בין טענות 'ערעוריות' לבקשה לסתירת הדין; דחייתה וגינויה של העלאת טענת בגידה בהליך שאינה נוגעת אליו

א.לפניי בקשת המשיב לשינוי פסק דיננושבו נקבעה בטלותו של ההסכם שכרתו הצדדים ותגובת המערערת (באמצעות בא כוחה) לבקשה. נבהיר תחילה כיהמסגרת וההגדרה ההלכתית והמשפטית לבקשות ממין זה הן ההלכההמורה "כל זמן שמביא ראיה סותר את הדין" (לשון המשנה בסנהדרין לא, א ; חושן משפט סימן כ)והנחיותיהן של תקנות הדיון בדבר הפרוצדורה המותאמתלהלכה זו וליישומה, היינו האמור בתקנות קכט–קלא בנוגע לבקשות לסתירת הדין. אף שישמחבריישסברו במסגרת הליכים אחרים כי תקנות מסוימות אלה אינן חלות עלבית הדין הגדול, ביארתי בכמה החלטות בתיקים אחרים שלא כך הדברוכיתקנותאלהשיסודן בהלכה הפסוקה חלות בכל בתי הדין. ערעור, לאידך גיסא, שמסגרתו מוסדרת מתקנה קלב ואילךאכן אינו אפשרי בנוגע לפסקי בית הדין הגדול, כידוע, וכפי שציין בא כוח המערערת בתגובתו לבקשה. בא כוח המערערת הניח שמסגרתה של בקשה זו היאמסגרת שלערעורועל כן ציין כאמור,ולא פלא שסבר כך שכןאומנם קיימת מסגרת המאפשרת לבקש את סתירת הדין כאמור אלא שתוכנהשל הבקשה שלפנינו הוא אכןערעורי באופיוואינו תואם את ההלכה ואת התקנות האמורות. את סתירת הדין יכול אדם לבקשכשהוא "מביא ראיה" וכפי שנקבע בתקנות האמורות –על יסוד עובדות וראיות חדשותשלא הובאו לפני בית הדין, ובתנאי שינמק גם מדוע לא יכול היה להביאן לפני בית הדין טרם פסק הדין. הבקשהשלפנינומתפלמסת עם הכרעת בית הדין ואינה מציגה ראיות או עובדות חדשותאלא ממחזרת את שנטען כבר ונדחה. משכךדינהשל הבקשהלהידחות. למעלה מן הצורך נוסיףונבאר כי לגופם של הדברים האמורים בה – חלקם אינם נכונים, חלקם זכו כבר למענה בפסק הדין ובהחלטות קודמות וחלקם אינם רלוונטיים. כאלה הןהטענות בדבר בגידתה של המערערתבו, שאף אם נניח שנכונותהן – ואיננוקובעים כך או אחרת מכיוון שהללו לא הוכחולפנינו או בכללוהאמירה "יש לי הוכחות"אינה הוכחה–אינן רלוונטיותלנידון הרכושי בכלל, "אם היא זינתה, כליה מי זנאי?" (כתובות קא, ב), ועל אחת כמה וכמה לשאלת תוקפו של ההסכם ולנימוקים שבשלהם קבענו כי בטל הוא.דומה שכל עצמה של טענהזו, בהקשר הנוכחי,לא באה אלא כדי להבאיש את ריחה של המערערת ולבזותה במנותק מהעניין שלשמו התכנס מותב זה. לפנים משורת הדין לא יושתו הוצאות משפטהפעםבגין בקשה זו. ב. טרם חיתום החלטה זו הגיש המשיב בקשה להגיב לדברי בא כוח המערערת. אין בכוונתנו להיגרר למחול שדים מופרךשלתגובות ותגובות לתגובותשאין לו מקום ברוב המקרים ובייחוד בעניינה של בקשה דנא ונוכח האמור לעיל.דחיית בקשת המשיב אינה נסמכת ואינה זקוקה להיסמך על האמורבתגובת בא כוח המערערתשעימו מתפלמס המשיבבתגובתו הנוספת. עם זאתלא נוכל להימנע מלהעירעל דברי המשיבכי בא כוח המערערת כתב בתגובתו"דברי בלע והכפשות אישיות" – הפוסל במומו פוסל, וכאמור לעיל שאלת בגידתה של המערערת במשיב או איבגידתה בו (ובניגוד לדברי המשיב המערערת לא הודתה בבגידה אם כי הודתה במעשי כיעור שאיננו ממעטים בחומרתם כשלעצמם) אינה נוגעת לשאלה הרכושית וודאי לא לשאלת הונאתו של המשיב אותה בהסכם. אכןמתוך התבוססותושל המשיב שוב ושובבמי אפסיים אלה עולה הרושם כיאכן הוא מצידוחש וסבר כי התנהגותה הקלוקלתשל המערערתמצדיקה 'להעניש'אותהאו'לפצות' אותו,ושמא משום כךהורה היתר לעצמו לנהוג כפי שנהג. חובתנו אפוא לומר לו:לא זו הדרך ולא זו העיר, המערערת –אם חטאה – תיתן את הדין לפני אדון כול, או תשוב בתשובה ככל פרטיה ודקדוקיה. כך על מעשה זה וכך על כל מעשה,כך היא וכל כל אדם, ובכלל זה כמובןגם המשיבבנוגע למעשיו שלו: סוף דבר הכל נשמעאת הא-לקים ירא ואת מצותיו שמור[…] כיאת כלמעשה – הא-לקים יבא במשפטעל כל נעלם אם טוב ואם רע. (קהלת יב, יג–יד) בית דיננו אינו עונש חוטאים שלא על פי דין תורה או שלא בסמכות חוקית: לא מבחינתדיני הראיותולא מבחינתהדין המהותילא ההלכה ולא החוק מאפשרים את שמבקשהמשיב, את הבאת המעשים שהוא מייחס למערערת בחשבון לעניין חלוקת הרכוש.קל וחומרשהואעצמולא היה רשאי לעשות כן, ובעניין זה – שהוא אכן נתון לסמכותנו, הלכתית וחוקית, פסקנו את הדין. ומוטב כי אף המשיב יפנים את שנאמרבפסק הדין, ואף את האמור לעיל גם לגביו,שמכוחו נכון לראות את פסק הדין אף כמציל אותו עצמו מעונשי שמים, וכלשון המדרש (תנחומא (בובר) פרשת משפטים סימן ד, ועוד): אם יש דין למטה אין דין למעלה, אם אין דין למעלה יש דין למטה, כיצד אם יעשו התחתונים דין אין דין למעלה, לכך אמר הקדוש ברוך הוא:שמרו את המשפט מלמטה שלא תגרמו לי לעשות משפט מלמעלה. ג. ההחלטה מותרת בפרסום בהשמטת פרטיהם המזהים של הצדדים. ניתן ביום ג' בכסלו התשפ"א (19.11.2020). הרב שלמה שפירא