תלמוד בבלי מסכת בבא מציעא דף 93.

הָנִיחָא לְמַאן דְּאָמַר אֵין הָרַב יָכוֹל לוֹמַר לָעֶבֶד עֲשֵׂה עִמִּי וְאֵינִי זָנָךְ – שַׁפִּיר. אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר יָכוֹל הָרַב לוֹמַר לָעֶבֶד עֲשֵׂה עִמִּי וְאֵינִי זָנָךְ, מַאי אִיכָּא לְמֵימַר? אֶלָּא אִידֵּי וְאִידֵּי בְּשֶׁאֵין מַעֲלֶה לָהֶן מְזוֹנוֹת, וּבְהָא פְּלִיגִי: דְּמָר סָבַר יָכוֹל, וּמַר סָבַר אֵין יָכוֹל. וְרַבִּי יוֹחָנָן, דְּאָמַר: יָכוֹל הָרַב, שָׁבֵיק מַתְנִיתִין וְעָבֵיד כְּבָרַיְיתָא?! אֶלָּא דְּכוּלֵּי עָלְמָא מִשֶּׁל שָׁמַיִם הוּא אוֹכֵל, וְלָא מָצֵי קָצֵיץ. וּמַאי ״קוֹצֵץ״ דְּאָמַר רַבִּי הוֹשַׁעְיָא – מְזוֹנוֹת. דִּכְווֹתֵיהּ גַּבֵּי בְּהֶמְתּוֹ תֶּבֶן נִקּוֹץ לַהּ! אֶלָּא בְּהָא קָמִיפַּלְגִי: דְּמָר סָבַר – מִשֶּׁלּוֹ הוּא אוֹכֵל, וּמָר סָבַר – מִשֶּׁל שָׁמַיִם הוּא אוֹכֵל. מַתְנִי׳ קוֹצֵץ אָדָם עַל יְדֵי עַצְמוֹ, עַל יְדֵי בְּנוֹ וּבִתּוֹ הַגְּדוֹלִים, עַל יְדֵי עַבְדּוֹ וְשִׁפְחָתוֹ הַגְּדוֹלִים, עַל יְדֵי אִשְׁתּוֹ, מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן דַּעַת. אֲבָל אֵינוֹ קוֹצֵץ עַל יְדֵי בְּנוֹ וּבִתּוֹ הַקְּטַנִּים, וְלֹא עַל יְדֵי עַבְדּוֹ וְשִׁפְחָתוֹ הַקְּטַנִּים, וְלֹא עַל יְדֵי בְּהֶמְתּוֹ, מִפְּנֵי שֶׁאֵין בָּהֶן דַּעַת. הַשּׂוֹכֵר אֶת הַפּוֹעֲלִים לַעֲשׂוֹת בְּנֶטַע רְבָעִי שֶׁלּוֹ – הֲרֵי אֵלּוּ לֹא יֹאכְלוּ. אִם לֹא הוֹדִיעָן – פּוֹדֶה וּמַאֲכִילָן. נִתְפָּרְסוּ עִגּוּלָיו, נִתְפַּתְּחוּ חָבִיּוֹתָיו – הֲרֵי אֵלּוּ לֹא יֹאכְלוּ. אִם לֹא הוֹדִיעָן – מְעַשֵּׂר וּמַאֲכִילָן. שׁוֹמְרֵי פֵירוֹת אוֹכְלִין מֵהִלְכוֹת מְדִינָה, אֲבָל לֹא מִן הַתּוֹרָה. גְּמָ׳ שׁוֹמְרֵי פֵירוֹת. אָמַר רַב: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא שׁוֹמְרֵי גַנּוֹת וּפַרְדֵּסִין. אֲבָל שׁוֹמְרֵי גִיתּוֹת וַעֲרֵימוֹת – אוֹכְלִין מִן הַתּוֹרָה. קָסָבַר: מְשַׁמֵּר כְּעוֹשֶׂה מַעֲשֶׂה דָּמֵי. וּשְׁמוּאֵל אָמַר: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא שׁוֹמְרֵי גִיתּוֹת וַעֲרֵימוֹת. אֲבָל שׁוֹמְרֵי גַנּוֹת וּפַרְדֵּסִים – אֵינָן אוֹכְלִים לֹא מִן הַתּוֹרָה וְלֹא מֵהִלְכוֹת מְדִינָה. קָא סָבַר מְשַׁמֵּר לָאו כְּעוֹשֶׂה מַעֲשֶׂה דָּמֵי. מֵתִיב רַב אַחָא בַּר רַב הוּנָא: הַמְשַׁמֵּר אֶת הַפָּרָה – מְטַמֵּא בְּגָדִים. וְאִי אָמְרַתְּ מְשַׁמֵּר לָאו כְּעוֹשֶׂה מַעֲשֶׂה דָּמֵי – אַמַּאי מְטַמֵּא בְּגָדִים? אָמַר רַבָּה בַּר עוּלָּא: גְּזֵירָה שֶׁמָּא יָזִיז בָּהּ אֵבֶר. מֵתִיב