו כלום. צריך כו'. שאין למדין משיטה אחרונה במ"ש בב"ב קס"ב א' וע' בתוס' שם ד"ה לפי כו': ואין ראוי כו' משום דאז אין למידין גם מהשיטה שלמעלה סמ"ג ועח"מ סימן מ"ד סעיף ג': ואם כ' כו' דמ"ש אין למידין משיטה אחרונה היינו כשחתמו העדים בראש השיטה אבל באמצע למידין מהשיטה וחצי שלפניה שחזקה שאין העדים עושין שלא כדין שיוכלו לזייף שיכולין לעשות שטר הוא ועדיו בשיטה א'. הריב"ש סימן נ"ד אבל זהו דוקא שחתמו העדים זא"ז וכמ"ש בתוס' שם קס"ג ב' בד"ה שיטה וכמ"ש בחו"מ סימן מ"ה ס"י ועוד כתב שם כיון שרגילין לכתוב כדת משה וישראל אין חשש ולמידין משיטה האחרונה וכתב שכ"כ הרשב"א בתשובה וכמ"ש בח"מ סי' מ"ד ס"ט: אם כ' כו' עח"מ סי' מ"ג ס"ד שם: וי"א שאם כו' ברא"ש שם ס"ד בשם ר"ה גאון וכ"כ הראב"ד משמו וכ"מ בירושלמי פ"ב הלכה ג' אם בא ועירער ערעורו קיים ע"ש: וי"א כו' שם בשם בעה"ט: אם כו' כנ"ל ס"ד בהג"ה: למנין כו' כן הוא בתרגום פ' בא פי"ב ופ' במדבר במנין שמהן כמה פעמים וש"מ: שאנו כו' כ"כ פ' ויצא פ' ל"א ב"פ ושניהם חסר אלא שבל"ה מסיים במ' ובל' ארמי בנון כמו ומקבלין והרבה כיוצא אבל מצא מונה ב"פ בתהלים קמ"ז ובירמיה ל"ג ושניהם מלאין: ואם כ' כו'. עמש"ל סימן י"ז: דיתבא כו' תוס' פ"ה ב' בד"ה דתהוויין כו' והרא"ש שם וש"פ: במתא כו' כמ"ש במס"ג כל העיר הישנה כו' כמ"ש העיר הזאת קרובה היא והיא מצער שם: ואם כ' בר כו' במהרי"ק שם כ' שיש לכתחלה לכתוב בר ושכן נהגו ושכ"ה בהרבה נוסחאות ע"ש: וכותבין אניסנא כו' שהיו"ד סימן למדבר בעדו עומד: יתיכו וכו' ר"ל מלא יו"ד אחר התי"ו וכן ליכי מלא וכ"ה תרגום של אותך לנקבה כמ"ש בשמות ב' י"ד וש"מ וכן תרגום של לך לנקבה כמ"ש בפ' שמות פ' ב' אקרי ליך כו' ותוניק ליך וש"מ הרבה: אנתתי כו'. שבאין אחריה ב' שוואין והתיו בדגש ואף בתרגום אתתי אין יו"ד אחריה: בידייני וכו'. ר"ל מלא אחר הד' וכן הוא בתרגום יחזקאל פ' כ"ג פסוק ל"א וש"מ: וי"א כו'. וכ"כ ברש"י פ"ה ב' בד"ה זהו כו': צריך כו' מתני' פ"ה א' וגמ' ך"ו א' ועתו"ס שם ד"ה וצריך כו'. ונראה טעמו של הראשונים דדוקא לת"ק דלא נכת' בגמ' ודין כו' לימה' להתנסבא כו' אבל לר' יהודה שכות' ודין כו' למהך להתנסנא כו' א"צ וכ' נ"י ב' ר"י ביבמות צ"ב א' שטעמו של ר"ת דלשון להתנסבא מ' דוקא נשואין ולא זנות וה"ל חוץ מזנותיך וכמ"ש ר"א שם ואף לר"י דוקא בבית דין דלא אזלינן בתר לישנא אלא בתר עיקר טעמא כו': ולכתחלה כו' שם כ' קפידא זו מעולם לא שמענו לו' ועוד שאפי' לא נכת' כלל כשר כמ"ש בתוס' הנ"ל: מותרת כו' ל"נ שהרי התם בדגש ובגמ' כ' לסימן הנקודה: מנאי כו'. וכן הוא בתרגום פ' וישב פ' ל"ח מני ובדגש הנו"ן וה"ה לתנאי שהכל א': ואם ד' יוד כו' ממ"שש לא לכתוב ודין מ' איגרת לימרך כו' דוקא באלו שהענין משתנה וכמ"ש בסימן מט: וי"א כה"ה כו'. עבה"ג וע' תוס' שם ד"ה ה"נ כו' ואור"ת כו' ארוסתי כו' ואם איתא בלא"ה פסול הורו ב"י ומדברי תוס' זה מוכח כמ"ש רמ"ע דלכת' כותבין ארוסתי בארוסה וכ"כ בתה"ד סימן רכ"ט: אם חיסר כו'. כמש"ל סט"ו וכמש"ל סי' קכ"ה ס"ט מהתוספתא דמחקו תלוי אף על פי שאינו מקויים כשר בטופס: וכ"כ כו' וה"ה כו'. ממש"ש ולא לכתוב ודון כו' איגרת למיהך כו' דוקא אלי שמשתנה הענין: אין לכתוב כו'. דאין כותבין תנאי בגט וכמש"ל סימן קמ"ז: