סיכום
בית הדין הכריע בסכסוך בין הורים בדבר בחירת מוסד חינוכי לבתם הקטינה בגיל שש, העולה לכתה א'. ההורים נחלקו בדעותיהם – האב תמך בבית ספר דתי המשלב ערכים יהודיים, בעוד האם העדיפה בית ספר חילוני. בית הדין, תוך הדגשת הצורך בשיתוף פעולה הורי ובהצבת טובת הקטינה בראש סדר העדיפויות, הכריע לטובת בית הספר הדתי '[פ' א']'. ההחלטה התבססה על כך שהאם עצמה התכוונה בתחילה לרישום הבת שם, על האופי ההוליסטי של החינוך בבית הספר ללא כפייה דתית, ועל תרומתו הפוטנציאלית להתפתחות הקטינה. בית הדין הדגיש כי הורים שווים בזכויותיהם ובאחריותם לגבי החינוך, וקרא לצדדים לפעול במשותף תוך הפנמת אחריותם לשמירה על רווחת הקטינה.
עובדות
בתם המשותף של הצדדים היא קטינה בגיל שש, העולה לכתה א'. הקטינה התהתה בגן דתי בהסכמת שני הוריה. האם בתחילה התכוונה לרשום את הקטינה בבית הספר '[פ' א']', אך לאחר מכן שינתה עמדה והעדיפה בית ספר חילוני. האב תומך בחינוך דתי והתחיל בתהליך של התקרבות לדת. שירותי הרווחה התייחסו להסיכון של חוויית פיצול והשפעה שלילית על הקטינה בעקבות הסכסוך בין ההורים. בית הדין קבל החלטה קודמת ב-23 בתמוז התשע"ג (01.07.2013) בה קרא להורים להגיע להסכמה משלהם.
החלטה
בית הדין הכריע כי הקטינה תרשם בבית הספר '[פ' א']'. ההחלטה התבססה על: (1) העובדה שהאם עצמה בתחילה התכוונה לרישום בבית הספר זה, מה שמעיד על אמון בסיסי בדרך החינוך; (2) אופיו של בית הספר כמוסד דתי-הוליסטי ללא כפייה בנושאים דתיים, המשלב תלמידים מרקע חילוני וממסורתי; (3) תרומתו לרמת ידע יהודי וקבלת החלטות נבונות בעתיד; (4) שוויון הזכויות של שני ההורים כאפוטרופוסים טבעיים ללא העדפה על בסיס משמורת; (5) חשיבות ערך כיבוד הורים בחינוך היהודי. בית הדין קרא לצדדים לפעול במשותף ותצפה לבחינה חוזרת של ההחלטה בעוד שישה חדשים.
נימוקים
בית הדין פתח בהדגשת חומרת סכסוך בין הורים על בחינת החינוך וההשפעה השלילית על הקטינה. הבית קבע שטובת הקטינה היא מוקד הבחינה היחיד, וכי שני ההורים חייבים להפנים שעליהם לשמור על הקטינה מחוץ למאבקיהם. בית הדין בחן את המכתב של מנהלת בית הספר המעיד על ותק, חינוך הוליסטי ללא כפייה דתית, וחינוך מכובדת הורים אפילו כלפי הורים שאינם שומרים תורה ומצוות. בית הדין התרשם מרצון שני ההורים להיטיב לבתם ויכולתם להכיל התהליך. הבית העריך שחינוך דתי-יהודי הוא תוספת וערך שלא יכול להקנות בית ספר חילוני, וכי זה יעזור לקטינה לפתח חשיבה רחבה יותר. על הדברים הניגודיים בנוגע לשעות הלימוד, קבע בית הדין שהם אינם מבוססים או משמעותיים בהכרעה. בית הדין הדגיש שדרוש מן האם "אחריות מרבית" ו"רגישות ראויה" בקבלת הכרעה שלא באישור שני ההורים. הבית היה מעדיף שהורים יחליטו בעצמם, אך בהתאם לחוק הכשרות המשפחתית סעיף 19, הכריע כשנתבקש. בית הדין מציין שחינוך בנות בכיתה נפרדת מקנה סביבה למידה טובה יותר וקושר את ערך כיבוד ההורים לדיבר החמישי של עשרת הדברות, המדגיש את הקשר בין הורים ובוראם.
טקסט מלא של הפסק ←
חינוך ילדה 2 בית הדין האזורי חיפה בפני כבוד הדיינים: הרב מימון נהרי הרב יוסף יגודה הרב יצחק רפפורט י"ב באלול התשע"ג בא כוח התובע עו"ד נרקיס לביא בא כוח הנתבעת עו"ד גלית ביטון לנקרי החזקת ילדים / הסדרי ראייה נושא הדיון: חינוך ילדה 2 לפנינו מונחת להכרעה שאלת מקום לימודיה של [א'], כבת שש, בתם של הצדדים, העולה לכתה א'. החלטה זו היא המשך של החלטת בית הדין המפורטת והמנומקת מיום כ"ג בתמוז התשע"ג (01/07/2013), ובה נתבקשו ההורים לפעול מתוך אחריותם ההורית ולהגיע להסכמה ביניהם בשאלה זו. מצער כי ההורים לא השכילו להפנים את גודל אחריותם ומבקשים את הכרעת בית הדין בשאלה גורלית וחשובה זו למרות שבית הדין הבהיר בהחלטתו הנ"ל באופן חדמשמעי שכל עוד לא יגיעו ההורים לתובנה ברורה שעל כתפיהם מוטלת האחריות שלא לערב את בתם [א'] במאבקים שביניהם כל החלטה שתינתן ע"י בית הדין עשויה להיות חסרת ערך. עמדות הצדדים וב"כ הובאו באריכות בהחלטת בית הדין כמו גם עמדת שירותי הרווחה [מ"ה] ולמותר לחזור על טיעוניהם ועמדותיהם. לאור בקשת הצדדים וב"כ למתן הכרעה של בית הדין, בחן בית הדין את החומר המונח לפניו והעמיד את טובת הבת הקטינה בלבד לנגד עיניו. לאחר העיון בחומר שבתיקים הכולל עמדות הצדדים ושירותי הרווחה ובהתחשב במכלול הנתונים סבור בית הדין, שהמקום המועדף לחינוך הבת הוא בית הספר "[פ' א']". העובדה שהקטינה שהתה בגן דתי בהסכמת הוריה כמו גם הסכמת האם לפנות לרישום הבת בבית הספר "[פ' א']" מהווה אינדיקציה לכך שלימודי הקטינה בבית הספר "[פ' א']" אין בהם צעד קיצוני וחריג ביחס להתנהלות ההורים בעבר. משמעות הדבר שהאם עשויה להשלים עם רישום הקטינה בבית הספר "[פ' א']" יותר מאשר האב בבית הספר האחר. בית הדין התרשם מכנות דברי האב, ואכן הוא החל בהליך של התקרבות לדת ורישום הבת לבית ספר חילוני עשוי לפגוע בחינוך אותו הוא מעוניין להעניק לבתו הקטינה והדבר בנפשו. נימוק נוסף עומד לנגד עינינו והוא שהמדובר בבית ספר שבו לומדים גם בנות להורים חילוניים ומסורתיים כך שהקטינה תימצא בחברה שאינה שונה מהרקע שממנו היא באה, והכרעה זו מהווה פשרה ראויה לחינוכה. בית הדין סבור שהחשש לחוויית הפיצול וחוסר היציבות שעליה הצביעו שירותי הרווחה תעמיק בכל סוג של החלטה שאינה מוסכמת. בית הדין לוקח בחשבון את המשמעות של חוויית הפיצול אולם יוצא מנקודת הנחה שהפגיעה עשויה להיות מכל החלטה שתינתן כל עוד לא יפנימו הצדדים כי עליהם להוציא את הקטינה ממאבקי הכוח ביניהם. אשר על כן, בית הדין סבור שיש לבחון את נסיבות המקרה והנפשות הפועלות במקרה זה כדי למזער למינימום את הנזקים העשויים לצאת כתוצאה מהחלטה הרת גורל זו. מהעיון בחומר שבתיקים ושמיעת הצדדים באופן בלתי אמצעי במהלך הדיונים התרשם בית הדין מרצונם להיטיב לבתם מחד גיסא, ומיכולת ההכלה של ההורים את התהליך העתידי מאידך גיסא. בהתחשב בכלל הנסיבות תר בית הדין למצוא את הדרך הנאותה והממוצעת בבחירת מקום לימודי הקטינה. בית הדין למד ממכתבה של המנהלת כי הנהלת המוסד ערה להתמודדויות עם ההבדלים בין אורח החיים של הבנות בביתם לבין החינוך המוענק בבית הספר, והצוות החינוכי משתדל שלא להיכנס לקונפליקטים או למתחים בנושא. המנהלת ציינה במכתבה כי החינוך בבית הספר הוליסטי דתי ספוג בערכים ובידע של המסורת, ואין כפייה בנושאים דתיים כלל. משתדלים לחנך לכיבוד הורים מקסימלי גם במקרים שההורים לא שומרים תורה ומצוות. בית הדין נוטה לקבל את האמור במכתבה של המנהלת מאחר והמדובר בבית ספר עם ותק של שנים רבות העוסק בחינוך בנות ממגזר זה של החברה הישראלית. העובדה שהאם בתחילת הדרך התכוונה לרשום את הקטינה שם מצביעה על כך שהיה לה אמון בסיסי בדרך חינוך זו. בית הדין סבור, שהחינוך המוקנה בבית ספר "[פ' א']" לערכים יהודיים מקוריים אין בו כדי לפגוע בקטינה. אדרבה, חינוך זה – שאינה יכולה לקבל במסגרת בית ספר חילוני – עשוי להוסיף לרמת הידע שלה ביהדות ולשפר את המסוגלות שלה לחשיבה רחבה יותר על הזרמים שיש ביהדות ויסייע בידה לקבל החלטה נבונה ונכונה באשר לעתידה. נמצא אפוא כי הקניית ערכים נוספים לקטינה חשובה להתפתחות חיובית בדרך חינוכה של הקטינה באופן שיהיה הולם את הרצונות של שני ההורים. עוד ראוי לציון שחינוך בכיתה נפרדת לבנות בבית ספר [פ' א'] מקנה אפשרות מיטבית ללימוד פורה יותר ללא המתח המצוי בין בנים ובנות אף בגיל הצעיר, כפי העולה מחוויותיה של הבת שנצפו בהקשר זה באבחון באל"י. בית הדין מציין כי הערך הנעלה של כיבוד הורים במקורות היהודיים נמצא בדיבר החמישי של עשרת הדברות ולא בכדי: כידוע, עשרת הדברות מחולקים לשניים. המחצית הראשונה עוסקת במצוות שבין אדם לבוראו, והמחצית השנייה – במצוות שבין אדם לחברו. בדיוק בדיבר החמישי מוקם הציווי לכיבוד הורים, ויש בכך ללמדנו על החשיבות שנותנת התורה למצווה זו ועל הקשר הישיר שיש בין ההורים שגידלו את הבת לבורא – שהוא שותף להבאתם לעולם. בית הדין אינו רואה שיש להעדיף את עמדת האם בעניין המוסד החינוכי של הקטינה בגין היותה הורה משמורן. שני הצדדים מכוח היותם הורים לקטינה הינם אפוטרופוסים טבעיים ואחראים במידה שווה לגורלה ולעתידה. ההורים צריכים ללמוד לקבל הכרעות תוך כדי שיתוף פעולה מלא לטובת בתם הקטינה הנמצאת תחת אחריותם המלאה. בחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות תשכ"ו 1962 סעיף 14 נקבע, כי שני ההורים הם אפוטרופסים טבעיים של ילדיהם הקטינים בסעיף 15 נקבע כי במסגרת האחריות של האפוטרופסות ההורית נכללים החובה והזכות לדאוג לצרכי הקטין לרבות חינוכו ולימודיו. נכון אמנם שיש לתת משקל מסוים לעמדתו של ההורה המשמורן בבוא בית הדין להכריע, אולם במקרה זה אין משמעות לכך, שכן ההורים מעוניינים שהקטינה תלמד במוסד חינוכי ב[מ"ה]. ההורים מציגים עמדות מנוגדות באשר לתועלת שתצמח לקטינה עם סיום לימודיה בבית הספר בקשר להסדרי ראייה. האב טוען כי בבית הספר [פ' א'] לומדים עד לשעה מאוחרת ויש גם פעילות במסגרת בית הספר לאחר הלימודים כך שלאם ייקל למצוא עבודה עד לשעות אחר הצהריים. לדבריו בבית הספר ע"ש [ע' ב'] הלימודים מסתיימים בשעה מוקדמת יותר. מנגד, האם טוענת כי גם בבית הספר החילוני מסתיימים הלימודים בשעה 14:15 (ולא כפי שטען האב בשעה 13:00) ויש פעילות לאחר מכן. לדבריה, יש להתחשב במיקום בית הספר שהוא בסמוך לבית הוריה, והם יכולים לסייע בידה. אולם נראה כי הניגודים אינם מבוססים ואין להם משמעות בבואנו להכריע בשאלה איזה בית ספר עדיף מבחינה זאת. אילו היו ההורים שוקלים הכרעה זו באופן ענייני והיו מקבלים בהסכמה הכרעה זו, טובה גדולה הייתה צומחת לבתם. קבלת הכרעה זו ללא הסכמה של שני ההורים יש בה סיכון מחושב ודורשת מהאם גילוי אחריות מרבית יותר מהאב. בית הדין מצפה מהאם לגלות רגישות ראויה ולדאוג באמת לטובת בתה הקטינה ולרחשי ליבה ולסייע בידה לקבל את החינוך הטוב והראוי לה. לבית הדין לא נותרה ברירה אלא להכריע בסוגיה זו לבקשת הצדדים וב"כ בהתאם לחוק הכשרות המשפטית סעיף 19, למרות שכאמור בהחלטתו המנומקת מיום כ"ג בתמוז התשע"ג (01/07/2013) היה מעדיף להותיר את ההחלטה בידי ההורים האחראים במישרין על טובת הקטינה. מתוך תחושת אחריות לגורלה ועתידה של הקטינה יבחן בית הדין את החלטתו בשנית בעוד שישה חדשים. לאור האמור מחליט בית הדין כדלהלן: א. על הצדדים לדאוג לרישום בתם [א'] לבית הספר "[פ' א']" לאלתר. ב. בית הדין קורא לצדדים לפעול במשותף מתוך תחושת אחריות הורית לבתם, לשנן היטב את תוכנה של החלטת בית הדין מיום כ"ג בתמוז התשע"ג (01/07/2013) ואת המתבקש והמצופה מהם ובכך ירוו נחת מבתם המשותפת [א']. ניתן לפרסם ללא פרטים מזהים. ניתן ביום י"ב באלול התשע"ג (18/08/2013). הרב מימון נהרי – אב"ד הרב יוסף יגודה – דיין הרב יצחק רפפורט – דיין