בקשה לפריסת חוב תשלומי דמי מזונות -

בקשה לפריסת חוב תשלומי דמי מזונות - בית הדין האזורי נתניה בפני כבוד הדיינים: הרב אריאל ינאי כ"ז בסיון התשע"ג (05/06/2013). בא כוח התובעת טו"ר הרב נסים אברג'ל בא כוח הנתבע עו"ד אנג'ליקה בן דוד נושא הדיון: בקשה לפריסת חוב תשלומי דמי מזונות - בקשה בהולה ביותר לפריסת תשלומי דמי מזונות, ולהבהרת החלטת בית הדין האחרונה מיום כ' בסיון תשע"ג, 29/5/2013. בהחלטה הנ"ל נדחתה בקשת המבקש, ונכתב בה: "מאחר שנושא זה נידון בהוצאהלפועל, וההחלטה בדבר כבר ניתנה שם, אם כן אין מקום להתערבותנו." לדברי המבקש החלטה זו שגויה מאחר שלפי הוראת סעיף 69(ד) ו(ה) לחוק ההוצאה לפועל תשכ"ז–1967 (להלן: החוק), ובהתאם לפרשנות ביהמ"ש העליון בהלכת גמזו (רע"א 4905/98 גמזו נ' ישעיהו פ"ד נ"ה (3) – להלן: הלכת גמזו), עולה כי הסמכות לפריסת דמי המזונות של המבקש מסורה לבית דין זה. לפיכך כותב באכוחו של המבקש כי שגגה נפלה בהחלטת בית הדין האמורה. בטרם שנתייחס לתוכנה של בקשה, עלינו לציין כי מעיון בשתי הבקשות שהמציא בא כוחו של המבקש עולה איבהירות מסוימת: בסעיף לבקשה הראשונה מיום 29/5 נכתב כי בדיון שנערך ביום 10/4 בלשכת ההוצל"פ נערכה למבקש בדיקת יכולת מעמיקה על ידי הרשמת הרציון ובסופה הוחלט לאשר לו עקרונית פריסת תשלומים לחוב העבר ולתשלומי המזונות השוטפים כפי שהוסכם בהסכם הגירושין מהעבר (מדובר בתשלום חודשי בן 3,600 ₪). פריסה זו נעשתה בהתאם לסעיף 69(ה) לחוק ההוצל"פ. לדברי המבקש כב' הרשמת הורתה לו לפנות לבית הדין בבקשה מתאימה לאישור פריסת תשלום החוב. הומצא נספח ובו אסמכתה חלקית והיא פרוטוקול הדיון שנערך בלשכת ההוצל"פ – אך הוא הומצא באופן חלקי וחסר ביותר, ויש לשולחו בשנית. מכל מקום במה שהומצא לא מצאנו את ההחלטה האמורה, וגם לא פנייה מסודרת של כבוד הרשמת אלינו. לגופה של בקשה, בנושא סעיף 69 לחוק ההוצל"פ והלכת גמזו, עלינו להקדים ולהבהיר דבר עקרוני. סעיף 69 לחוק ההוצאה לפועל קובע: 69. תשלום בשיעורים (ד) נקבעו שיעורים בפסק הדין, יכול רשם ההוצאה לפועל, אם ראה הצדקה לכך, להפנות את בעלי הדין לבית המשפט כדי לבקש שינוי השיעורים שנקבעו. (ה) הוראות סעיף קטן (ד) יחולו, בשינויים המחויבים, על מזונות שנפסקו בשל תקופה שקדמה למתן פסק הדין או על תשלומי מזונות שהצטברו בשל אי פירעון במועד, והכל מטעמים מיוחדים שיירשמו. ב'הלכת גמזו' (עמוד 360 ואילך) דן ביהמ"ש העליון בפרשנות הראויה ל"טעמים מיוחדים" שהוזכרו בסעיף 69(ה) הנ"ל. הערעור שם נסב על פרשנותו של סעיף 69 (ה)לחוק ההוצאה לפועל, המחיל על תשלומי מזונות שהצטברו בשל איפירעון במועד ומטעמים מיוחדים שיירשמו את הוראת סעיף 69(ד) לחוק. הוראה זו קובעת כי כאשר קבע פסקדין סכום כסף לתשלום בשיעורים, רשאי ראש ההוצאה לפועל, אם ראה הצדקה לכך, להפנות את בעליהדין לביתהמשפט כדי לבקש את שינוי השיעורים שנקבעו בפסקהדין. השאלות שהועמדו לדיון הן שאלת תחולתו של סעיף 69(ה) על פסקדין שלא נקבעו בו שיעורים לתשלום המזונות; מהות הטעמים המיוחדים המונחים ביסוד הוראת סעיף 69 (ה) ושיקולי ביתהמשפט בבחינת השאלה אם להסכים לבקשת החייב במזונות לפרוס את חובו עלידי תשלום בשיעורים. אך נבהיר כי מבחינה פרוצדוראלית הוראת החוק ברורה. פנייה לפריסת תשלומים צריכה לבוא כפנייה רשמית של לשכת ההוצאה לפועל אל הערכאה המשפטית שחייבה או שאישרה בזמנו את סכום החוב (ובמקרה שלפנינו מדובר בחוב מזונות – מהעבר, והשוטף שבהווה). פנייה שכזו תבוא לאחר שנערכה שם לחייב בדיקת יכולת מעמיקה ולאחר שעקרונית אושרה לחייב פריסת תשלומים. ב'הלכת גמזו' נכתב כי לפריסת תשלומי החוב שתי תכליות: סיוע לזוכה כדי לגבות את חובו ביעילות; והגנה על החייב במצבו הדחוק. שתי תכליות אלו נמצאות לפעמים בהתנגשות – ובהלכת גמזו הנ"ל הוצע מתווה מנחה לאזן בין שתי התכליות הללו. כלשונו של השופט א' ברק (כתוארו אז): שאליו הפנה ראש ההוצאה לפועל את בעליהדין עם זאת ביחס לחוב מזונות קיימת אבחנה בין חוב מזונות העבר לבין חיוב במזונות השוטף, וכפי שכתב שם כב' השופט אנגלרד: כאשר אישה תובעת מזונות מבעלה לפרנסתה ולפרנסת ילדיה, יש להבדיל, במסגרת השיקולים בדבר דרכי ההוצאה לפועל, בין חוב לתשלום מזונות שוטפים, שהחיוב בהם מתחדש מחודש לחודש, לבין חוב שהצטבר על איפירעון של חוב מזונות בעבר. זה נכון במיוחד כאשר בזמן הדיון בהוצאה לפועל אין מוטלת עוד על החייב חובת מזונות. דאגתו העיקרית של המחוקק הייתה להבטיח את תשלום המזונות השוטפים, שהם ביטוי לצורכי המחיה המיידים של בני המשפחה הזכאים להם. כאן, יחסו של הדין הוא נוקשה ביותר כלפי החייב, הן במישור המהותי בעניין קביעת גובה סכום המזונות והן במישור ההוצאה לפועל, שבו קיים איום על החייב למאסר אזרחי ללא חקירת יכולת (382א – ב). יש להחמיר עם חייב מזונות שאינו ממלא את חובתו לספק את צורכי המחיה השוטפים לבני משפחתו הנזקקים להם. לעומת זאת אפשר להקל עם חייב שבשלב זה אינו חייב עוד לזון את בני משפחתו, והחוב שעליו לשלם נוגע לעבר הרחוק. בנסיבות אלה יש טעם להפנות את בעליהדין לביתהמשפט כדי שיקבע את שיעורי התשלומים לסילוק החוב עלפי יכולתו הכלכלית של החייב, כפי שנהוג כלפי חייבים אחרים. כפי שכבר כתבנו, בתיק זה לא הייתה פנייה רשמית מצדו של ראש לשכת ההוצאה לפועל לאשר את פריסת התשלומים; ואפילו החלטה עקרונית לאשר את פריסת התשלומים, אם קיימת החלטה כזו, לא הומצאה אלינו בצורה מסודרת. לאחר שנקבל פנייה שכזו, נדון בה ותינתן החלטה. נציין כי בבקשות קודמות דרש המבקש לקצץ את חוב במזונות ולהעמידו על 600 ₪. כלומר, דובר אז ביחס למזונות השוטפים ולא לחוב העבר. בהחלטה שניתנה ביום 3/4 דחינו את הבקשה בנימוק: "מזונותיה של [ס'] (הבת) הוסדרו בהסכם הגירושין שאושר על ידנו ביום 5/4/11. בסעיף 2 (ב) בהסכם הגירושין התחייב האב בסכום מוגדר וקבוע עד ש[ס'] תגיע לגיל 21. משכך, בקשת הפחתת המזונות בשל טענה כי [ס'] היא עכשיו בגירה, ולבגירה מקובל להפחית לשליש את סכום המזונות – אין לה מקום במקרה שלפנינו." בקשתו הנוכחית של המבקש נוגעת לפן הטכני ולא לפן המהותי, קרי הבקשה היא בגין חוסר יכולת וקושי כלכלי. כאן יש לציין כי במסגרת הסכם המכר של הדירה המשותפת אישרנו למשיבה לרכוש את חלקו של המבקש אלא שהעברת סכום הכסף הנכבד שהייתה אמורה להעביר למבקש כבר מזמן – נדחתה שוב ושוב בשל קרב המאסף הממושך שהוא ובא כוחו (הרביעי במספר) מנהל כנגדה במסגרת ערעורים לכבוד בית הדין הגדול. לאחר שתתקבל לפנינו פנייה מסודרת מראש ההוצל"פ בנוגע לפריסת תשלומי חוב העבר – תינתן החלטה. באשר לחוב המזונות השוטף – כאן כבר ניתנה החלטה, כאמור. ניתן ביום כ"ז בסיון התשע"ג (05/06/2013). הרב אריאל ינאי – דיין