רַב כָּהֲנָא: הַמְשַׁמֵּר אַרְבַּע וְחָמֵשׁ מִקְשָׁאוֹת – הֲרֵי זֶה לֹא יְמַלֵּא כְּרֵסוֹ מֵאֶחָד מֵהֶן, אֶלָּא מִכׇּל אֶחָד וְאֶחָד אוֹכֵל לְפִי חֶשְׁבּוֹן. וְאִי אָמְרַתְּ מְשַׁמֵּר לָאו כְּעוֹשֶׂה מַעֲשֶׂה דָּמֵי – אַמַּאי אוֹכֵל? אָמַר רַב שִׁימִי בַּר אָשֵׁי: בַּעֲקוּרִין שָׁנוּ. עֲקוּרִין – וַהֲלֹא נִגְמְרָה מְלַאכְתָּן לְמַעֲשֵׂר? שֶׁלֹּא נִיטַּל פֵּיקֶס שֶׁלָּהֶם. אָמַר רַב אָשֵׁי: כְּווֹתֵיהּ דִּשְׁמוּאֵל מִסְתַּבְּרָא, דִּתְנַן, וְאֵלּוּ אוֹכְלִין מִן הַתּוֹרָה: הָעוֹשֶׂה בִּמְחוּבָּר לַקַּרְקַע בִּשְׁעַת גְּמַר מְלָאכָה, וּבְתָלוּשׁ כּוּ׳. מִכְּלָל דְּאִיכָּא דְּלָא קָא אָכֵיל מִן הַתּוֹרָה אֶלָּא מֵהִלְכוֹת מְדִינָה. אֵימָא סֵיפָא: וְאֵלּוּ שֶׁאֵינָן אוֹכְלִין. מַאי אֵינָן אוֹכְלִין? אִילֵּימָא שֶׁאֵין אוֹכְלִין מִן הַתּוֹרָה אֶלָּא מֵהִלְכוֹת מְדִינָה – הַיְינוּ רֵישָׁא, אֶלָּא לָאו שֶׁאֵין אוֹכְלִין לֹא מִן הַתּוֹרָה וְלֹא מֵהִלְכוֹת מְדִינָה. וּמַאי נִיהוּ – עוֹשֶׂה בִּמְחוּבָּר לַקַּרְקַע בְּשָׁעָה שֶׁאֵין גְּמַר מְלָאכָה, וְכׇל שֶׁכֵּן שׁוֹמְרֵי גַנּוֹת וּפַרְדֵּסוֹת. מַתְנִי׳ אַרְבָּעָה שׁוֹמְרִים הֵן: שׁוֹמֵר חִנָּם וְהַשּׁוֹאֵל, נוֹשֵׂא שָׂכָר וְהַשּׂוֹכֵר. שׁוֹמֵר חִנָּם נִשְׁבָּע עַל הַכֹּל, וְהַשּׁוֹאֵל מְשַׁלֵּם אֶת הַכֹּל. וְנוֹשֵׂא שָׂכָר וְהַשּׂוֹכֵר נִשְׁבָּעִים עַל הַשְּׁבוּרָה וְעַל הַשְּׁבוּיָה וְעַל הַמֵּתָה, וּמְשַׁלְּמִין אֶת הָאֲבֵידָה וְאֶת הַגְּנֵיבָה. גְּמָ׳ מַאן תְּנָא אַרְבָּעָה שׁוֹמְרִים? אָמַר רַב נַחְמָן אָמַר רַבָּה בַּר אֲבוּהּ: רַבִּי מֵאִיר הִיא. אֲמַר לֵיהּ רָבָא לְרַב נַחְמָן: מִי אִיכָּא דְּלֵית לֵיהּ אַרְבָּעָה שׁוֹמְרִין? אֲמַר לֵיהּ: הָכִי קָאָמֵינָא לָךְ, מַאן תָּנָא שׂוֹכֵר כְּנוֹשֵׂא שָׂכָר – רַבִּי מֵאִיר הִיא. וְהָא רַבִּי מֵאִיר אִיפְּכָא שָׁמְעִינַן לֵיהּ, דְּתַנְיָא: שׂוֹכֵר כֵּיצַד מְשַׁלֵּם? רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: כְּשׁוֹמֵר חִנָּם, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: כְּשׁוֹמֵר שָׂכָר! רַבָּה בַּר אֲבוּהּ אִיפְּכָא קָתָנֵי. אִי הָכִי, אַרְבָּעָה? שְׁלֹשָׁה נִינְהוּ! אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: אַרְבָּעָה שׁוֹמְרִין, וְדִינֵיהֶם שְׁלֹשָׁה. הָהוּא רָעֲיָא דַּהֲוָה קָא רָעֵי חֵיוָתָא אַגּוּדָּא דִּנְהַר פָּפָּא. שְׂרִיג חֲדָא מִינַּיְיהוּ וּנְפַלַת לְמַיָּא. אֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרַבָּה וּפַטְרֵיהּ. אָמַר: מַאי הֲוָה לֵיהּ לְמֶעְבַּד?