פתחי תשובה על חושן משפט 61
פסק הדין המקורינפתח באתר המקור — din.gov.il / Sefaria
טקסט מלא של הפסק ←
מיהו יש חולקין. עבה"ט שכתב והש"ך כתב דנ"ל שאין כאן מחלוקת כו' וע' בתשובת עבוה"ג ס"ס מ' מ"ש בזה:
בין יהודי בין עובד כוכבים. כתב הסמ"ע פי' ולא אמרינן מדלגבי עו"ג לא חל התנאי דהא איסור יש בדבר לא יחול גם כן גבי ישראל. וע' בדגמ"ר שכתב עליו וז"ל לא ידעתי מה איסור יש בדבר אבל הטעם דלא חל התנאי לגבי עו"כ הוא משום דהעדים לא יכלו לזכות בשביל העו"כ דזכין מטעה שליחות ואין שליחות לעו"כ וכן מבואר בהדיא בתשובת הרא"ש כלל ס"ח סימן ז' וע' בב"י כאן עכ"ל וע' בתומים ובנה"מ מזה:
שנהגו במדינ'. עי' בתשובת חות יאיר סי' קצ"ד דמה שכותבים סופרי דידן בכל השטרות נעשה בת"כ ובפ"מ בת"ש מהני לחייבו בדיני אדם אבל לא לחייבו בד"ש (עמ"ש בסימן ע"ב סי"ז ס"ק ד') וכתב עוד דמה שמקצתם כותבים לפסול כל שובר אם לא שיהא נכתב על גוף השטר ממש ואינם מודיעים זה ללוה הוא שלא כדת של תורה ואם אירע שנכתב כן והלוה מוציא שובר כת"י מלוה וטוען שלא ידע התנאי טענתו טענה שאינו דבר הרגיל וגם בלא"ה נמי מהני דה"ל האל תפרעני אלא בפני פ' ופ' יפרע בפני אחרים אי לא מצי לטעון סטראי עיין בסי' ע' כו' ע"ש:
אין השטר נפסל בכך. עיין בתשובת שבו"י ח"ג סי' קפ"ב אודות בן אחד שהוציא שט"ח על נכסי אביו מסך ד' מאות ר"ט לאחר מותו והאחין טוענין כיון שהשטר ישן יותר מט"ו שנה ולא תבעו בחיי אביו שהי' עשיר ובנו הי' בתכלית העוני גם הראו כמה כתבים מבנו שבקש מאביו שיתן לו מתנה ואילו הי' חייב לו הי' תובע ממנו חובו. מה דינו. והשיב הנה ע"פ הדין א"א לפסול שטר זה בשביל אומדנות אלו כמ"ש הטור בשם תשובת הרא"ש כו' אכן לפי שראיתי בתשובת הרשד"ם חח"מ סימן שס"ז שכל כה"ג יעשו הב"ד פשרה קרוב לדין וע' בתשובתי ח"ב סימן קמ"ה איזה פשרה מקרי קרוב לדין דהיינו הנחת שליש או תוספת שליש (הובא לעיל סימן י"ב ס"ב ס"ק ג' ע"ש) ע"כ פסקתי תחלה הברירה ביד מוציא השטר שאם רוצה ליטול השליש מחובו לפטור היתומים מחוייבים ליתן לו השליש ואם תוך מעת לעת לא ירצה ליקח ברירה זו (וירצה דוקא לישבע שיטול כל חובו) אז הברירה ביד היתומים שאם רוצים ליתן לו שני שלישים אז צריך להחזיר להם השטר ואם גם הם אינם רוצים בפשר זה אז ישבע בעל השטר שבועה חמור' וחייבין היורשים לשלם לו גם אם יעשו הפשר אחד משני דרכים אלי יטילו עכ"פ הב"ד חרם סתם על מי שיודע שטענתו שקר ילכד בחב"ד וע' בתשובת דברי ריבות סימן ק"ט שעשה ג"כ פשר דבר בין צדדים כאלו בשטר ישן בע"כ של התובע והנתבע וסיים דזה משפט של שלום עכ"ל וע' בס"ק שאח"ז:
וכן כל שטר ישן. עיין בנה"מ שכתב דהמנהג שלא לגבות בשטר ישן מיורשים והלו' נאמן לטעון פרעתי ואפי' אם טוען פרעתי קודם שנעשה ישן וכן יורשים שמת אביהם קודם שנעשה ישן אפ"ה פטורין ושטר ישן הוא בלא רווחים שלשה שנים ועל רווחים ששה שנים עכ"ד. וע' בכנה"ג בהגה"ט אות י"ג ואילך ובעט"צ ס"ק ט"ז:
אין שומעין לו. עבה"ט וע' בתשובת חתם סופר חח"מ סי' ה' שכתב דיש חילוק דין בין מ"ש כאן למ"ש בסי' מ"ד ס"ג דשם בסי' מ"ה דמיירי שהוא עצמו חתם אזי כל מ"ש בשטר אפי' עשה שדהו מיצר לאחר הכל בכלל נאמין לשליש משא"כ הכא שהוא אינו חתום רק עדים חתומים א"כ דוקא גוף הענין שהעדים מעידים עליו אבל עשאו מיצר לאחר אין הבע"ד מפסיד ע"י עדותם וכ"כ באורים סי' ס"א ולמד כן מתשובת רשב"א סי' אלף רנ"ו והמעיין שם בפנים יראה דגם זה דוקא בכלה ביום חופתה שידוע וחזק' שלא קראה ולא קראו בפניה אבל בעלמא אפשר אפי' בכה"ג השטר בתוקף כל שטר עכ"ד. ע"ש עוד בענין טענת קהל א' שאומרים שלא התחייבו א"ע ליתן להרב עשרים זהובים לשבוע אלא על ג' שנים ובשטר שכ' הרב בכ"י עצמו כתוב שהתחייבו לעולם והם טוענים כי זה נעשה שלא בידיעתם וחתמו עצמם ולא קראו מה שבתוכו וצד שכנגדם מכחישים ואומרים שידעו מה שנכתב בתוכו ופסק דאין בטענתם ממש ואפי' אותן שלא באו עה"ח אין בערעורם כלום ע"ש: