גבולות זכות הטיעון והתגובה והצורך בהם

לפנינו בקשת המבקשת כדלהלן: בקשה ליתן למבקשת זכות תגובה לתגובת המשיב כבוד בית הדין מתבקש בזאת ליתן למבקשת זכות תגובה לתגובת המשיב וזאת מהנימוקים כמפורט להלן: 1. תגובת המשיב טרם הומצאה לידי המבקשת, ולא ניתן לפתוח אותה בתיק הממוחשב. 2. בהתאם להחלטת כבוד בית הדין, מטעמים של צדק ושוויון קיימת למשיב זכות תגובה לבקשה. 3. בהתאם לכך ומאותם טעמים שפורטו בהחלטה מבקשת האישה כי תינתן לה זכות תגובה לתגובת האיש, בטרם תינתן החלטה לגופה של הבקשה לסתירת הדין. בזיקה לאמור בסוף הבקשה נאמר תחילה כי בקשה זו שנשלחה למזכירות בית הדין בדואר האלקטרוני הגיעה לשולחננו למעשה רק לאחר שכבר ניתנה החלטה לגופה של הבקשה לסתירת הדין (כנראה בשל תקלת מחשב). עם זאת לו היה מן הצדק להיעתר לבקשה היה מקום לעשות זאת גם לאחר שניתנה ההחלטה ולבטל את ההחלטה האמורה, אלא שאין מקום להיעתר לה וכפי שנבאר להלן. נוסיף ונאמר עוד כי לו היה מקום שלא ליתן את ההחלטה טרם שתינתן למבקשת האפשרות להגיב לתגובת המשיב היינו נמנעים ממתן ההחלטה טרם שנורה על תגובה כאמור, אלא שלא היה מקום לכך. המבקשת סבורה כי "מאותם טעמים שפורטו בהחלטה" – וכאן מדובר לא על ההחלטה שבבקשה לסתירת הדין אלא על ההחלטה שדחתה את בקשתה למחוק את תגובת המשיב – יש ליתן גם לה זכות לתגובה. במישור העקרוני חובה עלינו להבהיר כי משוואה זו אינה נכונה: ה"טעמים שפורטו בהחלטה" הם: […] תקנות הדיון המורות כי בית הדין ידון בבקשה בלי לשמוע כל צד אינן מונעות מהמשיב להגיב לבקשה זו אלא פוטרות את בית הדין מלקיים דיון פרונטלי […] כך או כך אין התקנות מונעות מבית הדין לבקש תגובה, ועל דרך כלל במקרים שבהם שוקל בית הדין להיעתר לבקשה – יעשה זאת לאחר שיבקש תגובה מן הטעם הפשוט שבית הדין מצווה ב"שמוע בין אחיכם", ומאותו טעם של "שמוע בין אחיכם" ושל עקרונות היסוד של השוואת זכויות הצדדים פשוט הדבר שגם אין מקום למנוע מהמשיב להגיב, אפילו לא התבקש לעשות כן […] המסקנה אינה שיש לתת לה זכות לטעון לשלול זכות זו מהצד שכנגד – מסקנה שאין הדעת סובלתה והמנוגדת לעקרונות היסוד של עשיית צדק ומשפט, אלא ש"בלי לשמוע" לא בא אלא לייתר את הצורך בדיון פרונטלי, כאמור. הרוצה בעשיית צדק מבין כי גם טענות הצד שכנגד ראויות להישמע. והרצון והבקשה להישמע […] או לטעון בכתב תוך שזכות זו נמנעת מהצד שכנגד מלמדים לא על רצון בצדק ובדין אלא על רצון בעיוות הדין, בקשה שדינה כמובן להידחות […] ואכן כך, בית הדין צריך לפסוק לאחר ששמע את שני הצדדים, משכך וכל עוד אין בקשה נדחית על הסף נדרשת שמיעת תגובת המשיב לה, אולם "תגובה לתגובה" אינה מתחייבת, שכן עמדת המשיבה כבר נשמעה בבקשה עצמה. לו הייתה קיימת חובה לאפשר "תגובה לתגובה" הרי שגם לאחריה הייתה חובה לאפשר "תגובה לתגובה לתגובה" וכן הלאה ו"אילו כל הימים היו דיו וכל החורשות היו קנים" [כלשון פיוט 'אקדמות' "דיו אילו ימי, קני כל חורשתא"] וכו' לא היו מספיקים לכתוב את כל התגובות והתגובות לתגובות, והכרעת הדין לא הייתה מגיעה לעולם. ולא כך הדבר, אלא כי לאחר ששמע בית הדין את עמדותיהם הבסיסיות של שני הצדדים נדרש הוא לשקול אם נדרשים לו פרטים נוספים להשלמת התמונה ולקבלת ההכרעה או שאין הללו נדרשים לו ואם ה"תגובה" הראשונה העלתה נקודות שהבקשה שקדמה לה אינה כוללת את עמדת המבקש – או המבקשת, בענייננו – בנוגע להן, ועמדה זו נצרכת להכרעה, או שכל הנקודות שעלו בה ושיש להן משמעות לעניין ההכרעה הן כאלה שעמדת המבקש לגביהן כבר ידועה מהבקשה הראשונה. משיקול זה ייגזר הצרך או איהצורך במתן אפשרות לתגובות נוספות. על דרך זו קבע כבוד נשיא בית הדין הגדול הגר"ד לאו שליט"א והבהיר בהחלטתו מח' באלול התשע"ט (8.9.2019) בתיק 1164422/2 (פורסמה): בא כוח המערער מלין כי לא ניתנה למרשו זכות תגובה על ההאשמות שהאשים אותו בא כוח המשיבה בתגובתו […] עורך הוא השוואה כביכול בין העובדה שהמשיבה קיבלה את זכות התגובה לבקשתו של המערער למתן הארכה לבין אימתן זכות זו למערער בנוגע לדברי המשיבה בתגובתה. ייאמר ברורות וללא כחל וסרק: לא כל 'פנינה' שמנפק צד בגנותו של רעהו מצריכה בקשת תגובה. שיטה זו שלבקשת תגובותותגובות לתגובותעד אין קץ אין בה כדי להביא ל"צדק" שלו חרד כביכול בא כוח המערער, אלא לעינוי דיןעד סוף כל הדורות […] בקשה חדשה אוטענה שיש בה כדי להשליך על ההכרעהבבקשה או בתביעהושבית הדין טרם שמע את עמדת הצד שכנגדבעניינהמצריכה תגובה[…] לפיכך ביקש בית הדין את תגובת המשיבה לבקשת המערער למתן ארכה להגשת הערעור. ההאשמות שהטיח בא כוח המשיבהבמערער בתגובתולא היו שיקולבהחלטת בית הדין […] בא כוח המשיבה האשים את המערער בהאשמות שונות ונימק בהן את בקשתו […]בקשה זו נדחתה, דחייתה נומקהבין השאר בהיות טענותיהאלה של המשיבהבגדר "טענות" בלבד. מה לו לבא כוח המערער להליןאפוא על כי לא ניתנה לו ההזדמנות להכחיש טענות אלה, שעה שבית הדין עצמו הבהיר כי טענות אלה לא הוכחו ואין הן מתקבלות? למען הסר ספק אבהיר כי על זו הדרך לא ביקשתי את תגובת בא כוח המערער לבקשת בא כוח המשיבה למחיקת הערעור, שכן גם כאן אין החלטתי נובעת מן הבקשה והייתה ניתנת כאמור לעיל עם הבקשה או בלעדיה. כבוד נשיא בית הדין הגדול שב והבהיר בי"ח באלול התשע"ט (18.9.2019), בהחלטה נוספת באותו הליך: המערער מליןכי בית הדין לא ביקש את תגובתו […] אףמאשים את בית הדין בעניין זה בנקיטת "איפה ואיפה"– האשמה שאותה העלה גם בבקשתו הקודמת ושקיבלה מענה כבר בהחלטה הקודמת. נשוב ונבהיראת שהובהר בהחלטה הקודמת:ההליך המשפטיהמתנהל בבית הדיןאינו מתנהל כ"משחק פינגפונג"של תגובות ותגובות לתגובות עד אין קץ, משחקשבו "ישחקו הנערים לפנינו"עד שיימאס לאחדמהםויחליט הוא כי מיצה את תגובותיו ואינו מגיב שוב על דברי חברו,ורק אז ישפוט בית הדין כשופט במשחקזה ויקבע את תוצאותיו. לא כך.בית הדין שומע את עמדות שני הצדדים, מפיהם או מפי כתבם – בעניין זה די ב"מפי כתבם" – ומשהגיעבית הדיןלמסקנה כיהוא מצידו מיצה את הדברים ונהירות לו עמדותיהםשל שני הצדדים,מחליטהוא את שמחליט […] לפניי עמדו עמדות הצדדים במלואן: עמדה לפניי עמדתו של המערער המבקש כי בית הדין ישמע את ערעורו […] ומובן מאליו כי עמדתו ובקשתו היא כי הדבר לא יותנה בערובה כלשהי – אין אנו זקוקים לבקש את תגובתו של המערער כדי לדעת […] המערער הביע את דעתו בבקשתו והמשיבה – בתגובתה. בית הדין שקלאת שתי העמדותוהכריעביניהןאין הוא זקוק לאישורו של אחד הצדדים ולרשותוכי יכריע בין העמדות […] ומן המישור העקרוני אל הבקשה שלפנינו לגופה. החלטתנו בבקשה לסתירת הדין הייתה דחיית הבקשה, אבל במובן מסוים "דחייה" לא בהוראה המשפטית הרגילה של "דחיית תביעה או בקשה" אלא בהוראה דומה לזו של "דחיית מועד", שכן הבהרנו (ההדגשות נוספו): ב. בהינתן שהראיות החדשות אכן אינן אלא דברים שנאמרו בהליך בערכאה אחרת, הדעת נותנת אכן שהצדק ייעשה רק אם הללו ייבחנו בתוך המכלול כולו […] אם לא כך ייעשה עלולים אנו […] להיקלע להתנהלות מוזרה […] תנועת מטוטלת: תחילה הליך שיבחן את הראיות החדשות שלעת עתה ואולי יביא לפסיקה שונה משפסקנו בעבר, ואחר כך […] מן העבר השני במטרה לשוב אל מסקנות פסק דיננו כשהפעם תתבסס הבקשה על מסקנותיה של הערכאה האחרת או על מסמכים נוספים שהוגשו או יוגשו אליה בהמשכו של ההליך. ג. תוצאת האמור היא שלעת הזאת אין מקום להיעתר לבקשה לסתירת הדיןואף לא לבחינת הראיות הלכאוריות לגופן כדי לקבוע אם יש בהן כדי להצדיק הליך שבו יעיין בית הדין מחדש בדינו וישקול את סתירתו. הזכות העקרוניתלבקש את סתירת הדין על בסיס הראיות השאובות מן ההליך המתנהל בין הצדדים בערכאה אחרתתעמוד למבקשת אך תוכל להיות מיושמת רק לאחר תום ההליך באותה ערכאה[…] החלטה זו, שלא נסמכה על תגובת המשיב ולא נזקקה לה מלבד לאמור בה כי ההליך בערכאה האחרת לא הסתיים – נתון עובדתי ושמסתבר שאין המבקשת חלוקה עליו (ואם חלוקה היא עליו, הלוא פתוחה בפניה הדלת להגיש את בקשתה שנית מכוח האמור בהחלטה כי הזכות תעמוד לה עם סיום ההליך), היא החלטה שמותירה את זכויותיה המהותיות והדיוניות של המבקשת, שאינה עומדת על טענות המשיב שלגופו של עניין ושברי כי תעמוד על מכונה בין שתגיב המבקשת לדבריו כך או אחרת ובין שלא תגיב להם כלל. לפיכך אין הצדקה ואין תוחלת במתן זכות "תגובה לתגובה" ודין הבקשה שלפנינו – להידחות. החלטה זו מותרת בפרסום בכפוף להשמטת פרטיהם המזהים של הצדדים. ניתן ביום י"ד בסיוון התשפ"א (25.5.2021). הרב יעקב זמיר הרב אברהם שינדלר הרב ציון לוזאילוז