החלטה בעניין סרבן גט

החלטה בעניין סרבן גט בית הדין הגדול בפני כבוד הדיינים: הרב שלמה משה עמאר י"ח במרחשון התשע"ב שונות מבקש/משיב, גירושין, חלוקת רכוש – כריכה, צווים אחרים, עיכוב ביצוע נושא הדיון: החלטה בעניין סרבן גט בפני בקשת הבעל, יעקב אליה, לקיים דיון חוזר בפסקי דין שניתנו ע"י בית הדין הגדול בענייני גירושין וחלוקת רכוש של הצדדים. בפסק הדין בעניין הגירושין דחה ביה"ד הגדול את ערעורו של הבעל על פסק דין של בית הדין האזורי בתל אביב, שבו חייב אותו בית הדין ליתן גט לאשתו. בהחלטה בעניין חלוקת הרכוש, שהיא למעשה פסק דין לכל דבר ועניין, נידחה ערעורו של הבעל על פסק דין נוסף של בית הדין האזורי, שבו נפסק כי דירת הצדדים ב[...] תימכר וכי התמורה תחולק בשוה בין הצדדים לאחר ניכוי המשכנתא. מאז מתן פסקי הדין הנ"ל פנה הבעל פעמים רבות בבקשות ובתלונות שונות, חוזרות ונשנות, אל בית הדין הגדול ואל גורמים שונים במערכת בתי הדין. ביום ט' באלול התשע"א (08/09/2011) החלטתי בהאי לישנא: "בפני מכתבו של מר יעקב אליה שנמסר בלשכתי ברבנות הראשית לישראל, וכותרתו: 'בקשה לטיפול דחוף בפרשה שהנה בעלת השלכות ציבוריות חסרות תקדים'. מעיון במכתב עולה כי עניינו הוא תיקי הערעור שבין הפונה לבין אשתו שנדונו בבית הדין הרבני הגדול. משכך, לא היה מקום לפנות במכתב אישי אלי. ככל שהפונה סבור כי קיים בסיס בדין לבקשתו, עליו לפנות למזכירות בית הדין הגדול ולהגיש שם בקשה, תוך פתיחת תיק ותשלום אגרה, וציון שמה של אשתו וכתובתה כמשיבה. בבקשה יוסיף המבקש ויפרט את הבסיס המשפטי, אשר על פיו הנני מוסמך להידרש לבקשתו. אציין כי מכתב המבקש הוא בהמשך ועל רקע פניות קודמות שלו ללשכתי ולגורמים בהנהלת בתי הדין הרבניים. המשיבה זכאית על פי הדין לגילוי מלא של פניות אלו והיא רשאית להתייחס אליהן בתשובתה. לפיכך, על המבקש לצרף לבקשתו כנספחים את כל הפניות שלו ללשכתי ולגורמי הנהלת בתי הדין, ללא יוצא מן הכלל. המבקש ימציא בהמצאה אישית למשיבה את הבקשה שתוגש על ידו, על כל נספחיה. המשיבה תגיב לבקשה תוך 15 ימים מעת המצאת הבקשה אליה, עם העתק למבקש שיומצא ישירות על ידה. החלטה זו תועבר גם אל המשיבה, ותתוייק בתיקי הערעור הנוגעים לעניין." המבקש פעל בהתאם להחלטתי, ועתה הגיעה עת ההכרעה. עניין הגירושין בפסק הדין של בית הדין הרבני האזורי מיום כ' בשבט תש"ע (4.2.2010), חייב בית הדין את המבקש לתת גט לאשתו לאחר שבית הדין הגיע למסקנה, בהסתמך על הראיות שהיו בפניו, כי הבעל – המודה כי הוא חי בנפרד מאשתו כארבע שנים – אינו מעוניין כלל באשתו. בית הדין האזורי קבע כי הבעל מעכב את מתן הגט עקב רצונו לקבל כספים מהורי האשה, ודחה את הסברי המבקש לעיכוב מתן הגט כנובע, כביכול, מרצונו שהאשה תקבל טיפול על מנת שיהיה לה קשר עם הילדים. "כאשר האב מצהיר בפנינו שכל חפצו בחידוש הקשר, ומאידך הוא מסכל את שיתוף הפעולה עם שירותי הרווחה אין לנו אלא לקבל את מה שהאב הוסיף בפנינו. התוספת של האב היא שאחרי שיבדקו את הקשר שלה עם הילדים ואחר שיקבל מזונות ילדים, יסכים להתגרש. פרוש הדבר – הוא מעוניין שהגירושין יוטלו עליו שלא מרצונו וכן שיקבע שהמשמורת הילדים חייבת להיות אצלו כי האם אינה ראויה לכך ולפיכך עליה לשלם לו מזונות הילדים. אכן כך טוענת האשה שהוא רוצה לאלץ את הוריה לשלם לו כספים רבים עבור הגירושין ועבור גידול הילדים. [...] הבעל סתר עצמו בפנינו פעמים אחדות. הטיעונים שלו לשלום-בית לא כללו ולו מילה אחת שהוא רוצה באשה. [...] מזה עולה שכל מהלכיו של הבעל אינם נובעים מרצון לשלום-בית כלל אלא להישגים כלכליים או אחרים שהוא עצמו חשף אותם בפנינו." על דברים אלו הוסיף הדיין הרה"ג בנימין בארי שליט"א: "אני מסכים לכל דבריו של עמיתי הגר"ח איזירר שליט"א ואני סבור שיש לדחות את הערעור מכל וכל. דבריו של הבעל על רצונו בשלום-בית מקוממים. כל התנהלותו ביחס לאשתו, ההאשמות על הבגידות, הוצאת שם רע עליה והסבריו המפולפלים על חשד בלבד, העובדה שהיא חיה שנים במרתף, חוסר שיתוף הפעולה בנושא הילדים, ההודאה שלו שהם אינם מקיימים יחסי אישות כבר 4 שנים ודברים נוספים שעלו במהלך השנים והדיונים, מוכיחים בצורה חד משמעית שכל דבריו על שלום-בית נובעים ממניעים זרים ואין בהם שום כנות. קשה להאמין איך אדם שמתייחס בצורה כזאת לאשתו מעיז לדבר על שלום-בית." עניין חלוקת הרכוש טענות המבקש כמו כן מפרט המבקש סידרה של נסיבות עובדתיות, שאינני רואה צורך לפרט אותם כאן, ובהן רואה המבקש "ראיות נסיבתיות" התומכות בטענתו כי פסקי הדין של ביה"ד הגדול בענייניו זויפו. המבקש מאשים את סגן המזכיר הראשי בביה"ד הגדול בזיוף פסקי הדין וטוען כי הוא הושפע מ"שתדלנות" של נציגי משפחת האם. הוא מזכיר בהקשר זה, אם כי בצורה סתמית ביותר, אף אפשרות ל"שתדלנות" של מתווכים ממסדיים ואף דיינים. לטענת המבקש, די בקיומן של הראיות שהוזכרו לעיל כדי לאשר דיון חוזר ועיכוב ביצוע מיידי בתיק הגירושין ובתיק חלוקת הרכוש. יחד עם זאת, מוסיף המבקש, כי הוא רואה לנכון לפרט, כלשונו: "א. מבחר רחב של סיבות ענייניות לקבלת החלטות על דיון חוזר ועיכוב ביצוע. ב. גילוי נאות לגבי ההשלכות הציבוריות של הפרשה המהוות על פי ההלכה והשכל הישר עילה משפטית העומדת בפני עצמה. ג. הבסיס המשפטי למעורבות הנשיא הנכבד בתיק זה". תחת הכותרת "גילוי נאות לגבי ההשלכות הציבוריות של עיוותי דין בפרשה", טוען המבקש כי אף שבאופן טבעי הוא מעדיף שלא לחשוף את כל הפרשה האישית שלו לתקשורת, אך אם לא ייעשה עמו צדק הוא יחשוף את כל הפרשה לציבור הרחב. השילוב של פרסום הפעילות הציבורית של המבקש כ"מבקר מערכות שלטון" יחד עם פרסום הפרשה האישית, כולל הפעילות הפלילית שהתלוותה אליה, יעוררו ככל הנראה התעניינות חסרת תקדים. חשיפה כזו תוביל ככל הנראה לביקורת ציבורית מהותית על דרכי ההתנהלות של בתי הדין הרבניים. פרסום כזה יסייע לו לעשיית צדק בפרשה והוא יוביל בהכרח למיצוי הדין כנגד כל הגורמים המעורבים בפעילות פלילית בפרשה. באשר לבסיס המשפטי למעורבות של נשיא ביה"ד הגדול דווקא בבקשה לדיון חוזר, מפנה המבקש לפרק י"ד לתקנות הדיון העוסק ב"סתירת הדין ודיון מחדש" ולסעיף 19א(א) לחוק הדיינים העוסק בפסלות דיין. לאור האמור לעיל מבקש הבעל כי הצדדים יזומנו לדיון חוזר בעניין הגירושין ובעניין הרכוש, ובינתיים יינתן צו לעיכוב הביצוע של החלטות אופרטיביות בתיקים אלה עד למתן פסק דין סופי. הבקשה על נספחיה הועברה על ידי המבקש, בהתאם להחלטתי, לתגובה למשרד עורך דינה של האישה. בביה"ד הגדול התקבל מסמך הנושא חותמת מיום 24.10.11 של משרד עורך הדין של האשה ומסמך זה גם צורף לבקשות מאוחרות יותר של המבקש למתן החלטה בבקשתו, ובו נאמר – לכאורה ע"י האישה המשיבה, אך ללא חתימתה או חתימת בא-כוחה: "הסיבות של האדון אליה הם לצורך עיכוב ההליכים המשפטיים ודחיית המועד של מכירת הבית. בתי הדין דנו בטענות שלו, דנו בכל הנושאים, חייבו את מר אליה בגט בכפייה, ובבקשה זו אין שום רעיות [צ"ל: ראיות] או רעיונות חדשים. לכן אני מבקשת במהרה להוציא כבר את הבית למכירה". דיון והכרעה בתי הדין הרבניים מתמודדים מדי יום ביומו עם קשיים רבים הנובעים מעומס העבודה המוטל על כוח אדם מצומצם בהיקפו וכן עם קשיים תקציביים שאינם נותנים מענה מספק לחובה המוטלת על המדינה לספק שירות נאות לציבור הנזקק לשירותי בתי הדין הרבניים. אציין כי אין כל פרופורציה בין משאבי כוח האדם והתקציב שהמדינה מעמידה לרשות מערכת בתי המשפט לבין אלו המועמדים לרשות מערכת בתי הדין הרבניים. לא זה המקום ולא זו השעה להיכנס לכך. יחד עם כל אלו, ולאחר שעיינתי בתיקי בית הדין ובחנתי את טענות המבקש, יש לומר באופן הברור ביותר כי מקשיים מינהליים גרידא ועד לטענות בדבר זיוף פסקי דין, רחוקה הדרך כרחוק שמים מארץ. אסביר את הדברים. פסק הגירושין ביה"ד הגדול קיים דיון ביום ז' בכסלו התשע"א (14/11/2010) בתיק ערעור 812944/1, ובו עסק בנושא הגירושין. הדיון התקיים לפני הרכב הדיינים: הרב חגי איזירר, הרב ציון אלגרבלי והרב בנימין בארי. הטיוטה המקורית של פסק הדין בעניין הגירושין נכתבה ע"י הרב חגי איזירר בכתב ידו והיא מצויה בתיקי העזר של ביה"ד הגדול. אציין כי לא תמיד נשמרות הטיוטות המוקדמות לאחר חתימת הדיינים על פסק הדין המוקלד ואין חובה לכך, אך בפרשה דנא הטיוטות קיימות. אציין כי על מסמך פסק הדין הנושא את חתימתו המקורית בכתב יד של הרב חגי איזירר, קיים בשולי הדף רישום בכתב יד של תאריך "23.2.2011" ומתחתיו חתימת סגן המזכיר הראשי של בית הדין. ניתן להסיק מכך כי ביום זה שוחרר פסק הדין למסירה לצדדים (אך אין בכך ללמד כי בפועל נמסרו פסקי הדין לצדדים באותו מועד), וכי החתימה הפיזית המקורית של הרב איזירר לאחר שתי החתימות הדיגיטליות של חבריו הדיינים המוטבעות על נוסח פסק הדין, נעשתה ביום זה או בסמוך לפני כן. ביום 23.2.11 עצמו, הוגשה ע"י המבקש "בקשה דחופה לעיכוב ביצוע להשלמת פסק הדין" ולגביה ניתנה החלטה ע"י הרב איזירר שהוקלדה ביום 6.3.11. בשולי מסמך הטיוטה של החלטה זו שנכתבה בכתב יד של הרב איזירר, הוסיף הוא בכתב ידו עוד שתי הנחיות למזכירות: "I. את הפס"ד יש לשלוח לצדדים. II. את הפס"ד בעניין הרכוש יש להביא לח"מ להשלמת כתיבתו". אציין כי בהחלטת הרב איזירר לדחיית הבקשה הנ"ל נכתב: "ביה"ד עיין בבקשת הבעל ואינו מוצא קשר משפטי או הלכתי בין רצונו של האב לשעבד את האם לילדיה, לבין פסקי דין לחיוב בגט או למכירת דירת בני הזוג. בפס"ד נתייחס להתניות הללו של הבעל. לאור הנ"ל הבקשה לעיכוב ההליכים נדחית". כמו כן מצויה בתיק החלטה של הרב איזירר מיום כ"ד באדר ב התשע"א (30/03/2011), שבה נאמר: אם הבעל מעוניין בסתירת דין או דיון מחדש, עליו לפרט בדיוק מה הם הראיות החדשות שיש בידו ומדוע לא הביא אותן עד כה. הפס"ד לגירושין ניתן ואינו כלל בבחינת טיוטא." בהחלטה נפרדת שניתנה באותו יום, כותב הרב איזירר: "ראיתי את התלונה שהוגשה לנשיא ביה"ד. אני מניח שנשיא ביה"ד יעמוד על הרקע של הגשת התלונה ועל טיב התלונה. אם יראה צורך יפנה לח"מ." הנה כי כן, הטענה כי זויפה חתימתו של הרב איזירר על פסק הדין שהועבר לצדדים, נטולה כל בסיס ותלושה מן המציאות. כתב ידו של הרב איזירר וחתימותיו מוכרים לי היטב. בתיקי העזר של ביה"ד מצויות טיוטות בכתב ידו של הרב איזירר והם נושאות את חתימתו – פעמים חתימה מלאה ופעמים חתימה בראשי תיבות. כמו כן פסקי הדין וההחלטות שהוקלדו נושאים את חתימתו המקורית של הרב איזירר, ופסקי הדין וההחלטות שהוקלדו תואמים במדויק לטיוטות שנכתבו בכתב ידו. פסק חלוקת הרכוש עתה נעבור לדון בעניינו של פסק הדין בעניין חלוקת הרכוש, שנדון בתיק ערעור 812944/2. הדיון בעניין זה נערך במועד נפרד – ביום י"ט בטבת התשע"א (26/12/2010) – וישבו בדין הדיינים: הרב חגי איזירר, הרב ציון בוארון והרב ציון אלגרבלי. פסק דין שניתן בתיק ערעור זה נושא בראשו תאריך ב' בניסן התשע"א (06/04/2011). כאמור לעיל, עקב מגבלות של מערכת המחשב שאותן יש לתקן באופן מערכתי ובמבט הצופה פני עתיד, ככלל, תאריך הנקוב בהחלטות ובפסקי דין, הינו התאריך שבו נפתח קובץ במחשב בית הדין לצורך הקלדת פסק הדין, ואינו בהכרח התאריך בו נחתם פסק הדין באופן סופי. גם במקרה זה מצויה בתיק העזר של בית הדין הגדול טיוטת פסק דין בכתב ידו של הרב איזירר אשר נושאת גם את חתימתו. כמו כן קיימת בתיק בית הדין הגדול טיוטה מאוחרת יותר שבה מודפסת טיוטת כתב היד האמורה ועליה הוסיף הרב איזירר ארבע שורות ומתחתיהן חתימתו. על גבי טיוטה שלישית הנושאת כבר תוספת מוקלדת של הדיין הרב ציון אלגרבלי ונושאת את חתימתו הדיגיטלית, מצויות 4 שורות בכתב ידו של הדיין הרב ציון בוארון ומתחתיהן חתימתו המקורית. על גבי ההחלטה הסופית שצילומה הוא זה שנמסר לצדדים, מצויות חתימות דיגיטליות של הדיינים הרב ציון בוארון והרב ציון אלגרבלי וכן מצויה עליה חתימה מקורית של הרב איזירר. מתחת לחתימות מצויה שורה בכתב יד "ניתן ביום 26/05/2011". תוכן ההחלטה שנמסרה לצדדים זהה לתוכן של צירוף הטיוטות המוקדמות. מסמך זה חתום בשתי חתימות דיגיטליות של הדיינים הרב ציון בוארון והרב ציון אלגרבלי וכן בחתימה מקורית בכתב ידו של הרב חגי איזירר. לפיכך, נעלה מכל ספק כי ניתן בתיק הערעור בעניין חלוקת הרכוש פסק דין כדין ע"י בית הדין הגדול אשר מועד כניסתו לתוקף הוא יום 26/05/2011 שהינו, כעולה מן הדברים, התאריך שבו הרב איזירר חתם על הנוסח הסופי של ההחלטה. כפי הנראה, בדרך-לא-דרך שלא הובררה, מחזיק המבקש בידיו צילום של אחת או יותר מן הטיוטות המוקדמות שלא נועדו למסירה לצדדים, אשר באופן טבעי שונה מן הנוסח הסופי שהתגבש ושנחתם על ידי מותב תלתא של הדיינים שישבו בדין. על שינויים בין הטיוטה שלא היתה אמורה להגיע לידי המבקש לבין ההחלטה בנוסחה הסופי והמחייב, בונה המבקש תלי תלים של קונספירציות ותיאוריות שונות הבדויות מלב. לאחר העיון בטענות הבעל בבקשתו לדיון מחדש, לא מצאתי בהן טענות חדשות או ראיות חדשות אשר מכוחן יש הצדקה לסתירת הדין ודיון מחדש בנושא פרוק השיתוף בדירת הצדדים. למותר לומר בהקשר זה – והדבר נכון גם לעניין הגירושין שבו דנתי לעיל – כי עובדות חדשות או ראיות חדשות, צריכות להיות רלבנטיות לנושא שבו מבקשים לדון מחדש, ואין די בכך שהמבקש מביא "מן הגורן ומן היקב" טענות עובדתיות וראיות חדשות שאינן ממין העניין ואין בהן – גם אם הן נכונות, ואינני קובע כי כך הוא – להשפיע על תוכנו של פסק הדין. דיון בבקשה לסתירת הדין ודיון מחדש אינו בגדר ערעור שבו בית הדין בודק האם נפלה טעות בפסיקה, על בסיס הטענות והראיות שהיו ידועות בטרם מתן פסק הדין. סתירת הדין על פי בקשת בעל-דין (בשונה מסתירת הדין ביוזמת בית הדין עצמו; ראו: תקנה קכח לתקנות הדיון) יכולה להתבסס רק על עובדות חדשות וראיות חדשות שלא היו ידועות למבקש קודם למתן פסק הדין שאותו מבקשים לפתוח ושהינן רלבנטיות לסתירת הדין שנפסק. בשלבים מאוחרים יותר החל המבקש בסדרה של פניות לבית הדין הרבני הגדול, ללשכתי ואל מנהל בתי הדין הרבניים. בפניות טורח המבקש להדגיש במסגרת אותה הוא מכנה "גילוי נאות", כי אם פניותיו לא ייענו בחיוב, יש בידו להביא לדיון ציבורי בנושאים שונים הקשורים למערכת בתי הדין, ואשר עלולים להזיק לענייניה. כאמור, פניותיו של המבקש נעשו בין היתר במכתבים שהופנו אישית אל גורמי המערכת ולאו דווקא באמצעות בקשות אשר המשיבה הייתה צד להם. פניות אלו וכן הבקשות החוזרות של המבקש מעלות, על פני הדברים, חשד לעבירות פליליות לכאורה, ובכללן עבירה לכאורה על סעיף 428 לחוק העונשין, התשל"ז: "המאיים על אדם בכתב, בעל פה או בהתנהגות, בפגיעה שלא כדין... בשמם הטוב... או מאיים על אדם לפרסם או להימנע מפרסם דבר הנוגע לו או לאדם אחר... כדי להניע את האדם לעשות מעשה או להימנע ממעשה שהוא רשאי לעשותו, דינו – מאסר שבע שנים". כן עולה ח[כתובת] לחוק העונשין, לפיו "המבקש להשפיע שלא כהוגן על תוצאותיו של הליך שיפוטי, בדברי שידול או בקשה הנשלחים אל שופט או אל פקיד בית-המשפט, דינו – מאסר שנה אחת". בסופו של דבר מימש המבקש את איומיו והפיץ לגורמים שונים, ובכללם כלי תקשורת ואתרי אינטרנט, מסמך שכותרתו "הריקבון במערכת בתי הדין הרבניים". עיון במסמך מגלה כי כל כולו הינו מיחזור של דברים שפורסמו בעבר נגד בתי הדין הרבניים במאגרי מידע הגלויים לציבור באתרי אינטרנט שונים, וריכוזם באופן סלקטיבי תוך סיכומם ומיונם לכותרות וכותרות משנה. במסמך שהינו כתב פלסתר, הקפיד המבקש באופן שיטתי להביא – וחלק מן הדברים נעשה בדרך של "גזור והדבק" – טענות שליליות רבות שהועלו נגד בתי הדין הרבניים בבמות שונות על ידי גורמים בעלי עניין, אך משום מה "נעלמו מעיניו" התשובות שניתנו. המסמך רחוק מלהיות מסמך מחקרי בעל ערך אמיתי, וברי שאין הוא משקף מחקר מכלי ראשון על הנעשה בבתי הדין. לא למותר לציין, כי המבקש שהכתיר עצמו במו ידיו בתואר מקצועי חדש ומקורי כ"מבקר מערכות שלטון", לא טרח לבקש את תגובת "המערכת המבוקרת" לגופן של הטענות בטרם פרסום המסמך לציבור. ועל כולנה: המבקש לא הדיר עצמו ולא ראה פסול בעריכת "ביקורת מקצועית" כביכול על "מערכת שלטונית" שעניינו האישי נתון להכרעתה, והוא לא ציין במסמך שהפיץ בציבור, במסגרת "גילוי נאות" כלשונו, כי הוא בעל עניין בסכסוך משפחה קשה שמתנהל בבית הדין הרבני וכי הוא, הלכה למעשה, סרבן גט המעגן את אשתו. מהחומר שבפני, ניתן להתרשם כי המבקש שהוא בעל כושר ביטוי מרשים, ניחן ביכולת מניפולטיבית גבוהה ביותר, והוא עושה שימוש לרעה בהליכי משפט בחוסר תום לב ובדרך שאינה מקובלת. תפקידו של בית הדין הוא לעשות דין וצדק ולהציל עשוק מידי עושקו. אסור שבית הדין יושפע מניסיונות נואלים להלך עליו אימים. הנני דוחה ללא סייג את נסיונותיו של המבקש להביא שלא כדין להטיית משפט. סיכומם של דברים פסק הדין של בית הדין הגדול המאשר את חיובו של הבעל במתן גט לאשתו, הינו סופי ואין מקום לדון בו מחדש. גם החלטת בית הדין הגדול שבה נדחה הערעור בעניין הרכוש, הינה סופית. לאור זאת, נדחית בקשת הבעל לעכב את ביצוע החלטת בית הדין האזורי בה מינה כונס נכסים למכירת דירת הצדדים. מעיון בתיקי בית הדין עולה כי בית הדין האזורי כבר נתן צווי הגבלה בכדי להביא למתן הגט על ידי המבקש. דיון בערעור על צווי ההגבלה יתקיים בבית הדין הגדול בתאריך ב' בטבת התשע"ב (28/12/2011). אדגיש כי עובדת היות ערעור על צווי הגבלה תלוי ועומד, אינה משחררת את הבעל מחיובו על פי דין לתת גט בהתאם לפסק דין סופי לגירושין. מעבר לאמור בהחלטה זו, לא ראיתי צורך להוסיף ולדון בטענות שונות שפרט הבעל בבקשתו, כמו גם בבקשות אחרות שהגיש לבית הדין הגדול, והחלטתי זו חותמת את הטיפול בכל בקשות הביניים של המבקש שהוגשו על ידו לבית הדין הגדול וטרם הוכרעו, והן נדחות בזה. מזכירות בית הדין הגדול תסגור את כל התיקים, חוץ מתיק הערעור בנושא צווי ההגבלה. אבהיר בזאת, כי במסגרת הדיון בערעור על צווי ההגבלה, לא ישמע בית הדין הגדול טענות הנוגעות לעצם חיובו של הבעל בגט או לעניין חלוקת הרכוש, לרבות כל טענה שכבר נדונה והוכרעה בעבר. מאחר וכתב הערעור של הבעל בעניין צווי ההגבלה כולל טענות רבות מספור שכבר נדונו והוכרעו, ולנוכח סיכויי הערעור, אני מורה בהתאם לסמכות על פי תקנה קלד לתקנות הדיון בבתי הדין הרבניים, כי על הבעל להפקיד בקופת בית הדין הרבני הגדול סך של 15,000 ₪ כערובה להבטחת הוצאות שעלולות להיפסק לחובתו – בין לטובת המשיבה ובין לטובת המדינה – אם הערעור יידחה. אם לא יופקד הסכום כאמור תוך 15 יום, יובא תיק הערעור באופן מיידי בפני מותב תלתא, לצורך שקילת דחיה על הסף של הערעור בעניין צווי ההגבלה. לנוכח דחיית הערעור על החיוב בגט ומאחר שבקשות הבעל לעיכוב ביצוע נדחו בהחלטתי זו, אבקש כי הרכב בית הדין לגיטין בתל אביב בראשות הרה"ג צבי בן יעקב שליט"א, יזמן את הצדדים לסידור גט בהתאם ליומנו. אם המבקש יעמוד בסרובו לתת גט, יבחן בית הדין את הפעלתם של צווי ההגבלה שהוטלו על הבעל, ויבדוק כמו כן אם לנוכח התמשכות סרוב הבעל לתת גט, יש הצדקה להחמיר את צווי ההגבלה. אדגיש כי אין בהפעלת צווי ההגבלה ובאמור לעיל כדי לחרוץ את גורל הערעור בנושא צווי ההגבלה, אך מאחר וכבר ניתן פסק דין סופי המחייב גט, ברור כי סיכויי הערעור אינם גבוהים, ועל הבעל לכלכל את צעדיו בהתאם. מזכירות בית הדין לא תקבל מן המבקש כל מסמך נוסף לעיון בית הדין, חוץ מבקשות ביניים חדשות בכפוף לתשלום אגרה כדין על כל בקשה. בנסיבות, החלטה זו מותרת לפרסום. הפרסום יעוכב על מנת לאפשר למבקש להתעשת ולתת גט לאשתו במועד שיקבע הרכב הגיטין בבית הדין האזורי. אם לא יינתן גט במועד, תפורסם ההחלטה תוך השמטת שם המשיבה בלבד. ניתן ביום י"ח במרחשון התשע"ב (15/11/2011) הרב שלמה משה עמאר – נשיא במותב תלתא כחדא ישבנו לדון בהצעת הנשיא שהציע בסיכומם של הדברים לחייב את המבקש מר יעקב אליה בהוצאות משפט לטובת אוצר המדינה בגין הטיפול וההכרעה בבקשות שהיו לפניו. לאחר ששקלנו בענין כראוי, החלטנו לחייב את המבקש בהוצאות משפט לטובת אוצר המדינה בסך 15,000 ₪. ההחלטה תועבר לביצוע אל המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות משפט. ניתן ביום י"ח במרחשון התשע"ב (15/11/2011) הרב שלמה משה עמאר – נשיא הרב ציון בוארון – דיין הרב ציון אלגרבלי - דיין