פתחי תשובה על חושן משפט 170
פסק הדין המקורינפתח באתר המקור — din.gov.il / Sefaria
טקסט מלא של הפסק ←
כולם מתקנות עם העליונה. עיין בתשובת נו"ב תניינא סימן כ"ד שכ' דדוקא בכה"ג שכולם באים וצריכי' להשקות צריך התחתון לסייע לעליון כי גם הוא צריך שילכו המים דרך שם אבל אם כבר חפר העליון ולהתחתון שדה שלא יהיה דרכו לזרוע אך עתה שכבר חפר העליון רוצה הוא לחפור יותר שיגיע הנהר גם לשדהו ויזרענה ובא העליון להוציא מן התחתון שיסייע לו מה שכבר חפר בזה אין התחתון צריך ליתן לסייע למה שחפר העליון דהוה זה נהנה וזה לא חסר ולא גרם לו הוצאה יתירה ע"י שדה שלו ואמנם בזה אם העליון טען אם לא תסייעני אשוב לקלקל מה שתקנתי ואסתום מה שחפרתי וגם לי וגם לך לא יהיה נלע"ד שיכול העליון לעשות כן ואף דכופין על מדת סדום אומר אני דלא שייך בזה מדת סדום כיון שיודע שהתחתון צריך לזה ויהי' מוכרח לפייסו בזוזי ולא מבעיא לדעת הרא"ש שהוא דעת הי"א שהביא רמ"א בסי' קע"ד ס"א בהגה פשיטא דלא שייך כופין במידי שיודע שחבירו יהי' צריך להעלות לו בדמים אלא אפי' לדעת הרמב"ם שהוא דעת המחבר שם בש"ע מ"מ היינו בשדה של שותפות שיש לזה זכות כמו לזה ועדיין לא הוכר חלקו של שום אחד ושום אחד לא הוציא הוצאות כלום ס"ל להרמב"ם שכופין על מדת סדום אבל היכא שזה הוציא הוצאות וחפר נגד שדה שלו שיבואו המים לשם ואח"כ רוצה זה שלמטה ליהנות מהחפירה זו בחנם וליהנות משל חבירו ממש לא שייך כופין על מדת סדום והרי זה דומה למי שרוצה לדור בחצר חבירו אפי' בלא קיימא לאגרא וכי יש שום הוה אמינא שיכוף זה את חבירו שיניחנו לדור בחצירו חנם ועד כאן לא אמרו אלא שכבר דר בו שא"צ להעלות שכר על העבר ועיין בתוספות ב"ק ך' ע"ב בד"ה הא אתהנית ואמנם מדברי המרדכי בפרק כיצד הרגל שהביא רמ"א בסי' שס"ג ם"ו שכתב הטעם שלא יכול לכופו לדור בו חנם משום דאי בעי בעל החצר להשכירו הי' יכול כו' משמע שדבר שאינו יכול להרויח בי יכול זה לכופו אף לכתחלה מכל מקום נלע"ד דעכ"פ פשוט שזה רק להרמב"ם בר"ס קע"ד הנ"ל אבל לדעת הרא"ש הנ"ל פשיטא דלא שייך בזה כופין על מדת סדום עכ"ד ע"ש ועמ"ש לעיל בסימן קנ"ח ס"ו סק"א:
ובור שהוא קרוב לאמה. עי' בט"ז ועיין בתשובת נאות דשא סימן קל"ד שהאריך מאד בזה ובסופו הרבה חילוקי דינים עש"ה: