פתחי תשובה על אבן העזר 63
פסק הדין המקורינפתח באתר המקור — din.gov.il / Sefaria
טקסט מלא של הפסק ←
בתולה בשבת. עב"ש סק"א ובט"ז בא"ח סי' ר"פ. וע' בס' פני יהושע בק"א למס' כתובות שצידד ג"כ כמה פעמים לקיים המנהג במקום שנהגו היתר ומסיק אבל במקום שנהגו איסור אין להקל אם לא היכא דאי אפשר להמתין עד לאחר שבת כגון דבמ"ש יהיה סמך לוסת' דאז כדאי הם רוב הפוסקים שכתבו דמותר בלא פקפוק ע"ש:
בשבת. כ' בדגמ"ר וז"ל היינו אם היתה טהורה בשעת החופה אבל אם היתה נדה בשעת החופה והגיע זמן טבילתה בליל שבת עיין סי' ס"ד בב"ש סק"ה עכ"ל ועמ"ש לעיל סי' נ"ה סק"ב:
ולא תתחיל לבדוק. עבה"ט בשם ב"ש. והמעיין בב"ש יראה דלא ברירא ליה הא מלתא ואדרבה דעתו נוטה להקל בזה וכן בעלת הכתם שלא ראתה דם אין להחמיר חומרא זו אלא שהרב מהר"ל צונש דעתו להחמיר משום לא פלוג ע"ש וע' בפ"ת ליו"ד סי' קצ"ו סק"ח כתבתי בשם דגול מרבבה שיש להקל בבעלת כתם וק"ו שיש להקל בתבעוה להנשא ומצאה כתם בג"י ראשונים ע"ש. וע' בס' המקנה בק"א כ' ג"כ דבבעלת כתם אין להחמיר דודאי דברים שתולים בהם הם מוחזקי' יותר מבעלת כתם כדמוכח ביו"ד סי' ק"צ סמ"ג וא"נ אין שום סברא כו' אבל בדם בתולים ויושבת על דם טוהר דקיי"ל בי"ד סי' ק"צ סמ"ב כו' אף דמה"ת דמיה טהורים י"ל דא"י לתלות בג"י ראשונים בדבר אחר. ונראה דאפי' אם יש לה מכה שידוע שמוציא דם דמיקל בד"מ שם לתלות אפי' בג"י ראשונים מ"מ י"ל הכא בבתולה (לכאורה ה"ה ביושבת על דם טוהר) דדמיה מצוי טפי והוא ג"כ בגופה אין לה לתלות אלא בפחות מכגריס שא"א ליזהר כמ"ש בתה"ד (הובא בב"ש) ומיהו בתבעוה לינשא נראה דיש להקל לתלות הכתם בדבר אחר אף בגי"ר כיון דאינה מוחזקת בדמים כלל והוא רק חשש דרבנן. וכתב עוד דאפילו לדברי הב"ש דלא פלוג מ"מ נ"ל דאשה טהורה אינה יכולה לתלות כתם באותה שספרה ז"נ מחמת דם חימוד דלא גרע מבעלת כתם שאין תולין בה וצ"ע שלא הזכירו הפוסקים עכ"ד:
מברך. בס' מחזיק ברכה להגאון חיד"א ז"ל בא"ח סי' רכ"ג ס"ה הביא בשם ס' מור וקציעה על האשה אם הגונה היא וחביבה לו יברך שהחיינו. וכ' עליו ולי יראה דיברך בלא שם ומלכות ע"ש וע' בש"ך יו"ד סי' כ"ח סק"ה הביא בשם מהרי"ק שורש קכ"ח דאין מברך זמן על קידושי אשה ונשואיה ע"ש: