תלמוד בבלי מסכת סוטה דף 6.

מִי קָא רָמֵינַן לַהּ עֲלֵיהּ בְּעַל כֻּרְחֵיהּ? וְאִיכָּא דְּאָמְרִי, אָמַר רַב יוֹסֵף: הַכָּתוּב קְרָאוֹ ״אַחֵר״, שֶׁאֵין בֶּן זוּגוֹ שֶׁל רִאשׁוֹן. שֶׁזֶּה הוֹצִיא רְשָׁעָה מִבֵּיתוֹ, וְזֶה הִכְנִיס רְשָׁעָה לְתוֹךְ בֵּיתוֹ, וְאַתְּ אָמְרַתְּ תִּתְיַבֵּם נָמֵי יַבּוֹמֵי?! אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: אֶלָּא מֵעַתָּה, נִשֵּׂאת לְאַחֵר וּמֵת בְּלֹא בָּנִים — לֹא תִּתְיַבֵּם, דְּהַכָּתוּב קְרָאוֹ ״אַחֵר״! גַּבֵּיהּ דְּהַאי מִיהָא בְּשֵׁם טוֹב הֲוָה קָיְימָא. רָבָא אָמַר, קַל וָחוֹמֶר: אִם נֶאֶסְרָה בַּמּוּתָּר לָהּ — בָּאָסוּר לָהּ לֹא כׇּל שֶׁכֵּן? אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: אֶלָּא מֵעַתָּה, כֹּהֵן גָּדוֹל שֶׁקִּידֵּשׁ אֶת הָאַלְמָנָה וָמֵת, וְיֵשׁ לוֹ אָח כֹּהֵן הֶדְיוֹט, לֹא תִּתְיַבֵּם: אִם נֶאֶסְרָה בַּמּוּתָּר לָהּ — בָּאָסוּר לָהּ לֹא כׇּל שֶׁכֵּן?! נֶאֶסְרָה?! הָא אֲסִירָא וְקָיְימָא! מוּתָּר לָהּ?! אָסוּר לָהּ הוּא! אֶלָּא: אֵשֶׁת כֹּהֵן שֶׁנֶּאֶנְסָה וָמֵת, וְיֵשׁ לוֹ אָח חָלָל — לֹא תִּתְיַבֵּם. אִם נֶאֶסְרָה בַּמּוּתָּר לָהּ — בָּאָסוּר לָהּ לֹא כׇּל שֶׁכֵּן?! אוֹנֶס בְּיִשְׂרָאֵל מִישְׁרֵא שְׁרֵי, וְגַבֵּי דְּהַאי מִיהָא לֵיכָּא אִיסּוּרָא. מַתְנִי׳ וְאֵלּוּ אֲסוּרוֹת מִלֶּאֱכוֹל בִּתְרוּמָה: הָאוֹמֶרֶת ״טְמֵאָה אֲנִי לָךְ״, וְשֶׁבָּאוּ עֵדִים שֶׁהִיא טְמֵאָה, וְהָאוֹמֶרֶת ״אֵינִי שׁוֹתָה״, וְשֶׁבַּעְלָהּ אֵינוֹ רוֹצֶה לְהַשְׁקוֹתָהּ, וְשֶׁבַּעְלָהּ בָּא עָלֶיהָ בַּדֶּרֶךְ. גְּמָ׳ אָמַר רַב עַמְרָם: הָא מִילְּתָא אֲמַר לַן רַב שֵׁשֶׁת, וְאַנְהַר לַן עַיְינִין מִמַּתְנִיתִין: סוֹטָה שֶׁיֵּשׁ לָהּ עֵדִים בִּמְדִינַת הַיָּם — אֵין הַמַּיִם בּוֹדְקִין אוֹתָהּ. מַאי טַעְמָא? דְּאָמַר קְרָא ״וְנִסְתְּרָה וְהִיא נִטְמָאָה וְעֵד אֵין בָּהּ״, דְּלֵיכָּא דְּיָדַע בָּהּ. לְאַפּוֹקֵי הָא, דְּהָא אִיכָּא דְּיָדַע בָּהּ. וְאַנְהַר לַן עַיְינִין מִמַּתְנִיתִין, דְּקָתָנֵי: וְשֶׁבָּאוּ לָהּ עֵדִים שֶׁהִיא טְמֵאָה. דַּאֲתוּ עֵדִים אֵימַת? אִי נֵימָא מִקַּמֵּי דְּתִשְׁתֵּי — זוֹנָה הִיא! אֶלָּא לְבָתַר דִּשְׁתַאי. אִי אָמְרַתְּ בִּשְׁלָמָא אֵין הַמַּיִם בּוֹדְקִין אוֹתָהּ — שַׁפִּיר. אֶלָּא אִי אָמְרַתְּ מַיִם בּוֹדְקִין אוֹתָהּ — תִּיגַּלֵּי מִילְּתָא לְמַפְרֵעַ דְּסָהֲדֵי שַׁקָּרֵי נִינְהוּ! אֲמַר לֵיהּ רַב יוֹסֵף: לְעוֹלָם אֵימָא לְךָ מַיִם בּוֹדְקִין אוֹתָהּ, וְהָא — אֵימוֹר זְכוּת תּוֹלָה לָהּ. בְּמַאי קָמִיפַּלְגִי — בְּמִתְנַוְּונָה דְּרַבִּי. דִּתְנַן, רַבִּי אוֹמֵר: זְכוּת תּוֹלָה בַּמַּיִם הַמָּרִים, וְאֵינָהּ יוֹלֶדֶת וְאֵינָהּ מַשְׁבַּחַת, אֶלָּא מִתְנַוְּונָה וְהוֹלֶכֶת, לְסוֹף שֶׁהִיא מֵתָה בְּאוֹתָהּ מִיתָה. רַב שֵׁשֶׁת סָבַר: בֵּין לְרַבִּי וּבֵין לְרַבָּנַן הָוְיָא מִתְנַוְּונָה. וְרַב יוֹסֵף סָבַר: לְרַבִּי הָוְיָא מִתְנַוְּונָה, לְרַבָּנַן לָא הָוְיָא מִתְנַוְּונָה. מֵתִיב רַב שִׁימִי בַּר אָשֵׁי, רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: אֵין זְכוּת תּוֹלָה בַּמַּיִם הַמָּרִים. וְאִם אַתָּה אוֹמֵר זְכוּת תּוֹלָה בַּמַּיִם הַמָּרִים — מְדַחֶה אַתָּה אֶת הַמַּיִם בִּפְנֵי כׇּל הַנָּשִׁים הַשּׁוֹתוֹת. וְאַתָּה מוֹצִיא שֵׁם רַע עַל הַטְּהוֹרוֹת שֶׁשָּׁתוּ, וְהֵן אוֹמְרִים: טְמֵאוֹת הָיוּ, אֶלָּא שֶׁתָּלָה לָהֶן זְכוּת. וְאִם אִיתָא יֵשׁ לָהּ עֵדִים בִּמְדִינַת הַיָּם נָמֵי: אַתָּה מוֹצִיא שֵׁם רַע עַל הַטְּהוֹרוֹת שֶׁשָּׁתוּ, וְהֵן אוֹמְרִים: טְמֵאוֹת הָיוּ, אֶלָּא שֶׁיֵּשׁ לָהֶן עֵדִים בִּמְדִינַת הַיָּם! לְרַבִּי שִׁמְעוֹן קָאָמְרַתְּ? לְרַבִּי שִׁמְעוֹן, מִדִּזְכוּת לָא תָּלְיָא — עֵדִים נָמֵי לָא תָּלוּ. מֵתִיב רַב: וְאֵלּוּ שֶׁמִּנְחוֹתֵיהֶן נִשְׂרָפוֹת,