סיכום
בית דין נדרש להכריע בסכסוך בין יישוב למשתכן בדבר חיוב לתשלום שכר דירה ומיסים בדירות שנפלשו על ידי משפחות. הנתבע טען שלא ידע כי הדירות אינן בעלות היישוב וכי היישוב לא מילא את חובתו בתיקון תקלות. בית הדין קבע כי ליישוב סמכות לגבות מיסים על בתים בנויים על קרקע שלו, וכי אי-ידיעה בדבר תשלום מיסים אינה מהווה הגנה משפטית. עם זאת, בית הדין הכיר בזכות הנתבע לנכות מהחוב את העלויות בעבור תיקונים שביצע בעצמו עקב אי-מתן שירותי אחזקה על ידי היישוב. בית הדין הורה על בדיקה של הוצאות התיקונים וניכויים מהחוב בהתאם.
עובדות
הנתבע מר ב' גר ביישוב במשך 3 שנים (משנת 1998 עד 2001) בדירה שנפלשה על ידי משפחתו. היישוב חייב את הנתבע בסך 300 שקל לחודש עבור שכר דירה ומיסים (כולל מיסי אמנה, מים, בית כנסת). סך החיוב הכולל הציג היישוב כ-5,069.92 שקל. הנתבע טען שלא הודיעו לו כי הדירה פלושה וחשב שמדובר בבית של היישוב. כמו כן, טען כי התקבל הסבר שונה לדבר התשלום - בתחילה אמרו שזה עבור חברת ח' (בגין תביעות אפשריות), לאחר מכן נאמר שהתשלום הוא עבור ביטוח וביצוע תיקונים בדירה. הנתבע ציין כי היו תקלות בדירה (דוד חימום קלוקל, בעיות בצנרת, זכוכיות שבורות, בעיה בשירותים) ואף שדיווח עליהן, היישוב לא תיקן אותן באופן נאות, והוא עצמו ביצע את התיקונים.
החלטה
בית הדין קבע כי: (1) ליישוב סמכות לגבות מיסים ושכר דירה מבתים הבנויים על קרקע של היישוב, בהתאם לתשובת רב היישוב; (2) אי-ידיעה של המשתכנים בדבר מחוייבות תשלום מיסים אינה משחררת אותם מחוב, שכן זהו מנהג מקובל בכל יישוב; (3) עם זאת, הנתבע זכאי לנכות מהחוב את ההוצאות בעבור תיקונים שביצע בעצמו עקב אי-מתן שירותי אחזקה על ידי היישוב; (4) הנתבע חייב להגיש חשבון מדויק של ההוצאות בתיקונים או לעמוד בהערכה של שמאי המוסכם על שני הצדדים; (5) העיכוב בתביעת היישוב על החוב אינו מהווה מחילה בהנהגת ציבור.
נימוקים
בית הדין הסביר שסמכותו של היישוב לגבות מיסים מבוססת על שתי עובדות: (א) הבתים בנויים על קרקע שייכת ליישוב; (ב) היישוב עומד להגן מול חברת ח' בכל תביעה משפטית הקשורה לדירות. אי-ידיעה לגבי חוב מיסים אינה מהווה הגנה משפטית כלל, שכן מנהג כל יישוב הוא שתושב משלם מיסים, ותשלום של 300 שקל בחודש אינו גבוה ומכסה את כל אחריות המזכירות. עם זאת, בית הדין הכיר בצדקת הנתבע בכל הנוגע לאי-מתן שירותי אחזקה, וקבע כי על היישוב הטלה חובה של ביצוע תיקונים. העדר מסמכים בדבר ההוצאות הכמותיות הביא לכך שבית הדין הורה על בדיקה נוספת או הערכה של שמאי. בנוגע להתיישנות החוב - בית הדין ציטט את הרמ"א (שו"ע חושן משפט סימן קס"ג סעיף ב') והסביר כי עיכוב בתביעה מצד ציבור אינו מהווה מחילה.
טקסט מלא של הפסק ←
מס. סידורי:145 סמכות יישוב לגבות שכר דירה בפלישה לדירות תשס"ג/15 התובעים: מושב א', המיוצג ע"י א'. הנתבע: מר ב'. בנושא: אי תשלום שכר דירה ומיסים ליישוב. טענות הצדדים: התובעים: ב' גר ביישוב 3 שנים משנת 98 עד 2001, אנו חייבנו סך 300 ש"ח ש"ד לחודש. המשפחה פלשה לדירה והם חייבים לנו עבור 7 חודשים, הם הגיעו ופלשו לדירה, אנו גבינו שכר דירה, זה היה עבור אחזקה ולכל תביעה שתבוא מצד חברת ח' או תביעה משפטית עבור הפלישה, היישוב יעמוד מאחוריה, כי פלישה מטעם היישוב זה ענין פוליטי, ועו"ד שלנו יטפל בזה. המיסים כוללים מיסי אמנה, מים, בית כנסת, סך הכל החיובים עבור שכר דירה ושאר המיסים 5,069.92 שקל, כפי שמופיע בכרטיס של הנהלת חשבונות. הנתבע: כשבאנו ליישוב לא אמרו לנו שזו פלישה, חשבנו שהבתים הם בתי היישוב, והם גובים שכר דירה. אחר כך הודיעו שזה עבור חברת ח' שאם יתבעו ישלמו מזה, ואח"כ נודע לנו שאמרו שהתשלום הוא עבור זה שהם מבטחים את הדירה, דהינו תיקונים במקרה שיתגלו תקלות. היו כמה תקלות בדירה ולא באו לתקן למרות שהודענו, דוד חימום התקלקל, החלפת צנרת, היו פיצוצים בדוד, היו זכוכיות שבורות בדלת אחורית בחורף, האסלה לא היתה יציבה ואני בעצמי ביצעת את הטיפולים. התובע: איש האחזקה לא תמיד זמין ולא הספיק להגיע, אבל בעקרון עלינו היתה מוטלת האחריות לתיקונים. עד כאן עיקר הטענות הצדדים הרחיבו את ההסברים, וחתמו על שטר בוררות. ברור הדין עלינו לברר: א. האם זכותו של היישוב לגבות מיסים שכר דירה מבתים שאינם שלו? ב. הדיירים לא ידעו לטענתם עבור מה הם משלמים, האם הם חייבים? ג. באם היישוב לא מילא את חובתו, האם זה מצדיק שדייר לא ישלם? גבית מיסים מבתים שאינן של הישוב בנוגע לנושא הראשון והשני, ישנה תשובת רב היישוב, הרב ג', מתמוז תשס"ג, שנשאלה שאלה זאת ממנו ע"י המזכירות, והוא השיב שהיות והבתים בנויים על השטח ששייך ליישוב, וכן שהיישוב יעמוד כנגד חברת ח' במקרה של תביעה, וכן עבור אחזקה, יש להם הרשות לגבות את המיסים. ע"כ. אי ידיעה על תשלום מיסים כמו כן נראה שאפילו אם המשתכנים לא ידעו עבור מה משלמים, אין זו טענה הרי מקובל בכל יישוב ויישוב שכל תושב משלם מיסים, ומי שבא לגור צריך לדעת שהמגורים במקום מחייבים איזה שהוא תשלום, 300 ש"ח זה שכר לא גבוה וזה כלל את כל האחריות של המזכירות. נכוי מחוב המיסים לישוב עקב אי מתן שירותים אמנם בפועל היישוב כנראה לא הספיק לתקן את התקלות, וכאן באמת צודק הנתבע שיש מקום לנכות את ההוצאות עבור התיקונים שהוא הוציא, מכלל חיוב שכר הדירה שהוא חייב. בשעת הדיון לא היו מסמכים לנתבע כמה הוציא עבור התיקונים, לכן בית הדין סבור שיבדוק כמה הוציא, או יקחו שמאי שמקובל על שני הצדדים, והוא יעריך את גובה העלות של התיקונים והעבודה שהשקיע בתיקונים ואת זה להוריד משכר הדירה. את יתרת החוב הנתבע חייב לשלם למזכירות. גם אם עברה תקופה והמזכירות לא תבעה , אין זה מהוה מחילה בהנהגת ציבור, כמו שמבואר ב רמ"א חו"מ סי' קס"ג סע' ב' . לסיכום: על הנתבע להגיש חשבון מדויק כמה עלו לו התיקונים ולנכות את זה מש"ד ואת יתרת החוב לשלם למזכירות. בית הדין מקווה שהצדדים יבינו את רוח הדברים והאמת והשלום אהבו. בכבוד רב הרב דוב ליאור הרב אהרון אליהו הרב שלום אילוז נושאים גופים ציבוריים > ישובים ורשויות מקומיות > מיסים > התיישנות חוב > בלא תבעה המזכירות מס תקופה ממושכת סמכויות ותפקידים > מזכירות היישוב > הטלת שכר דירה ומיסים על פולשים לדירות שאין להן אישור מיסים > בלא ידע שצריך לשלם מס עבור בית לא חוקי מיסים > ניכוי ממס עקב אי מתן שירותי ציבור חוב (הלוואה) - חוזה (הסכם/התחייבות) > חוב (הלוואה) > התיישנות - שיהוי בתביעה > ציבור שלא תבע חוב תקופה ממושכת מחילה - מתנה - צוואה > מחילה > מכללא > מעשים על פיהם ניתן לאמוד קיום מחילה > ציבור שלא תבע מס תקופה ממושכת מקורות שולחן ערוך חושן משפט קנז-קע - הלכות שותפות בקרקע סימן קסג סעיף ב