טענת בית ספר שהתביעה צריכה להיות נגד העמותה המממנת

מס. סידורי:1155 טענת בית ספר שהתביעה צריכה להיות נגד העמותה המממנת בנידון זה ניתן פסק נוסף, לפסק הנוסף לחץ כאן . תאור העובדות הופיעו בפני ביה"ד התובעת [הגב' א'] והנתבעים [הנהלת בית הספר], חתמו שטר בוררות ועשו קניין כמקובל. התובעת, תבעה את הנהלת בית הספר בגין פיטוריה, חרף העובדה שהיא היתה בתקופת הריון – דבר הנוגד את החוק. הנתבעים מצידם טענו, כי קודם קבלתה של התובעת לעבודה הובהר לה בצורה ברורה, כי היא מוותרת על כל זכויותיה המעוגנות לה בחוק ובכלל זה, הזכות לפטרה גם בניגוד להוראות החוק ועל דעת הסכמתה והבעת נכונותה לחתום על כך – היא התקבלה לעבודה. התובעת טוענת, שהורו לה שעל פי חוק וכן על פי הלכה אין משמעות לחתימה שכזו, ואעפ"כ מוטב לה שלא לחתום ואשר על כן היא נמנעה מלחתום על הסכמתה לויתור התנאים והזכויות המעוגנות לה על פי חוק. הנתבעים לעומתה משיבים, כי בע"פ היא הסכימה והיא דחתה בלך ושוב את אי חתימתה בתירוצים טכניים ולכן אושרה העסקתה בבית הספר. זאת ועוד. פיטוריה היו שלא בגין הריונה, והראיה לדבר, שהפיטורים היו טרם שהנתבעת הודיעה להם את עובדת הריונה. למחרת הדיון, שלחו הנתבעים מכתב לביה"ד [שהועבר לתובעת] שבו הם קובלים על כך שבמהלך הדיון הבעל ענה במקומה של האשה והם דרשו דיון נוסף. ביה"ד סבור היה שיש להסתפק בהצהרתה של האשה, שכל שנטען בשעת הדיון בנוכחותה – היה על דעתה וכי היא מסכימה לכל הנטען בשמה. שוב חזרו הנתבעים וטענו, כי הויכוח שבגינו הצדדים הגיעו לדיון נסב אודות פיצויים שדרשה הנתבעת, פיצויים בסך 1300 ₪. ועל דעת כן באו לדיון. אך כעת, משהוברר להם שהנתבעת תובעת אותם עבור כל החודשים שעל פי חוק היה עליהם להעסיק אותה, הרי שהם אינם מוסמכים לדון בתביעתה ויש להפנות את תביעתה לעמותה שבתקופת העסקתה של התובעת היתה הגוף הממן את בית הספר. יצוין, שהנהלת בית הספר היתה אחראית על קבלת העובדים, אומנם, תשלומי המשכורות היו מהעמותה. כמו כן, התובעת הפנתה את דרישתה לחזור לעבודה בגין היותה בהריון כפי החוק לעמותה ולא להנהלת בית הספר. פסק הדין במידה והעמותה תבוא עם התובעים לדין תורה לדון בתביעתם - יש מקום להיענות לטענתם של הנתבעים ולהפנות את התביעה לעמותה. אך במידה והעמותה לא תשתף פעולה ולא תסכים לבוא לדין תורה, כי אז האחריות רובצת על כתפי הנהלת בית הספר וביה"ד ישוב וידון בעניינם. נימוקי פסק הדין טענת הנתבעים, כי הם אינם הכתובת לתביעתה של הנתבעת יש בה בנותן טעם לפגם. מדוע לא ראו לנכון לטעון כן בדיון הראשון, שעה שהנתבעת פרסה בפניהם את תביעתה בפרוטרוט. עולה החשד, כי אך תואנה הם מבקשים בכדי לפטור עצמם ממחויבות [במידה ופסק הדין ייצא לחובתם]. אשר על כן, הוחלט, כי בזאת ייבחנו. אם אכן העמותה תופיע לדין תורה עם התובעת – כי אז, אפשר וכדבריהם כן הוא והם באמת אינם הכתובת והתובעת תוכל לממש את זכותה בתביעתה לדין תורה. אך במידה והתובעת תישאר מול שוקת שבורה, בבחינת "זיל הכא קא מדחי לה וזיל הכא קא מדחי לה, כי אז על הנתבעים [-הנהלת בית הספר] לשאת באחריות כפי שקבלו על עצמם קודם חתימתם וכפי שהצהירו לפני ביה"ד כי בסמכותם לדון בתביעת התובעת. הרב יצחק שרבאני שליט"א הרב מרדכי עזרן שליט"א הרב אייל גיאת שליט"א אב"ד דיין דיין בנידון זה ניתן פסק נוסף, לפסק הנוסף לחץ כאן . נושאים בית דין - סדרי דין > סדרי דין > יצוג > מורשה > בעל כמורשה > בעל כמייצג של אשתו בעלי הדין > טענת נתבע שהוא אינו המען הנכון לתביעה