גירושין

בית הדין האזורי תל-אביב - יפו בפני כבוד הדיינים: הרב חיים שלמה שאנן הרב מרדכי בר אור הרב שלמה שטסמן כ"ז בסיון התשע"ב (17/06/2012) בא כוח התובע עו"ד נסים שלם בא כוח הנתבעות עו"ד נסים שלם נושא הדיון: א. לפנינו תביעת גירושין של הבעל. הצדדים נישאו זל"ז לפני למעלה משלושים שנה ולהם שני ילדים בגירים. בשלהי שנת 2003 פנתה האשה אל עו"ד ידוע בתחום המעמד האישי, ולדבריה – כדי לדאוג לביטחונה הכלכלי. במסגרת הפגישות במשרדו של עורך הדין, קיימו עורך הדין והאשה יחסים אינטימיים, לפחות פעמיים. ב. דבר קיום היחסים האינטימיים נודע לבעל, ושני בני הזוג החלו במאבק משפטי כנגד עורך הדין. המאבק נסב סביב הדרישה להעניש את עורך הדין על כך שעבר על עבירה אתית בכך שקיים יחסי אינטימיים עם לקוחתו. בתחילה, הוגשה תלונה לוועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין. לתלונה צורף תצהיר עליו חתומה האשה, ובמסגרתו, היא מצהירה שבמהלך פגישותיה עם עורך הדין היא קיימה איתו יחסי מין במשרדו. ג. משנגנזה התלונה, הגישה האשה עתירה לבג"ץ נגד לשכת עורכי הדין. משנדחתה עתירת האשה מחמת חוסר סמכות, פנתה האשה לבית המשפט לעניינים מנהליים בת"א. משנדחתה עתירתה של האשה בבית המשפט לעניינים מנהליים ערערה האשה לבית המשפט העליון. כפי שנטען בבית הדין, בית המשפט העליון קבע, שאף שלא נקבע איסור אתי על קיום יחסים מין בין עו"ד ולקוח, יש בעבירות הקיימות בכללי האתיקה ובחוק לשכת עורכי הדין, כדי לתת מענה ולקבוע שיש בכך עבירה משמעתית. ד. בחודש ספטמבר 2004, בעקבות הידרדרות במצבה הנפשי, פנתה האשה לפסיכיאטר ד"ר אילן רבינוביץ'. במסגרת הטיפול הצליח ד"ר רבינוביץ' לשכנע את הבעל שמן הראוי שיסלח לאשה, ולבקשת הבעל, התגייס באופן פעיל למסע 'פריקת האגרסיה והנקמה' של הבעל בעורך הדין (עדותו של ד"ר רבינוביץ' בבית הדין – פרוטוקול הדיון מיום 24.11.2010 שורה 63). ה. הצדדים חיים בנפרד החל מסוף שנת 2009. בחודש מאי 2010 הגיש הבעל תביעת גירושין כנגד אשתו בבית הדין הרבני בתל אביב. בעוד האשה טענה בבית הדין שהצדדים התגברו על "המשבר" וחזרו לקיים מערכת משפחתית זוגית, טען הבעל בתביעתו כמו גם בבית הדין, שמאז התפוצצות הפרשה פרש מאשתו ונמנע מלקיים איתה יחסי אישות. לדבריו, השיהוי בהגשת תביעת הגירושין נבע מדאגתו לבן המשותף שהיה רק בן 13 ובשל רצונו לצמצם את הנזקים האדירים שגרמה האשה לבן. עוד טוען הבעל שהאישה המשיכה להתנהל באופן מתירני ומופקר גם בתקופה מאוחרת יותר. ו. עוד קודם להגשת תביעת הגירושין של הבעל לבית הדין, הגישה האשה לבית המשפט לענייני משפחה, תביעה רכושית כמו גם תביעה למזונות אשה. אנו נוטים לקבוע ששני הצדדים אינם רוצים זה בזה ושסירובה של האשה להתגרש נובע אך ורק בשל רצונה להמשיך וליהנות ממזונות אשה בסכום גבוה שנפסקו לה בערכאה האזרחית. עדותו של ד"ר אילן רבינוביץ' ז. נוכח העובדה, שבכל הקשור ל 'יסוד העובדתי' אין מחלוקת בין הצדדים, טענותיה של האשה התמקדו 'ביסוד הנפשי'. לדבריה, בעת קיום היחסים האינטימיים עם עורך דינה היא הייתה "במצב נפשי קשה ללא יכולת התנגדות, ללא רציה, ללא מודעות, ללא תאווה". ח. לשם ביסוס טענתה, העידה האשה מטעמה את הפסיכיאטר ד"ר אילן רבינוביץ', שהחל לטפל בה עשרה חודשים לאחר קיום היחסים האינטימיים עם עורך הדין במשרדו. ד"ר רבינוביץ' כתב תעודת רופא בעניינה של האשה הנושאת את התאריך 2.12.2004, דהיינו שלושה חודשים לאחר שפנתה אליו האשה. איננו יודעים האם ד"ר רבינוביץ' הוא אכן פסיכיאטר גדול כמו שהוא מתאר עצמו, אך גם אם כן, בוודאי אי אפשר לומר עליו שבמקום גדולתו מצאנו את ענוותנותו. י. ד"ר רבינוביץ' העיד שהאשה הגיעה אליו בחודש ספטמבר 2004, במצב נפשי קשה, ולאחר ניסיון אובדני בבליעת מינון יתר של כדורים. לדבריו, האשה סבלה ממחשבות אשם קשות כלפי דברים שעוללה לה ולבני משפחתה, ושלכן, בשלבים הראשונים טיפל בה ע"י הדחקת האירועים. לדבריו, הוא גם הצליח לשכנע את הבעל שאשתו לא בגדה בו ושמן הראוי שיסלח לה. יב. ד"ר רבינוביץ' חזר וטען בבית הדין בנחרצות, שאף שאין לו יכולת נבואית, יכולותיו המקצועיות מאפשרות לו להעריך את מצבו הנפשי של אדם באירוע, וזאת, אף בחלוף עשרה חודשים מחלוף האירוע, ולכן, הוא יכול לקבוע בוודאות את מצבה הנפשי של האשה בזמן קיום היחסים האינטימיים עם עורך דינה. יג. ד"ר רבינוביץ' אישר בפני בית דין שהוא עומד מאחרי תעודת הרופא שניתנה על ידו בדצמבר 2004 וחזר על עיקריה. לדבריו, מדובר במקרה חריג של אשה שהייתה "כחומר ביד היוצר" ושנוצלה בקלות על ידי עורך הדין אליו פנתה. לדברי ד"ר רבינוביץ', עורך הדין הוליך את האשה "כסומא באפילה" וגרם לה לבגוד בכל הערכים בהם האמינה. ד"ר רבינוביץ' קובע, שאפשר לדמות את האשה "לטייס אוטומטי", שכן, היא לא הייתה יכולה להתנגד במצבה. לדבריו, לא ניתן להתייחס ליחסים אלה כקשר בריא ונורמאלי, שכן, האשה הופעלה כבובה, כשעורך דינה מושך בחוטים וגורם לה לבצע מעשים שיפגעו בה ובמשפחתה. יד. הבעל טוען שיש לחייב את האשה בגט נוכח העובדה שזינתה תחתיו. לדבריו, האשה לא רק שלא הייתה אנוסה אלא עשתה את מעשיה הנלוזים ברצון ובתשוקה. לדברי הבעל, התנהלותה של האשה באותה תקופה מלמדת שלא הייתה "טייס אוטומטי" כלל ועיקר. הבעל מבסס זאת על כך, שהאשה, שלדבריה "נאנסה", חזרה לאחר האירוע פעמים רבות ל"מקום הפשע". לא זו בלבד, אלא האשה אף שמרה באותה תקופה על קשר טלפוני אינטנסיבי עם עורך הדין, כפי שמלמדים פלטי השיחות של הטלפון הנייד שלה. הבעל טוען שאם אכן היה מדובר בקשר מיני בקטגוריה של אינוס – כיצד לא התלוננה האשה על כך במשטרה? הטענה על חשש מעימות עם עורך הדין אינה יכולה להתקבל, שכן, היא התעמתה איתו בהליך שנוהל בלשכת עורכי הדין בבית המשפט המחוזי ובבית המשפט העליון. יז. לאור זאת, מבקשת האשה לדחות את תביעת הגירושין של הבעל. לחילופין, מבקשת האשה, לאור שיקולי "הוגנות, צדק ויושר", לאור תלותה בבעל ולאור גילה וחוסר יכולתה להתפרנס, לדאוג לכך, שבעלה ימשיך לשלם לה מזונות אשה, בסכום שייפסק על ידי בית המשפט, אף לאחר הגירושין. דיון והכרעה סימן כ' בשו"ע אבן העזר עוסק באיזו ביאה חייב הבא על הערווה. הרמ"א שם כתב:"והבא עליה (על הערווה) בין כדרכה ובין שלא כדרכה כיוון שהערה בה דהינו שהכניס העטרה חייב". ובהמשך דבריו כתב: "והאשה נאסרת על בעלה ". וביאר שם בב"ש (ס"ק ד'):"מכל מקום בהכניס עטרה אסורה משום ביאה זו". יט. מהו רצון? בשו"ת "מקום שמואל" (סימן כ"ה) הגדיר רצון כתאווה וחפץ , אך לעומת זאת, ה"בינת אדם" (שער בית הנשים סימן ל"ה) הגדיר רצון כיכולת בחירה. מן הכלל אל הפרט. האשה הודתה בפני הבעל שקיימה אינטימיים עם עורך הדין. יתר על כן, היא אף הצהירה על כך בתצהיר שהוגש לערכאות שיפוטיות. התנהלותו של הבעל במשך השנים, מלמדת מעל לכל ספק, שהבעל האמין לה וסמך על דבריה. אומנם בדיון בבית הדין, ניסתה האשה לטעון שלא היו אלו יחסים מלאים, אולם בחקירתה הודתה האשה (פרוטוקול הדיון מיום 9.2.2011 שורות 408 ו- 417 ) שהיו אלו יחסים שיש בהם לאסור אשה על בעלה כמבואר ברמ"א אבן העזר סימן כ'. אין אנו מקבלים טענה זו. מהתנהלותה של האשה בתקופת האירועים הרלוונטיים אין כל אינדיקציה שיש בה לאשש את הטענה שהיא הייתה נטולת יכולת בחירה. אדרבא, התנהלותה של האשה, לרבות חזרתה ל'מקום הפשע', כמו גם הקשר טלפוני האינטנסיבי ואולי גם האובססיבי עם עורך הדין, מחלישה מאוד את הטענה על פגיעה טראומטית של עורך הדין כשהיא נטולת יכולת בחירה. נקדים ונאמר. אין אנו יכולים ליתן כל משקל לעדותו של ד"ר אילן רבינוביץ'. הנביא ירמיהו כותב (פרק י"ז פסוקים ט- י): " עקוב הלב מכל ואנוש הוא מי ידענו". איננו יכולים לקבל את התיימרותו של ד"ר רבינוביץ' לחקור לב ולבחון כליות רטרואקטיבית, ואת שיכולותיו המקצועיות להעריך את מצבו הנפשי של אדם באירוע, וזאת, אף בחלוף עשרה חודשים מחלוף האירוע כה. זאת ועוד. אחת משיטות הטיפול של פסיכולוגים ופסיכיאטרים נקראת "טיפול נרטיבי". בשיטת טיפול זאת, מקילים על קשייו ומצוקותיו של המטופל, על ידי בניית סיפור (נרטיב) חדש המקלה על ההתמודדות. יש דורשים שיטה זו לשבח ויש דורשים שיטה זו לגנאי. כך או כך, על דרך כלל, הנרטיב החדש אינו תואם בדווקא את המציאות העובדתית. כו. מעדותו של ד"ר רבינוביץ' עולה שהוא טיפל באשה, כמו גם במערכת היחסים הזוגית בין הבעל והאשה, גם בשיטת טיפול נרטיבית יתכן שד"ר רבינוביץ' הוא מטפל מעולה, אך ככל שאנו עוסקים בבירור האמת העובדתית – וזהו תפקידו של בית דין, לא ניתן ליתן לעדותו של מטפל המשתמש גם בשיטת טיפול נרטיבית כל משקל. הדברים מקבלים משנה תוקף נוכח דבריו של ד"ר רבינוביץ' בבית הדין: "מי שהיה מטופל שלי הוא לנצח מטופל שלי ומחובתי לדאוג לו גם עכשיו" (פרוטוקול הדיון מיום 24.11.2010 שורה 109). הרב שלמה שטסמן, דיין אני מסכים לכל מה שכתב חברי הרה"ג שלמה שטסמן שליט"א. אוסיף, כי במקרה אשר לפנינו אין מדובר בחיוב הבעל במתן גט אלא בחיוב האשה לקבל גט, דהיינו חדר"ג. כבר פסק הב"ש בסימן י"א ס"ק ו' וכן הרמ"א בסימן קט"ו שאפילו בפחות מעין זה אין כל מניעה בחיוב האשה בקבלת גטה. הרב חיים שלמה שאנן, אב"ד סוף דבר, אנו מקבלים את תביעת הגירושין של הבעל והאשה חייבת בקבלת גיטה. בכפוף לפתיחת תיק מתאים תקבע המזכירות מועד מוקדם לסידור גט. ניתן ביום כ"ז בסיון התשע"ב (17/06/2012) הרב חיים שלמה שאנן – אב"ד הרב מרדכי מזרחי בר אור – דיין הרב שלמה שטסמן – דיין