ביאור הגר"א אבן העזר 178

ובלבד כו'. כמ"ש בס"ו: פירוש שאינו מתקשה ואינו מוליד לשון הרמב"ם כו' עפר"ח בתו' שם ד"ה שחוף כו': בין כו'. גמ' משת' כו' דת"ר כו': יש מי כו'. ויש מי כו' עמש"ל סימן ו' סי"ד: גדולה שזינתה כו'. כח א' ומה סוטה כו': אבל זנתה כו'. דלא כתוב ומעלה מעל בה' שתהא מתכוונת למעול במקום אלא למעול מעל באישה וגדולה מזו אמרי' במגלה טו א' עד עכשיו באונס כו' ובאשר כו' אע"ג דגדולה עבירה לשמה ממצוה שלא לשמה כמ"ש ביעל בפ"ד דנזיר כג ב': י"א דנאמנת כולי. כמ"ש בכתובות ט"ז א': וי"א כו'. דכיון שהי' נתייחדה מרצונה אין לה טענת אונס כמש"ש נ"א ב' ודאי שבקינהו כו' ואע"ג דליכא עדים לפנינו על הייחוד נמתין אם ימצא עדים כמ"ש בקידושין י"ב ב' האיכא סהדי כולי וכן בב"ב קל"ה א' וע"כ באין ידוע שיש עדים דבידוע ל"ל עדים בצד כולי ובירושלמי פ"ב דקידושין ההיא איתתא דאתיא לקמיה דר' יוחנן אמרה א"א הייתי וגרושה אני ומתירא מן דנפקח א"ל ר' עדיה בלוד א"ל כן אני אומר אפילו עדים בקוסטטין ימתין וראבי"ה סתר דבריו דהא אמרינן בפ' בתרא קידושין דאין אוסרין על הייחוד ופ"ק דכתובות אין האשה נאסרת כו' ומ"ש גם כן נמתין על העדים מהנ"ל ע"תוס שם ושם שפי' שיצא קול שיש עדים אבל בלא"ה לא וע' מרדכי שם וטס"ז: שנסתרה בפני עדים. כר' יהושע במתניתין ריש סוטה: קינא כו'. ירושלמי פ"א הלכה ב' מהו שיקנא לה מב' ב"א כאחת רבי יודן אמר במחלוקת מ"ד מקנא לה מאביה ומבנה מקנא לה מב' ב"א כאחת ר' יוסי בעי מקנא לה ממאה ב"א ר"ל בעי מקני לשון רצון ופ' כר' יוסי ועוד דקי"ל דמקנא מאבי' כנ"ל ס"ב ומ"ש בכ"מ מהא דכריתות כבר סתר במל"מ דהתם בשנסתרה עם ב"א לבד: אפילו נסתרו כו'. עמש"ל סי' ז' סי"א בג"ה ועכשיו כו'. סיום גמרא הנ"ל: ואם הוא בעצמו כו'. כ"ש מע"א שאין ברור מראיית עצמו ובשניהם יתן כתובה דלא קי"ל כר"א ריש סוטה דמשקה ע"פ ע"א או ע"פ עצמו א"כ אין לה כתובה אלא כר"י כנ"ל ס"ד: וי"א כו' וה"ה כו' תוספת סוף נדרים במ"ש במתני' גבי אשה האומרת טמאה כו' וה"ה בזה"ז באיש: וי"א דכופין כו'. ממ"ש תביא ראיה לדבריה אלמא דכופין אותה ומשמשתו וה"ה עכשיו באיש: וחזרה בה כו'. ערא"ש פ"ב דיבמות ס"ח ואל תתמה כו' מיהו אפשר כו': ואם היה כו'. כמ"ש בפ' בתרא דיבמות: מי שהוציא כו'. כמ"ש בפ"ב דכתובות כ"ב א"ב: אחר הקינוי והסתירה. ירושלמי שם ר' יוחנן בשם ר' ינאי כל ההן פרקין כולי משקינא לה ונסתרה: בלא שני כו'. שם תו' סד"ה מי מיהו כולי וכ"כ רש"י שם: או היה במדינה אחרת. כ"ז א': י"א כו'. דבלא"ה אסירא וכמ"ש כ"ו ב' מ"א נטמאה כולי קמ"ל ר"ל דמ"מ נאסרת לבעל: ע' תוספת דכתובות ג' ב' ד"ה ולדרוש כולי והרא"ש שם כ' ונ"ל לקיים פסק ר"ת ולא מטעמיה דלא אמרינן דאסורה לבועל אלא היכא דלא היתה אסורה בלא"ה כו' וז"ש בהג"ה ומ"מ כו' דל"ת דכאן נמי שייך טעם של הרא"ש דגוי אינו בתורת קידושין לגמרי משא"כ בעריות די"ל קידושין במקום אחר. פירש מהרא"י ועוד כ' שם לחלק דגבי אחות אשה שייך נאסרה לבועל באם תמות אשתו משא"כ בגוי דכשמתגייר גוף אחר הוא דגר שנתגייר כו'. ומרד' פ' ד' מיתות כ' אכן ר' יחיאל עשה מעשה כר"ת ולא מטעמיה כו' אלא משום דגר שנתגייר כקטן שנולד וההיא שעתא לאו אסורה היא ובזה אתי שפיר כ"ז: ומ"מ כו'. דלא שייך אסורה וקיימא דהא לאחר מיתה מותרת משא"כ בנכרי דכשנתגייר כקטן שנולד דמי ומ"ל מיתה ומ"ל גירושין באשת איש דלא ניתוסף בבועל איסור אלא לאחר גירושין: אשת איש כו'. כמ"ש בפ' הנשבעין ע"א בהכחשה לאו כלום וכן כשהבע"ד מכחישו כמ"ש בפ"ב דקידושין ובר"פ האשה רבה: אבל יגזרו כו'. כמ"ש בפ"ה דיבמות ובפ"ק דקידושין והא ההיא דהוה חליף כו' מידם כו' וכמ"ש הרמב"ם: כמו שאמרו חז"ל. בסוף קידושין: וכל מי כו'. גיטין צ' א' תניא היה רמ"א כו' וביבמות ס"ג ב' וסנהדרין ע"ו ב' והמדריך כו': וכל המקנא כו' סוטה ג' א': ולא יקנא כו' ואם כו'. ירושלמי ריש סוטה והביאו תוס' שם ב' ב' ד"ה מ"ט עוד בירושל' ומ"ש ולא מתוך גיאות אלא כו' גי' הרמב"ם ולא מתוך מדון כו' וגירסתינו הוא מתון וט"ס ה"א: ה"ז קינוי. דבירושלמי מסיים שם א"ר מנא כו' תורה מעכב הקינוי דא"א חובה רי"א רשות אתא דר"א כב"ש ור"י כב"ה דתנא בש"א לא יגרש אדם כו' ועתוס' ג' א' ד"ה רי"א כו' אבל קשיא מירושלמי כו' והא צ"ע כו'. אבל להרמב"ם דר"ע ג"כ ס"ל דאינו חובה אלא מצוה וז"ש למעלה מצות חכמים כו' ומפ' דסגנון הירושלמי כך הוא א"ר מנא כו' הקינוי רא"א כולי ר"ל דתליא בפלוגתא דלר' יהושע ע"כ לא ס"ל כר' מנא ואנן קי"ל כר"י וכב"ה וכן ר' ישמעאל ור"מ תרווייהו ס"ל דאינו חובה: