ביאור הגר"א חושן משפט 332

ומפסיד כו'. לשון הרמב"ם וכ"כ הרי"ף ורא"ש שם כללא דנקיטין כו' והיכא דא"ל בתלתא כו' והדר איהו ושקיל תלתא מבע"ה כו': וי"א כו'. וכ"ד רש"י ד"ה וליחזי כו' וכ' בד"מ דכ"ע מודי בזה דהא הרי"ף ורא"ש כ' כדתניא השוכר את הפועל כו' וכמש"ל ר"ס של"ו וכ"כ כל האחרונים ועסמ"ע וש"ך: ואם כו'. גמ' שם ל"צ כו' וליחזי כו': היה כו'. שם ל"צ דאיכא כו'. בד"א כו'. שם אב"א לעולם כו' וקאי גם ארישא שאמר נותן להם ב"ה כו' אבל בכה"ג לעולם נותן ד' אפי' כולם אין נשכרין אלא בג' וכ"מ בגמ' דקא' אב"א וכ"מ ברי"ף ורא"ש שם שכ' וה"מ היכא דלא הויא עבידתיהו כו' אבל אית להו תרעומת כו' וע"כ בכה"ג מיירי דאל"כ בלא"ה יש לו תרעומת כמ"ש למעלה ותרעומת אית להו על השליח כו' ומ"ש הרא"ש שם ומ"ש רב אלפ"ס ז"ל כו' דלא בעינן דליעבדו עבידתא שפירתא אלא היכא דאיכא כו' ל"ד ה"ה כה"ג אלא לאפוקי שאם כולם נשכרין בד' כ' דאף דאיכא כו' וכן לאפוקי אם אמר שכרכם עלי כמש"ש: (ליקוט) בד"א כו'. קאי ארישא וכמ"ש בס"ג לפיכך שמין כו' מ' בכ"ע אף שהכל נשכרין בג' אבל מ"ש ויש להם תרעומת אף במלאכתן ניכרת שאינו שוה אלא כשאר מלאכה מ"מ י"ל תרעומת כיון דאיכא כו' וכן כשאין מלאכתן ניכרת אף בשכולם אין נשכרין אלא בג' וכמ"ש בסוגיא שם (ע"כ): אע"פ כו'. רמב"ם וטור וכ"כ הרי"ף והרא"ש כללא כו' ואע"ג כו' וכמ"ש דהא סביר וקביל ועוד ממ"ש אב"א לעולם כו' מ' דא"צ לתי' הראשון בריפקא אלא בכ"ע וכן לכל התי' שכרכם עלי או על הבע"ה וז"ש הטור והרב ול"ש כו' וכנ"ל דהא סביר וקביל וכ"מ ברא"ש דהא להאיבעיא באומר שכרכם על בע"ה כמ"שש ומיהו נראה דיפה כ' דע"כ מיירי כו' ואפ"ה איבעיא להו אלא אי א"ל בע"ה בד' כו' ואף תוס' שם ד"ה דעתיה כו' דמוקי באמר שכרכם עלי לא מוקי אלא משום רישא אבל סיפא בכ"ע: (ליקוט) אע"פ כו' ול"ש כו'. ממה שחלקו ברישא אי אמר שכרכם עלי או לא או מלאכתן שוה או לא ובאב"א אחרונה לא חילקו כלום (ע"כ): לפיכך כו'. לשון הרמב"ם וכ"ה ברי"ף ורא"ש פשיטא כו' ואי שוויא עבידתיה ד' כו': ואם אמר כו'. וכ"כ ברא"ש שם ומ"ש רב אלפ"ס כו' ומיהו נראה דיפה כו' דס"ד דרא"ש דהרי"ף מפ' לה כפי' תוס' שם ד"ה דעתיה כו' דאמר שכרכם עלי ולכן הקשה דבכ"ע נותן ד' דדוקא באמר שכרכם על בע"ה ואיכא דמיתגר כו' ותי' דרי"ף מפ' דאמר שכרכם על בע"ה וכ"ד תוס' הנ"ל וכ"ד רש"י שם ד"ה דעתייהו וכמ"ש המ"מ וכ"ד כל הפוסקים וט"ס בטור כמ"ש בבד"ה וכן בד"מ תמה על הטור והכלל דדין זה שוה לדין דס"א בלא אמרו הרינו כמ"ש בע"ה ודלא כב"ח שנדחק מאד: אע"פ כו'. רי"ף ורא"ש ורמב"ם וכמש"ל ס"ב: בע"ה שאמר כו' בע"ה שהטעה כו'. ירושלמי שם הטעו זה את זהו מהו אתו אתון עמי היך אתון עבדין ר"ל ששאל את הפועלים היאך נשכרין הפועלים. מן חמש רובן ואשתכח עבדין מן עשר רובן כו' הטען בע"ה מהו אתו אתון עבדין עם חביריכון היך אינון עבדין מעשרה רובן ואשתכח עבדין מה' רובן כו' והגי' מהופכת וכמ"ש בנ"י דברישא פועלים א"ל לבע"ה שרוב פועלים נשכרים בעשר ואשתכח שנשכרים בה' ובסיפא להיפך ויש לקיים גי' הירושלמי ששאל אותם כמה פועלים נשכרים בסך זה ליום וא"ל בחמשה כו' וכן בסיפא שם היאך אתון עבדין מן עשרה יומין כו' ר"ל ששכרם דבר ידוע לעשות כגון בגד שלם לארוג שדה שלימה לקצור ושכר כל יום ידוע ושאל אותן בכמה ימים תגמר זאת המלאכה וזש"ש למלאכה אתון עבדין עמי היאך כו' ע"ש וכ' הרשב"א ונ"י אבל גמ' שלנו לא ס"ל הא דירושלמי ממה שהוצרכו לומר דאטעו פועלים אהדדי וטעמא כיון שלא נתרנו אלא כמו שנשכרין רובם הוי שכירות בטעות וחוזר משא"כ דאטעו פועלים ממ"נ אם גמרו בדעתם כמו שנשכרין הא נוטלין כן וא"ל בטלה השכירות וה"ל כמו שעשו בלא קציצה דדעתא דאיניש אתרעא זילא וכמ"ש הרי"ף והרא"ש כיון דשני שליח כו' וז"ש בע"ה שהטעה כו' ומ"ש ברישא בע"ה שאמר לפועלים כו' הוא סיפא דירושלמי למלאכה אתון עבדין עמי היאך אתון מן עשרה יומין ואשכחין עבדין מן חמשה יומין כו' הטען בע"ה מהו כו' למלאכה אתו אתין עבדין עם חביריכון היאך הינון עבדין מחמשה יומין ואשכחנן עבדין מעשרה יומין וכאן לא אמר רובן אלא כמו ששכר שאר פועלים והוכחת הרשב"א דגמ' לא ס"ל כירושלמי ג"כ כנ"ל: ונותן להם כו'. רי"ו וכמ"ש בנ"י כיון דהטעו זא"ז ה"ל שכירות בטעות וה"ל כאלו עשו בלא קציצה וכמ"ש בגמ' דאיכא כו' אבל בעובדא דירושלמי צריך ליתן כפי שנשכרים הרוב דטעמא דגמ' כמ"ש הרי"ף דדעתא דאיניש אתרעא זילא משא"כ בכה"ג אלא דרי"ו והרב כ' שאמרו כמו שנשכרין ולא אמרו רובן ועש"ך: בע"ה ששכר כו'. ממ"ש בע"ז ס"ג א' הא מחסרא משיכה. רא"ש ור"נ שם: ויש מחלקין כו'. כמ"ש בתוספתא והביאו בש"ע סי' רכ"א המבקש כו' וה"ה כאן דהא קציצה הראשונה בטלה משא"כ ביש להן תרעומת דקציצה הראשונה עדיין לא בטלה ול"ד לשם דאין שם קציצה אחרת: והיה יכול כו'. עש"ך ונ"י שם: ולא יוכל כו' וכן כו' שם: