ביאור הגר"א חושן משפט 261
פסק הדין המקורינפתח באתר המקור — din.gov.il / Sefaria
טקסט מלא של הפסק ←
ביום כו'. גמ' שם:
או כו'. מתני' שם:
שלשה כו'. דמ"ש עד גי' עד ולא עד בכלל וכן מפורש בבריי' שם ומפ' דלא קאי רק אפרה כמימרא דרב:
עומדת בר"ה. גירסתינו ברמב"ם עומדת חוץ לתחום וכשיטתו לפסוק כלישנא בתרא בכ"מ וכמ"ש במ"מ. דגי' עומדת בר"ה אין לו שחר וגם למה השמיט הא דר"י:
רועה בעשבים. בבריי' ל"א א' וכגי' הרי"ף ורא"ש וש"פ ובגמ' הוא ט"ס דלגי' שלנו הא אח"כ שקלא וטריא בגמ' בהא:
וי"א כו'. לחומרא בדאורייתא. הרא"ש:
המאבד כו' ב"מ כ"ה ב' ל"א א' ב"ב פ"ז ב':
וי"א דרפת כו'. כמש"ש אינה מתעה מדקתני כו' והרמב"ם מפ' לה שנפתחה הדלת מאליו וכיוצא:
ואע"פ כו'. שמפ' שהתורה פטרתו רק מדין לא תוכל להתעלם אבל חייב משום גזל כיון שלא אפקריה וראיתו ממ"ש בב"ב שם בשלמא כו' ואע"ג דאיסר ושמן נמי אבידה מדעת אלא כיון שבא לידו חייב לשלם וע"ש ברש"י ותוס': (ליקוט) ואע"פ שאסור כו'. כמ"ש בנדרים מ"ה א' וכמש"ל סי' רעג ס"ז דאינו הפקר עד שיפקיר בפני א' ומד"ס עד שיהי' בפני ג' והרב כ' שם וי"א דאפי' כו' לכך כ' כאן וי"א כו' ועמ"ש בסי' רעג (ע"כ)