ביאור הגר"א חושן משפט 17

ולא יסביר. ירושלמי: (ליקוט) ולא יסביר כו'. ירושלמי רפ"ד דשבועות שלא יהא כו' לאחד מאריך פנים ולאחד מעיז פנים ובגמ' פ"ד דכתובות אזהרה לב"ד כו' (ע"כ): (ליקוט) ואם רצו כו'. פ' כר"י דברייתא שניה שם כוותיה וכן סוגיא דגמ' שם כוותיה והאמר מר מחלוקת כו' דיתיב כו' (ע"כ): ולא ישב. רמב"ם כנ"ל ובתנחומא פ' שופטים ולא תכיר פנים כו': אבל בשעת כו' לכתחלה. כמש"ל בעדים וכמש"ש דהא עדים כו': והעדים. לכתחלה ירו' מהא דגטין ע"א א' כשם שבודקין כו' ומ' דבחולה עסקינן: (ליקוט) והעדים לכתחלה כו'. ואע"ג דברפ"ב דזבחים מה ליושב שכן כו' לכתחלה קאמר דאל"כ לא היו מתירין לת"ח. ר"ן וריב"ש (ע"כ): (ליקוט) לכתחלה. עתוס' דזבחים יז א' ד"ה מה כו' וה"ה לבע"ד דשוין הן כמש"ש דהא עדים כו' ועוד דאל"כ לא היו מתירין לת"ח שם (ע"כ): ועמידה ע"י מגילה כ"א א': (ליקוט) ועמידה כו'. וע"ל ס"ס כ"ח דפ' שהוא כעמידה ועבה"ג שם אבל העיקר לדינא שאינו נק' עמידה ולא ישיבה עמידה כמ"ש בזבחים שם עמידה מן הצד א"ב וקי"ל כת"ק ושם וליתב כו' ופי' תוס' שם בסמיכה דאין ישיבה כו' אע"ג שביומא כ"ה ד"ה אין תי' בע"א דלצורך עבודה מותר מ"מ לרבנן לא נק' עמידה כנ"ל וכן בירושלמי לענין קריאת התורה וכמ"ש תוס' שם ד"ה עמידה כו' והרא"ש בפ"ג דמגילה וכן לא נק' ישיבה מתוס' הנ"ל ד"ה וליתיב כו' וכ"כ תוס' בסוטה מ"ב ד"ה והאמר בשם ירושלמי וריש מדרש שוחר טוב תני ר"ח לא היתה ישיבה כו' ואמר ר' אמי אף למלכי בית דוד לא היתה ישיבה תיפתר שסמך לו בכותל וישב לו והכתיב ויבא המלך דוד וישב לפני ה' א"ר אייבו בר' נגרי שישב עצמו בתפלה אלמא דאינו ישיבה לענין ישיבה בעזרה וגם הקשו על הקרא דכתיב ויישב אלמא שאינו לא ישיבה ולא עמידה ומההיא דמגילה אין ראיה והריב"ש עצמו לא סמך על ראיה זה אלא כ' כיון דדיעבד כשר בכה"ג שאינו ישיבה ועמידה ממש אפי' לכתחלה נמי ועא"ח רי"ס קמ"א ובא"ה בס"ח סמ"ה בהג"ה (ע"כ): ת"ח שבא לדין. כ"פ הר"ן בשבועות ל"ב דאמר ר"נ אפרח עלי כו' דוקא משום שהי' אשת חבר אבל ת"ח כו': (ליקוט) ת"ח שבא כו'. דהא בפ"ב דכתובות חזינן לר"ן וסלק' דינא דיתמי מקמי קרובו של ת"ח ועסי' טו ס"א צריך כו' אפי' כו' ולא חיישי' שיסתתמו טענותיו כיון דדינא הכי ודוקא באשת חבר לאחר מיתה דלאו כ"ע דינא גמירי (ע"כ): כבר נהגו. כיון שבדיעבד כשר כנ"ל: (ליקוט) אם הנתבע כו'. כמ"ש בשבועות רפ"ד או הלבישהו כמותך כו' שלא יסתתם טענותיו (ע"כ): או יטעון. וא"י לומר שלא יטעון רק א' מדקא' בכתובות צ"ד א' אבל אי הואי במתא כו' וע"ל סי' קע"ו: שמא מתוך. אבות פ"א: ואיכא זילותא. דבמקום שאפשר ודאי חיישי': (ליקוט) גם משום כו'. זילותא ל"ד דהא קי"ל בפ"ב דכתובות ובפ"ג דב"ב דלזילותא לא חיישי' אלא דלכתחלה יש לחוש שלא יבא לזילותא דשם דיעבד הוא והוא גמ' ערוכה בב"ב קי"ד א' ואי ס"ד כו' וערשב"ם קי"ג ב' סד"ה רצו כותבין וה"מ דאם רצו כו' אבל כו' אבל תוס' קי"ד א' ד"ה ניחוש חלקו עליו וכ' משום כמו אטרוחי ב"ד בכדי והיינו ג"כ משום זילותא להו (ע"כ): (ליקוט) וכן הבע"ד כו'. סנה' שם ושבועות שם וסוטה כ"א ב' (ע"כ): (ליקוט) לא יהיה כו' אם כו'. כפי' הרמב"ם סוגיא דגמ' דמכות בבע"ד דלא כהמפרשים על עדות מדקאמר הנהו לעיזי דאתו כו' מ' בבע"ד וער"ן (ע"כ): (ליקוט) לא כו'. כ"פ הרמב"ם אבל כל המפרשים פי' לענין עדות כמש"ש במתנ' וכמ"ש בסי' כ"ח (ע"כ): (ליקוט) ומצדיק כו'. סנה' ז' ב' (ע"כ): (ליקוט) משום פתח כו' וצריך כו'. כתובות ל"ו א' ב"ב מ"א א' ושאר מקומות (ע"כ): אין לדיין כו'. עבה"ג וכ"ה בספרי על פ' כקטן כגדול כו': (ליקוט) אין לדיין כו'. ת"כ פ' קדושים לא תשא פני דל של"ת עני הוא זה הואיל וזה עשיר חייב לפרנסו אזכהו ונמצא מתפרנס בנקיות ת"ל לא תשא פני דל לא תהדר פני ש"ת עשיר הוא זה בן גדולים הוא זה אראה בבושתו עד כמה אני אביישו ת"ל לא תהדר פני גדול והוא ג"כ בספרי על פ' כקטן כגדול כו' ע"ש (ע"כ): (ליקוט) ואם באו כו'. מכילתא פ' משפטים לא תטה משפט אביונך בריבו' כו' רשע וכשר עומדין לפניך בדין שלא תאמר הואיל ורשע הוא הרי אני מטה עליו את הדין לכך נאמר לא תטה משפט אביונך בריבו אביון הוא במצות (ע"כ): אחר שיתברר. ערש"י שם ל"ה א' ד"ה לידייניה: