תלמוד בבלי מסכת גיטין דף 86:

וְדַוְקָא כְּתַב יָדוֹ וְעֵד; אֲבָל כְּתַב סוֹפֵר וְעֵד – לֹא. וּשְׁמוּאֵל אָמַר: אֲפִילּוּ כְּתַב סוֹפֵר וְעֵד, שֶׁהֲרֵי שָׁנִינוּ: כָּתַב סוֹפֵר וְעֵד – כָּשֵׁר. וְרַב – מִי דָּמֵי?! הָתָם תִּינָּשֵׂא לְכַתְּחִילָּה, הָכָא דִּיעֲבַד. וּשְׁמוּאֵל – לָא קַשְׁיָא; הָא בְּסָפְרָא דְּמוּבְהַק, וְהָא בְּסָפְרָא דְּלָא מוּבְהַק. וְכֵן אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: ״כְּתַב יָדוֹ״ שָׁנִינוּ. אָמַר לֵיהּ רַבִּי אֶלְעָזָר: הֲרֵי יֵשׁ עָלָיו עֵדִים! אֲמַר לֵיהּ: אַסֵּיפָא. זִימְנִין אָמַר רַב: תֵּצֵא, זִימְנִין אָמַר רַב: לֹא תֵּצֵא. הָא כֵּיצַד? יֵשׁ לָהּ בָּנִים – לֹא תֵּצֵא, אֵין לָהּ בָּנִים – תֵּצֵא. מֵתִיב מָר זוּטְרָא בַּר טוֹבִיָּה: וְכוּלָּן, שֶׁהָיוּ בָּהֶן סְפֵק קִידּוּשִׁין אוֹ סְפֵק גֵּירוּשִׁין – הֲרֵי אֵלּוּ חוֹלְצוֹת וְלֹא מִתְיַבְּמוֹת. כֵּיצַד סְפֵק קִידּוּשִׁין? זָרַק לָהּ קִידּוּשִׁין – סָפֵק קָרוֹב לָהּ, סָפֵק קָרוֹב לוֹ, זֶהוּ סְפֵק קִידּוּשִׁין. סְפֵק גֵּירוּשִׁין – כָּתַב בִּכְתַב יָדוֹ וְאֵין עָלָיו עֵדִים, יֵשׁ עָלָיו עֵדִים וְאֵין בּוֹ זְמַן, יֵשׁ בּוֹ זְמַן וְאֵין בּוֹ אֶלָּא עֵד אֶחָד – הֲרֵי זֶה סְפֵק גֵּירוּשִׁין. וְאִי אָמְרַתְּ לֹא תֵּצֵא, צָרָתָהּ אָתְיָא לְיַבּוֹמֵי! תִּתְיַבֵּם, וְאֵין בְּכָךְ כְּלוּם; חֲשָׁשָׁא דְרַבָּנַן הִיא. לֵוִי אָמַר: לְעוֹלָם לֹא תֵּצֵא. וְכֵן אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: לְעוֹלָם לֹא תֵּצֵא. וְכֵן אֲמַר לְהוּ רַבִּי יוֹחָנָן לִבְנֵי רַבִּי חֲלַפְתָּא דְּמִן הוּנָא, הָכִי אָמַר אֲבוּכוֹן: לְעוֹלָם לֹא תֵּצֵא; וְקַרְצִית שֶׁבֶּעָמִיר אֵינָהּ פּוֹסֶלֶת בְּמֵי חַטָּאת. מַאי קַרְצִית? אָמַר אַבָּיֵי: דִּידְבְּתָא דְּבֵינֵי כֵיפֵי. מֵתִיב רַב דָּנִיאֵל בַּר רַב קַטִּינָא: כׇּל הָעוֹפוֹת פּוֹסְלִין בְּמֵי חַטָּאת, חוּץ מִן הַיּוֹנָה – מִפְּנֵי שֶׁמּוֹצֶצֶת. וְאִם אִיתָא, נִיתְנֵי: חוּץ מִיּוֹנָה וְקַרְצִית! לָא פְּסִיקָא לֵיהּ, דִּגְדוֹלָה לָא פָּסְלָה, וּקְטַנָּה פָּסְלָה. וְעַד כַּמָּה? אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה, וְאִיתֵּימָא רַבִּי אַמֵּי: עַד כְּזַיִת. רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר: אַף עַל פִּי וְכוּ׳. אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: הֲלָכָה כְּרַבִּי אֶלְעָזָר בְּגִיטִּין. כִּי אַמְרִיתַהּ קַמֵּיהּ דִּשְׁמוּאֵל, אָמַר: אַף בִּשְׁטָרוֹת. וְרַב סָבַר – בִּשְׁטָרוֹת לָא?! הָא קָתָנֵי: וְגוֹבָה מִנְּכָסִים מְשׁוּעְבָּדִים! רַבִּי אֶלְעָזָר תַּרְתֵּי אָמַר; וְרַב סָבַר כְּווֹתֵיהּ בַּחֲדָא, וּפְלִיג עֲלֵיהּ בַּחֲדָא. וְכֵן אָמַר רַבִּי יַעֲקֹב בַּר אִידֵּי אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: הֲלָכָה כְּרַבִּי אֶלְעָזָר בְּגִיטִּין. וְרַבִּי יַנַּאי אָמַר: אֲפִילּוּ רֵיחַ הַגֵּט אֵין בּוֹ. וְרַבִּי יַנַּאי לֵית לֵיהּ דְּרַבִּי אֶלְעָזָר?! הָכִי קָאָמַר: לְרַבָּנַן – אֲפִילּוּ רֵיחַ הַגֵּט אֵין בּוֹ. וְכֵן אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: הֲלָכָה כְּרַבִּי אֶלְעָזָר בְּגִיטִּין, וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: אֲפִילּוּ רֵיחַ הַגֵּט אֵין בּוֹ. לֵימָא רַבִּי יוֹחָנָן לֵית לֵיהּ דְּרַבִּי אֶלְעָזָר?! הָכִי קָאָמַר: לְרַבָּנַן – אֲפִילּוּ רֵיחַ הַגֵּט אֵין בּוֹ. שְׁלַח לֵיהּ רַבִּי אַבָּא בַּר זַבְדָּא לְמָרִי בַּר מָר, בְּעִי מִינֵּיהּ מֵרַב הוּנָא: הֲלָכָה כְּרַבִּי אֶלְעָזָר בְּגִיטִּין, אוֹ אֵין הֲלָכָה? אַדְּהָכִי נָח נַפְשֵׁיהּ דְּרַב הוּנָא. אֲמַר לֵיהּ רַבָּה בְּרֵיהּ, הָכִי אָמַר אַבָּא מִשְּׁמֵיהּ דְּרָבָא: הֲלָכָה כְּרַבִּי אֶלְעָזָר בְּגִיטִּין. וְרַבּוֹתֵינוּ הַבְּקִיאִין בִּדְבַר הֲלָכָה, מִשּׁוּם רַבֵּינוּ אָמְרוּ: הֲלָכָה כְּרַבִּי אֶלְעָזָר בְּגִיטִּין – דְּאָמַר רַב חָמָא בַּר גּוּרְיָא אָמַר רַב: הֲלָכָה כְּרַבִּי אֶלְעָזָר בְּגִיטִּין. אִיכָּא דְּאָמְרִי: וַחֲבֵרֵינוּ הַבְּקִיאִין בִּדְבַר הֲלָכָה, וְתַלְמִידֵי רַבֵּינוּ, מִשּׁוּם רַבֵּינוּ אָמְרוּ: הֲלָכָה כְּרַבִּי אֶלְעָזָר בְּגִיטִּין – דְּאָמַר רַב חִסְדָּא אָמַר רַב חָמָא בַּר גּוּרְיָא אָמַר רַב: הֲלָכָה כְּרַבִּי אֶלְעָזָר בְּגִיטִּין. וְכֵן כִּי אֲתָא רָבִין, אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר רַב: הֲלָכָה כְּרַבִּי אֶלְעָזָר בְּגִיטִּין. מַתְנִי׳ שְׁנַיִם שֶׁשָּׁלְחוּ שְׁנֵי גִיטִּין שָׁוִין, וְנִתְעָרְבוּ; נוֹתֵן שְׁנֵיהֶם לָזוֹ, וּשְׁנֵיהֶם לָזוֹ. לְפִיכָךְ, אָבַד אֶחָד מֵהֶן – הֲרֵי הַשֵּׁנִי בָּטֵל. חֲמִשָּׁה שֶׁכָּתְבוּ כְּלָל בְּתוֹךְ הַגֵּט – ״אִישׁ פְּלוֹנִי מְגָרֵשׁ פְּלוֹנִית, וּפְלוֹנִי פְּלוֹנִית״, וְהָעֵדִים מִלְּמַטָּה; כּוּלָּן כְּשֵׁרִין, וְיִנָּתֵן לְכׇל אַחַת וְאַחַת. הָיָה כּוֹתֵב טוֹפֶס לְכׇל אֶחָד וְאֶחָד, וְהָעֵדִים מִלְּמַטָּה; אֶת שֶׁהָעֵדִים נִיקְרִין עִמּוֹ – כָּשֵׁר. גְּמָ׳ מַאן תַּנָּא? אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה: דְּלָא כְּרַבִּי אֶלְעָזָר. דְּאִי רַבִּי אֶלְעָזָר, כֵּיוָן דְּאָמַר עֵדֵי מְסִירָה כָּרְתִי – הָא לָא יָדְעִי בְּהֵי מִינַּיְיהוּ קָא מִגָּרְשָׁה. אַבָּיֵי אָמַר: אֲפִילּוּ תֵּימָא רַבִּי אֶלְעָזָר – אֵימָא דְּבָעֵי רַבִּי אֶלְעָזָר כְּתִיבָה לִשְׁמָהּ, נְתִינָה לִשְׁמָהּ מִי בָּעֵי?! חֲמִשָּׁה שֶׁכָּתְבוּ כְּלָל כּוּ׳. הֵיכִי דָּמֵי כְּלָל, הֵיכִי דָּמֵי טוֹפֶס? אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: זְמַן אֶחָד לְכוּלָּן – זֶהוּ כְּלָל. זְמַן לְכׇל אֶחָד וְאֶחָד – זֶהוּ טוֹפֶס. וְרֵישׁ לָקִישׁ אָמַר: