תלמוד בבלי מסכת בבא מציעא דף 72:
פסק הדין המקורינפתח באתר המקור — din.gov.il / Sefaria
טקסט מלא של הפסק ←
מוֹדֶה בִּשְׁטָר שֶׁכְּתָבוֹ – אֵינוֹ צָרִיךְ לְקַיְּימוֹ, וְגוֹבֶה מִנְּכָסִים מְשׁוּעְבָּדִים.
אֲמַר לֵיהּ רָבָא: מִי דָּמֵי? הָתָם נִיתַּן לְהִכָּתֵב. הָכָא לֹא נִיתַּן לְהִכָּתֵב.
יָתֵיב מָרִימָר וְקָאָמַר לְהָא שְׁמַעְתָּא. אֲמַר לֵיהּ רָבִינָא לְמָרִימָר: אֶלָּא הָא דְּאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן גְּזֵירָה שֶׁמָּא יִגְבֶּה מִזְּמַן רִאשׁוֹן, נֵימָא: לֹא נִיתַּן לִיכָּתֵב! אֲמַר לֵיהּ הָכִי הַשְׁתָּא. הָתָם נְהִי דְּלֹא נִיתַּן לִיכָּתֵב מִזְּמַן רִאשׁוֹן, אֲבָל נִיתַּן לִיכָּתֵב מִזְּמַן שֵׁנִי. הָכָא לֹא נִיתַּן לִיכָּתֵב כְּלָל.
אֶלָּא הָא דְּתַנְיָא: לְשֶׁבַח קַרְקָעוֹת כֵּיצַד? הֲרֵי שֶׁגָּזַל שָׂדֶה מֵחֲבֵירוֹ וּמְכָרָהּ לְאַחֵר וְהִשְׁבִּיחָהּ, וַהֲרֵי הִיא יוֹצְאָה מִתַּחַת יָדוֹ. כְּשֶׁהוּא גּוֹבֶה – גּוֹבֶה אֶת הַקֶּרֶן מִנְּכָסִים מְשׁוּעְבָּדִים, וְשֶׁבַח גּוֹבֶה מִנְּכָסִים בְּנֵי חוֹרִין. נֵימָא: לֹא נִיתַּן לִיכָּתֵב!
הָכִי הַשְׁתָּא? הָתָם, אִי לְמַאן דְּאָמַר נִיחָא לֵיהּ דְּלָא נִיקְרְיֵיהּ גַּזְלָנָא, אִי לְמַאן דְּאָמַר נִיחָא לֵיהּ דְּלֵיקוּם בְּהֵימָנוּתֵיהּ, מְפַיֵּיס לֵיהּ לְמָרֵיהּ וּמוֹקֵים לֵיהּ לִשְׁטָרֵיהּ. הָכָא, לְאַבְרוֹחֵי מִינֵּיהּ קָמְכַוֵּין, שְׁטָרָא מְקַיֵּים לֵיהּ.
מַתְנִי׳ אֵין פּוֹסְקִין עַל הַפֵּירוֹת עַד שֶׁיֵּצֵא הַשַּׁעַר. יָצָא הַשַּׁעַר – פּוֹסְקִין, וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין לָזֶה יֵשׁ לָזֶה.
הָיָה הוּא תְּחִילָּה לַקּוֹצְרִים, פּוֹסֵק עִמּוֹ עַל הַגָּדִישׁ, וְעַל הֶעָבִיט שֶׁל עֲנָבִים, וְעַל הַמַּעֲטָן שֶׁל זֵיתִים, וְעַל הַבֵּיצִים שֶׁל יוֹצֵר, וְעַל הַסִּיד מִשֶּׁשִּׁקְּעוֹ בַּכִּבְשָׁן.
וּפוֹסֵק עִמּוֹ עַל הַזֶּבֶל כׇּל יְמוֹת הַשָּׁנָה. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: אֵין פּוֹסְקִין עַל הַזֶּבֶל אֶלָּא אִם כֵּן הָיְתָה לוֹ זֶבֶל בָּאַשְׁפָּה, וַחֲכָמִים מַתִּירִים.
וּפוֹסֵק עִמּוֹ בְּשַׁעַר הַגָּבוֹהַּ. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא פָּסַק עִמּוֹ בְּשַׁעַר הַגָּבוֹהַּ, יָכוֹל לוֹמַר: תֵּן לִי כָּזֶה, אוֹ תֵּן לִי אֶת מְעוֹתַי.
גְּמָ׳ אָמַר רַבִּי אַסִּי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אֵין פּוֹסְקִין עַל הַשַּׁעַר שֶׁבַּשּׁוּק. אֲמַר לֵיהּ רַבִּי זֵירָא לְרַבִּי אַסִּי: אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן אֲפִילּוּ כַּדּוֹרְמוּס הַזֶּה? אֲמַר לֵיהּ: לָא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן אֶלָּא בַּשּׁוּק שֶׁל עֲיָירוֹת, דְּלָא קְבִיעִי תַּרְעַיְיהוּ.
וּלְמַאן דִּסְלֵיק אַדַּעְתִּין מֵעִיקָּרָא דְּאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן אֲפִילּוּ כַּדּוֹרְמוּס הַזֶּה, אֶלָּא מַתְנִיתִין דְּקָתָנֵי: אֵין פּוֹסְקִין עַל הַפֵּירוֹת עַד שֶׁיֵּצֵא הַשַּׁעַר, יָצָא הַשַּׁעַר פּוֹסְקִין, הֵיכִי מַשְׁכַּחַתְּ לַהּ? מַתְנִיתִין בְּחִיטֵּי דְּאַכְלַבֵּי וְאַרְבֵי, דִּמְשִׁוךְ תַּרְעַיְהוּ טְפֵי.
תָּנוּ רַבָּנַן: אֵין פּוֹסְקִין עַל הַפֵּירוֹת עַד שֶׁיֵּצֵא הַשַּׁעַר, יָצָא הַשַּׁעַר פּוֹסְקִין, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין לָזֶה יֵשׁ לָזֶה. הָיוּ חֲדָשׁוֹת מֵאַרְבַּע וִישָׁנוֹת מִשָּׁלֹשׁ – אֵין פּוֹסְקִין עַד שֶׁיֵּצֵא הַשַּׁעַר לֶחָדָשׁ וְלַיָּשָׁן.
הָיוּ לָקוֹטוֹת מֵאַרְבַּע, וּלְכׇל אָדָם מִשָּׁלֹשׁ – אֵין פּוֹסְקִין עַד שֶׁיֵּצֵא הַשַּׁעַר לַלּוֹקֵט וְלַמּוֹכֵר.
אָמַר רַב נַחְמָן: פּוֹסְקִין לַלָּקוֹטוֹת כְּשַׁעַר הַלָּקוֹטוֹת. אֲמַר לֵיהּ רָבָא לְרַב נַחְמָן: מַאי שְׁנָא לָקוֹט דְּאִי לֵית לֵיהּ יָזֵיף מִלָּקוֹט חַבְרֵיהּ, בַּעַל הַבַּיִת נָמֵי יְזֵיף מִלָּקוֹט! אֲמַר לֵיהּ: בַּעַל הַבַּיִת זִילָא בֵּיהּ מִילְּתָא לְמֵיזַף מִלָּקוֹט. אִיבָּעֵית אֵימָא: מַאן דְּיָהֵיב זוּזֵי לְבַעַל הַבַּיִת – אַפֵּירֵי שַׁפִּירֵי יָהֵיב.
אָמַר רַב שֵׁשֶׁת אָמַר רַב הוּנָא: אֵין לֹוִין עַל שַׁעַר שֶׁבַּשּׁוּק. אֲמַר לֵיהּ רַב יוֹסֵף בַּר חָמָא לְרַב שֵׁשֶׁת, וְאָמְרִי לַהּ רַב יוֹסֵי בַּר אַבָּא לְרַב שֵׁשֶׁת: וּמִי אָמַר רַב הוּנָא הָכִי? וְהָא בָּעֵי מִינֵּיהּ מֵרַב הוּנָא: הָנֵי בְּנֵי בֵּי רַב, דְּיָזְפִי בְּתִשְׁרִי וּפָרְעִי בְּטֵבֵת, שְׁרֵי אוֹ אֲסִיר? אֲמַר לְהוּ: הָא חִיטֵּי בְּהִינֵי וְהָא חִיטֵּי בְּשִׁילֵי, אִי בָּעֵי זָבְנִי וּפָרְעִי לֵיהּ.
מֵעִיקָּרָא סָבַר רַב הוּנָא אֵין לֹוִין, כֵּיוָן דְּשַׁמְעַהּ לְהָא דְּאָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר חִיָּיא אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: לֹוִין, אָמַר אִיהוּ נָמֵי: לֹוִין.
תָּנוּ רַבָּנַן: הַמּוֹלִיךְ חֲבִילָה מִמָּקוֹם לְמָקוֹם, מְצָאוֹ חֲבֵירוֹ וְאָמַר לוֹ: תְּנָהּ לִי וַאֲנִי אַעֲלֶה לְךָ כְּדֶרֶךְ שֶׁמַּעֲלִין לְךָ בְּאוֹתוֹ מָקוֹם.