פתחי תשובה על חושן משפט 309
פסק הדין המקורינפתח באתר המקור — din.gov.il / Sefaria
טקסט מלא של הפסק ←
השוכר את החמור. עש"ך עד ולפע"ד הדין עם מורו שאף ראב"ן לא נחלק עליו דמיירי כשהתנה בהדיא כו' ועיין בנה"מ שכ' ג' חלוקים בדין זה. ועיין בנ"צ הארכתי בביאור דבריו וגם בדברי תשובת בית אפרים סי' מ"ה בעובדא כיוצא בה עש"ה:
שניהם חייבים. עסמ"ע עד ולא כע"ש דכתב ספק הוא כו' דהתוס' דחו פי' זה וכתבו דאי משום הא לא היו חייבין כו' ועיין בחידושי רע"ק איגר זצ"ל למסכת ב"מ דף פ' שכתב ע"ד תוספת אלו יש להקשות הא כיון דשניהם קבלו לחרוש הוויין כמו ערב זה לזה כמבואר בח"מ סימן ע"ו וא"כ גובה מכל א' החצי ממ"נ או שהוא פושע או שהוא מחוייב מדין ערב וי"ל דהכא דומה למה דאיתא בבכורות דף מ"ח (בש"ע לעיל סימן מ"ט ס"י) בב' יוב"ש שקנה א' שדה מחבירו ויצא שט"ח על א' מהן דא"י לגבות מזה שקנה בממ"נ כו' וה"נ כן אף שהוא ערב בעד חבירו מ"מ הא חבירו גופיה ח"י לגבות דמצי לדחות שמא לא פשע ממילא א"י לגבות מהערב ואף למה שהעלה התומים בס"ס מ"ט דשני יוב"ש והא' ערב בעד חבירו דמצי לגבות ממנו בממ"נ או שהוא הלוה או שהוא ערב כיון שאם היא טוען שהוא לא לוה הוא מודה שחבירו לוה וא"כ הוי כמו ערב דעלמא שהלוה אומר להד"מ והערב מודה דצריך לשלם כמבואר בסימן קכ"ט בהגה (עמ"ש שם ס"ח סק"ו) ושאני בההיא דלקח שדה כיון דמצי מדחי ליה הוי רק מע"פ כו' מ"מ נלע"ד דשאני התם דהערב מודה שחבירו חייב ואילו טען חבירו לו האמת הי' מחייב בב"ד לשלם ממילא החיוב מוטל על הלוה רק כשכופר מש"ה צריך הערב לשלם משא"כ הכא דהספק באמת אם הפשיעה בפרשא אי במאן דתפס במנא ומדינא פטור כל א' לשלם דספק ממונא וא"כ גם הערב אינו מודה דחבירו חייב דהערב בעצמו טוען שחבירו פטור מצד ספיקא מש"ה א"י לגבות מא' ממ"נ דשפיר יכול לומר שמא לא פשעתי ואעפ"כ איני חייב מדין ערב דהא חבירו ג"כ מדינא פטור מספיקא וא"כ גם הערב פטור כנלע"ד נכון לדינא עכ"ד. ועיין עוד בקצה"ח לקמן סימן שפ"ו סק"א ובסימן שפ"ח סק"י: