פתחי תשובה על אבן העזר 98

אבל יורשיו. ע' בתשו' נו"ב חלק ח"מ ס"ס י"ח שכ' נ"ל דבר חדש דזה כשנותן לה כתב בפני עצמה על הנאמנות אז אמרינן שלא האמינה רק על עצמו ולא על יורשיו היכא שלא פירש בהדיא גם על יורשיו אבל בתוס' כתובה דנהיגי האידנא שכתוב בהו נאמנות כיון שכתובה זו מפורש לפרוע שטר כתובה דין בחיי ובמותי גם הנאמנות היא בחיי ובמותי והרי האמינה גם נגד יורשיו. וא"ל דכיון שנהגו לכתוב נאמנות בלא המלכות בעלים לא מהני כמבואר בח"מ סי' ע"א סעיף י"ד זה אינו חדא דזה דוקא כשעדים אומרים בפירוש שכתב הנאמנות בלא המלכת בעליה וגם בזה מפקפק הש"ך שם ס"ק ל"א אבל בקהילתינו שהבעל בעצמו חותם בח"י ג"כ הרי נשתעבד בכל מה שכתוב בשטר ובפרט בנ"ד (בעובדא דידיה דמיירי שהאשה מתה קודם שנשבעה) כבר כ' הרשב"א הובא בב"י סי' צ"ו שאפילו במקום דלא מהני הנאמנות ע"פ דין לפטור משבועה מ"מ עכ"פ מועיל דלא אמרינן ביה דין יתומים מיתומים ע"ש עכ"ד. ונ"ל דזה שכ' אבל בקהילתינו שהבעל בעצמו חותם כו' לרווחא דמלתא כ' כן. אבל באמת א"צ לזה לפי המבואר שם בריש דבריו דבכל כתובות הנעשים בעירו כותבין בהם נאמנות. משמע דפשט כן המנהג וא"כ הרי מבואר בח"מ סי' ע"א שם וביותר בסי' ס"א ס"ה דאם הי' מנהג פשוט כו' ע"ש: אבל אם נעשית כו'. עיין בתשו' שב יעקב סי' כ"ט בא' שמתה אמו חורגתו חצי שנה אחר מות בעלה ולא נשבעה על כתובתה והוא היתה אפוטרופס' בחיי בעלה וגם אחר מותו וכל העזבין לע"ע ביד בן חורגה אם מחוייב לפרוע כתובת' ליורשיה או לא הואיל ולא נשבעת ואין אדם מוריש שבועה לבניו. והשיב דאפי' לא היתה אפטרופסית כלל ג"כ פטור ליתן שום דבר ליורשי' כיון דלא נשבעה ואף שכתוב בשטר תוס' שלה כנוסח הנ"ש וכל זמן ששטר זה יוצא קיים מתחת יד אשתי או ב"כ אין אני או שום אדם בעולם נאמנים לומר פרוע כו' לשון זה לא מהני לפטור מן השבועה אלא אם עדיין בעלה חי כגון שנתגרש' ממנו אבל לא לגבי יורשים דהם אין צריכים לטעון כלל פרוע רק אנן טוענין עבורם שמא פרע אביהם ואין זה נגד הכתוב בשטר שאין שום אדם נאמנים לומר פרוע דבאמת אין נאמנים והוי דבריהם נגדה בטל כאלו אינם אומרים כלל אלא דאף דשותקי' נשאר הספק והב"ד טוענין עבורם. ודאי אילו הי' כתוב כנוסח הש"ע וכמו הנוסח שכ' הנ"ש בשט"ח מהימנת את עלי כל אימת דאמרת שלא נתפרע כ"ז ששטר זה יוצא קיים כו' לא היתה צריכה לישבע אפי' נגד היורשים כיון דהיא נאמנת לומר לא נתפרע בלא שבועה משא"כ בנוסח הנ"ל ודאי דצריכה שבועה נגד היורשי' ועין בעין נראה דבכוונה שינה הנ"ש הנוסח בכתוב' כדי שלא תהא נאמנת נגד יורשיו ליטול בלא שבועה וא"כ בנ"ד שמתה נשאר הכלל דאין אדם מוריש שבועה לבניו. ומכ"ש בנ"ד שהיתה אפטרופסית לאחר מיתת בעלה ובזה לא מהני שום פיטור כמפורש בש"ע סי' צ"ח ס"ד ובהא כ"ע מודים דבחיי' לא היתה יכולה לגבות בלא שבועה גם היתומים מן היתומים אין יכולים לגבות כלל מפני שאין אדם מוריש כו' ע"ש באריכות וע' בס"ק שלפני זה: לגבי יורשיו. עבה"ט ועיין בס' ישועות יעקב שהסכים עם הב"ש וכ' מאחר דבלא"ה רבו החולקים וס"ל דפטור בפירוש מהני לגבי יורשים (עיין בח"מ סי' ע"א סי"ז ובש"ך שם) א"כ עכ"פ בקנין יש לסמוך עליהם עיין שם: